מאת: יהונתן דחוח הלוי
ארגוני הטרור הפלשתיניים ברצועת עזה כינסו מסיבת עיתונאים מיוחדת בעזה, בה בישרו על החתימה על מה שכינו "אמנת הכבוד" בין הארגונים, המסדירה את כללי המשחק ביניהם ובינם לבין הרשות הפלשתינית ומציגה עמדה אחידה בסוגית המשך המאבק המזוין נגד ישראל.
על האמנה, שאינה אלא "אמנת טרור" פנים-פלשתינית, חתמו גדודי חללי אלאקצה (ה'פתח'), פלוגות ירושלים (הג'יהאד האסלאמי), גדודי אבו עלי מוסטפא (החזית העממית), גדודי אחמד אבו ריש (אחד מפלגי ה'פתח'), גדודי עיז א-דין אלקסאם (חמאס), חטיבות אל-נאסר סלאח א-דין (ועדות ההתנגדות העממית), גדודי ההתנגדות הלאומית (החזית הדמוקרטית), גדודי ח'אלד אבו עכר (החזית העממית/ג'בריל). מרביתם המכריעה של ארגונים אלה אמורים להתמודד בבחירות לפרלמנט הפלשתיני האמורות להיערך בינואר 2006.
"אמנת הטרור קובעת כבר בסעיף הראשון, כי "הכיבוש הציוני על אדמת פלשתין עדיין נמשך", ולפיכך, "ההתנגדות לו על כל ביטויה, אמצעיה ושיטותיה (במילים אחרות – פיגועי טרור בדפוסיהם השונים כולל פיגועי התאבדות) תמשיך להיות התגובה הטבעית והלגיטימית... ודרך פעולה לאומית אסטרטגית".
בהקשר זה קובעים ארגוני הטרור הפלשתיניים, כי "למרות נסיגת התבוסה הישראלית מרצועת עזה, עזה לא יצאה ממעגל הסכסוך". המשך הנוכחות של "האויב הציוני" על כל שעל מאדמת רצועת עזה, הפרת הריבונות הפלשתינית ביבשה, בים או באוויר, השליטה על המעברים על הרצועה ממנה והקמת אזור ביטחון ישראלי מצפון לרצועת עזה (הכוונה - בשטח ישראל), כל אלה ייחשבו כמעין "חוות שבעא הפלשתיניות" המצדיקות את המשך המאבק לסילוקן.
ארגוני הטרור הפלשתיניים הביעו התנגדות נחרצת לכל "תיאום ביטחוני" עם ישראל אותו כינו "סטייה ובגידה". לצד מחויבות הצהרתית ל"רגיעה" (תהדיאה) על בסיס של הדדיות ואימוץ זכות התגובה על פעולות ישראל, קראו הארגונים לרשות הפלשתינית לבחון מחדש את "הסכם התהדיאה" שנחתם בקהיר במרץ 2005. זאת, לאור העובדה שאין אופק מדיני והיעדר נכונות מצד ישראל לשחרר את כל האסירים הפלשתיניים שהיה אחד מתנאי היסוד של הארגונים בהסכימם על התהדיאה.
במישור הפנים – פלשתיני הציגו ארגוני הטרור הפלשתיניים קו נוקשה ומאיים שכוון לעברה של הרשות הפלשתינית. זו נדרשה להימנע מלנקוט צעדים נגד הארגונים החמושים בכל הנסיבות ולהמשיך לדבוק בעקרונות היסוד הפלשתיניים (שעיקרן המשך המאבק לשחרור כל פלשתין) אם ברצונה לזכות בתמיכתם בה. פעילות של הרשות הפלשתינית נגד אחד הארגונים (במסגרת המאבק בטרור), הזהירו הארגונים, תיתפס כ"שרות חינם עבור האויב" ו"תגרור תגובה קשה ומאוחדת" נגד הרשות. הם תבעו מבכירי הרשות אף לחדול מגינוי הצהרתי של פעולות הטרור נגד ישראל בנימוק שהוא מחזק את הטיעון הישראלי בדעת הקהל הבינ"ל בנוגע לטרור הפלשתיני. כמו כן, קראו לרשות לתמוך בארגוני הטרור הפלשתיניים ולפתוח את הדרך לשילובם במעגל קבלת ההחלטות במישור הלאומי.
