במאמר ביומון הממסדי המצרי "אל-אהראם", כתב בעל הטור מצטפא סאמי, כי מחנה המעצר בגואנטנמו דומה למחנות הנאצים.
במאמר נכתב כי "הגזענות נגד השחורים אותה חשפה הסופה קתרינה, איננה הקלון היחיד שרודף אחרי שלטון בוש בארה"ב. ישנו קלון נוסף שהעולם מדבר אודותיו, הנוגע לשש מאות האסירים במחנה גואנטנמו, אשר הסב נזק גדול ביותר למוניטין הדמוקרטי האמריקאי.
אפשר לכנות זאת הטבח הראשון במאה העשרים ואחת נגד מאתיים מוסלמים - רובם ערבים – אשר שובתים רעב מזה שלושה שבועות. ממשלת ג'ורג' בוש מבצעת פשע זה בכוונה תחילה לעיני העולם [כולו] מבלי שמצפון אחד התעורר ודרש להפסיק את הטבח ולהציל את אותם האסירים ממוות.
פשע רצח זה סותר את כל החוקים, המוסכמות ואמות המוסר ולא נמצא מי שיגן על קורבנותיו. בעתיד ישאיר [הפשע] את טביעות אצבעותיו השחורות, לא רק על מצח ממשלת ג'ורג' בוש, אלא [גם] על פניהן של מספר ממשלות ערביות שיותר משמונים אחוז מן האסירים ומשובתי הרעב הם נתיניהן. מחנה זה השיב אותנו [לימי] הדיכוי הנאצי נגד חפים מפשע בראשית [שנות] הארבעים של המאה הקודמת. ארה"ב, שלקחה חלק נכבד עם בעלות הברית בסגירת מחנות הנאצים ובשחרור אירופה ממעשי הטבח של הנאצים במאה העשרים, פתחה מחדש, בראשית המאה העשרים ואחת, את מחנה המעצר באי הקובאני - הדומה למחנות הנאצים - כדי לקלוט בתוכו את מי שהיא מכנה לוחמי אויב.
יצוין כי במהלך ארבע השנים האחרונות התאבדו עשרה אחוז מאסירי גואנטנמו וזהו שיעור ההתאבדות הגבוה ביותר בקרב אסירים בכל בתי הכלא בעולם".
הכותב טוען כי "על פי תחקירי העיתונות האמריקאית והצהרותיהם של מפקדי המחנה, מאתיים מהאסירים השובתים רעב, עומדים בפני סכנת מוות, לאחר שהורע מצבם הבריאותי בשבוע השלישי [של שביתתם], וזאת על אף הניסיונות של האחראים על המחנה להאכילם בכוח באמצעות אינפוזיות, בעודם כבולים בידיהם וברגליהם למיטותיהם. מצבם הבריאותי מחמיר והם מתעקשים להמשיך בשביתתם לאחר שהמוות הפך לתקוותו ולחפצו של כל אסיר".
מצטפא סאמישואל במאמרו "היכן ארגוני זכויות האדם הערבים - האזרחיים והממשלתיים - שאנו קוראים אודותיהם בעיתונים מדי יום ואשר מספריהם הוכפלו כמה פעמים בעשור האחרון? מדוע הם לא פועלים ולא משתפים פעולה עם הארגונים [המקבילים]בארה"ב ובאירופה ומדוע אינם תובעים לשחרר את אותם האסירים או להביאם למשפט צודק בהסתמך על דרישת [האסירים], לאחר ארבע שנים של עינויים והתעללות, בלתי אנושית ובלתי מוסרית. והאם לא מתפקידם של ארגונים אלו לשמור על זכויות האדם הערבי?".
המאמר תורגם מ'אל-אהראם' ע"י ממר"י, שהוא מכון עצמאי לחקר תקשורת המזרח התיכון. המכון נוסד במטרה ללמוד מקרוב על המתרחש בעולם הערבי ולהציג לציבור, בארץ ובעולם, אינפורמציה עדכנית ומקיפה ממקורות ראשוניים על הנעשה בו.
חוקרי המכון עוקבים באופן שוטף אחר התקשורת הערבית והפרסית, בנושאים פוליטיים, אידאולוגיים, חברתיים, דתיים וכלכליים; מאזינים לנאמר בדרשות יום השישי במסגדים, וכן בוחנים את ספרי הלימוד במדינות המזה"ת. החומר מתורגם לעברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית, איטלקית, ויפנית.
כמו כן מקיים המכון מעקב שוטף אחרי ערוצי טלוויזיה במדינות ערב במטרה להפיץ חומר מתורגם ממקורות ויזואליים בזמן אמת.
המרכז של המכון נמצא בוושינגטון ולו סניפים בלונדון, ברלין, ירושלים ובגדאד. בסניף בירושלים מקיים המכון במה רעיונית דו שבועית לדיון בסוגיות שעל סדר היום הציבורי בארץ.
