שמעון ויזנטל נולד ב-1908 למשפחה אמידה באוקראינה, לאחר מכן עבר לפראג ללימודי ארכיטקטורה. לימודיו הופסקו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939.
במהלך המלחמה שהה במחנות עבודה ובמחנות ריכוז כאשר בסיומה נסע לנירנברג במטרה לאתר פושעים נאציים. עם שחרורו ממחנה המוות בוכנוולד נשבע ויזנטל להקדיש את חייו לרדיפת פושעים נאציים והבאתם לדין באומרו כי "אין חירות ללא צדק". ויזנטל אמר כי הוא שואף לכך שבהסטוריה ייזכר כי הנאצים לא הצליחו לחמוק מאחריותם לרצח יהודים.
ויזנטל פעל במחלקה לפשעי מלחמה של הצבא האמריקאי ובהמשך הקים בלילץ ובווינה את "המרכז לתיעוד היסטורי יהודי". הוא קבל על הזילות ביחס לשואה בשנים האחרונות ואמר כי אי אפשר להשוות את השואה לכל פשע אחר. "מעל ראשו של כל יהודי בתקופת השואה ריחף גזר דין מוות ללא תאריך", אמר ויזנטל.
תחילת דרכו של ויזנטל במשימתו, לא היתה סוגה בשושנים ובאוסטריה בה פעל, זכה ליחס של התעלמות ואפילו ספג עלבונות. השיא היה בשנת 75 כשהקנצלר ממוצא יהודי ברונו קרייסקי האשים אותו בשיתוף פעולה עם הנאצים. האירוניה היא שאת ההכרה במפעלו באוסטריה בשעת 86 זכה מהקנצלר קורט ולדהיים שנבחר למרות הקמפיין שערך ויזנטל נגד מינויו בחושפו כי ולדהיים הסתיר את עובדת שירותו כקצין בצבא הנאצי.
ויזנטל הגדיר את המאבק על הזכרון ונגד השכחה כמאבק החשוב ביותר. "חשוב שאנשים ידעו שאנחנו לא שוכחים את אויבינו", הדגיש. ב-1977 הוקם "מרכז שמעון ויזנטל" בלוס אנג'לס כהוקרה על מפעל חייו.
כאן המקום לציין כי לפני כשנה וחצי קיבל ויזנטל תואר אבירות ממלכת בריטניה, אליזבת' השניה, כהוקרה על "מפעל חיים בשירות האנושות".
בנימוקי הענקת התואר נאמר כי תואר האבירות מוענק לו על פועלו בהבאתם למשפט של אחראים לפשעים נגד האנושות, ביניהם המעקב אחרי אדולף אייכמן והבאתו למשפט בישראל שנת 60'. כתבנו מזכיר כי בטקס הענקת התואר הוזכר גם "מרכז ויזנטל" להנצחת זכר השואה ולמלחמה באנטישמיות אשר הוקם בלוס אנג'לס, ארצות הברית בשנת 77'.
הרב מרווין הייר מייסדו של מרכז ויזנטל בלוס אנג'לס אומר כי שמעון ויזנטל יזכר כ"מצפונה של השואה". "הוא שימש כנציג הקורבנות בכך שניהל מרדף עיקש אחר פושעים נאציים ושותפיהם לפשע הגדול, ובהבאתם לדין". כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי בשואה נספו 89 מקרוביו של ויזנטל.
הרב ישראל-מאיר לאו, הרב הראשי לתל אביב – יפו אומר ש"תרומתו של שמעון ויזנטל ז"ל היא לאו דוקא במה שנהוג לכנות "ציד הנאצים", כמו בעצם התמסרותו להחייאת תודעת השואה".
הרב לאו הוסיף ואמר: "אנו חיים בדור שמנסה להכחיש את השואה או לגמד אותה, וזאת על-אף העובדה שחיים בינותינו מאות ואלפי ניצולים, וביניהם רבים שהמספר מאושוויץ חקוק על זרועם. למעלה מ – 150 ספרים, פסבדו מדעיים וכביכול "הסטוריים" פורסמו במכללות ידועות שם, ובכולם ניסיון דמגוגי, חולני, להכחיש את אימי השואה ולמזער אותם. יש כבר כאלה המשווים את שואת יהודי אירופה לקרבנות של המוסלמים בצ'צ'ניה, ומעלימים את "ועידת ואנזה" הידועה לשימצה, שבה, בחודש ינואר 42' סוכם על דרכי הביצוע של מה שכונה "הפתרון הסופי", כלומר: השמדת היהודים".
