כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי בין היתר עולה מהדו"ח שהמינהלת לא נערכה כלל לטפל בנושאים קריטייים כמו בריאות, דיור, חינוך, הסעות ועוד. בדו"ח מובאת למשל עדותה של אחות ממצפה יריחו שהגיעה למלונות ים המלח. היא דיווחה כי אל המלון הגיעו ילדים עם חום, אנשים מבוגרים עם בעיות לחץ דם ולב ולכך לא היתה כלל התייחסות או נסיון לטפל. לאחר שהבינה את חומרת המצב הגיעה עם רופא וארגז תרופות והם קיבלו חולים במשך כל אותו היום מהבוקר ועד הערב "עד שבסוף היום מלאי התרופות שהביאו על חשבונם אזל לחלוטין".
יתירה מכך, חולים כרוניים לא זכו לטיפול, גם כאשר התרופות שלהם אזלו וידוע על "לפחות מקרה אחד של חולה כרוני שלקה בהתקף לב עקב מחסור בתרופות ומאושפז בסורוקה".
עוד בטרם הגיעם אל המלונות ומקומות הארחה הם הועלו על אוטובוסים. עפ"י הדו"ח "משפחות נכלאו באוטובוסים שעות ללא אוכל וללא אפשרות לעשיית צרכים...משפחות ממושב קטיף שפונו ב 19.8 אולצו לרדת מן האוטובוס משום שהאשרה של האוטובוס נגמרה. הילדים ישנו על הכביש בצומת מסמיה עד שהגיע אוטובוס חלופי".
עוד בדו"ח: "משפחות הורדו על הדרך ללא הכוונה למקום מגורים. לדוגמ' משפחת אקרמן מנווה דקלים הורדו בחצות הלילה בקנין מלחה ונאלצו להעיר ידידים שיאספו אותם הביתה. תושב כרמל דיווח שאסף במרכז שדרות שני זוגות צעירים שהורדו ברחוב ללא כל הנחיה, התושב אסף אותם אליו הביתה והם מתגוררים אצלו מזה שבועיים".
המינהלת סיכמה על אכלוס משפחות בבתי מלון ללא תקן. על בתי המלון שאול המלך באשקלון שבו שוכנו 88 משפחות , ומלון נאות מדבר בבאר שבע שבו שוכנו 8 משפחות, חל צו סגירה ממשרד הבריאות. המינהלת לא נערכה בדברים בסיסיים ביותר "כל הציוד כגון: ביגוד, מוצרי הגיינה, טיטולים, כלי רחצה, אוכל מעבר לארוחות, שירותי כביסה וכו, סופקו אך ורק על ידי מתנדבים. למנהלת לא היתה כל היערכות בתחום הזה, למרות שהיה ברור שיהיה לכך צורך".
הפורום מציין כי גם לטענה כי הבעיות נובעות "מחוסר שיתוף פעולה של התושבים" אין בסיס, שכן המינהלת לא נערכה גם עבור אלו שכן יצרו איתה קשר. למשל המינהלת מסרה כי נשכרו 3 אלפים חדרי מלון אבל בשיחות שהתקיימו עם בעלי המלונות הסתבר שהחוזים עימם נסגרו רק ימים קודם לכן, מה שלא אפשר היערכות מתאימה. התמונה העולה מהמצב באתרים הזמניים מעידה על כך שגם אם משפחות שיתפו פעולה עם המנהלת הדבר לא הועיל. בין היתר קיים חוסר התאמה בין יחידת מגורים לבין גודל משפחה. משפחת קריאף בת 11 נפשות, טרבלסי – 10 נפשות, אברהם – 9 נפשות, סבן – הורים עם 4 ילדים רווקים מבוגרים (20 – 32) קיבלו כולן יחידה של 90 מ"ר. בית ממוצע ממנו הגיעה כל משפחה היה 200 מ"ר ובד"כ עם יחידה נפרדת לילדים ומבוגרים. סביב הבתים באתרים הזמניים הפיתוח לא הסתיים ולכן המשפחות מתגוררות בתוך חולות בניה ותעלות ביוב פתוחות. במבנים ליקויים קשים כמו הפסקות מים, סתימות, והפקידים בשטח עונים בזלזול ובבוז. באתרים אין עדיין שירותים קהילתיים או שירותי דת כיאות.
