הפרשן הצבאי עמוס הראל, מגלה הבוקר בעיתון "הארץ", כי צה"ל לוחץ על הדרג המדיני לאשר בניית גדר גבול, מסיבית ויעילה, לאורך קו הגבול עם מצרים, כדי לנסות ולעצור את שטף הברחות הנשק.
הראל מגלה עוד, כי תא"ל שמואל זכאי, הוא שהבין כבר לפני שלוש שנים את הסכנה הטמונה באיזור זה להברחות הנשק, ושעולה בהרבה על כמות הנשק המוברח לפלשתינאים, במנהרות רפיח.
"צה"ל משקיע בשנים האחרונות מיליוני שקלים במאבק נגד המנהרות להברחת נשק ברצועת עזה. המטכ"ל כינס עשרות דיונים ושיגר כוחות רבים למבצעים בציר "פילדלפי" ברפיח, במטרה לעצור את השיטפון. תשומת לב רבה מוקדשת גם לבלימת הברחות נשק דרך המחסומים. החודש דיווח דובר צה"ל על 11 מקרים שבהם הביאה ערנות חיילים ללכידת פלשתינאים שהסתירו בכליהם תחמושת קלה. היעד הסופי של ההברחות זהה - הרצועה. ממצרים, דרך סיני, זורמים כלי נשק ותחמושת".
הראל מתאר את מסלול הברחות הנשק המיועד לפיגועים: "המבריחים ממצרים חוברים לבדווים ישראלים לאורך הגבול, ואלה מעבירים את הסחורה דרך הערבה והבקעה, לידי סוחרים פלשתינאים בחברון, בבית לחם ובשכם. בהשוואה לעבודה של המבריחים ברפיח, הסיכון הכרוך בהברחה לגדה נמוך בהרבה. ב"פילדלפי" יורה צה"ל בכל מי שמעז לחצות את הגבול מעל הקרקע, בעוד שהמנהרות מתחתיה קשות לחפירה ועשויות להתמוטט על העוברים בהן. לעומת זאת, הגזרה הדרומית שבין כרם-שלום לאילת פתוחה לרווחה. אין גדר, יש מעט מאוד אמצעי מעקב אלקטרוניים ונוכחות כוחות צה"ל באזור דלילה להחריד. כל מה שהמבריח צריך לעשות הוא לדאוג להגיע בזמן למקום המפגש עם עמיתו הישראלי".
כאמור, שלוש שנים אחרי שתא"ל זכאי, אז מפקד אוגדת הערבה, הורה על חיזוק קו הגבול בכוחות למניעת הרחות, "הורה הרמטכ"ל, לפני שבועיים, על תגבור ניכר של הכוחות לאורך הגבול הדרומי. גדודי הסיור של חטיבות גולני וגבעתי הוסטו מהגזרות שבהן יועדו לפעול, בגדה וברצועה, ונפרסו לראשונה בין כרם-שלום לאילת, יחד עם יחידה מובחרת. במקביל, הוחלט על הצבת אמצעי גילוי אלקטרוניים בגזרה. צה"ל אף מחדש את הלחץ על הדרג המדיני לאשר תקציבים להקמת גדר חדשה לאורך הגבול. כמו כן, נבדק מהלך להכרזה על רצועה בצד הישראלי של הגבול כעל שטח צבאי סגור, באופן שיאפשר לצבא ולמשטרה לסלק ממנה מבעוד מועד רכב המעורר חשד שנוסעיו ממתינים למבריחים מהצד המצרי.
גם חיל האוויר מתגייס למאמץ: באחרונה החל שיתוף פעולה יוצא דופן בין החיל לבין משמר הגבול. צוותי מג"ב ממתינים, בכוננות קבועה, באחד מבסיסי חיל האוויר בדרום. מרגע שמתקבלת התרעה על הברחה, מקפיצים מסוקי "ינשוף" את השוטרים למרדף ומנחיתים אותם בקרבת הגבול. מדי חודש נרשמות כ-20 גיחות כאלה בממוצע. פעמים אחדות כבר סוכלו כך ניסיונות הברחה".
