"הר הבית בידינו"
להאזנה להקלטה מרגעי כיבוש ירושלים לחץ כאן
ראש עריית ירושלים אורי לופליאנסקי: הייתי אז חייל בגדנ"ע וחפרתי שוחות כקו הגנה על יישובי הצפון, והמעבר מהתחושה של פעולות הגנה על יישובינו לכיבושה של ירושלים הייתה עצומה.
השר לבטחון פנים גדעון עזרא: נלחמתי אז ברמת הגולן, האווירה מסביב הייתה של לחימה ופתאום שמענו שמועה שכבשנו את הר הבית, אף אחד לא האמין, מהמקום שבו היינו אז הדבר נראה כל כך רחוק.
השופט בדימוס אורי שטורזמן: הייתי בבית עם רעייתי בזמן זה וחוויתי את ההתרגשות הגדולה שחווה כל עם ישראל ברשות היחיד שלי.
חבר הכנסת אורי אריאל: היינו במקלט בטירת צבי מחשש להפגזות אויב, לאחד התושבים שהיה איתנו במקלט היה טרנזיסטור שהיה יקר המציאות אז, פתחנו אותו ולפתע שמענו את מוטה גור מכריז "הר הבית בידינו", ההתרגשות הייתה גדולה, קשה לשער את השמחה שאחזה בנו ובמבוגרים.
פרופסור שלום רוזנברג: הייתי אז בארגנטינה והדאגה למצבה של מדינת ישראל הקיפה את כל הקהילה היהודית שם, המתח והפחד היה גדול, ופתאום אנו שומעים "הר הבית בידינו" אני חש שההתרגשות הכול כך גדולה שאחזה בנו אז הייתה לא רק בגלל כיבוש ירושלים אלא גם בגלל ההצלה הגדולה של מדינת ישראל אז, והמעבר הגדול מתחושת השעבוד הכול כך גדולה לתחושה של גאולה.
הזמרת שולי נתן: בשנת 67' הייתי מורה חיילת, וכשהתחילה תקופת ההמתנה שלחו אותי לבאר שבע להופיע בפני חיילים. ברגע שפרצה המלחמה הפרתי את הפקודה להישאר בבאר שבע וירדתי עם משאית אספקה למעמקי סיני, למקום שנקרא גב'ל לבני. ביום רביעי שבו הכריז מוטה גור "הר הבית בידינו" הייתי עם קבוצה של חיילים מאוגדת השריון של אריק שרון, שחזרו אז משדה הקרב. פניהם היו כל כך מאובקות שאי אפשר היה לזהותם, ברגע ששמעו את קריאתו של מוטה גור, מרוב התרגשות לקחו קרש, הניחו אותו מעל אחת מהמכוניות המגויסות ועליו עמדתי ושרתי את "ירושלים של זהב", את השירה הזאת בשדות הקרב בסיני לא אשכח לעולם.
רבה הראשי של חיפה הרב שאר ישוב כהן: הייתי היהודי האחרון שיצא מהעיר העתיקה כפצוע באלונקה לשבי הירדני, וביקשתי מהאלוף רפאל ורדי כשפרצה המלחמה שאם תיכבש העיר העתיקה אני רוצה להיות גם האזרח הראשון שיכנס אליה, וברגע שכבשו את העיר האלוף ורדי שלח גי'פ לעיריית ירושלים שבה הייתי אז, שלקח אותי לעיר העתיקה. ברדיו שהיה בגי'פ שמעתי את ההקלטה של מוטה גור שאומר "הר הבית בידינו", ואז נכנסנו לעיר העתיקה, שם פגשתי את אבי מורי הרב ה"נזיר", ומורי ורבי הרב צבי יהודה הכהן קוק שהגיעו כמה דקות לפני.
ח"כ הרב יצחק לוי: כשמוטה גור הכריז שהר הבית בידינו היינו חיילי הסדר אחרי הטירונות, התחלנו אימון מתקדם. אני אישית הייתי בשמירות על הכור בנחל סורק, תוך כדי השמירות שם נודע לנו על
שחרור הכותל והייתה התרגשות עצומה, שמחה גדולה, חשנו בצורך גדול להלל ולהודות לקב"ה, וכמובן שביקשנו מיד להשתחרר ולבקר בכותל. בגלל שאי אפשר היה לשחרר את כולם יחד, שחררו בכל פעם שני חיילים. תורי לצאת היה באסרו חג שבועות וזו הייתה הפעם הראשונה שביקרתי בכותל, את ההרגשה שהייתה לי אז קשה לי לתאר היו שם אלפי אנשים, נחילים של בני אדם, הייתה זו חוויה רוחנית אדירה.
ח"כ איוב קרא: אני זוכר את האירוע הזה כילד, לא אשכח את התמונות המפורסמות שהתנוססו מעל כל עיתון והוקרנו בסרטים בקולנוע, הייתה תחושה חיובית בלתי רגילה שהרחקנו את הסכנות מאזורנו והגענו לעליונות מוחלטת על אויבינו.