אמנת הטרור נחתמת בסיסמא: "ביחד בדרך הג'יהאד, המאבק וההתנגדות עד השחרור המלא של ארצנו הכבושה"
ארגוני הטרור הפלשתיניים ברצועת עזה כינסו מסיבת עיתונאים מיוחדת בעזה, בה בישרו על החתימה על מה שכינו "אמנת הכבוד" בין הארגונים, המסדירה את כללי המשחק ביניהם ובינם לבין הרשות הפלשתינית ומציגה עמדה אחידה בסוגית המשך המאבק המזוין נגד ישראל.
על האמנה, שאינה אלא "אמנת טרור" פנים-פלשתינית, חתמו גדודי חללי אלאקצה (ה'פתח'), פלוגות ירושלים (הג'יהאד האסלאמי), גדודי אבו עלי מוסטפא (החזית העממית), גדודי אחמד אבו ריש (אחד מפלגי ה'פתח'), גדודי עיז א-דין אלקסאם (חמאס), חטיבות אל-נאסר סלאח א-דין (ועדות ההתנגדות העממית), גדודי ההתנגדות הלאומית (החזית הדמוקרטית), גדודי ח'אלד אבו עכר (החזית העממית/ג'בריל). מרביתם המכריעה של ארגונים אלה אמורים להתמודד בבחירות לפרלמנט הפלשתיני האמורות להיערך בינואר 2006.
"אמנת הטרור קובעת כבר בסעיף הראשון, כי "הכיבוש הציוני על אדמת פלשתין עדיין נמשך", ולפיכך, "ההתנגדות לו על כל ביטויה, אמצעיה ושיטותיה (במילים אחרות – פיגועי טרור בדפוסיהם השונים כולל פיגועי התאבדות) תמשיך להיות התגובה הטבעית והלגיטימית... ודרך פעולה לאומית אסטרטגית".
בהקשר זה קובעים ארגוני הטרור הפלשתיניים, כי "למרות נסיגת התבוסה הישראלית מרצועת עזה, עזה לא יצאה ממעגל הסכסוך". המשך הנוכחות של "האויב הציוני" על כל שעל מאדמת רצועת עזה, הפרת הריבונות הפלשתינית ביבשה, בים או באוויר, השליטה על המעברים על הרצועה ממנה והקמת אזור ביטחון ישראלי מצפון לרצועת עזה (הכוונה - בשטח ישראל), כל אלה ייחשבו כמעין "חוות שבעא הפלשתיניות" המצדיקות את המשך המאבק לסילוקן.
ארגוני הטרור הפלשתיניים הביעו התנגדות נחרצת לכל "תיאום ביטחוני" עם ישראל אותו כינו "סטייה ובגידה". לצד מחויבות הצהרתית ל"רגיעה" (תהדיאה) על בסיס של הדדיות ואימוץ זכות התגובה על פעולות ישראל, קראו הארגונים לרשות הפלשתינית לבחון מחדש את "הסכם התהדיאה" שנחתם בקהיר במרץ 2005. זאת, לאור העובדה שאין אופק מדיני והיעדר נכונות מצד ישראל לשחרר את כל האסירים הפלשתיניים שהיה אחד מתנאי היסוד של הארגונים בהסכימם על התהדיאה.
במישור הפנים – פלשתיני הציגו ארגוני הטרור הפלשתיניים קו נוקשה ומאיים שכוון לעברה של הרשות הפלשתינית. זו נדרשה להימנע מלנקוט צעדים נגד הארגונים החמושים בכל הנסיבות ולהמשיך לדבוק בעקרונות היסוד הפלשתיניים (שעיקרן המשך המאבק לשחרור כל פלשתין) אם ברצונה לזכות בתמיכתם בה. פעילות של הרשות הפלשתינית נגד אחד הארגונים (במסגרת המאבק בטרור), הזהירו הארגונים, תיתפס כ"שרות חינם עבור האויב" ו"תגרור תגובה קשה ומאוחדת" נגד הרשות. הם תבעו מבכירי הרשות אף לחדול מגינוי הצהרתי של פעולות הטרור נגד ישראל בנימוק שהוא מחזק את הטיעון הישראלי בדעת הקהל הבינ"ל בנוגע לטרור הפלשתיני. כמו כן, קראו לרשות לתמוך בארגוני הטרור הפלשתיניים ולפתוח את הדרך לשילובם במעגל קבלת ההחלטות במישור הלאומי.
אמנת הטרור נחתמת בסיסמא: "ביחד בדרך הג'יהאד, המאבק וההתנגדות עד השחרור המלא של ארצנו הכבושה"