הראל מבהיר את החשש בצה"ל מהעליה באיכות הנשק והתחמושת המוברחים: "המאבק בהברחות משתלב בתחזיות השחורות של צה"ל באשר לצפוי ביום שלאחר ההתנתקות. בעוד שישראל מבקשת לראות בעלייתו של מחמוד עבאס (אבו מאזן), השולל שימוש בטרור, את ניצחונה על האלימות הפלשתינית, רואים פלשתינאים רבים בהתנתקות את ההיפך הגמור: בריחה של ישראל.
וכשם שנסיגת צה"ל מדרום לבנון, במאי 2000, עודדה את הטיעון כי ישראל מבינה רק כוח, וסייעה להתפרצות האינתיפאדה השנייה בשטחים בספטמבר אותה שנה, כך גם הגדה יכולה לראות ברצועה מודל לחיקוי (מדובר כאן, בעצם, בחיקוי בשני רבדים: גם בפתיחת מערכה אלימה חדשה וגם בהבנה שהמלחמה האפקטיווית אינה בהפעלת טרור בעורף, אלא בהתקפות על חיילים ומתנחלים, באופן שיעורר ויכוח פנימי בישראל על מידת התועלת בהמשך החזקת השטח השנוי במחלוקת).
כאן נכנס לתמונה חומר הנפץ התקני שכה מדאיג את פיקוד המרכז. מטענים קטלניים וטילי נ"ט יעמידו בסכנה את התנועה האזרחית הישראלית בגדה; ואילו החדרת חומר נפץ משופר תזרז את ייצור רקטות הקסאם בצפון השומרון, שיאיימו על אזור עפולה (כמה מאמצים קודמים לייצור קסאם בג'נין סוכלו בשנה האחרונה). אלא שהגדה אינה הרצועה: ברצועה יש בסך הכל ארבעה צירי תנועה מרכזיים. צה"ל הגן עליהם באגרסיוויות, הרס שטחים חקלאיים בצדיהם והתגבר על חלק גדול מהאיום על התנועה. בגדה יש 1,500 קילומטרים של כבישים, המתפרסים על פני עשרות יישובים באופן שכמעט אינו ניתן להגנה. הפלשתינאים עשויים להסיק שזהו המקום הנכון להפעיל לחץ צבאי על ישראל - בדיוק איפה שיכאב לה.
זה הרקע להערכת המטכ"ל בדבר פתיחת סיבוב שלישי במאבק הפלשתיני, זמן קצר לאחר ההתנתקות ברצועה. יעלון הזהיר בשבוע שעבר, בכנס "המכון לדמוקרטיה", מפני מי שרואים בהתנתקות "משיח עכשיו", ושירטט, באופן כללי מאוד, תרחיש אפשרי של מתיחות מדינית עם הרשות (עקב סירובו של שרון לדון בנסיגות נוספות), שעליו יגיבו הפלשתינאים בהתפרצות קשה של אלימות בגדה. חלק מעמיתיו פסקניים יותר. "אנחנו צריכים לקבל כהנחת עבודה שרבע שעה לאחר ההתנתקות, הגדה תתחיל לבעור", אומר קצין בכיר, "אסור לנו להגיע לכך כשלצד השני יהיו נ"ט וקסאם".
הראל גם מגלה עד כמה קרובה מצרים להכנסת כוחות צבא לחצי האי סיני, ולביטול פירוז סיני, כפי שסוכם בהסכם השלום עימה. "ההחלטה על תגבור הכוחות של צה"ל לאורך הגבול המצרי התקבלה לנוכח המשך האדישות כלפי ההברחות שמפגינה השותפה ממערב. ראש הממשלה, אריאל שרון ושר הביטחון, שאול מופז, אמנם טורחים לספק מדי פעם תחזית אופטימית על שיפור במאמץ המצרי, אבל הבהלה השוררת במערכת הביטחון מההברחות בגדה משקפת יותר את המצב האמיתי.