להאזנה להקלטה מרגעי כיבוש ירושלים לחץ כאן
ראש עריית ירושלים אורי לופליאנסקי: הייתי אז חייל בגדנ"ע וחפרתי שוחות כקו הגנה על יישובי הצפון, והמעבר מהתחושה של פעולות הגנה על יישובינו לכיבושה של ירושלים הייתה עצומה.
השר לבטחון פנים גדעון עזרא: נלחמתי אז ברמת הגולן, האווירה מסביב הייתה של לחימה ופתאום שמענו שמועה שכבשנו את הר הבית, אף אחד לא האמין, מהמקום שבו היינו אז הדבר נראה כל כך רחוק.
השופט בדימוס אורי שטורזמן: הייתי בבית עם רעייתי בזמן זה וחוויתי את ההתרגשות הגדולה שחווה כל עם ישראל ברשות היחיד שלי.
חבר הכנסת אורי אריאל: היינו במקלט בטירת צבי מחשש להפגזות אויב, לאחד התושבים שהיה איתנו במקלט היה טרנזיסטור שהיה יקר המציאות אז, פתחנו אותו ולפתע שמענו את מוטה גור מכריז "הר הבית בידינו", ההתרגשות הייתה גדולה, קשה לשער את השמחה שאחזה בנו ובמבוגרים.
פרופסור שלום רוזנברג: הייתי אז בארגנטינה והדאגה למצבה של מדינת ישראל הקיפה את כל הקהילה היהודית שם, המתח והפחד היה גדול, ופתאום אנו שומעים "הר הבית בידינו" אני חש שההתרגשות הכול כך גדולה שאחזה בנו אז הייתה לא רק בגלל כיבוש ירושלים אלא גם בגלל ההצלה הגדולה של מדינת ישראל אז, והמעבר הגדול מתחושת השעבוד הכול כך גדולה לתחושה של גאולה.
הזמרת שולי נתן: בשנת 67' הייתי מורה חיילת, וכשהתחילה תקופת ההמתנה שלחו אותי לבאר שבע להופיע בפני חיילים. ברגע שפרצה המלחמה הפרתי את הפקודה להישאר בבאר שבע וירדתי עם משאית אספקה למעמקי סיני, למקום שנקרא גב'ל לבני. ביום רביעי שבו הכריז מוטה גור "הר הבית בידינו" הייתי עם קבוצה של חיילים מאוגדת השריון של אריק שרון, שחזרו אז משדה הקרב. פניהם היו כל כך מאובקות שאי אפשר היה לזהותם, ברגע ששמעו את קריאתו של מוטה גור, מרוב התרגשות לקחו קרש, הניחו אותו מעל אחת מהמכוניות המגויסות ועליו עמדתי ושרתי את "ירושלים של זהב", את השירה הזאת בשדות הקרב בסיני לא אשכח לעולם.
רבה הראשי של חיפה הרב שאר ישוב כהן: הייתי היהודי האחרון שיצא מהעיר העתיקה כפצוע באלונקה לשבי הירדני, וביקשתי מהאלוף רפאל ורדי כשפרצה המלחמה שאם תיכבש העיר העתיקה אני רוצה להיות גם האזרח הראשון שיכנס אליה, וברגע שכבשו את העיר האלוף ורדי שלח גי'פ לעיריית ירושלים שבה הייתי אז, שלקח אותי לעיר העתיקה. ברדיו שהיה בגי'פ שמעתי את ההקלטה של מוטה גור שאומר "הר הבית בידינו", ואז נכנסנו לעיר העתיקה, שם פגשתי את אבי מורי הרב ה"נזיר", ומורי ורבי הרב צבי יהודה הכהן קוק שהגיעו כמה דקות לפני.
ח"כ הרב יצחק לוי: כשמוטה גור הכריז שהר הבית בידינו היינו חיילי הסדר אחרי הטירונות, התחלנו אימון מתקדם. אני אישית הייתי בשמירות על הכור בנחל סורק, תוך כדי השמירות שם נודע לנו על
שחרור הכותל והייתה התרגשות עצומה, שמחה גדולה, חשנו בצורך גדול להלל ולהודות לקב"ה, וכמובן שביקשנו מיד להשתחרר ולבקר בכותל. בגלל שאי אפשר היה לשחרר את כולם יחד, שחררו בכל פעם שני חיילים. תורי לצאת היה באסרו חג שבועות וזו הייתה הפעם הראשונה שביקרתי בכותל, את ההרגשה שהייתה לי אז קשה לי לתאר היו שם אלפי אנשים, נחילים של בני אדם, הייתה זו חוויה רוחנית אדירה.
ח"כ איוב קרא: אני זוכר את האירוע הזה כילד, לא אשכח את התמונות המפורסמות שהתנוססו מעל כל עיתון והוקרנו בסרטים בקולנוע, הייתה תחושה חיובית בלתי רגילה שהרחקנו את הסכנות מאזורנו והגענו לעליונות מוחלטת על אויבינו.