בחודש מאי הגישו המשפחות, שיקיריהן קבורים בבית העלמין בגוש קטיף עתירה לבג"ץ באמצעות עו"ד מוטי מנצר, שבה ביקשו שלא ייעשה דבר בקברים אלא בתיאום עימן.
בנוסף, דרשו המשפחות גם שהמדינה תיקח אחריות לטיפול בבני משפחה שיסבלו מטראומה כתוצאה מגירושם מביתם.
בדיון שנערך בנושא נקבע כי המדינה תפנה למשפחות ותתאם עימן את סוגיית העברת הקברים. במקביל הוקם במחלקת הנפגעים של צה"ל צוות מיוחד שהחל לפנות למשפחות בנושא.
יצויין כי בשלב זה רק חלק מהמשפחות הודיעו לצבא היכן היו רוצות לקבור מחדש את יקיריהן, אך ישנן עדיין כמה משפחות שטרם החליטו.
בשבוע הבא אמור בג"ץ לפסוק מי יהיה הגוף שיחליט לאן להעביר את הקברים בשבוע הבא. כזכור, דווח כאן לפני ימים אחדים כי סוגיית הקברים מהווה "מוקש" מרכזי בעקירת הישובים: חוליות של יחידות הקבורה הצבאית הודיעו באחרונה כי לא ישתפו פעולה עם העקירה בשל החלטת הרבנים הראשיים שקבעו כי ניתן יהיה לעקור ולהעתיק את הקברים אך ורק אם המהלך מתבצע למען כבוד הנפטר ובתיאום עם בני משפחתו.
לפי שעה לא ברור מי יהיה הגוף שיאות לבצע את המשימה. על פי דיווח בעיתון 'המודיע'תופעת הסירוב לעקירת קברים מתבררת כמקיפה הרבה יותר מתופעת עקירת הקברים. כזכור, כתב העיתון, ישראל קצובר, דיווח כי בכנס לקראת יישום העקירה כונסה קבוצה של אנשי החברה קדישא הצבאית ומשהוברר להם כי עליהם הוטלה משימת עקירת הקברים הבהירו כי אין בכוונתם לבצעה, מחשש לפגיעה אישית בחייהם בידי השמים בעקבות המעשה.
המדינה הודיע לבג"ץ כי פינוי בית הקברות בנווה דקלים יתחיל כבר בתחילת השבוע הבא, וזאת בשל התקצרות לוח הזמנים של פינוי היישובים. הצדדים הגיעו להסכמה, לפיה ניתן יהיה להעתיק קברים עם קבלת אישור בכתב של המשפחות.
התנועה להגינות שלטונית מאשימה את מועצת הרבנות הראשית בשתיקה בנוגע לגורל קברים ובתי כנסת בגוש קטיף, בשעה שנושא זה נתון לסמכותה. התנועה תובעת מהרב הראשי יונה מצגר, לכנס בדחיפות את המועצה שהוא עומד בראשה, כדי לדון בנושא.
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי במכתב ששיגרה התנועה נכתב: "הנה מסביב יהום הסער, בעיות השעה כבדות ומורכבות, מצערות וחודרות עמקי בטן, אך קולה של מועצת הרבנות נדם. מזה מספר חודשים פנו ופונים חברי מועצת הרבנות הראשית בבקשה ובדרישה לכנס את המועצה לצורך דיון בבעיות הנובעות מגירוש ועקירת חיים יהודיים מחבל ארץ, ענין שכשלעצמו ראוי לדיון הלכתי כמו גם שאלת הטיפול וההתייחסות לבתי הכנסת, מקדשי המעט.
סוגיא כבדה נוספת היא שאלת קבריהם של אחינו בני ישראל שחלקם נרצחו נשרפו ונטבחו בחבל ארץ זה בו בחרו לשבת כיהודים בשליחות ארצם ומולדתם.
הסמכות הממלכתית הרשמית לדיון ולהכרעה הלכתית בבעיות שכאלו היא מועצת הרבנות הראשית לישראל. ודוק מועצת הרבנות הראשית ולא הרבנים הראשיים בכל הכבוד. כך מגדיר סעיף 2 (1) את תפקידה של מועצת הרבנות:
תפקידי המועצה הם -
(1) מתן תשובות וחוות דעת בעניני הלכה לשואלים בעצתה;
פסיקות בית המשפט מורות כי רשות מנהלית שניתנה לה סמכות, איננה יכולה להתנצל ולהשתמט מחובתה להפעיל סמכותה כחוק, ועליה להפעיל סמכותה בזמן סביר תוך עמידה במבחנים של סבירות ומידתיות. אם לעת הזאת ולעניין זה אין מועצת הרבנות מתכנסת, באילו שאלות ובאילו עניינים עליה לעסוק ומה תכלית קיומה ?
אשר על כן נבקש, א. כי כבודו יואיל לכנס בדחיפות את מועצת הרבנות הראשית בהתאם לבקשת החברים שדרשו כינוסה לדיו בבעיות השעה.
ב. כי מועצת הרבנות הראשית תקבע סדרי נוהל לכינוסה של המועצה בבעיות שיגרה ובבעיות דחופות כהוראת סעיף 22.(א) לחוק הרבנות הראשית – "סדרי זימון ישיבות המועצה ונוהל הדיונים בה ייקבעו בתקנות באישור המועצה, ובמידה שלא נקבעו בתקנות, תקבעם המועצה".