במאמר נכתב כי "הגזענות נגד השחורים אותה חשפה הסופה קתרינה, איננה הקלון היחיד שרודף אחרי שלטון בוש בארה"ב. ישנו קלון נוסף שהעולם מדבר אודותיו, הנוגע לשש מאות האסירים במחנה גואנטנמו, אשר הסב נזק גדול ביותר למוניטין הדמוקרטי האמריקאי.
אפשר לכנות זאת הטבח הראשון במאה העשרים ואחת נגד מאתיים מוסלמים - רובם ערבים – אשר שובתים רעב מזה שלושה שבועות. ממשלת ג'ורג' בוש מבצעת פשע זה בכוונה תחילה לעיני העולם [כולו] מבלי שמצפון אחד התעורר ודרש להפסיק את הטבח ולהציל את אותם האסירים ממוות.
פשע רצח זה סותר את כל החוקים, המוסכמות ואמות המוסר ולא נמצא מי שיגן על קורבנותיו. בעתיד ישאיר [הפשע] את טביעות אצבעותיו השחורות, לא רק על מצח ממשלת ג'ורג' בוש, אלא [גם] על פניהן של מספר ממשלות ערביות שיותר משמונים אחוז מן האסירים ומשובתי הרעב הם נתיניהן. מחנה זה השיב אותנו [לימי] הדיכוי הנאצי נגד חפים מפשע בראשית [שנות] הארבעים של המאה הקודמת. ארה"ב, שלקחה חלק נכבד עם בעלות הברית בסגירת מחנות הנאצים ובשחרור אירופה ממעשי הטבח של הנאצים במאה העשרים, פתחה מחדש, בראשית המאה העשרים ואחת, את מחנה המעצר באי הקובאני - הדומה למחנות הנאצים - כדי לקלוט בתוכו את מי שהיא מכנה לוחמי אויב.
יצוין כי במהלך ארבע השנים האחרונות התאבדו עשרה אחוז מאסירי גואנטנמו וזהו שיעור ההתאבדות הגבוה ביותר בקרב אסירים בכל בתי הכלא בעולם".
הכותב טוען כי "על פי תחקירי העיתונות האמריקאית והצהרותיהם של מפקדי המחנה, מאתיים מהאסירים השובתים רעב, עומדים בפני סכנת מוות, לאחר שהורע מצבם הבריאותי בשבוע השלישי [של שביתתם], וזאת על אף הניסיונות של האחראים על המחנה להאכילם בכוח באמצעות אינפוזיות, בעודם כבולים בידיהם וברגליהם למיטותיהם. מצבם הבריאותי מחמיר והם מתעקשים להמשיך בשביתתם לאחר שהמוות הפך לתקוותו ולחפצו של כל אסיר".
מצטפא סאמישואל במאמרו "היכן ארגוני זכויות האדם הערבים - האזרחיים והממשלתיים - שאנו קוראים אודותיהם בעיתונים מדי יום ואשר מספריהם הוכפלו כמה פעמים בעשור האחרון? מדוע הם לא פועלים ולא משתפים פעולה עם הארגונים [המקבילים]בארה"ב ובאירופה ומדוע אינם תובעים לשחרר את אותם האסירים או להביאם למשפט צודק בהסתמך על דרישת [האסירים], לאחר ארבע שנים של עינויים והתעללות, בלתי אנושית ובלתי מוסרית. והאם לא מתפקידם של ארגונים אלו לשמור על זכויות האדם הערבי?".
המאמר תורגם מ'אל-אהראם' ע"י ממר"י, שהוא מכון עצמאי לחקר תקשורת המזרח התיכון. המכון נוסד במטרה ללמוד מקרוב על המתרחש בעולם הערבי ולהציג לציבור, בארץ ובעולם, אינפורמציה עדכנית ומקיפה ממקורות ראשוניים על הנעשה בו.
חוקרי המכון עוקבים באופן שוטף אחר התקשורת הערבית והפרסית, בנושאים פוליטיים, אידאולוגיים, חברתיים, דתיים וכלכליים; מאזינים לנאמר בדרשות יום השישי במסגדים, וכן בוחנים את ספרי הלימוד במדינות המזה"ת. החומר מתורגם לעברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית, איטלקית, ויפנית.
כמו כן מקיים המכון מעקב שוטף אחרי ערוצי טלוויזיה במדינות ערב במטרה להפיץ חומר מתורגם ממקורות ויזואליים בזמן אמת.
המרכז של המכון נמצא בוושינגטון ולו סניפים בלונדון, ברלין, ירושלים ובגדאד. בסניף בירושלים מקיים המכון במה רעיונית דו שבועית לדיון בסוגיות שעל סדר היום הציבורי בארץ.