משפחות שעזבו בתיאום לא יודעות היכן המכולות שלהן ואלו שמצאו אותן במקרים רבים אינן יכולות לגשת אליהן או לפתוח אותן. כך הם נותרו ללא ציוד בסיסי כאשר ידוע שאורך חיים של ציוד בתוך מכולה בטמפ' ממוצע של 60 מעלות הוא כשבועיים עד חודש.
חוסר היערכות מוחלט היה בנושא חינוך. לא הוכן ציוד מתכלה להעסקת הילדים, לא נעשתה כל היערכות לילדים מתחת לגיל שלש "בטענה שאין להם ביטוח". "מתנדבים שהגיעו לבאר שבע נתקלו בהתנגדות נחרצת של אנשי משרד החינוך לסייע להם והם נאלצו לממן הסעות לילדים, ציוד, משחקים ועוד. מצב דומה בכל המלונות בירושלים ובאשקלון". "למרות הטראומה שעברה על הילדים ולמרות בקשות חוזרות הפעילויות הועברו במקרים רבים ע"י חיילות וחיילים במדים, ללא הסכמה לפעול בבגדים אזרחיים. במקומות מסוימים אחרי ההבנה שהילדים מתרחקים מהחיילים, שונתה ההוראה, אך במלונות אשקלון המצב לא השתנה".
צה"ל כמעט והרס בתים על משפחות שקיבלו היתר להגיע ולפנות ציוד"ידוע על תחילת הריסה בעוד אנשים נמצאים בבית – משפ' צור בגני טל". "משפחות מניסנית קיבלו הודעה שהצבא קיבל אישור להרוס את בתיהם על התכולה ורק בעקבות התערבות ישירה של גורם המקורב למשרד רה"מ הדבר נמנע".
בסיכום הדו"ח קובע הפורום המשפטי כי "עולה כאן תמונה של מחדל מערכתי חסר תקדים, שללא התגייסות ציבורית היה יכול להגמר באובדן חיי אדם. אובדן כבוד ופגיעה נפשית עמוקה, היו גם היו".
הפורום המשפטי קורא בסיכום הדו"ח להעמיד לדין את "העומדים בראש מערכת מסואבת הזו. הקצינים ששלחו אנשים ביודעם שאין להם כתובת צריכים לתת את הדין. ח"כ שידעו להצביע בעד תכנית ההנתקות אך אינם לוקחים אחריות על תוצאות התכנית חייבים לתת את הדין".
יתירה מכך, חולים כרוניים לא זכו לטיפול, גם כאשר התרופות שלהם אזלו וידוע על "לפחות מקרה אחד של חולה כרוני שלקה בהתקף לב עקב מחסור בתרופות ומאושפז בסורוקה".
עוד בטרם הגיעם אל המלונות ומקומות הארחה הם הועלו על אוטובוסים. עפ"י הדו"ח "משפחות נכלאו באוטובוסים שעות ללא אוכל וללא אפשרות לעשיית צרכים...משפחות ממושב קטיף שפונו ב 19.8 אולצו לרדת מן האוטובוס משום שהאשרה של האוטובוס נגמרה. הילדים ישנו על הכביש בצומת מסמיה עד שהגיע אוטובוס חלופי".
עוד בדו"ח: "משפחות הורדו על הדרך ללא הכוונה למקום מגורים. לדוגמ' משפחת אקרמן מנווה דקלים הורדו בחצות הלילה בקנין מלחה ונאלצו להעיר ידידים שיאספו אותם הביתה. תושב כרמל דיווח שאסף במרכז שדרות שני זוגות צעירים שהורדו ברחוב ללא כל הנחיה, התושב אסף אותם אליו הביתה והם מתגוררים אצלו מזה שבועיים".
המינהלת סיכמה על אכלוס משפחות בבתי מלון ללא תקן. על בתי המלון שאול המלך באשקלון שבו שוכנו 88 משפחות , ומלון נאות מדבר בבאר שבע שבו שוכנו 8 משפחות, חל צו סגירה ממשרד הבריאות. המינהלת לא נערכה בדברים בסיסיים ביותר "כל הציוד כגון: ביגוד, מוצרי הגיינה, טיטולים, כלי רחצה, אוכל מעבר לארוחות, שירותי כביסה וכו, סופקו אך ורק על ידי מתנדבים. למנהלת לא היתה כל היערכות בתחום הזה, למרות שהיה ברור שיהיה לכך צורך".
