בתגובתה אומרת הסניגוריה שעפ"י מימצאי החקירה עולה כי וינר ז"ל נחקר על ידי חוקרי המשטרה "תוך נסיון להטעותו לגבי החסיון ותוך חריגה לכאורה מהנחיות הפרקליטות שלא לחקור אותו כחשוד".
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי הסניגוריה הציבורית מודיעה בהקשר זה כי "תפעל בערוצים נוספים כדי למצות עד תומה את הבדיקה המתחייבת בנושא זה". הסניגוריה מוסיפה כי הועדה לא הוסמכה לבחון את אופן התנהלותה של המשטרה ובית המשפט בענין תמלול שיחות בהאזנות סתר בפרשה זו, וכי מימצאי הועדה "מחייבים עריכת בדיקה מעמיקה בענין זה".
בראש הועדה עמד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, יהושע שופמן, וכחברים בה שימשו פרקליט מחוז ירושלים אלי אברבנאל והסניגור הציבורי של מחוז הצפון, עוזי בכר. היום נפגשו אנשי הועדה ומנכ"ל משרד המשפטים, אהרן אברמוביץ', אשר מינה את חברי הועדה, עם בני משפחתו של דיוויד וינר ז"ל והעבירו לידיהם את הדו"ח שהוכן.
בדו"ח נכתב כי "לאחר בחינת הדברים לפרטי הפרטים קובעים מחברי הדו"ח בדברי הסיום: " ....אין ביכולתנו לומר מה גרם לד"ר וינר לשלוח יד בנפשו ומה היה יכול למנוע תוצאה איומה כל כך... "
"... לא נוכל לומר כי פעולה בדרך אחרת היתה משנה את התמונה הכללית, שכן בעיקרו של דבר, הסיטואציה שאליה נקלע ד"ר וינר, על הדילמות הטמונות בה, לא נוצרה על ידי הפרקליטות, לא על ידי הסנגוריה הציבורית ואף לא על ידי ד"ר וינר.
"המשימה שעמדה בפני הפרקליטות, יחד עם המשטרה, בתקופה הרלוונטית לבדיקתנו, היתה חשובה מאין כמוה: גילוי רוצחיו של השופט עדי אזר ז"ל, הבאתם לדין והגנה על מערכת המשפט. לשם ביצוע משימה זו, פעלו אנשי הפרקליטות על פי מיטב הבנתם המקצועית, ובהתאם לחוק. לא ראינו עילה להטיל ספק בהגינות או במקצועיות של מי מהם. מסקנותינו והמלצותינו הן מערכתיות ולא אישיות".
באשר להתנהלותו של ד"ר וינר ז"ל קובעים חברי הצוות: ".... לא נוכל לסיים בלי לציין, כי אין לנו ספק שהוא פעל בתום לב, וללא דופי מבחינה חוקית ואתית, בהתאם למידע שעמד לרשותו בתקופות הרלוונטיות".
מדו"ח ועדת החקירה עולה עוד כי וינר ז"ל סבר כי הוא עוסק בתיווך בין זוזיאשווילי, שטען כי יש בידיו מידע על רצח השופט אזר ז"ל, לבין הפרקליטות, לצורך מניעתו של רצח נוסף. הוא עשה זאת תוך ידיעה כי הוא מסכן את בני משפחתו אך באותה עת בפרקליטות ידעו כי זוזיאשווילי חשוד במעורבות ברצח ועסקו בחקירה נגדו בהקשר לרצח זה, ללא ידיעתו של וינר. במהלך החקירה ביצעה הפרקליטות האזנות סתר לשיחותיו של וינר עם לקוחו והוחלט לחקור אותו בהקשר אליהן. צוות בראשות פרקליט המדינה החליט לקיים את החקירה אך זו הוגדרה כחקירה ללא אזהרה ללא חשד לעבירה פלילית.
בחקירה עמד וינר על כך שהדברים עליהם הוא נשאל שייכים לתחום החסיון שבין לקוח לעורך דינו אך חוקרו של וינר רפ"ק יוסי בניים אמר לו בין היתר במהלך החקירה: "הסיפור הזה הוא למעשה...לא תחת חסיון, ההתנהגות שלכם היא לא התנהגות של עורך דין לקוח...פר אקסלנס כמו שצריך להיות, לכן החיסיון הזה לא עומד, בוא נגיד שזה אפור כל כך עד לכדי..חשש שהדברים לא כשרים". וינר שאל את חוקרו האם הוא קשור לקשר פלילי? וחוקרו השיב: "כן כן, אמרתי לך שהשיחות שלכם והעשיה שלכם היא מאד אפורה על הגבול הדק לחציית הקווים". וינר ששב ועמד על כך שהוא צריך לקבל הנחיות לגבי החסיון כעורך דין, הואשם על ידי חוקרו ב"התחמקות ובהסתרה מאחורי החיסיון", ושיבוש חקירה .
