לדברי אנשי תנועת 'נאמני תורה ועבודה' גובשה הצעת הרפורמה בשירותי הדת בעקבות ה"מבוי הסתום", שאליו נקלעו שירותי הדת בישראל. "חוסר שביעות רצון מהממסד הדתי והרבני ותפקודו הלקוי הם כמעט מן מהפורסמות שאינן צריכות ראיה", נכתב בהצעה. לכך תורם "מצב חוקתי שאינו מאפשר ניהול מנהל תקין", כרסום סמכויות המוסדות הרבניים בנושאים שונים על ידי בית המשפט ו"העדפת מקורבים למפלגה השלטת". על רקע זה החליטה הממשלה באוקטובר 03 על ביצוע רפורמה מקיפה בתחום שירותי הדת: על פירוק משרד הדתות ופיזור אגפיו במשרדי הממשלה וגם על פירוק המועצות הדתיות. הוחלט כי "האחריות לאספקת שירותי דת תועבר בעיקרה לרשויות מקומיות".
עם זאת, הם כותבים, "להחלטה מרחיקת לכת זו לא קדמה בדיקה יסודית של המבנה הראוי ואף לא עבודת מטה מסודרת. טרם יבשה הדיו על החלטת הממשלה היא זנחה אותה לפחות באופן זמני ובחרה ב'דרך פעולה חדשה', שונה בתכלית השינוי מזו עליה החליטה".
מהי אותה 'דרך פעולה חדשה'? אפשרות לשרון למנות את אנשיו בכל מועצה דתית. "בין מאות הסעיפים בחוק ההסדרים במשק המדינה לשנת 04 מסתתר סעיף המשנה באופן דרמטי את מבנה המועצות הדתיות. סעיף זה מעניק לראש הממשלה סמכות למנות בכל מועצה דתית שלא הורכבה בתוך חצי שנה מהבחירות המוניציפאליות שני אנשים אשר יקבלו את כל סמכויות המועצה הדתית ויהיו אחראים על מתן שירותי הדת בתחומה. להחלטה זאת לא קדם דיון משמעותי כלשהו. למעלה משנה לאחר תחילת ביצוע הרפורמה וכשנה לאחר התפנית המוזרה שבחוק ההסדרים, הנסתר רב על הנגלה והמבוכה רבה".
בהמשך מובא דו"ח המפרט כיצד בוצע הדבר בפועל: בינואר 04 התקבל התיקון בחוג ההסדרים "המעניק לראש הממשלה סמכות מינוי הרכבי מועצות דתיות והשולל מהשלטון המקומי כל סמכות, ברוב המועצות הדתיות, בנושא הרכבת המועצה". כשמבקר המדינה מתענין בפברואר 04 האם יש נייר כלשהו שמסכם את פרטי התכנית להעברה, מתברר לו כי אין כל מושג כיצד תבוצע. "ביוני 04 – ראש הממשלה אומר בועדה לביקורת המדינה שקיימות שתי חלופות: העברה לעיריות או הקמת לשכות מרחביות, חלופות שבחינתן תושלם עד ספטמבר. שמונה חודשים לאחר שהתקבלה החלטת ממשלה, מתברר שההחלטה הינה רק אחת משתי חלופות שנבחנות ושתיהן אגב שונות מן ההסדר שנקבע בחוק ההסדרים שהתקבל שישה חודשים קודם לכן".
כתבתנו מציינת כי במהלך עבודתה בחנה הועדה מספר הצעות לרפורמות בשירותי הדת ואימצה את דו"ח ועדת צדוק ששלל את העברת המועצות הדתיות לשלטון המקומי והציע להעביר את מרכז הכובד בהרכבת המועצה הדתית משר הדתות אל גורמים מקומים: הרשות והרבנות. כמו כן הציעה ועדת צדוק להקים חברות לאספקת שירותי דת או להוציא מכרזים לקבלנים שיוכלו לספק חלק מהשירותים הדתיים על דרך של הפרטה.
חברי הועדה הדר ליפשיץ יו"ר הועדה, דוקטורנט באוניברסיטה העברית, ד"ר אליהו בן זמרה, ח"כ לשעבר הרב יהודה גלעד – רב קיבוץ לביא ומראשי ישיבת השילוב 'מעלה גלבוע', פרופ' אביגדור שנאן מהחוג למדעי היהדות באוניברסיטה העברית, הרב פרופ' דניאל שפרבר – חתן פרס ישראל למדעי היהדות רב קהילה ונשיא הכולל בבר אילן.", כותבים במסקנות כי "המצב הנוכחי במועצות הדתיות על פיו מתמנים שני אנשים שלהם מלוא הסמכויות בלא פיקוח ציבורי טעון שינוי לאלתר".
כמו כן הם מציעים לנסות בזהירות את הצעתו של יו"ר הועדה הדר ליפשיץ להעברת שירותי הדת מהמדינה לקהילה ותקצובם באמצעות בתי הכנסת. ליפשיץ הציע "בדומה לנהוג בגרמניה ובארצות סקנדינביה, ישלם כל אזרח המעונין בכך מס דת. המס ייגבה בדומה למס הניתן לאיגוד מקצועי וכל אדם שבחר לשלם מס דת יודיע באיזה בית כנסת הוא חבר".
