עורך הדין פוקס מצטט במכתבו למזוז את הכרעת בג"ץ בסוגיית ההתנתקות: "...כך הוא על אחת כמה וכמה בגיבוש תוכנית לאומית-ביטחונית-מדינית הנוגעת לשורשי הקיום הלאומי כמו תוכנית ההתנתקות. בסוגיה כגון זו, על בית המשפט לצאת מתוך ההנחה כי הכנסת והממשלה שקלו את מלוא ההיקף של השיקולים ההסתברותיים, תוך שהם נעזרו במומחים בתחומים השונים, העומדים לרשותן. עליהן מוטלת האחריות הלאומית להכרעות קשות אלה. זהו תפקידן בשילוש הרשויות. הן ולא בתי המשפט צריכות להכרעות בשאלות אלה. יהיו אלה בוודאי מקרים חריגים ויוצאי דופן – כגון מקרים בהם תוכח שחיתות – אשר בהם בית המשפט יקבע כי מדיניות לאומית בעלת השלכות כה מרחיקות לכת, כמו תוכנית ההתנתקות, אינה מגשימה את יעדיה".
פוקס כותב למזוז כי הנתון המתברר מספרם של העיתונאים רביב דרוקר ועופר שלח לפיו רצון להשתמט מתביעה פלילית הוא המניע המרכזי ליוזמת ההתנתקות, הוא "ההסבר היחיד שהוצג עד היום לציבור לשינוי של 180 מעלות בעמדתו של שרון כפי שהציג לבוחריו ערב הבחירות האחרונות, ששלל באופן מוחלט נסיגה חד-צדדית מחבל עזה, ולו מהישוב נצרים בלבד, כהצעתו של יו"ר העבודה דאז, ח"כ עמרם מצנע, במגעים שהתקיימו ביניהם אחרי הבחירות, להקמת ממשלת אחדות".
במכתבו מצטט פוקס שורות מתוך הספר: "... מקורביו של שרון היו רחוקים מלהיות אדישים לאפשרות של הדחה בעקבות כתב אישום. אפילו אנשים שקרובים לשרון ידעו שאסור להעלות בפניו קישור חד בין ההינתקות לחקירה הפלילית. במקום זאת, חזרו ונשמעו בשיחות בין שרון ואנשיו אמירות על הצורך ליטול יוזמה, לשנות את סדר היום הציבורי, לצאת מתחושת הדכדוך, מן ההתמקדות התקשורתית בחקירות. אתה חייב לעשות מהלך גדול שישכיח את הכל, אמר וייסגלס לשרון. סיומה המוצלח מבחינת שרון של חקירת המשטרה בעניין האי היווני, זמן רב לאחר שהשמיע לראשונה את המילה "הינתקות", והזיכוי הגורף שלו בדו"ח השנוי במחלוקת של היועץ המשפטי החדש מני מזוז, השכיחו מלב עד כמה היה שרון קרוב לכתב אישום – שמשמעותו המידית הייתה התפטרות מהתפקיד. ביום שבו פרסם מזוז את הדו"ח הסתובבה בדיחה במסדרונות הכנסת: התגובה הראשונה של אריק למשמע הדו"ח, אמרו הח"כים זה לזה וגיחכו, הייתה "אם הייתי יודע, לא הייתי מתחיל בכלל עם כל ההינתקות הזאת".
עורך הדין פוקס מצטט במכתבו גם התייחסות להתנהלותו הכללית של ראש הממשלה מאז ימיו הראשונים בתפקידו כראש ממשלה: "כבר בחודשים הראשונים בתפקידו כראש הממשלה, פעל שרון בניגוד לחוק. כך למשל בעמוד 385 לספר מתוארים הדברים באים: "שרון, כזכור, לא העריץ את קציני הצבא. הוא לא היסס, כדרכו, לפנות אליהם ישירות ואף לגייס אותם לשירותו. בחודשים הראשונים שלו כראש ממשלה הציע לחבר מטכ"ל להיות מעין "שתול" שלו, ולדווח לו מה באמת קורה בישיבות ובדיונים. האלוף סירב, אבל שרון לא נרתע והמשיך לחפש קשר ישירות ללשכותיהם של מפקדי השטח – בסופו של דבר בהצלחה".
כתבנו שמעון כהן מדווח כי במכתבו מגדיר פוקס את מעשיו של ראש הממשלה שרון המתעלם מהתרעות מערכת הבטחון בדרכו ליישום תכניתו המדינית כ"הפרת אמונים חמורה מאין כמותה".
