(בתמונה: הרב מארים שטרן ניצול המחנה בשטוטגארט)
מאמצים דיפלומטיים והשתדלויות רבות, נעשות בימים אלו להבאתם לקבורה מחדש את שלדיהם של היהודים, שהיו בעבר עובדי מחנות כפיה בזמן מלחמת העולם בימי השואה, ועצמותיהם נתגלו זה עתה בתוככי מחנה צבאי בעיר 'שטוטגרט' בגרמניה.
המדובר בתקופה שבין נובמבר 1944 לפברואר 1945, שבה הגיעו כשלוש מאות יהודים ששהו אותה עת במחנה הכפיה 'שטרודהוף באלזס' - בין גבול צרפת לגרמניה, נשלחו למחנה המתנה ליד שדה התעופה בשטוטגרט. לאחר המלחמה באוקטובר 1945, בעת שהצבא האמריקאי שיחרר את גרמניה, נמצא קבר אחים ביער סמוך, ולא היה ידוע על קבר אחים נוסף. השבוע כשהחלו עבודות תשתית בבסיס הצבאי האמריקאי ב'שטוטגרט' נתגלה קבר אחים חדש ובו 34 שלדי עצמות. לפי עדויות מתקופה זו, הובהר כי אכן מדובר ביהודים קדושים שגוועו למוות באותו מחנה על ידי הגרמנים ימ"ש בעיצומה של מלחמת העולם השנייה.
מייד כשהתגלו הממצאים בחפירות, פנתה ממשלת מחוז 'באדן ווירטמברג' שבגרמניה שהיא האחראית המונציפאלית על השטח המדובר, לקהילה היהודית ולרב המקומי הרב נתנאל וורמסר, ודיווחה לו על העצמות שנמצאו באותו קבר.
הרב וורמסר ששמע על הדבר, הזדרז להשיג אישור כניסה מיוחד למחנה, ויצא לבדוק את השטח, לבקשתו נחפר במקום עוד כמה מטרים בעומק האדמה, וזאת בכדי שניתן יהיה לוודא שאין עצמות נוספות בשטח. כמו כן, נכנס לעובי הקורה הרב שניאור טרבניק המכהן כשליח חב"ד באיזור שטוטגרט, וכרבה של אולם, יצר קשר עם הצ'פלין המקומי שנתן לו את המידע שבידיו, והחל לעשות ככל שביכולתו לסייע בנושא.
הרב וורסמר פנה ל'מרכז רבני אירופה' ובאמצעותו לאגף לשימור בתי העלמין, וביקש סיוע והדרכה, כיצד להמשיך את הטיפול בעצמות הקדושים ששלדיהם הונחו במכון לרפואה משפטית. יו"ר האגף לבתי עלמין באירופה, הרב אברהם יפה-שלזינגר, רב אב"ד דק"ק מחזיקי הדת בג'נבה, הורה למנהל האגף ר' מנשה בורקיס, ולהרב לוי מטוסוב המשמש כאחראי על קשרי ידידות עם הממשל, לטפל בנושא בדחיפות.
ביום רביעי האחרון, מיד עם קבלת הוראת היו"ר, יצרו קשר בהנהלת האגף עם הרב וורמסר וכן עם הרב טרבניק, בכדי לקבל מהם אינפורמציה נוספת ומדוייקת על הנעשה בשטח, ובאילו מקומות עדיין דרוש להפעיל לחצים להסדיר ענין זה עדי תכליתו.
בנוסף, פנו מנהלי האגף ויצרו קשר עם נציגי המחוז 'באדן וורטמברג' באיחוד האירופי, בהדגישם לפניהם שהאזור שבו נמצא קבר האחים הינו תחת חסותם, והללו דאגו לסדר פגישה דחופה. על אף היות הנציג הבכיר מר ריצ'ארד ארנולד בחופשה ביום ראשון, הוא ניאות לבקשה הדחופה, ושינה את סדר יומו בהבטיחו להשתתף בפגישה שנקבעה למחרת בבוקר.