ישראל ומצרים אמורות לחתום בקרוב על הסכם לפריסת כ-750 אנשי ביטחון מצרים לאורך ציר "פילדלפי". המצרים מתעקשים שהפריסה תוגדר כ"פיילוט", שבעקבותיו יוצבו עוד כ-4,000 מחייליהם לאורך הגבול בין כרם-שלום לאילת. החיילים, הם דורשים, יצוידו בשריוניות ובטילי נ"ט. ישראל נוטה להיענות.
גם מי שלא מתפעל מתפקיד קאטו הזקן שנטל לעצמו יו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, ח"כ יובל שטייניץ (ליכוד), בכל הנוגע למצרים, צריך להודות שיש היגיון בביקורת שלו בנקודה זו. שטייניץ פועל ביעילות לסנדל את הממשלה, גם באמצעות חוות דעת משפטית הגורסת כי הכנסת הכוחות מהווה שינוי בהסכם השלום עם מצרים ומחייבת אישור של הכנסת.
יו"ר הוועדה גורס שמדובר בשגיאה אסטרטגית, משום שישראל מוותרת בכך על ההישג של פירוז סיני מכוחות מצרים. הוא מתקשה להבין מדוע זקוקים המצרים לשריוניות וטילי נ"ט כדי להילחם במבריחים ומדוע אי אפשר להציב במקום כוח משטרה מובחר במקום חיילים. מדאיגה במיוחד, לדעתו, תהיה נוכחותם של אלפי חיילים מצרים במרחק קצר מכמה מבסיסי חיל האוויר בנגב. במקרה של הסלמה באזור, זו תהיה נקודת תורפה משמעותית. בכירים במטכ"ל שותפים לביקורתו.
מדוע, אם כך, תומך שרון בהסכם? משום שבלי מצרים - אין התנתקות מוצלחת. ישראל חייבת לצאת מ"פילדלפי" כדי שנסיגתה מהרצועה תהיה מלאה ולא תספק לפלשתינאים תירוץ למערכה חדשה בעזה. לשם כך, היא זקוקה לכוחות המצרים שיתפרסו במקומה ויציגו לפחות מראית עין של השתלטות על ההברחות. קהיר, שמזהה את עמדת החולשה שנקלעה אליה ירושלים, מנסה לסחוט ממנה ויתור אסטרטגי בשאלת פירוז סיני. כרגע, הדברים נראים כאילו היא תצליח בכך", מסכם הראל בדאגה.
הראל מגלה עוד, כי תא"ל שמואל זכאי, הוא שהבין כבר לפני שלוש שנים את הסכנה הטמונה באיזור זה להברחות הנשק, ושעולה בהרבה על כמות הנשק המוברח לפלשתינאים, במנהרות רפיח.
"צה"ל משקיע בשנים האחרונות מיליוני שקלים במאבק נגד המנהרות להברחת נשק ברצועת עזה. המטכ"ל כינס עשרות דיונים ושיגר כוחות רבים למבצעים בציר "פילדלפי" ברפיח, במטרה לעצור את השיטפון. תשומת לב רבה מוקדשת גם לבלימת הברחות נשק דרך המחסומים. החודש דיווח דובר צה"ל על 11 מקרים שבהם הביאה ערנות חיילים ללכידת פלשתינאים שהסתירו בכליהם תחמושת קלה. היעד הסופי של ההברחות זהה - הרצועה. ממצרים, דרך סיני, זורמים כלי נשק ותחמושת".
הראל מתאר את מסלול הברחות הנשק המיועד לפיגועים: "המבריחים ממצרים חוברים לבדווים ישראלים לאורך הגבול, ואלה מעבירים את הסחורה דרך הערבה והבקעה, לידי סוחרים פלשתינאים בחברון, בבית לחם ובשכם. בהשוואה לעבודה של המבריחים ברפיח, הסיכון הכרוך בהברחה לגדה נמוך בהרבה. ב"פילדלפי" יורה צה"ל בכל מי שמעז לחצות את הגבול מעל הקרקע, בעוד שהמנהרות מתחתיה קשות לחפירה ועשויות להתמוטט על העוברים בהן. לעומת זאת, הגזרה הדרומית שבין כרם-שלום לאילת פתוחה לרווחה. אין גדר, יש מעט מאוד אמצעי מעקב אלקטרוניים ונוכחות כוחות צה"ל באזור דלילה להחריד. כל מה שהמבריח צריך לעשות הוא לדאוג להגיע בזמן למקום המפגש עם עמיתו הישראלי".