בנוסף, דרשו המשפחות גם שהמדינה תיקח אחריות לטיפול בבני משפחה שיסבלו מטראומה כתוצאה מגירושם מביתם.
בדיון שנערך בנושא נקבע כי המדינה תפנה למשפחות ותתאם עימן את סוגיית העברת הקברים. במקביל הוקם במחלקת הנפגעים של צה"ל צוות מיוחד שהחל לפנות למשפחות בנושא.
יצויין כי בשלב זה רק חלק מהמשפחות הודיעו לצבא היכן היו רוצות לקבור מחדש את יקיריהן, אך ישנן עדיין כמה משפחות שטרם החליטו.
בשבוע הבא אמור בג"ץ לפסוק מי יהיה הגוף שיחליט לאן להעביר את הקברים בשבוע הבא. כזכור, דווח כאן לפני ימים אחדים כי סוגיית הקברים מהווה "מוקש" מרכזי בעקירת הישובים: חוליות של יחידות הקבורה הצבאית הודיעו באחרונה כי לא ישתפו פעולה עם העקירה בשל החלטת הרבנים הראשיים שקבעו כי ניתן יהיה לעקור ולהעתיק את הקברים אך ורק אם המהלך מתבצע למען כבוד הנפטר ובתיאום עם בני משפחתו.
לפי שעה לא ברור מי יהיה הגוף שיאות לבצע את המשימה. על פי דיווח בעיתון 'המודיע'תופעת הסירוב לעקירת קברים מתבררת כמקיפה הרבה יותר מתופעת עקירת הקברים. כזכור, כתב העיתון, ישראל קצובר, דיווח כי בכנס לקראת יישום העקירה כונסה קבוצה של אנשי החברה קדישא הצבאית ומשהוברר להם כי עליהם הוטלה משימת עקירת הקברים הבהירו כי אין בכוונתם לבצעה, מחשש לפגיעה אישית בחייהם בידי השמים בעקבות המעשה.
המדינה הודיע לבג"ץ כי פינוי בית הקברות בנווה דקלים יתחיל כבר בתחילת השבוע הבא, וזאת בשל התקצרות לוח הזמנים של פינוי היישובים. הצדדים הגיעו להסכמה, לפיה ניתן יהיה להעתיק קברים עם קבלת אישור בכתב של המשפחות.
התנועה להגינות שלטונית מאשימה את מועצת הרבנות הראשית בשתיקה בנוגע לגורל קברים ובתי כנסת בגוש קטיף, בשעה שנושא זה נתון לסמכותה. התנועה תובעת מהרב הראשי יונה מצגר, לכנס בדחיפות את המועצה שהוא עומד בראשה, כדי לדון בנושא.
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי במכתב ששיגרה התנועה נכתב: "הנה מסביב יהום הסער, בעיות השעה כבדות ומורכבות, מצערות וחודרות עמקי בטן, אך קולה של מועצת הרבנות נדם. מזה מספר חודשים פנו ופונים חברי מועצת הרבנות הראשית בבקשה ובדרישה לכנס את המועצה לצורך דיון בבעיות הנובעות מגירוש ועקירת חיים יהודיים מחבל ארץ, ענין שכשלעצמו ראוי לדיון הלכתי כמו גם שאלת הטיפול וההתייחסות לבתי הכנסת, מקדשי המעט.
סוגיא כבדה נוספת היא שאלת קבריהם של אחינו בני ישראל שחלקם נרצחו נשרפו ונטבחו בחבל ארץ זה בו בחרו לשבת כיהודים בשליחות ארצם ומולדתם.
הסמכות הממלכתית הרשמית לדיון ולהכרעה הלכתית בבעיות שכאלו היא מועצת הרבנות הראשית לישראל. ודוק מועצת הרבנות הראשית ולא הרבנים הראשיים בכל הכבוד. כך מגדיר סעיף 2 (1) את תפקידה של מועצת הרבנות:
תפקידי המועצה הם -
(1) מתן תשובות וחוות דעת בעניני הלכה לשואלים בעצתה;
פסיקות בית המשפט מורות כי רשות מנהלית שניתנה לה סמכות, איננה יכולה להתנצל ולהשתמט מחובתה להפעיל סמכותה כחוק, ועליה להפעיל סמכותה בזמן סביר תוך עמידה במבחנים של סבירות ומידתיות. אם לעת הזאת ולעניין זה אין מועצת הרבנות מתכנסת, באילו שאלות ובאילו עניינים עליה לעסוק ומה תכלית קיומה ?
אשר על כן נבקש, א. כי כבודו יואיל לכנס בדחיפות את מועצת הרבנות הראשית בהתאם לבקשת החברים שדרשו כינוסה לדיו בבעיות השעה.
ב. כי מועצת הרבנות הראשית תקבע סדרי נוהל לכינוסה של המועצה בבעיות שיגרה ובבעיות דחופות כהוראת סעיף 22.(א) לחוק הרבנות הראשית – "סדרי זימון ישיבות המועצה ונוהל הדיונים בה ייקבעו בתקנות באישור המועצה, ובמידה שלא נקבעו בתקנות, תקבעם המועצה".