נציגי האזור נתוודעו עד מהרה למקרה, ולקחו את הטיפול בענין זה ברצינות רבה. הרבנים ביקשו מהממשל המקומי שישיב לידי הקהילה את עצמות היהודים, וידאג למימון מלא של הלוויה והקבורה למנוחתם השלמה.
ואכן עם סיום הפגישה, כשבד בבד הופעלו לחצים נוספים על גורמים שונים הקשורים לענין, נתקבל אישורה המיוחל של ממשלת גרמניה להשיב את העצמות לקבורה מיידית כפי שיורו הרבנים, וכן הבטיחו אנשי הממשל לדאוג למימון מלא של הקבורה.
עם קבלת התשובה החיובית, נתעוררה בידי הרבנים שאלה הלכתית סבוכה. האם לקבור את כל שלדי העצמות יחדיו בשנית כקבר אחים, או שבהיות ונתגלגלה הזכות להביאם לקבר ישראל, יש להביאם אחד אחד לקבורה נפרדת.
עוד נתחבטו הרבנים, אם יש לעמוד על כך בפני השלטונות שמקום קבורתם מחדש של השלדים, יהיה בדיוק באותו מקום שבו הם נמצאו, כראוי לפי ההלכה, או שמא ראוי יותר להעבירם לקבורה באופן מיידי בבית העלמין היהודי המקומי ללא עיכובים. שאלות אלו הופנו למרן הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר שליט"א בעל ה'שבט הלוי'.
בעודם ממתינים לתשובתו ההלכתית של הגר"ש וואזנר, הצליחו אנשי ה'מרכז' למצוא עדות חיה המאשרת כי אותם שלדים שנמצאו בשטח המחנה הצבאי בשטוטגרט, הם אכן של יהודים שנרצחו על ידי הנאצים.
ר' יהודה מאיר (מארים) שטרן, יהודי בן 84 המתגורר כיום בבלגיה, העיד בעדותו כי בדיוק במקום זה היה בעבר מחנה כפייה, ואף העלה בזכרונו את אותם יהודים שגוועו למוות ממחסור באוכל ושינה ומן התנאים הסניטרים הנוראים ששררו אותם ימים במחנה. בעדותו סיפר שהוא זוכר כיצד ראה אותם נמוגים מול עיניו באין לאל ידו להושיע. עוד סיפר שראה רב יהודי מאחת הקהילות באירופה שהיה איתו במחנה, כשהוא שוכב על הרצפה באפיסת כוחות ללא יכולת לקום, הוא פנה אליו והציע לעזור לו לקום, אך הרב סירב באומרו: 'כבר אין לי לאן לקום...'. וכך, הוא גווע למול עיניו... ונקבר ככל הנראה בקבר האחים יחד עם יתר אחיו מן המחנה, ואשר קבר זה נמצא בשבוע שעבר במקום זה.
בנתיים, השיג הרב מטוסוב את מפקד הבסיס, שהיה באותו זמן במהלך פגישה, אך מיהר להתפנות לשיחה. המפקד עדכן את הרב מטוסוב בפרטים רבים נוספים הידועים רק לו, ובין השאר סיפר שהאחראים על השטח הינם הממשלה הפדרלית של גרמניה. השניים סיכמו ששיתוף הפעולה בין הצבא האמריקאי יתקיים בשיתוף פעולה עם הגופים היהודים המטפלים בנושא.
פגישות נוספות בעניין התקיימו בבריסל בנפרד, עם שגריר גרמניה בבלגיה - מר קריסטוף יאסן, ושגריר גרמניה באיחוד האירופאי - מר ווילהלם שונפלדר. השגרירים נתבקשו, שבמידה ותתקבל ההוראה ההלכתית להחזיר את העצמות למקום שמהם הוצאו, ישתדלו לדאוג לזירוז הענין בכדי למנוע עיכוב נוסף בקבורתם. בפגישה הביעו שני הדיפלומטים את רגישותם הרבה לנושא, והדגישו את חשיבותו, בהבטיחם לסייע כפי יכולתם.
