הוריו של טייכמן יהודה, סוכן נדל"ן וציפי רעייתו, פקידת בנק, מהרצליה, מביעים בראיון לכתבתנו רותי אברהם, אכזבה עמוקה ממערכת המשפט אשר חדלה לדבריהם מהיות שוויונית, איבדה פרופורציות ועושה עליהום על מתנגדי ההתנתקות.
טייכמן אומרת כי בחור שזרק רימון לעבר ראש עירית הוד השרון נעצר ל 24 שעות ושוחרר למעצר בית ולבנה, בחור נורמטיבי לגמרי, ללא עבר פלילי, לא מאפשרים אפילו מעצר בית.
יהודה טייכמן אומר כי התרשם שהמערכת המשפטית מבקשת לקיים לבנו "משפט ראווה", למען יראו וייראו, ועוד בטרם ההתנתקות. דבריו מבוססים על בקשתה של הפרקליטות מנשיא בית המשפט המחוזי להורות לשופט שידון בתיק "לגמור את הזה בתוך 30 יום". פושעים לדבריו ממתינים חודשים עד לפתיחת משפטם, ופתאום המשפט הזה כל כך דחוף?
ניתן ללמוד על התנהלותה של מערכת המשפט אומר טייכמן ממה שהתרחש ביום הקראת כתב האישום ב 8 ביוני. "ישבנו באולם של השופטת נוגה אוהד ממתינים להקראת כתב האישום שנועדה לשעה 13.30, אבל כבר בשעה 11.00 הודיעו ברדיו שהשניים נעצרו עד תום ההליכים ואף הקריאו את שמותיהם. וזאת בשעה שהשניים עוד לא נכנסו לדיון וזה עוד לא החל. העיתונאים ידעו מה תחליט השופטת עוד בטרם החלה בדיון בתיק".
הם ערערו שוב על נושא המעצר, וערעורם שנדון בפני שופט ביהמ"ש המחוזי עודד מודריק, נדחה. בהחלטה כתב מודריק: "התופעה של חסימת צירים בצמיגים בוערים התרחשה מספר פעמים בנסיבות שונות. לעיתים היו אלה עובדי מפעל מסויים שמחו נגד פיטוריהם או נגד סגירת מפעל. לעיתים היו אלה בני מיעוטים שבמעמדים שונים ובזמנים שונים ביצעו פעולות מהסוג האמור. ..ההבחנה בין אותן נסיבות לבין מה שמתרחש בזמנים קשים אלה נעוצה בהיקף התופעה, במידת הגיבוי הניתנת לה בקרב אוכלוסיות התומכות במבצעים ובסיכויים הרבים להתרחבות התופעה עד כדי נסיון לסכל באמצעים לא חוקיים את מדיניות הפעולה של הממשלה. די ברור שכדי להתגבר על התופעה כזאת יש לנקוט אמצעים דרסטיים".
טייכמן מוסיפה: "אני בהלם מהמערכת המשפטית. ציפיתי שהם יפעלו בדיוק לפי החוק ובאופן שווה כלפי כל אזרח... אם אני לא יכולה לסמוך על המערכת המשפטית אז באיזה דמוקרטיה אנחנו? מה ההבדל בינינו לבין דרום אמריקה?"
לדבריהם פנו לגורמים שונים במערכת הפוליטית זעקו על העוול שהרי היחס כלפי שריפת צמיגים של סטודנטים צריך להיות זהה לזה של שריפת צמיגים של מפגינים נגד ההתנתקות. אבל לדבריהם גם הפוליטיקאים אכזבו ואמרו שלפרקליטות יש כוח והיא עושה מה שהיא רוצה ומכוונת את החוק כרצונה.
מלבד נדב, לבני הזוג טייכמן בן נוסף קצין בצבא, בת נשואה לומדת לתואר שני בבר אילן ובן זקונים הלומד בישיבה. ציפי טייכמן מוסיפה כי לפני זמן מה השתתפה בסיום קורס קצינים של בנה "כששרו את הבית 'להיות עם חופשי בארצנו', פרצתי בבכי". החוק אינו אידיאולוגיה ולא יכול להיות שהשופטים ייענו למערכת הפוליטית, היא אומרת ומוסיפה: "אני איבדתי את האמון במערכת".