הפורום מציין כי גם לטענה כי הבעיות נובעות "מחוסר שיתוף פעולה של התושבים" אין בסיס, שכן המינהלת לא נערכה גם עבור אלו שכן יצרו איתה קשר. למשל המינהלת מסרה כי נשכרו 3 אלפים חדרי מלון אבל בשיחות שהתקיימו עם בעלי המלונות הסתבר שהחוזים עימם נסגרו רק ימים קודם לכן, מה שלא אפשר היערכות מתאימה. התמונה העולה מהמצב באתרים הזמניים מעידה על כך שגם אם משפחות שיתפו פעולה עם המנהלת הדבר לא הועיל. בין היתר קיים חוסר התאמה בין יחידת מגורים לבין גודל משפחה. משפחת קריאף בת 11 נפשות, טרבלסי – 10 נפשות, אברהם – 9 נפשות, סבן – הורים עם 4 ילדים רווקים מבוגרים (20 – 32) קיבלו כולן יחידה של 90 מ"ר. בית ממוצע ממנו הגיעה כל משפחה היה 200 מ"ר ובד"כ עם יחידה נפרדת לילדים ומבוגרים. סביב הבתים באתרים הזמניים הפיתוח לא הסתיים ולכן המשפחות מתגוררות בתוך חולות בניה ותעלות ביוב פתוחות. במבנים ליקויים קשים כמו הפסקות מים, סתימות, והפקידים בשטח עונים בזלזול ובבוז. באתרים אין עדיין שירותים קהילתיים או שירותי דת כיאות.
משפחות שעזבו בתיאום לא יודעות היכן המכולות שלהן ואלו שמצאו אותן במקרים רבים אינן יכולות לגשת אליהן או לפתוח אותן. כך הם נותרו ללא ציוד בסיסי כאשר ידוע שאורך חיים של ציוד בתוך מכולה בטמפ' ממוצע של 60 מעלות הוא כשבועיים עד חודש.
חוסר היערכות מוחלט היה בנושא חינוך. לא הוכן ציוד מתכלה להעסקת הילדים, לא נעשתה כל היערכות לילדים מתחת לגיל שלש "בטענה שאין להם ביטוח". "מתנדבים שהגיעו לבאר שבע נתקלו בהתנגדות נחרצת של אנשי משרד החינוך לסייע להם והם נאלצו לממן הסעות לילדים, ציוד, משחקים ועוד. מצב דומה בכל המלונות בירושלים ובאשקלון". "למרות הטראומה שעברה על הילדים ולמרות בקשות חוזרות הפעילויות הועברו במקרים רבים ע"י חיילות וחיילים במדים, ללא הסכמה לפעול בבגדים אזרחיים. במקומות מסוימים אחרי ההבנה שהילדים מתרחקים מהחיילים, שונתה ההוראה, אך במלונות אשקלון המצב לא השתנה".
צה"ל כמעט והרס בתים על משפחות שקיבלו היתר להגיע ולפנות ציוד"ידוע על תחילת הריסה בעוד אנשים נמצאים בבית – משפ' צור בגני טל". "משפחות מניסנית קיבלו הודעה שהצבא קיבל אישור להרוס את בתיהם על התכולה ורק בעקבות התערבות ישירה של גורם המקורב למשרד רה"מ הדבר נמנע".
בסיכום הדו"ח קובע הפורום המשפטי כי "עולה כאן תמונה של מחדל מערכתי חסר תקדים, שללא התגייסות ציבורית היה יכול להגמר באובדן חיי אדם. אובדן כבוד ופגיעה נפשית עמוקה, היו גם היו".
הפורום המשפטי קורא בסיכום הדו"ח להעמיד לדין את "העומדים בראש מערכת מסואבת הזו. הקצינים ששלחו אנשים ביודעם שאין להם כתובת צריכים לתת את הדין. ח"כ שידעו להצביע בעד תכנית ההנתקות אך אינם לוקחים אחריות על תוצאות התכנית חייבים לתת את הדין".