בשבוע של יום הזכרון ויום העצמאות, לראש מחלקת הנפגעים בצה"ל, אל"מ אלברט אלמלם, אין רגע פנאי. אחד אחרי השני נכנסים אליו הורים ובני משפחה שכולים, הרוצים לברר עוד אי אלו פרטים, עוד מידע על יקירם, עוד שבב מידע. "גם בשעה זו שאנו מדברים" הוא אומר לכתב הצבאי של ערוץ 7 קובי פינקלר "נעשות פעולות הקשורות לבירור פרטים הקשורים לרון ארד".
משפחות של נעדרים ושל נפגעי פעולות האיבה, רואות בו כאבא השני שלהם. 3 שנים של תפקיד כאוב וקשה מסתיימות עכשיו ואל"מ אלברט עמשלם יכול להסתכל עליהם בסיפוק.
"אני יודע שרק בעוד 5 או עשר שנים אנשים יחושו בתהליכים אותם יצרנו בתקופה האחרונה. לעסוק בשכול, בנפגעים ובדרכי הטיפול בהם אינה מלאכה לשנה או לשנתיים. זו מלאכה לשנים. צריך לזכור שהמרכיב המרכזי שלנו הוא לתת שקיפות ואחידות. שיוון בכל מה שקשור למה שאנחנו נותנים למשפחה שכולה. הכל נעשה היום באופן אחיד ושיוויוני. כדוגמא, ניתן למצוא משפחה של חייל שהתאבד שאנו בקשר עימה הרבה יותר מאשר משפחה שבנה נהרג בהתקלות בעזה. הכל אצלנו שווה. על כך אנחנו עובדים קשה".
גולת הכותרת של מפעלו היא ביטול אגף השיקום במשרד הביטחון וחלוקתו לשתי מסגרות אשר תתנה את המענה הטוב ביותר למשפחות הנפגעים.
אחד הנושאים הקשים שבהם נתקל רמ"ח נפגעים היה הקשר עם משרד הביטחון. "המשפחה אומרת לי לא אחת "אנחנו נתנו את הבן לצבא - לא למשרד הביטחון". הציפיה של המשפחה היא שצה"ל יטפל בה ולא גוף אחר. זו היתה המשימה החשובה ביותר שלנו בשנים האחרונות.
"הייתי רוצה לראות לנגד עיני מערך שלם שמטפל במשפחה. קצינת נפגעים של צה"ל יחד עם האחראי לפרט במשרד הביטחון. שיתוף פעולה שיתן למשפחה את ההרגשה שלא זורקים אותה מגוף אחד לגוף השני. אם היינו מצליחים ליצור מערך שיתן מענה כזה מושלם עשינו את עבודתנו. כרגע כבר השגנו משימה חשובה. אגף השיקום פורק כאמור ופוצל לשנים. ישנו אגף לשיקום נכים, שהוא גוף שנותן מענה רפואי ונפשי ואגף למשפחות והנצחה. כאן שותף צה"ל באופן מלא וכבר רואים את פירותיו בתוצרים כלפי המשפחות. לפני שנים לא עשינו כך. יש לנו מערכת ממחושבת משותפת שנותנת את כל המידע לנוגעים בדבר", אומר אל"מ אלמלם.
גם בתחום ההכשרה המקצועית יש לרמ"ח נפגעים בשורה. "אנחנו מכשירים כח אדם שידע איך לטפל במשפחות אלו. זה תחום חדש שעד כה לא טיפלנו בו".
שלוש שנים של אינתיפאדה, של מאות הרוגים ואלפי נפגעים מה היה האירוע הקשה ביותר?
"מבצע תכלת לבן" להשבת גופותיהם של 3 החיילים אשר נחטפו ונרצחו על ידי החיזבללה. אתה יושב מול הורים, יודע שהבנים הרוגים והם לא מוכנים בשלב הזה להכיר בכך. והרגע הכי מרגש והקשה לראות את ארונות שלושת הלוחמים בשדה התעופה כשלכל אחד יש את ההיבט שלו. קדיש של משפחה יהודית, תפילת אבל על חייל דרוזי ,כולם עומדים יחד דבוקים ואבלים ואני שאחראי על המשימה רואה את צה"ל משיב את הבנים הביתה. ההרגשה הזו והמראה הזה לא משים לנגד עיני".