טייכמן אומרת כי בחור שזרק רימון לעבר ראש עירית הוד השרון נעצר ל 24 שעות ושוחרר למעצר בית ולבנה, בחור נורמטיבי לגמרי, ללא עבר פלילי, לא מאפשרים אפילו מעצר בית.
יהודה טייכמן אומר כי התרשם שהמערכת המשפטית מבקשת לקיים לבנו "משפט ראווה", למען יראו וייראו, ועוד בטרם ההתנתקות. דבריו מבוססים על בקשתה של הפרקליטות מנשיא בית המשפט המחוזי להורות לשופט שידון בתיק "לגמור את הזה בתוך 30 יום". פושעים לדבריו ממתינים חודשים עד לפתיחת משפטם, ופתאום המשפט הזה כל כך דחוף?
ניתן ללמוד על התנהלותה של מערכת המשפט אומר טייכמן ממה שהתרחש ביום הקראת כתב האישום ב 8 ביוני. "ישבנו באולם של השופטת נוגה אוהד ממתינים להקראת כתב האישום שנועדה לשעה 13.30, אבל כבר בשעה 11.00 הודיעו ברדיו שהשניים נעצרו עד תום ההליכים ואף הקריאו את שמותיהם. וזאת בשעה שהשניים עוד לא נכנסו לדיון וזה עוד לא החל. העיתונאים ידעו מה תחליט השופטת עוד בטרם החלה בדיון בתיק".
הם ערערו שוב על נושא המעצר, וערעורם שנדון בפני שופט ביהמ"ש המחוזי עודד מודריק, נדחה. בהחלטה כתב מודריק: "התופעה של חסימת צירים בצמיגים בוערים התרחשה מספר פעמים בנסיבות שונות. לעיתים היו אלה עובדי מפעל מסויים שמחו נגד פיטוריהם או נגד סגירת מפעל. לעיתים היו אלה בני מיעוטים שבמעמדים שונים ובזמנים שונים ביצעו פעולות מהסוג האמור. ..ההבחנה בין אותן נסיבות לבין מה שמתרחש בזמנים קשים אלה נעוצה בהיקף התופעה, במידת הגיבוי הניתנת לה בקרב אוכלוסיות התומכות במבצעים ובסיכויים הרבים להתרחבות התופעה עד כדי נסיון לסכל באמצעים לא חוקיים את מדיניות הפעולה של הממשלה. די ברור שכדי להתגבר על התופעה כזאת יש לנקוט אמצעים דרסטיים".
טייכמן מוסיפה: "אני בהלם מהמערכת המשפטית. ציפיתי שהם יפעלו בדיוק לפי החוק ובאופן שווה כלפי כל אזרח... אם אני לא יכולה לסמוך על המערכת המשפטית אז באיזה דמוקרטיה אנחנו? מה ההבדל בינינו לבין דרום אמריקה?"
לדבריהם פנו לגורמים שונים במערכת הפוליטית זעקו על העוול שהרי היחס כלפי שריפת צמיגים של סטודנטים צריך להיות זהה לזה של שריפת צמיגים של מפגינים נגד ההתנתקות. אבל לדבריהם גם הפוליטיקאים אכזבו ואמרו שלפרקליטות יש כוח והיא עושה מה שהיא רוצה ומכוונת את החוק כרצונה.
מלבד נדב, לבני הזוג טייכמן בן נוסף קצין בצבא, בת נשואה לומדת לתואר שני בבר אילן ובן זקונים הלומד בישיבה. ציפי טייכמן מוסיפה כי לפני זמן מה השתתפה בסיום קורס קצינים של בנה "כששרו את הבית 'להיות עם חופשי בארצנו', פרצתי בבכי". החוק אינו אידיאולוגיה ולא יכול להיות שהשופטים ייענו למערכת הפוליטית, היא אומרת ומוסיפה: "אני איבדתי את האמון במערכת".