הועדה קובעת במסקנותיה כי "שאלת החסיון אותה העלה וינר לא היתה מופרכת ולא הועלתה כאמצעי לשיבוש החקירה", כמו כן "בהעדר הנחיות התנהלה חקירה ארוכה בה ניסו החוקרים שוב ושוב לגלות מידע אשר לטענת עורכי הדין הוא מידע חסוי שגילויו אסור עליהם. מטרת החוקרים היתה להשיג את המידע הדרוש ולתורך כך הם נקטו בלשון בוטה וחריפה...אילו הוגדרה מראש מטרת החקירה כפי שראוי לעשות כאשר מדובר בבעל מקצוע שאינו חשוד המתבקש להעיד על שיחות שעשויות להיות חסויות, ניתן היה להסביר לעורכי הדין מהי מטרת החקירה, לקבל את המידע שהם ראו עצמם רשאים למסור, ולהשאיר את שאלת החסיון לפתרון מחוץ לחדר החקירה שאינו המקום להכריע בה".
הועדה מתחה ביקורת על מי שחשד בוינר על פי תמלילי השיחות שלו עם לקוחו ש'חצה את הקוים' , וכתבה כי "דומה שמי שלא פגש לקוחות בבתי מעצר ובבתי סוהר מי שלא עמד בדילמות בהן עומד סניגור, מי שלא התמודד עם שאלת הייצוג של אדם שמעורב בעולם הפשע הטוען כי הוא הורשע בעבירה שלא ביצע כתוצאה מסירובו להעיד על מעורבותם של אחרים - קשה לו להעמיד עצמו בנעליו של הסניגור. דומה כי הפרקליטים ייטיבו להבין את תפקידם עולמם ודרכי התנהגותם של הסניגורים אילו בשורות הפרקליטות היה מספר משמעותי של פרקליטים שהתנסו בעבודת הסניגוריה"
בסיכום דבריה כותבת הועדה כי וינר חש ש"עולמו המקצוע חרב עליו. הוא נקלע למצב שבו על פי כתב האישום שהגישה המדינה לבית המשפט הוא שימש כלי בהוצאה לפועל של מזימה זדונית שכללה רצח של שופט בעוד הוא בעת התרחשות הדברים ראה עצמו מבצע תפקיד הרואי של סיוע בפיענוח רצח ומניעת פשע נוסף תוך סיכון חייו חיי הקרובים לו וחיי מרשו. הוא צפה אפשרות שיעמוד בפני דילמה שבה כל החלופות קשות: להעיד נגד אדם שייצג או להפר צו של בית משפט. ובתוך כל זה הוא חשש כי שמו הטוב וההערכה שלה זכה במשרד המשפטים ובקהילה המשפטית ייפגעו ללא תקנה".
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי הסניגוריה הציבורית מודיעה בהקשר זה כי "תפעל בערוצים נוספים כדי למצות עד תומה את הבדיקה המתחייבת בנושא זה". הסניגוריה מוסיפה כי הועדה לא הוסמכה לבחון את אופן התנהלותה של המשטרה ובית המשפט בענין תמלול שיחות בהאזנות סתר בפרשה זו, וכי מימצאי הועדה "מחייבים עריכת בדיקה מעמיקה בענין זה".
בראש הועדה עמד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, יהושע שופמן, וכחברים בה שימשו פרקליט מחוז ירושלים אלי אברבנאל והסניגור הציבורי של מחוז הצפון, עוזי בכר. היום נפגשו אנשי הועדה ומנכ"ל משרד המשפטים, אהרן אברמוביץ', אשר מינה את חברי הועדה, עם בני משפחתו של דיוויד וינר ז"ל והעבירו לידיהם את הדו"ח שהוכן.
בדו"ח נכתב כי "לאחר בחינת הדברים לפרטי הפרטים קובעים מחברי הדו"ח בדברי הסיום: " ....אין ביכולתנו לומר מה גרם לד"ר וינר לשלוח יד בנפשו ומה היה יכול למנוע תוצאה איומה כל כך... "
"... לא נוכל לומר כי פעולה בדרך אחרת היתה משנה את התמונה הכללית, שכן בעיקרו של דבר, הסיטואציה שאליה נקלע ד"ר וינר, על הדילמות הטמונות בה, לא נוצרה על ידי הפרקליטות, לא על ידי הסנגוריה הציבורית ואף לא על ידי ד"ר וינר.
"המשימה שעמדה בפני הפרקליטות, יחד עם המשטרה, בתקופה הרלוונטית לבדיקתנו, היתה חשובה מאין כמוה: גילוי רוצחיו של השופט עדי אזר ז"ל, הבאתם לדין והגנה על מערכת המשפט. לשם ביצוע משימה זו, פעלו אנשי הפרקליטות על פי מיטב הבנתם המקצועית, ובהתאם לחוק. לא ראינו עילה להטיל ספק בהגינות או במקצועיות של מי מהם. מסקנותינו והמלצותינו הן מערכתיות ולא אישיות".