"בדור זה, שסימני ההכחשה הולכים וגוברים בו, לא תסולא בפז תרומתו של שמעון ויזנטל, אחד האישים הבולטים ביותר בשישים השנים האחרונות, שתרם תרומה מכרעת וחשובה מאין כמוה להנצחת השואה, להטלת אימה על פושעי הנאציזם ולהעברת המסר ההיסטורי לדורות הבאים, כדי להבטיח כי שואה נוראה כזו, וסבל איום כל-כך, לא יישנו עוד. שמעון ויזנטל עצמו נרדף בשנות המלחמה על היותו יהודי, ושני דורות לאחר מכן הוא נרדף על היותו מנציח השואה, החותר ללא לאות לעשות משפט צדק עם מפלצות אדם, שדרדרו את צלם האלוקים שבאדם לשפל נורא שלא היה כמותו".
עוד אמר הרב לאו כי "שמעון ויזנטל המנציח ראוי להנצחה מכובדת ולהוקרה של כל אדם, אשר הצדק והמשפט הם נר לרגליו".
עם פטירתו של שמעון ויזנטל אמר היום יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית, זאב בילסקי כי "היום הלך לעולמו אחד הלוחמים היהודים החשובים ביותר בדורות האחרונים. ויזנטל היה לסמלו של היהודי הגאה והמוסרי שהקדיש את חייו להעמדתם של פושעים נאצים לדין.
לדברי בילסקי, ויזנטל שימש דוגמא והשראה למליוני יהודים ברחבי העולם וכמוקד לגאווה לאומית, ובכך קנה לעצמו "מניית זהב" בהתחדשות העם היהודי לאחר השואה והקמת מדינת ישראל.
"ויזנטל מותיר לנו צוואה מחייבת להמשיך את המאבק כנגד צוררי ישראל בעבר ובהווה, ללא חשש ולהגביר את הנחלת זכרון השואה בקרב הדור הצעיר בישראל ובקהילות היהודיות וכן בקרב עמי העולם", אמר.
במהלך המלחמה שהה במחנות עבודה ובמחנות ריכוז כאשר בסיומה נסע לנירנברג במטרה לאתר פושעים נאציים. עם שחרורו ממחנה המוות בוכנוולד נשבע ויזנטל להקדיש את חייו לרדיפת פושעים נאציים והבאתם לדין באומרו כי "אין חירות ללא צדק". ויזנטל אמר כי הוא שואף לכך שבהסטוריה ייזכר כי הנאצים לא הצליחו לחמוק מאחריותם לרצח יהודים.
ויזנטל פעל במחלקה לפשעי מלחמה של הצבא האמריקאי ובהמשך הקים בלילץ ובווינה את "המרכז לתיעוד היסטורי יהודי". הוא קבל על הזילות ביחס לשואה בשנים האחרונות ואמר כי אי אפשר להשוות את השואה לכל פשע אחר. "מעל ראשו של כל יהודי בתקופת השואה ריחף גזר דין מוות ללא תאריך", אמר ויזנטל.
תחילת דרכו של ויזנטל במשימתו, לא היתה סוגה בשושנים ובאוסטריה בה פעל, זכה ליחס של התעלמות ואפילו ספג עלבונות. השיא היה בשנת 75 כשהקנצלר ממוצא יהודי ברונו קרייסקי האשים אותו בשיתוף פעולה עם הנאצים. האירוניה היא שאת ההכרה במפעלו באוסטריה בשעת 86 זכה מהקנצלר קורט ולדהיים שנבחר למרות הקמפיין שערך ויזנטל נגד מינויו בחושפו כי ולדהיים הסתיר את עובדת שירותו כקצין בצבא הנאצי.
ויזנטל הגדיר את המאבק על הזכרון ונגד השכחה כמאבק החשוב ביותר. "חשוב שאנשים ידעו שאנחנו לא שוכחים את אויבינו", הדגיש. ב-1977 הוקם "מרכז שמעון ויזנטל" בלוס אנג'לס כהוקרה על מפעל חייו.