כאמור, שלוש שנים אחרי שתא"ל זכאי, אז מפקד אוגדת הערבה, הורה על חיזוק קו הגבול בכוחות למניעת הרחות, "הורה הרמטכ"ל, לפני שבועיים, על תגבור ניכר של הכוחות לאורך הגבול הדרומי. גדודי הסיור של חטיבות גולני וגבעתי הוסטו מהגזרות שבהן יועדו לפעול, בגדה וברצועה, ונפרסו לראשונה בין כרם-שלום לאילת, יחד עם יחידה מובחרת. במקביל, הוחלט על הצבת אמצעי גילוי אלקטרוניים בגזרה. צה"ל אף מחדש את הלחץ על הדרג המדיני לאשר תקציבים להקמת גדר חדשה לאורך הגבול. כמו כן, נבדק מהלך להכרזה על רצועה בצד הישראלי של הגבול כעל שטח צבאי סגור, באופן שיאפשר לצבא ולמשטרה לסלק ממנה מבעוד מועד רכב המעורר חשד שנוסעיו ממתינים למבריחים מהצד המצרי.
גם חיל האוויר מתגייס למאמץ: באחרונה החל שיתוף פעולה יוצא דופן בין החיל לבין משמר הגבול. צוותי מג"ב ממתינים, בכוננות קבועה, באחד מבסיסי חיל האוויר בדרום. מרגע שמתקבלת התרעה על הברחה, מקפיצים מסוקי "ינשוף" את השוטרים למרדף ומנחיתים אותם בקרבת הגבול. מדי חודש נרשמות כ-20 גיחות כאלה בממוצע. פעמים אחדות כבר סוכלו כך ניסיונות הברחה".
הראל מבהיר את החשש בצה"ל מהעליה באיכות הנשק והתחמושת המוברחים: "המאבק בהברחות משתלב בתחזיות השחורות של צה"ל באשר לצפוי ביום שלאחר ההתנתקות. בעוד שישראל מבקשת לראות בעלייתו של מחמוד עבאס (אבו מאזן), השולל שימוש בטרור, את ניצחונה על האלימות הפלשתינית, רואים פלשתינאים רבים בהתנתקות את ההיפך הגמור: בריחה של ישראל.
וכשם שנסיגת צה"ל מדרום לבנון, במאי 2000, עודדה את הטיעון כי ישראל מבינה רק כוח, וסייעה להתפרצות האינתיפאדה השנייה בשטחים בספטמבר אותה שנה, כך גם הגדה יכולה לראות ברצועה מודל לחיקוי (מדובר כאן, בעצם, בחיקוי בשני רבדים: גם בפתיחת מערכה אלימה חדשה וגם בהבנה שהמלחמה האפקטיווית אינה בהפעלת טרור בעורף, אלא בהתקפות על חיילים ומתנחלים, באופן שיעורר ויכוח פנימי בישראל על מידת התועלת בהמשך החזקת השטח השנוי במחלוקת).
כאן נכנס לתמונה חומר הנפץ התקני שכה מדאיג את פיקוד המרכז. מטענים קטלניים וטילי נ"ט יעמידו בסכנה את התנועה האזרחית הישראלית בגדה; ואילו החדרת חומר נפץ משופר תזרז את ייצור רקטות הקסאם בצפון השומרון, שיאיימו על אזור עפולה (כמה מאמצים קודמים לייצור קסאם בג'נין סוכלו בשנה האחרונה). אלא שהגדה אינה הרצועה: ברצועה יש בסך הכל ארבעה צירי תנועה מרכזיים. צה"ל הגן עליהם באגרסיוויות, הרס שטחים חקלאיים בצדיהם והתגבר על חלק גדול מהאיום על התנועה. בגדה יש 1,500 קילומטרים של כבישים, המתפרסים על פני עשרות יישובים באופן שכמעט אינו ניתן להגנה. הפלשתינאים עשויים להסיק שזהו המקום הנכון להפעיל לחץ צבאי על ישראל - בדיוק איפה שיכאב לה.
