בית המשפט דחה בקשת הועדה המקומית לתכנון ולבניה בירושלים להפקיע את הקרקע של 9 ערבים מבית חנינא לצורך בניית כביש. השופט בועז אוקון קיבל את טענות בעלי הקרקע כי ההודעה לא היתה ברורה ולכן לא עמדה בסעיף 8 לפקודת הקרקעות הקובע כי הפקעה לצרכים ציבוריים כרוכה בפרסום הודעה על כך.

כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי השופט כתב בהחלטה כי ההודעה חייבת להיות ברורה ומזהה את המקום שבו נמצאת הקרקע ואינה יכולה לשאת אופי של חידה "בה על המנחש לזהות נחש בריח שבשעה שהוא מעכל פיל".

"משטר של הפקעה מבוסס על פעולה חד צדדית של השלטון, כוח במונחים ההופלדיניים", כותב השופט אוקון. לכן "התנאי לשכלול ההפקעה – מחייב הקפדה על יישומו. ללא הקפדה זו עלולים בעלי קרקעות למצוא עצמם מול אדון קשוח ורב עוצמה שיש ביכולתו לעשות (כמעט) כעולה על דעתו, ואילו המושג משפט צדק יהפוך עבור בעל המקרקעין, לערטילאי וכמעט מעבר להישג היד. חשוב לזכור תמיד את יחסי הכוחות שבין הצדדים. כושר המיקוח של היחיד, גם אם הוא חפץ להכביד על הרשות, קטן. כוחה של הרשות, גם אם כוונותיה טובות, חסר גבולות כמעט, ואי הקפדה עלולה להרחיב את הכוח ולעשותו לבלתי ניתן לשליטה. אם הפרסום עומד בלוז הנטילה של הזכות בהליך מקוצר – מילויו אינו יכול להעשות כלאחר יד".

על ההודעה לזהות את המקרקעין ולתת תיאור ולא להסתפק בפרסום הקואורדינטות של המקום בו היא מצויה שכן ציון זה אינו יכול להוות "מנוף ממנו ניתן לצקת בהירות מספקת להודעת ההפקעה", כתב השופט. גישה זו של הפקעה ללא הודעה ברורה "אינה הולמת ויש בה כדי לאפשר לגוף המפקיע להתפרק כמעט מהחובה היחידה המוטלת עליו בדרך לנטילת המקרקעין ללא פיצוי".

כאמור השופט קבע כי הפרסום לא עמד בדרישה שמאפשרת את ההפקעה ולכן אין להורות לבעלי הקרקע למסור אותה לצורך בניית הכביש.