עורך הדין פוקס קובע כי "במקרה דנן, לא ניתן להימנע מחקירת הפרשה בתואנה כי מדובר בספר בלבד ולא בראיות עובדתיות, שכן, ראשית, מדובר בשני עיתונאים בכירים אשר אמינותם אינה מוטלת בספק, ושנית, ברור כי משתתפי "פורום החווה" לא יתנדבו להסגיר את עצמם ולהודות כי יזמו עקירת רבבת יהודים מבתיהם רק כדי להציל את שרון, ושלישית, לא הוצג אף הסבר אחר מניח את הדעת לשינוי הקיצוני שחל בין לילה בין "דין נצרים לדין ת"א" ועד "דין גוש קטיף כדין סיני...".
"יצוין", כותב פוקס למזוז "כי בתקופה שבה הכרזת על מלחמת חורמה בשחיתות השלטונית והציבורית במדינת ישראל, הרי שאם יתברר בחקירה כי אמת הדבר, הרי מדובר בשחיתות שאין כדוגמתה ואשר ללא ספק מותירה הרחק מאחוריה שחיתויות אחרות, כגון מינוי חברי מרכז לתפקיד זה או אחר. שווה בנפשך, כי ארבעת אלפים וחמש מאות ילדי וילידי גוש קטיף, אשר אמורים להיעקר בעוד חודשיים ממקום הולדתם ומולדתם, יספרו לילדיהם ולנכדיהם כי שרון פירק את מפעל חייהם כדי להינצל מכתב אישום שהיה מחסל את עתידו הפוליטי! משנתגלה מניעו המושחת של שרון לתוכנית ההתנתקות, הרי שהדרך שבה פעל מאז, באופן בלתי דמוקרטי בעליל, לובשת צורה של בלתי חוקיות".
כשהוא לא מסתפק בכך מגולל פוקס בפני מזוז תזכורת באשר להתנהלותו הפוליטית מדינית של ראש הממשלה, התנהלות שבמידה ואכן אמת בטענות דרוקר ושלח הרי שהיא מקבלת אופי בלתי חוקי ובלתי דמוקרטי בעליל. "שרון כפה את תוכניתו על האמריקאים, עוד קודם היותה תוכנית מאושרת ע"י הממשלה וזאת כדי להשיג רוב לתוכנית בתוך תנועתו, אולם ללא הועיל. התוכנית הובאה למשאל בקרב מתפקדי הליכוד, אשר דחו אותה ברוב גדול. שרון, אשר התחייב קבל עם ועדה לקבל את תוצאות המשאל, הפר את התחייבותו והביא את התוכנית לאישור הממשלה. משראה שרון כי אין לתוכניתו רוב בממשלה, הוא הסכים ליוזמה של השרה ציפי לבני לפיה התוכנית תשונה ותהפוך לתוכנית מדורגת המחולקת ל-4 קבוצות ישובים וכי ההחלטה לא תהווה החלטה דה-פקטו על פינוי ישובים. ב- 4 ביוני 2004 , יומיים לפני המועד שקבע שרון להחלטת הממשלה, ובראותו כי שרי הליכוד עדיין לא הכריעו בעד או נגד "פשרת לבני", פיטר שרון את שרי האיחוד הלאומי, אלון וליברמן, כדי להשיג רוב מלאכותי לתוכנית. את כל זאת עשה שרון בשל העננה הכבדה שריחפה מעל ראשו: החשש מכתב אישום שיחסל את עתידו הפוליטי. רק כעשרה ימים לאחר החלטת הממשלה כאמור, נתקבלה החלטתך על סגירת התיק נגדו בפרשת האי היווני".
כדי לחזק את גרסתם של רביב דרוקר ועופר שלח, מצטט פוקס קטע מדבריו של גיורא איילנד בישיבת הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת מיום 30.5.05: ""אפשר לומר שבכל נושא מהלך ההתנתקות יש שלושה שלבים מבחינת התהליך או מבחינת קבלת ההחלטות. החלק הראשון הוא החלק של ההחלטה של ראש הממשלה כפי שהוא ביטא אותה בכנס הרצליה בדצמבר 2003, והיא ההחלטה מבחינתנו על ההתנתקות. המשמעות של ההחלטה היא יציאה חד צדדית ממקומות מסוימים. מבחינתי, ההחלטה הזאת התקבלה טרם המל"ל קיבל איזשהי הנחיה להתחיל להיכנס לאיזשהי פעולה אחרת. לכן אם אתם רוצים, ההחלטה האסטרטגית על-ידי ראש הממשלה מבחינתי לפני שהמל"ל קיבל כל משימה פורמלית. במקרה זה גם יצא לפני שאני אישית נכנסתי לתפקיד. זה החלק הראשון. לכן, השאלות שנשאלו פה איך התקבלה ההחלטה, אילו חלופות, מה נשקל ומה לא, הכתובת זה ראש הממשלה והוא הבטיח שהוא יחזור ויתייחס גם לנקודה הזאת."
