מהנחיית דוברת צה"ל תא"ל רות ירון כי יוטלו הגבלות על כניסת עיתונאים ועל דיווחים, וכי העיתונאים יוכלו לנוע רק אם יצוותו אל כוחות צה"ל ניתן להבין ש"צה"ל רואה ביהודים אויב", אחרת אין סיבה לכך שכתב לא יוכל להסתובב באופן חופשי בנוה דקלים. כך אומרת קרוליין גליק בעלת טור במקור ראשון ועורכת בכירה בג'רוזלם פוסט, ומי שצוותה כעיתונאית אל הכוחות האמריקנים בעירק.
בראיון לתכנית חופש השידור בערוץ 7 אומרת גליק כי הנחיות דוברת צה"ל לעיתונאים מעוררות זעזוע. מדובר באופן פעולה של האמריקנים בעירק אבל "בעירק היתה מלחמה והעיתונאים צוותו אל כוחות שנלחמו כל שניה, כל יום, וירו לעברם כל הזמן בקרבות שנמשכו 3 שבועות. לא יכולתי להסתובב לבד בזירת הקרב, האם צה"ל מבקש בכך לומר שהישובים היהודים הם זירת קרב?"
גליק צופה כי בזמן הגירוש ישרור בלאגן גדול בשטח. התקשורת לדבריה היא גורם מתסיס לטוב ולרע אך השאלה מה צה"ל מתכנן לעשות וכיצד מתכנן להשליט סדר בשטח שבו יהיו כ 4 אלפים עיתונאים ו 8 אלפים יהודים שיבקשו לפנותם. האם בכוונת צה"ל להביא לשטח משאיות, כלובים, מכולות? האם יגיעו גם אלפי כוחות צבא ומשטרה ובשטח יהיו כאמור גם תושבים שאינם מעונינים לעזוב? על כל אלה יש להוסיף את הצוותים הבינלאומיים, ומה בכוונת צה"ל לעשות בהם? כיצד צה"ל ינהג לנוכח העובדה כי הסכנה נשקפת מהאויב האמיתי, המחבלים הפלשתינים?
השאיפה לנסות לעשות סדר בשטח מובנת אומרת גליק אך האם הדבר ניתן? תוהה גליק ומציינת כי אם צה"ל אינו מתכנן לכבוש חזרה את חאן יונס ורפיח, כיצד יכול למנוע מכתבים להעזר בפלשתינים שאינם כפופים לסמכות ישראלית, כדי לדווח מכיוון רפיח?
האם בהטלת הגבלות, צה"ל מבקש ליצור תקשורת אוהדת עבורו? שואלת גליק, ו"זאת במחיר
"דמוניזציה של אזרחי ישראל?" על כך יש להוסיף היא אומרת, את העובדה העולה מכך, כי הממשלה רואה בתקשורת אוהדת ככזו המציבה את חיילי צה"ל ב'צד של הטובים', 'דבר שהוא נכון', אך באותו זמן את עם ישראל ב'צד של הרעים'.
בראיון לתכנית חופש השידור בערוץ 7 אומרת גליק כי הנחיות דוברת צה"ל לעיתונאים מעוררות זעזוע. מדובר באופן פעולה של האמריקנים בעירק אבל "בעירק היתה מלחמה והעיתונאים צוותו אל כוחות שנלחמו כל שניה, כל יום, וירו לעברם כל הזמן בקרבות שנמשכו 3 שבועות. לא יכולתי להסתובב לבד בזירת הקרב, האם צה"ל מבקש בכך לומר שהישובים היהודים הם זירת קרב?"
גליק צופה כי בזמן הגירוש ישרור בלאגן גדול בשטח. התקשורת לדבריה היא גורם מתסיס לטוב ולרע אך השאלה מה צה"ל מתכנן לעשות וכיצד מתכנן להשליט סדר בשטח שבו יהיו כ 4 אלפים עיתונאים ו 8 אלפים יהודים שיבקשו לפנותם. האם בכוונת צה"ל להביא לשטח משאיות, כלובים, מכולות? האם יגיעו גם אלפי כוחות צבא ומשטרה ובשטח יהיו כאמור גם תושבים שאינם מעונינים לעזוב? על כל אלה יש להוסיף את הצוותים הבינלאומיים, ומה בכוונת צה"ל לעשות בהם? כיצד צה"ל ינהג לנוכח העובדה כי הסכנה נשקפת מהאויב האמיתי, המחבלים הפלשתינים?
השאיפה לנסות לעשות סדר בשטח מובנת אומרת גליק אך האם הדבר ניתן? תוהה גליק ומציינת כי אם צה"ל אינו מתכנן לכבוש חזרה את חאן יונס ורפיח, כיצד יכול למנוע מכתבים להעזר בפלשתינים שאינם כפופים לסמכות ישראלית, כדי לדווח מכיוון רפיח?
האם בהטלת הגבלות, צה"ל מבקש ליצור תקשורת אוהדת עבורו? שואלת גליק, ו"זאת במחיר
"דמוניזציה של אזרחי ישראל?" על כך יש להוסיף היא אומרת, את העובדה העולה מכך, כי הממשלה רואה בתקשורת אוהדת ככזו המציבה את חיילי צה"ל ב'צד של הטובים', 'דבר שהוא נכון', אך באותו זמן את עם ישראל ב'צד של הרעים'.