באשר להתנהלותו של ד"ר וינר ז"ל קובעים חברי הצוות: ".... לא נוכל לסיים בלי לציין, כי אין לנו ספק שהוא פעל בתום לב, וללא דופי מבחינה חוקית ואתית, בהתאם למידע שעמד לרשותו בתקופות הרלוונטיות".
מדו"ח ועדת החקירה עולה עוד כי וינר ז"ל סבר כי הוא עוסק בתיווך בין זוזיאשווילי, שטען כי יש בידיו מידע על רצח השופט אזר ז"ל, לבין הפרקליטות, לצורך מניעתו של רצח נוסף. הוא עשה זאת תוך ידיעה כי הוא מסכן את בני משפחתו אך באותה עת בפרקליטות ידעו כי זוזיאשווילי חשוד במעורבות ברצח ועסקו בחקירה נגדו בהקשר לרצח זה, ללא ידיעתו של וינר. במהלך החקירה ביצעה הפרקליטות האזנות סתר לשיחותיו של וינר עם לקוחו והוחלט לחקור אותו בהקשר אליהן. צוות בראשות פרקליט המדינה החליט לקיים את החקירה אך זו הוגדרה כחקירה ללא אזהרה ללא חשד לעבירה פלילית.
בחקירה עמד וינר על כך שהדברים עליהם הוא נשאל שייכים לתחום החסיון שבין לקוח לעורך דינו אך חוקרו של וינר רפ"ק יוסי בניים אמר לו בין היתר במהלך החקירה: "הסיפור הזה הוא למעשה...לא תחת חסיון, ההתנהגות שלכם היא לא התנהגות של עורך דין לקוח...פר אקסלנס כמו שצריך להיות, לכן החיסיון הזה לא עומד, בוא נגיד שזה אפור כל כך עד לכדי..חשש שהדברים לא כשרים". וינר שאל את חוקרו האם הוא קשור לקשר פלילי? וחוקרו השיב: "כן כן, אמרתי לך שהשיחות שלכם והעשיה שלכם היא מאד אפורה על הגבול הדק לחציית הקווים". וינר ששב ועמד על כך שהוא צריך לקבל הנחיות לגבי החסיון כעורך דין, הואשם על ידי חוקרו ב"התחמקות ובהסתרה מאחורי החיסיון", ושיבוש חקירה .
הועדה קובעת במסקנותיה כי "שאלת החסיון אותה העלה וינר לא היתה מופרכת ולא הועלתה כאמצעי לשיבוש החקירה", כמו כן "בהעדר הנחיות התנהלה חקירה ארוכה בה ניסו החוקרים שוב ושוב לגלות מידע אשר לטענת עורכי הדין הוא מידע חסוי שגילויו אסור עליהם. מטרת החוקרים היתה להשיג את המידע הדרוש ולתורך כך הם נקטו בלשון בוטה וחריפה...אילו הוגדרה מראש מטרת החקירה כפי שראוי לעשות כאשר מדובר בבעל מקצוע שאינו חשוד המתבקש להעיד על שיחות שעשויות להיות חסויות, ניתן היה להסביר לעורכי הדין מהי מטרת החקירה, לקבל את המידע שהם ראו עצמם רשאים למסור, ולהשאיר את שאלת החסיון לפתרון מחוץ לחדר החקירה שאינו המקום להכריע בה".
הועדה מתחה ביקורת על מי שחשד בוינר על פי תמלילי השיחות שלו עם לקוחו ש'חצה את הקוים' , וכתבה כי "דומה שמי שלא פגש לקוחות בבתי מעצר ובבתי סוהר מי שלא עמד בדילמות בהן עומד סניגור, מי שלא התמודד עם שאלת הייצוג של אדם שמעורב בעולם הפשע הטוען כי הוא הורשע בעבירה שלא ביצע כתוצאה מסירובו להעיד על מעורבותם של אחרים - קשה לו להעמיד עצמו בנעליו של הסניגור. דומה כי הפרקליטים ייטיבו להבין את תפקידם עולמם ודרכי התנהגותם של הסניגורים אילו בשורות הפרקליטות היה מספר משמעותי של פרקליטים שהתנסו בעבודת הסניגוריה"
בסיכום דבריה כותבת הועדה כי וינר חש ש"עולמו המקצוע חרב עליו. הוא נקלע למצב שבו על פי כתב האישום שהגישה המדינה לבית המשפט הוא שימש כלי בהוצאה לפועל של מזימה זדונית שכללה רצח של שופט בעוד הוא בעת התרחשות הדברים ראה עצמו מבצע תפקיד הרואי של סיוע בפיענוח רצח ומניעת פשע נוסף תוך סיכון חייו חיי הקרובים לו וחיי מרשו. הוא צפה אפשרות שיעמוד בפני דילמה שבה כל החלופות קשות: להעיד נגד אדם שייצג או להפר צו של בית משפט. ובתוך כל זה הוא חשש כי שמו הטוב וההערכה שלה זכה במשרד המשפטים ובקהילה המשפטית ייפגעו ללא תקנה".