על הסדר היום הציבורי עולים היום באופן טבעי המסעות לפולין. בעתון הארץ דווח כי פולין מבקשת לערוך שינויים במסעות אלו, וכי משרדי החוץ והחינוך שוקלים לערוך שינויים במסעות אלו. במשרד החוץ טענו כי מסעות הנוער לפולין מזיקים ליחסי ישראל-פולין, בין יתר נטען כי הם מגבירים את הניכור והעוינות בין ישראלים לפולנים. במשרד החינוך הועלתה הצעה לקיים יותר מפגשים בין נוער ישראלי לנוער פולני, אך לדבריהם הם לא זוכים לשיתוף פעולה מצד עמיתיהם הפולנים.
מאיר גרוס מדריך ותיק למסעות הנוער לפולין , 19 במספר, אומר לכתבתנו רותי אברהם כי בדיון במסעות יש ברכה וכי דבר זה יכול לתרום לשיפור, לרענון ולמיצוי טוב עוד יותר של המסעות שהם
"סדרת החינוך הטובה ביותר", כלשונו.
גרוס אומר בתגובה לביקורת שהשמיעו במשרד החוץ כי יש לזכור שהתלמידים אינם נציגי משרד החוץ, ו"אם משרד החוץ רוצה שישמשו כשליחי הסברה, יש להניח כי יימצאו בתי ספר שישמחו לקבל מימון ממשרד החוץ לצורך זה".
"משא (!) פולין", כלשונו, שהצעירים והצעירות נושאים על לבם, אינו קל. אפילו עצם השהות בת שמונת הימים, וההכנה המשמעותית לקראת המסע, יש בהם גם קושי פיזי וגם נטל כספי כבד למשפחות רבות. "רוב היוצאים לשם, אינם מסתפקים בסימון עוד וי על מטלה בתיכון", הוא אומר.
התוכנית לדבריו נועדה להפגיש את המתבגר הישראלי, אזרח העתיד, עם היהודים שכבר אינם שם, אך עקבותיהם ניכרים, וגם עם היהדות הנפלאה שהתפתחה ויצרה שם, ב-אלף שנות "פה- לנ- י-ה". ממילא, אין תועלת למפגש עם הנוער הפולני. יתירה מכך, מדובר בזמן קצר ובמטען אדיר של ידע והבנה שהתלמידים אמורים לרכוש.
גרוס מציין כי העלאת מפגשים עם נוער פולני תמוהה שכן הדבר לא הועלה כמטרה בטיוליהם של תלמידים ברחבי הארץ, ואיש אינו מתענין אם הם נפגשים במסגרת הטיול השנתי עם עמיתיהם בנתיבות, תל אביב או כרמיאל. נוסף לכך, גם ישראלים המטיילים בתאילנד או באמריקה, אינם מקדישים חלק מזמנם למפגש בין תרבותי מתוכנן עם האוכלוסייה המקומית. "נדמה לי שאפילו פקידי משרד החוץ אינם כוללים בנסיעותיהם לחו"ל סתם מפגש חברתי עם המקומיים בארצות השונות. ומעניין למה דווקא הנערים האלו צריכים לעשות זאת? למה להיפגש דווקא עם נוער פולני "?
הוא מוסיף כי מוזרה בעיניו הביקורת על דלות ידיעותיהם של בני הנוער בכל הקשור להסטוריה של יהדות פולין. "כמדריך ותיק אני יודע שהנושא הזה הוא מרכזי ביותר. הן בהכנה והן בפולין עצמה. אנו מבקרים בבתי כנסת בכל מקום. מנוז'יק בורשה, דרך טיקוצ'ין, פיוטרקוב, דמביה, לודג', לנצוט, טורנוגראד, קאז'ימש דולני, קראסניק, ועד למקבץ בתי הכנסת בקרקוב. בבתי הקברות- ורשה, בקרקוב, בלובלין.. העיירות בהן נוצרה והובילה החסידות- ליז'אנסק, קוצק, גור ועוד- הן יעדי חובה, וה"טיש" הנערך בהן מביא את הנערים להתעלות אמיתית. בכל ימי המסע אנו נושמים יהדות, נוגעים בגדולי היהדות , בדרכם, בפסקים שלהם וביצירתם המדהימה, בהיקף ובעומק".
לדבריו הוא מתקשה להבין את הביקורת שנמתחה על התחזקות הרגשות הלאומיים בקרב בני הנוער בעקבות המסעות, ומנגד על חוסר בהטמעת ערכים אוניברסליים. המסעות לדבריו נועדו לחזק את הזהות וההזדהות של התלמידים עם עמם ועם מהותו. ו"זה כולל את הזהות הלאומית, הישראלית והיהודית. במקביל הערכים האוניברסאליים ינקו, בחלקם הגדול, מהיהדות".