שגריר גרמניה באיחוד האירופאי, ווילהלם שונפלדר, סיפר על רגשות האשם המלוות אותו מאז היותו ילד. הוא ציין אנקדוטה מרתקת, שהיא הזכרון הראשון שיש לו מגיל 4, ובו הוא זוכר כשהגיעו כוחות הברית בטנקים, בזמן שנכנסו לעירו, כשהתושבים במקום נתבקשו על ידם להניף דגל לבן כאות כניעה בפני הכוחות. 'לנו לא היה דגל לבן', מספר השגריר, 'ואימי לקחה ציפית לבנה והניפה אותה על גבי מקל מחוץ לחלון. סבתי שלא הייתה מוכנה לקבל עובדה זו שהעם הגרמני נכנע למול כוחות הברית, החלה למשוך הסדין בחזרה. וכך נוצר מצב שאימי וסבתי מושכות זו למעלה וזו למטה, ואני לא הבנתי מדוע הם רבות על הנפת מקל עטוף בסדין. כשבגרתי והבנתי את משמעות הדבר החלטתי לעשות הכל בכדי ללמוד לעומק את נושא השואה שסבתי הכחישה וסירבה להאמין לו, ולדאוג ככל יכולתי שדבר נורא כזה לא יישנה שוב. בשל כך' סיים השגריר 'גם במקרה זה אעשה הכל כדי להשיב את כבודם האחרון של הקרבנות'.
עתה מצפים ב'מרכז רבני אירופה' בדריכות לתשובת הממשל, תוך תקוה שבהקדם האפשרי תתקיים הלוויה מכובדת כראוי לאותם קדושים שנעקדו על קידוש השם, בה ישתתף בין השאר גם ר' מארים שטרן שביקש לומר קדיש על קברם של אותם יהודים שאת חלקם הכיר מקרוב.
מאמצים דיפלומטיים והשתדלויות רבות, נעשות בימים אלו להבאתם לקבורה מחדש את שלדיהם של היהודים, שהיו בעבר עובדי מחנות כפיה בזמן מלחמת העולם בימי השואה, ועצמותיהם נתגלו זה עתה בתוככי מחנה צבאי בעיר 'שטוטגרט' בגרמניה.
המדובר בתקופה שבין נובמבר 1944 לפברואר 1945, שבה הגיעו כשלוש מאות יהודים ששהו אותה עת במחנה הכפיה 'שטרודהוף באלזס' - בין גבול צרפת לגרמניה, נשלחו למחנה המתנה ליד שדה התעופה בשטוטגרט. לאחר המלחמה באוקטובר 1945, בעת שהצבא האמריקאי שיחרר את גרמניה, נמצא קבר אחים ביער סמוך, ולא היה ידוע על קבר אחים נוסף. השבוע כשהחלו עבודות תשתית בבסיס הצבאי האמריקאי ב'שטוטגרט' נתגלה קבר אחים חדש ובו 34 שלדי עצמות. לפי עדויות מתקופה זו, הובהר כי אכן מדובר ביהודים קדושים שגוועו למוות באותו מחנה על ידי הגרמנים ימ"ש בעיצומה של מלחמת העולם השנייה.
מייד כשהתגלו הממצאים בחפירות, פנתה ממשלת מחוז 'באדן ווירטמברג' שבגרמניה שהיא האחראית המונציפאלית על השטח המדובר, לקהילה היהודית ולרב המקומי הרב נתנאל וורמסר, ודיווחה לו על העצמות שנמצאו באותו קבר.