(ש)
פוקס כותב למזוז כי הנתון המתברר מספרם של העיתונאים רביב דרוקר ועופר שלח לפיו רצון להשתמט מתביעה פלילית הוא המניע המרכזי ליוזמת ההתנתקות, הוא "ההסבר היחיד שהוצג עד היום לציבור לשינוי של 180 מעלות בעמדתו של שרון כפי שהציג לבוחריו ערב הבחירות האחרונות, ששלל באופן מוחלט נסיגה חד-צדדית מחבל עזה, ולו מהישוב נצרים בלבד, כהצעתו של יו"ר העבודה דאז, ח"כ עמרם מצנע, במגעים שהתקיימו ביניהם אחרי הבחירות, להקמת ממשלת אחדות".
במכתבו מצטט פוקס שורות מתוך הספר: "... מקורביו של שרון היו רחוקים מלהיות אדישים לאפשרות של הדחה בעקבות כתב אישום. אפילו אנשים שקרובים לשרון ידעו שאסור להעלות בפניו קישור חד בין ההינתקות לחקירה הפלילית. במקום זאת, חזרו ונשמעו בשיחות בין שרון ואנשיו אמירות על הצורך ליטול יוזמה, לשנות את סדר היום הציבורי, לצאת מתחושת הדכדוך, מן ההתמקדות התקשורתית בחקירות. אתה חייב לעשות מהלך גדול שישכיח את הכל, אמר וייסגלס לשרון. סיומה המוצלח מבחינת שרון של חקירת המשטרה בעניין האי היווני, זמן רב לאחר שהשמיע לראשונה את המילה "הינתקות", והזיכוי הגורף שלו בדו"ח השנוי במחלוקת של היועץ המשפטי החדש מני מזוז, השכיחו מלב עד כמה היה שרון קרוב לכתב אישום – שמשמעותו המידית הייתה התפטרות מהתפקיד. ביום שבו פרסם מזוז את הדו"ח הסתובבה בדיחה במסדרונות הכנסת: התגובה הראשונה של אריק למשמע הדו"ח, אמרו הח"כים זה לזה וגיחכו, הייתה "אם הייתי יודע, לא הייתי מתחיל בכלל עם כל ההינתקות הזאת".
עורך הדין פוקס מצטט במכתבו גם התייחסות להתנהלותו הכללית של ראש הממשלה מאז ימיו הראשונים בתפקידו כראש ממשלה: "כבר בחודשים הראשונים בתפקידו כראש הממשלה, פעל שרון בניגוד לחוק. כך למשל בעמוד 385 לספר מתוארים הדברים באים: "שרון, כזכור, לא העריץ את קציני הצבא. הוא לא היסס, כדרכו, לפנות אליהם ישירות ואף לגייס אותם לשירותו. בחודשים הראשונים שלו כראש ממשלה הציע לחבר מטכ"ל להיות מעין "שתול" שלו, ולדווח לו מה באמת קורה בישיבות ובדיונים. האלוף סירב, אבל שרון לא נרתע והמשיך לחפש קשר ישירות ללשכותיהם של מפקדי השטח – בסופו של דבר בהצלחה".
כתבנו שמעון כהן מדווח כי במכתבו מגדיר פוקס את מעשיו של ראש הממשלה שרון המתעלם מהתרעות מערכת הבטחון בדרכו ליישום תכניתו המדינית כ"הפרת אמונים חמורה מאין כמותה".
עורך הדין פוקס קובע כי "במקרה דנן, לא ניתן להימנע מחקירת הפרשה בתואנה כי מדובר בספר בלבד ולא בראיות עובדתיות, שכן, ראשית, מדובר בשני עיתונאים בכירים אשר אמינותם אינה מוטלת בספק, ושנית, ברור כי משתתפי "פורום החווה" לא יתנדבו להסגיר את עצמם ולהודות כי יזמו עקירת רבבת יהודים מבתיהם רק כדי להציל את שרון, ושלישית, לא הוצג אף הסבר אחר מניח את הדעת לשינוי הקיצוני שחל בין לילה בין "דין נצרים לדין ת"א" ועד "דין גוש קטיף כדין סיני...".