כאן המקום לציין כי לפני כשנה וחצי קיבל ויזנטל תואר אבירות ממלכת בריטניה, אליזבת' השניה, כהוקרה על "מפעל חיים בשירות האנושות".
בנימוקי הענקת התואר נאמר כי תואר האבירות מוענק לו על פועלו בהבאתם למשפט של אחראים לפשעים נגד האנושות, ביניהם המעקב אחרי אדולף אייכמן והבאתו למשפט בישראל שנת 60'. כתבנו מזכיר כי בטקס הענקת התואר הוזכר גם "מרכז ויזנטל" להנצחת זכר השואה ולמלחמה באנטישמיות אשר הוקם בלוס אנג'לס, ארצות הברית בשנת 77'.
הרב מרווין הייר מייסדו של מרכז ויזנטל בלוס אנג'לס אומר כי שמעון ויזנטל יזכר כ"מצפונה של השואה". "הוא שימש כנציג הקורבנות בכך שניהל מרדף עיקש אחר פושעים נאציים ושותפיהם לפשע הגדול, ובהבאתם לדין". כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי בשואה נספו 89 מקרוביו של ויזנטל.
הרב ישראל-מאיר לאו, הרב הראשי לתל אביב – יפו אומר ש"תרומתו של שמעון ויזנטל ז"ל היא לאו דוקא במה שנהוג לכנות "ציד הנאצים", כמו בעצם התמסרותו להחייאת תודעת השואה".
הרב לאו הוסיף ואמר: "אנו חיים בדור שמנסה להכחיש את השואה או לגמד אותה, וזאת על-אף העובדה שחיים בינותינו מאות ואלפי ניצולים, וביניהם רבים שהמספר מאושוויץ חקוק על זרועם. למעלה מ – 150 ספרים, פסבדו מדעיים וכביכול "הסטוריים" פורסמו במכללות ידועות שם, ובכולם ניסיון דמגוגי, חולני, להכחיש את אימי השואה ולמזער אותם. יש כבר כאלה המשווים את שואת יהודי אירופה לקרבנות של המוסלמים בצ'צ'ניה, ומעלימים את "ועידת ואנזה" הידועה לשימצה, שבה, בחודש ינואר 42' סוכם על דרכי הביצוע של מה שכונה "הפתרון הסופי", כלומר: השמדת היהודים".
"בדור זה, שסימני ההכחשה הולכים וגוברים בו, לא תסולא בפז תרומתו של שמעון ויזנטל, אחד האישים הבולטים ביותר בשישים השנים האחרונות, שתרם תרומה מכרעת וחשובה מאין כמוה להנצחת השואה, להטלת אימה על פושעי הנאציזם ולהעברת המסר ההיסטורי לדורות הבאים, כדי להבטיח כי שואה נוראה כזו, וסבל איום כל-כך, לא יישנו עוד. שמעון ויזנטל עצמו נרדף בשנות המלחמה על היותו יהודי, ושני דורות לאחר מכן הוא נרדף על היותו מנציח השואה, החותר ללא לאות לעשות משפט צדק עם מפלצות אדם, שדרדרו את צלם האלוקים שבאדם לשפל נורא שלא היה כמותו".
עוד אמר הרב לאו כי "שמעון ויזנטל המנציח ראוי להנצחה מכובדת ולהוקרה של כל אדם, אשר הצדק והמשפט הם נר לרגליו".
עם פטירתו של שמעון ויזנטל אמר היום יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית, זאב בילסקי כי "היום הלך לעולמו אחד הלוחמים היהודים החשובים ביותר בדורות האחרונים. ויזנטל היה לסמלו של היהודי הגאה והמוסרי שהקדיש את חייו להעמדתם של פושעים נאצים לדין.
לדברי בילסקי, ויזנטל שימש דוגמא והשראה למליוני יהודים ברחבי העולם וכמוקד לגאווה לאומית, ובכך קנה לעצמו "מניית זהב" בהתחדשות העם היהודי לאחר השואה והקמת מדינת ישראל.
"ויזנטל מותיר לנו צוואה מחייבת להמשיך את המאבק כנגד צוררי ישראל בעבר ובהווה, ללא חשש ולהגביר את הנחלת זכרון השואה בקרב הדור הצעיר בישראל ובקהילות היהודיות וכן בקרב עמי העולם", אמר.