הרב וורמסר ששמע על הדבר, הזדרז להשיג אישור כניסה מיוחד למחנה, ויצא לבדוק את השטח, לבקשתו נחפר במקום עוד כמה מטרים בעומק האדמה, וזאת בכדי שניתן יהיה לוודא שאין עצמות נוספות בשטח. כמו כן, נכנס לעובי הקורה הרב שניאור טרבניק המכהן כשליח חב"ד באיזור שטוטגרט, וכרבה של אולם, יצר קשר עם הצ'פלין המקומי שנתן לו את המידע שבידיו, והחל לעשות ככל שביכולתו לסייע בנושא.
הרב וורסמר פנה ל'מרכז רבני אירופה' ובאמצעותו לאגף לשימור בתי העלמין, וביקש סיוע והדרכה, כיצד להמשיך את הטיפול בעצמות הקדושים ששלדיהם הונחו במכון לרפואה משפטית. יו"ר האגף לבתי עלמין באירופה, הרב אברהם יפה-שלזינגר, רב אב"ד דק"ק מחזיקי הדת בג'נבה, הורה למנהל האגף ר' מנשה בורקיס, ולהרב לוי מטוסוב המשמש כאחראי על קשרי ידידות עם הממשל, לטפל בנושא בדחיפות.
ביום רביעי האחרון, מיד עם קבלת הוראת היו"ר, יצרו קשר בהנהלת האגף עם הרב וורמסר וכן עם הרב טרבניק, בכדי לקבל מהם אינפורמציה נוספת ומדוייקת על הנעשה בשטח, ובאילו מקומות עדיין דרוש להפעיל לחצים להסדיר ענין זה עדי תכליתו.
בנוסף, פנו מנהלי האגף ויצרו קשר עם נציגי המחוז 'באדן וורטמברג' באיחוד האירופי, בהדגישם לפניהם שהאזור שבו נמצא קבר האחים הינו תחת חסותם, והללו דאגו לסדר פגישה דחופה. על אף היות הנציג הבכיר מר ריצ'ארד ארנולד בחופשה ביום ראשון, הוא ניאות לבקשה הדחופה, ושינה את סדר יומו בהבטיחו להשתתף בפגישה שנקבעה למחרת בבוקר.
נציגי האזור נתוודעו עד מהרה למקרה, ולקחו את הטיפול בענין זה ברצינות רבה. הרבנים ביקשו מהממשל המקומי שישיב לידי הקהילה את עצמות היהודים, וידאג למימון מלא של הלוויה והקבורה למנוחתם השלמה.
ואכן עם סיום הפגישה, כשבד בבד הופעלו לחצים נוספים על גורמים שונים הקשורים לענין, נתקבל אישורה המיוחל של ממשלת גרמניה להשיב את העצמות לקבורה מיידית כפי שיורו הרבנים, וכן הבטיחו אנשי הממשל לדאוג למימון מלא של הקבורה.
עם קבלת התשובה החיובית, נתעוררה בידי הרבנים שאלה הלכתית סבוכה. האם לקבור את כל שלדי העצמות יחדיו בשנית כקבר אחים, או שבהיות ונתגלגלה הזכות להביאם לקבר ישראל, יש להביאם אחד אחד לקבורה נפרדת.
עוד נתחבטו הרבנים, אם יש לעמוד על כך בפני השלטונות שמקום קבורתם מחדש של השלדים, יהיה בדיוק באותו מקום שבו הם נמצאו, כראוי לפי ההלכה, או שמא ראוי יותר להעבירם לקבורה באופן מיידי בבית העלמין היהודי המקומי ללא עיכובים. שאלות אלו הופנו למרן הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר שליט"א בעל ה'שבט הלוי'.
בעודם ממתינים לתשובתו ההלכתית של הגר"ש וואזנר, הצליחו אנשי ה'מרכז' למצוא עדות חיה המאשרת כי אותם שלדים שנמצאו בשטח המחנה הצבאי בשטוטגרט, הם אכן של יהודים שנרצחו על ידי הנאצים.