זה הרקע להערכת המטכ"ל בדבר פתיחת סיבוב שלישי במאבק הפלשתיני, זמן קצר לאחר ההתנתקות ברצועה. יעלון הזהיר בשבוע שעבר, בכנס "המכון לדמוקרטיה", מפני מי שרואים בהתנתקות "משיח עכשיו", ושירטט, באופן כללי מאוד, תרחיש אפשרי של מתיחות מדינית עם הרשות (עקב סירובו של שרון לדון בנסיגות נוספות), שעליו יגיבו הפלשתינאים בהתפרצות קשה של אלימות בגדה. חלק מעמיתיו פסקניים יותר. "אנחנו צריכים לקבל כהנחת עבודה שרבע שעה לאחר ההתנתקות, הגדה תתחיל לבעור", אומר קצין בכיר, "אסור לנו להגיע לכך כשלצד השני יהיו נ"ט וקסאם".
הראל גם מגלה עד כמה קרובה מצרים להכנסת כוחות צבא לחצי האי סיני, ולביטול פירוז סיני, כפי שסוכם בהסכם השלום עימה. "ההחלטה על תגבור הכוחות של צה"ל לאורך הגבול המצרי התקבלה לנוכח המשך האדישות כלפי ההברחות שמפגינה השותפה ממערב. ראש הממשלה, אריאל שרון ושר הביטחון, שאול מופז, אמנם טורחים לספק מדי פעם תחזית אופטימית על שיפור במאמץ המצרי, אבל הבהלה השוררת במערכת הביטחון מההברחות בגדה משקפת יותר את המצב האמיתי.
ישראל ומצרים אמורות לחתום בקרוב על הסכם לפריסת כ-750 אנשי ביטחון מצרים לאורך ציר "פילדלפי". המצרים מתעקשים שהפריסה תוגדר כ"פיילוט", שבעקבותיו יוצבו עוד כ-4,000 מחייליהם לאורך הגבול בין כרם-שלום לאילת. החיילים, הם דורשים, יצוידו בשריוניות ובטילי נ"ט. ישראל נוטה להיענות.
גם מי שלא מתפעל מתפקיד קאטו הזקן שנטל לעצמו יו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, ח"כ יובל שטייניץ (ליכוד), בכל הנוגע למצרים, צריך להודות שיש היגיון בביקורת שלו בנקודה זו. שטייניץ פועל ביעילות לסנדל את הממשלה, גם באמצעות חוות דעת משפטית הגורסת כי הכנסת הכוחות מהווה שינוי בהסכם השלום עם מצרים ומחייבת אישור של הכנסת.
יו"ר הוועדה גורס שמדובר בשגיאה אסטרטגית, משום שישראל מוותרת בכך על ההישג של פירוז סיני מכוחות מצרים. הוא מתקשה להבין מדוע זקוקים המצרים לשריוניות וטילי נ"ט כדי להילחם במבריחים ומדוע אי אפשר להציב במקום כוח משטרה מובחר במקום חיילים. מדאיגה במיוחד, לדעתו, תהיה נוכחותם של אלפי חיילים מצרים במרחק קצר מכמה מבסיסי חיל האוויר בנגב. במקרה של הסלמה באזור, זו תהיה נקודת תורפה משמעותית. בכירים במטכ"ל שותפים לביקורתו.
מדוע, אם כך, תומך שרון בהסכם? משום שבלי מצרים - אין התנתקות מוצלחת. ישראל חייבת לצאת מ"פילדלפי" כדי שנסיגתה מהרצועה תהיה מלאה ולא תספק לפלשתינאים תירוץ למערכה חדשה בעזה. לשם כך, היא זקוקה לכוחות המצרים שיתפרסו במקומה ויציגו לפחות מראית עין של השתלטות על ההברחות. קהיר, שמזהה את עמדת החולשה שנקלעה אליה ירושלים, מנסה לסחוט ממנה ויתור אסטרטגי בשאלת פירוז סיני. כרגע, הדברים נראים כאילו היא תצליח בכך", מסכם הראל בדאגה.