משפחות של נעדרים ושל נפגעי פעולות האיבה, רואות בו כאבא השני שלהם. 3 שנים של תפקיד כאוב וקשה מסתיימות עכשיו ואל"מ אלברט עמשלם יכול להסתכל עליהם בסיפוק.
"אני יודע שרק בעוד 5 או עשר שנים אנשים יחושו בתהליכים אותם יצרנו בתקופה האחרונה. לעסוק בשכול, בנפגעים ובדרכי הטיפול בהם אינה מלאכה לשנה או לשנתיים. זו מלאכה לשנים. צריך לזכור שהמרכיב המרכזי שלנו הוא לתת שקיפות ואחידות. שיוון בכל מה שקשור למה שאנחנו נותנים למשפחה שכולה. הכל נעשה היום באופן אחיד ושיוויוני. כדוגמא, ניתן למצוא משפחה של חייל שהתאבד שאנו בקשר עימה הרבה יותר מאשר משפחה שבנה נהרג בהתקלות בעזה. הכל אצלנו שווה. על כך אנחנו עובדים קשה".
גולת הכותרת של מפעלו היא ביטול אגף השיקום במשרד הביטחון וחלוקתו לשתי מסגרות אשר תתנה את המענה הטוב ביותר למשפחות הנפגעים.
אחד הנושאים הקשים שבהם נתקל רמ"ח נפגעים היה הקשר עם משרד הביטחון. "המשפחה אומרת לי לא אחת "אנחנו נתנו את הבן לצבא - לא למשרד הביטחון". הציפיה של המשפחה היא שצה"ל יטפל בה ולא גוף אחר. זו היתה המשימה החשובה ביותר שלנו בשנים האחרונות.
"הייתי רוצה לראות לנגד עיני מערך שלם שמטפל במשפחה. קצינת נפגעים של צה"ל יחד עם האחראי לפרט במשרד הביטחון. שיתוף פעולה שיתן למשפחה את ההרגשה שלא זורקים אותה מגוף אחד לגוף השני. אם היינו מצליחים ליצור מערך שיתן מענה כזה מושלם עשינו את עבודתנו. כרגע כבר השגנו משימה חשובה. אגף השיקום פורק כאמור ופוצל לשנים. ישנו אגף לשיקום נכים, שהוא גוף שנותן מענה רפואי ונפשי ואגף למשפחות והנצחה. כאן שותף צה"ל באופן מלא וכבר רואים את פירותיו בתוצרים כלפי המשפחות. לפני שנים לא עשינו כך. יש לנו מערכת ממחושבת משותפת שנותנת את כל המידע לנוגעים בדבר", אומר אל"מ אלמלם.
גם בתחום ההכשרה המקצועית יש לרמ"ח נפגעים בשורה. "אנחנו מכשירים כח אדם שידע איך לטפל במשפחות אלו. זה תחום חדש שעד כה לא טיפלנו בו".
שלוש שנים של אינתיפאדה, של מאות הרוגים ואלפי נפגעים מה היה האירוע הקשה ביותר?
"מבצע תכלת לבן" להשבת גופותיהם של 3 החיילים אשר נחטפו ונרצחו על ידי החיזבללה. אתה יושב מול הורים, יודע שהבנים הרוגים והם לא מוכנים בשלב הזה להכיר בכך. והרגע הכי מרגש והקשה לראות את ארונות שלושת הלוחמים בשדה התעופה כשלכל אחד יש את ההיבט שלו. קדיש של משפחה יהודית, תפילת אבל על חייל דרוזי ,כולם עומדים יחד דבוקים ואבלים ואני שאחראי על המשימה רואה את צה"ל משיב את הבנים הביתה. ההרגשה הזו והמראה הזה לא משים לנגד עיני".