כמו כן, "הרבנים יהיו קשורים בחוזים אישים עם בתי כנסת. רב יוכל לשמש בכמה קהילות על בסיס אזורי עדתי או אידיאולוגי. כך יוכל אדם להיות רב הקהילות הרפורמיות בגוש דן, רב בית הכנסת המסוים בשכונת בבלי או רב בתי הכנסת של העדה התימנית בתל אביב". הענין מורכב כותבים חברי הועדה על הצעתו של ליפשיץ, אך ניתן לנסותה במקומות אחדים.
לדעתם הבשורה בהצעת הרפורמה היא "הפרדת הדת מהפוליטיקה המפלגתית שלטונית" ו"שינוי דרמטי ביחסי דת ומדינה".
עם זאת, הם כותבים, "להחלטה מרחיקת לכת זו לא קדמה בדיקה יסודית של המבנה הראוי ואף לא עבודת מטה מסודרת. טרם יבשה הדיו על החלטת הממשלה היא זנחה אותה לפחות באופן זמני ובחרה ב'דרך פעולה חדשה', שונה בתכלית השינוי מזו עליה החליטה".
מהי אותה 'דרך פעולה חדשה'? אפשרות לשרון למנות את אנשיו בכל מועצה דתית. "בין מאות הסעיפים בחוק ההסדרים במשק המדינה לשנת 04 מסתתר סעיף המשנה באופן דרמטי את מבנה המועצות הדתיות. סעיף זה מעניק לראש הממשלה סמכות למנות בכל מועצה דתית שלא הורכבה בתוך חצי שנה מהבחירות המוניציפאליות שני אנשים אשר יקבלו את כל סמכויות המועצה הדתית ויהיו אחראים על מתן שירותי הדת בתחומה. להחלטה זאת לא קדם דיון משמעותי כלשהו. למעלה משנה לאחר תחילת ביצוע הרפורמה וכשנה לאחר התפנית המוזרה שבחוק ההסדרים, הנסתר רב על הנגלה והמבוכה רבה".
בהמשך מובא דו"ח המפרט כיצד בוצע הדבר בפועל: בינואר 04 התקבל התיקון בחוג ההסדרים "המעניק לראש הממשלה סמכות מינוי הרכבי מועצות דתיות והשולל מהשלטון המקומי כל סמכות, ברוב המועצות הדתיות, בנושא הרכבת המועצה". כשמבקר המדינה מתענין בפברואר 04 האם יש נייר כלשהו שמסכם את פרטי התכנית להעברה, מתברר לו כי אין כל מושג כיצד תבוצע. "ביוני 04 – ראש הממשלה אומר בועדה לביקורת המדינה שקיימות שתי חלופות: העברה לעיריות או הקמת לשכות מרחביות, חלופות שבחינתן תושלם עד ספטמבר. שמונה חודשים לאחר שהתקבלה החלטת ממשלה, מתברר שההחלטה הינה רק אחת משתי חלופות שנבחנות ושתיהן אגב שונות מן ההסדר שנקבע בחוק ההסדרים שהתקבל שישה חודשים קודם לכן".
כתבתנו מציינת כי במהלך עבודתה בחנה הועדה מספר הצעות לרפורמות בשירותי הדת ואימצה את דו"ח ועדת צדוק ששלל את העברת המועצות הדתיות לשלטון המקומי והציע להעביר את מרכז הכובד בהרכבת המועצה הדתית משר הדתות אל גורמים מקומים: הרשות והרבנות. כמו כן הציעה ועדת צדוק להקים חברות לאספקת שירותי דת או להוציא מכרזים לקבלנים שיוכלו לספק חלק מהשירותים הדתיים על דרך של הפרטה.
חברי הועדה הדר ליפשיץ יו"ר הועדה, דוקטורנט באוניברסיטה העברית, ד"ר אליהו בן זמרה, ח"כ לשעבר הרב יהודה גלעד – רב קיבוץ לביא ומראשי ישיבת השילוב 'מעלה גלבוע', פרופ' אביגדור שנאן מהחוג למדעי היהדות באוניברסיטה העברית, הרב פרופ' דניאל שפרבר – חתן פרס ישראל למדעי היהדות רב קהילה ונשיא הכולל בבר אילן.", כותבים במסקנות כי "המצב הנוכחי במועצות הדתיות על פיו מתמנים שני אנשים שלהם מלוא הסמכויות בלא פיקוח ציבורי טעון שינוי לאלתר".
כמו כן הם מציעים לנסות בזהירות את הצעתו של יו"ר הועדה הדר ליפשיץ להעברת שירותי הדת מהמדינה לקהילה ותקצובם באמצעות בתי הכנסת. ליפשיץ הציע "בדומה לנהוג בגרמניה ובארצות סקנדינביה, ישלם כל אזרח המעונין בכך מס דת. המס ייגבה בדומה למס הניתן לאיגוד מקצועי וכל אדם שבחר לשלם מס דת יודיע באיזה בית כנסת הוא חבר".
כמו כן, "הרבנים יהיו קשורים בחוזים אישים עם בתי כנסת. רב יוכל לשמש בכמה קהילות על בסיס אזורי עדתי או אידיאולוגי. כך יוכל אדם להיות רב הקהילות הרפורמיות בגוש דן, רב בית הכנסת המסוים בשכונת בבלי או רב בתי הכנסת של העדה התימנית בתל אביב". הענין מורכב כותבים חברי הועדה על הצעתו של ליפשיץ, אך ניתן לנסותה במקומות אחדים.
לדעתם הבשורה בהצעת הרפורמה היא "הפרדת הדת מהפוליטיקה המפלגתית שלטונית" ו"שינוי דרמטי ביחסי דת ומדינה".