ר' יהודה מאיר (מארים) שטרן, יהודי בן 84 המתגורר כיום בבלגיה, העיד בעדותו כי בדיוק במקום זה היה בעבר מחנה כפייה, ואף העלה בזכרונו את אותם יהודים שגוועו למוות ממחסור באוכל ושינה ומן התנאים הסניטרים הנוראים ששררו אותם ימים במחנה. בעדותו סיפר שהוא זוכר כיצד ראה אותם נמוגים מול עיניו באין לאל ידו להושיע. עוד סיפר שראה רב יהודי מאחת הקהילות באירופה שהיה איתו במחנה, כשהוא שוכב על הרצפה באפיסת כוחות ללא יכולת לקום, הוא פנה אליו והציע לעזור לו לקום, אך הרב סירב באומרו: 'כבר אין לי לאן לקום...'. וכך, הוא גווע למול עיניו... ונקבר ככל הנראה בקבר האחים יחד עם יתר אחיו מן המחנה, ואשר קבר זה נמצא בשבוע שעבר במקום זה.
בנתיים, השיג הרב מטוסוב את מפקד הבסיס, שהיה באותו זמן במהלך פגישה, אך מיהר להתפנות לשיחה. המפקד עדכן את הרב מטוסוב בפרטים רבים נוספים הידועים רק לו, ובין השאר סיפר שהאחראים על השטח הינם הממשלה הפדרלית של גרמניה. השניים סיכמו ששיתוף הפעולה בין הצבא האמריקאי יתקיים בשיתוף פעולה עם הגופים היהודים המטפלים בנושא.
פגישות נוספות בעניין התקיימו בבריסל בנפרד, עם שגריר גרמניה בבלגיה - מר קריסטוף יאסן, ושגריר גרמניה באיחוד האירופאי - מר ווילהלם שונפלדר. השגרירים נתבקשו, שבמידה ותתקבל ההוראה ההלכתית להחזיר את העצמות למקום שמהם הוצאו, ישתדלו לדאוג לזירוז הענין בכדי למנוע עיכוב נוסף בקבורתם. בפגישה הביעו שני הדיפלומטים את רגישותם הרבה לנושא, והדגישו את חשיבותו, בהבטיחם לסייע כפי יכולתם.
שגריר גרמניה באיחוד האירופאי, ווילהלם שונפלדר, סיפר על רגשות האשם המלוות אותו מאז היותו ילד. הוא ציין אנקדוטה מרתקת, שהיא הזכרון הראשון שיש לו מגיל 4, ובו הוא זוכר כשהגיעו כוחות הברית בטנקים, בזמן שנכנסו לעירו, כשהתושבים במקום נתבקשו על ידם להניף דגל לבן כאות כניעה בפני הכוחות. 'לנו לא היה דגל לבן', מספר השגריר, 'ואימי לקחה ציפית לבנה והניפה אותה על גבי מקל מחוץ לחלון. סבתי שלא הייתה מוכנה לקבל עובדה זו שהעם הגרמני נכנע למול כוחות הברית, החלה למשוך הסדין בחזרה. וכך נוצר מצב שאימי וסבתי מושכות זו למעלה וזו למטה, ואני לא הבנתי מדוע הם רבות על הנפת מקל עטוף בסדין. כשבגרתי והבנתי את משמעות הדבר החלטתי לעשות הכל בכדי ללמוד לעומק את נושא השואה שסבתי הכחישה וסירבה להאמין לו, ולדאוג ככל יכולתי שדבר נורא כזה לא יישנה שוב. בשל כך' סיים השגריר 'גם במקרה זה אעשה הכל כדי להשיב את כבודם האחרון של הקרבנות'.
עתה מצפים ב'מרכז רבני אירופה' בדריכות לתשובת הממשל, תוך תקוה שבהקדם האפשרי תתקיים הלוויה מכובדת כראוי לאותם קדושים שנעקדו על קידוש השם, בה ישתתף בין השאר גם ר' מארים שטרן שביקש לומר קדיש על קברם של אותם יהודים שאת חלקם הכיר מקרוב.