"יצוין", כותב פוקס למזוז "כי בתקופה שבה הכרזת על מלחמת חורמה בשחיתות השלטונית והציבורית במדינת ישראל, הרי שאם יתברר בחקירה כי אמת הדבר, הרי מדובר בשחיתות שאין כדוגמתה ואשר ללא ספק מותירה הרחק מאחוריה שחיתויות אחרות, כגון מינוי חברי מרכז לתפקיד זה או אחר. שווה בנפשך, כי ארבעת אלפים וחמש מאות ילדי וילידי גוש קטיף, אשר אמורים להיעקר בעוד חודשיים ממקום הולדתם ומולדתם, יספרו לילדיהם ולנכדיהם כי שרון פירק את מפעל חייהם כדי להינצל מכתב אישום שהיה מחסל את עתידו הפוליטי! משנתגלה מניעו המושחת של שרון לתוכנית ההתנתקות, הרי שהדרך שבה פעל מאז, באופן בלתי דמוקרטי בעליל, לובשת צורה של בלתי חוקיות".
כשהוא לא מסתפק בכך מגולל פוקס בפני מזוז תזכורת באשר להתנהלותו הפוליטית מדינית של ראש הממשלה, התנהלות שבמידה ואכן אמת בטענות דרוקר ושלח הרי שהיא מקבלת אופי בלתי חוקי ובלתי דמוקרטי בעליל. "שרון כפה את תוכניתו על האמריקאים, עוד קודם היותה תוכנית מאושרת ע"י הממשלה וזאת כדי להשיג רוב לתוכנית בתוך תנועתו, אולם ללא הועיל. התוכנית הובאה למשאל בקרב מתפקדי הליכוד, אשר דחו אותה ברוב גדול. שרון, אשר התחייב קבל עם ועדה לקבל את תוצאות המשאל, הפר את התחייבותו והביא את התוכנית לאישור הממשלה. משראה שרון כי אין לתוכניתו רוב בממשלה, הוא הסכים ליוזמה של השרה ציפי לבני לפיה התוכנית תשונה ותהפוך לתוכנית מדורגת המחולקת ל-4 קבוצות ישובים וכי ההחלטה לא תהווה החלטה דה-פקטו על פינוי ישובים. ב- 4 ביוני 2004 , יומיים לפני המועד שקבע שרון להחלטת הממשלה, ובראותו כי שרי הליכוד עדיין לא הכריעו בעד או נגד "פשרת לבני", פיטר שרון את שרי האיחוד הלאומי, אלון וליברמן, כדי להשיג רוב מלאכותי לתוכנית. את כל זאת עשה שרון בשל העננה הכבדה שריחפה מעל ראשו: החשש מכתב אישום שיחסל את עתידו הפוליטי. רק כעשרה ימים לאחר החלטת הממשלה כאמור, נתקבלה החלטתך על סגירת התיק נגדו בפרשת האי היווני".
כדי לחזק את גרסתם של רביב דרוקר ועופר שלח, מצטט פוקס קטע מדבריו של גיורא איילנד בישיבת הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת מיום 30.5.05: ""אפשר לומר שבכל נושא מהלך ההתנתקות יש שלושה שלבים מבחינת התהליך או מבחינת קבלת ההחלטות. החלק הראשון הוא החלק של ההחלטה של ראש הממשלה כפי שהוא ביטא אותה בכנס הרצליה בדצמבר 2003, והיא ההחלטה מבחינתנו על ההתנתקות. המשמעות של ההחלטה היא יציאה חד צדדית ממקומות מסוימים. מבחינתי, ההחלטה הזאת התקבלה טרם המל"ל קיבל איזשהי הנחיה להתחיל להיכנס לאיזשהי פעולה אחרת. לכן אם אתם רוצים, ההחלטה האסטרטגית על-ידי ראש הממשלה מבחינתי לפני שהמל"ל קיבל כל משימה פורמלית. במקרה זה גם יצא לפני שאני אישית נכנסתי לתפקיד. זה החלק הראשון. לכן, השאלות שנשאלו פה איך התקבלה ההחלטה, אילו חלופות, מה נשקל ומה לא, הכתובת זה ראש הממשלה והוא הבטיח שהוא יחזור ויתייחס גם לנקודה הזאת."
(ש)