גרוס אומר כי יעדי המסע ותוכניתו, כמו גם המדריך והדרכתו, מצויים למעשה תחת אחריותו של בית ספר ו"לכל מוסד יש את ה'אני מאמין' שלו ובהתאם לו הוא בונה את המסע המשמעותי ביותר בחיי התלמיד. איני בטוח שמשרד החינוך יודע את כל מה שנעשה בין כותלי בית הספר ואני תוהה אם עליו להתערב, התערבות יתירה, דווקא במסע הזה".
מאיר גרוס מדריך ותיק למסעות הנוער לפולין , 19 במספר, אומר לכתבתנו רותי אברהם כי בדיון במסעות יש ברכה וכי דבר זה יכול לתרום לשיפור, לרענון ולמיצוי טוב עוד יותר של המסעות שהם
"סדרת החינוך הטובה ביותר", כלשונו.
גרוס אומר בתגובה לביקורת שהשמיעו במשרד החוץ כי יש לזכור שהתלמידים אינם נציגי משרד החוץ, ו"אם משרד החוץ רוצה שישמשו כשליחי הסברה, יש להניח כי יימצאו בתי ספר שישמחו לקבל מימון ממשרד החוץ לצורך זה".
"משא (!) פולין", כלשונו, שהצעירים והצעירות נושאים על לבם, אינו קל. אפילו עצם השהות בת שמונת הימים, וההכנה המשמעותית לקראת המסע, יש בהם גם קושי פיזי וגם נטל כספי כבד למשפחות רבות. "רוב היוצאים לשם, אינם מסתפקים בסימון עוד וי על מטלה בתיכון", הוא אומר.
התוכנית לדבריו נועדה להפגיש את המתבגר הישראלי, אזרח העתיד, עם היהודים שכבר אינם שם, אך עקבותיהם ניכרים, וגם עם היהדות הנפלאה שהתפתחה ויצרה שם, ב-אלף שנות "פה- לנ- י-ה". ממילא, אין תועלת למפגש עם הנוער הפולני. יתירה מכך, מדובר בזמן קצר ובמטען אדיר של ידע והבנה שהתלמידים אמורים לרכוש.
גרוס מציין כי העלאת מפגשים עם נוער פולני תמוהה שכן הדבר לא הועלה כמטרה בטיוליהם של תלמידים ברחבי הארץ, ואיש אינו מתענין אם הם נפגשים במסגרת הטיול השנתי עם עמיתיהם בנתיבות, תל אביב או כרמיאל. נוסף לכך, גם ישראלים המטיילים בתאילנד או באמריקה, אינם מקדישים חלק מזמנם למפגש בין תרבותי מתוכנן עם האוכלוסייה המקומית. "נדמה לי שאפילו פקידי משרד החוץ אינם כוללים בנסיעותיהם לחו"ל סתם מפגש חברתי עם המקומיים בארצות השונות. ומעניין למה דווקא הנערים האלו צריכים לעשות זאת? למה להיפגש דווקא עם נוער פולני "?
הוא מוסיף כי מוזרה בעיניו הביקורת על דלות ידיעותיהם של בני הנוער בכל הקשור להסטוריה של יהדות פולין. "כמדריך ותיק אני יודע שהנושא הזה הוא מרכזי ביותר. הן בהכנה והן בפולין עצמה. אנו מבקרים בבתי כנסת בכל מקום. מנוז'יק בורשה, דרך טיקוצ'ין, פיוטרקוב, דמביה, לודג', לנצוט, טורנוגראד, קאז'ימש דולני, קראסניק, ועד למקבץ בתי הכנסת בקרקוב. בבתי הקברות- ורשה, בקרקוב, בלובלין.. העיירות בהן נוצרה והובילה החסידות- ליז'אנסק, קוצק, גור ועוד- הן יעדי חובה, וה"טיש" הנערך בהן מביא את הנערים להתעלות אמיתית. בכל ימי המסע אנו נושמים יהדות, נוגעים בגדולי היהדות , בדרכם, בפסקים שלהם וביצירתם המדהימה, בהיקף ובעומק".
לדבריו הוא מתקשה להבין את הביקורת שנמתחה על התחזקות הרגשות הלאומיים בקרב בני הנוער בעקבות המסעות, ומנגד על חוסר בהטמעת ערכים אוניברסליים. המסעות לדבריו נועדו לחזק את הזהות וההזדהות של התלמידים עם עמם ועם מהותו. ו"זה כולל את הזהות הלאומית, הישראלית והיהודית. במקביל הערכים האוניברסאליים ינקו, בחלקם הגדול, מהיהדות".
גרוס אומר כי יעדי המסע ותוכניתו, כמו גם המדריך והדרכתו, מצויים למעשה תחת אחריותו של בית ספר ו"לכל מוסד יש את ה'אני מאמין' שלו ובהתאם לו הוא בונה את המסע המשמעותי ביותר בחיי התלמיד. איני בטוח שמשרד החינוך יודע את כל מה שנעשה בין כותלי בית הספר ואני תוהה אם עליו להתערב, התערבות יתירה, דווקא במסע הזה".