"יש לעשות הכל על מנת להציל את שכונת הבוכרים בירושלים, ולהשיב לה את מעמדה מימי הזוהר שלה בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 - כשכונה היפה והמרשימה ביותר שהוקמה מחוץ לחומות, ומזה שנים רבות מוזנחת, ומצבה התדרדר בצורה דרמטית". כך סוכם פה אחד בכנס מיוחד שנערך בראשית השבוע בשכונה, ובו לקחו חלק עשרות מצאצאי תושביה המקוריים של השכונה, תושביה כיום ואנשי המועצה לשימור אתרים. כמו כן סוכם על הקמת ועד פעולה אקטיבי, שיפעל בנושא מול כל הגורמים הרלוונטיים, לרבות עיריית ירושלים.
בין המשתתפים בלטו צאצאי משפחת דוידוף, שראשה, ר' יהודה הנשיא דוידוף, היה ממקימי השכונה. המשפחה המורחבת, "איחוד דוידוף העולמי", מונה כיום כ-3,500 איש בארץ וברחבי העולם, שהתגייסו כאיש אחד להצלת השכונה.
כתבנו קובי פינקלר מוסר ששכונת הבוכרים נחשבה עם הקמתה לשכונת הפאר היהודית של ארץ ישראל בשלהי המאה ה-19. על רקע הבנייה היהודית הפשוטה והעממית של אותה עת, בלטו רחובותיה הרחבים של השכונה, שתוכננו בצורת שתי וערב, בתיה הגדולים והיפים וחצרותיה רחבות הידיים. כמו כן הוקצה בשכונה שטח מיוחד לנטיעת עצים, עובדה שהיוותה תפיסה תכנונית חדשה באותם ימים.
בין המבנים הבולטים בשכונה: "הארמון" - המפואר בבתי השכונה שהוקם בסגנון הרנסנס האיטלקי, ובו התארחו בין השאר הרברט סמואל, הנציב העליון הראשון, והגנרל אדמונד אלנבי, שהגיע לירושלים לפני 88 שנה בדיוק. יש המספרים כי הוקם במיוחד עבור המשיח, כדי שיקבל בו את אורחיו. בסוף ימי המנדט הבריטי שימש הבניין כבסיס לאימוני האצ"ל; בית דוידוף - הוקם על ידי יוסף דוידוף, בנו של ר' יהודה הנשיא דוידוף. שימש בעבר את הגימנסיה העברית (עד למעברה לרחביה). כיום משמש כמרכז פעילויות שונות לתושבי השכונה; ה"בבא תמא", שהוקם בשנת 1895 ושימש כבית הכנסת המרכזי בשכונה וכיום סגור ונטוש; בית הכנסת מוסאיוף ועוד.
אייל דוידוף אומר שבניגוד למאבקים אחרים, אני מאמין כי נגיע לקונצנזוס בין כל הגורמים הרלוונטיים - לאומיים, מקומיים, דתיים, חילוניים וכו'. קיבלנו כבר איתותים חיוביים מנשיא המדינה, מראש העיר ואחרים, ואנו תקווה כי הכל יתגייסו להצלת שכונת הבוכרים, שהיוותה בשיאה לא רק פנינה מבחינה חיצונית-ויזואלית, אלא גם מרכז תרבותי ורוחני בירושלים ובארץ ישראל בכלל".
יוסי פלדמן, מנכ"ל המועצה לשימור אתרים: "אין ספק כי הנכס המרכזי במאבק זה הוא הציבור האכפתי והפעיל, והוא גם הערובה שנצליח במאבק. מבחינתנו, נפעל במשותף עם ועד הפעולה, ונסייע לו ככל שנוכל".
בין המשתתפים בלטו צאצאי משפחת דוידוף, שראשה, ר' יהודה הנשיא דוידוף, היה ממקימי השכונה. המשפחה המורחבת, "איחוד דוידוף העולמי", מונה כיום כ-3,500 איש בארץ וברחבי העולם, שהתגייסו כאיש אחד להצלת השכונה.
כתבנו קובי פינקלר מוסר ששכונת הבוכרים נחשבה עם הקמתה לשכונת הפאר היהודית של ארץ ישראל בשלהי המאה ה-19. על רקע הבנייה היהודית הפשוטה והעממית של אותה עת, בלטו רחובותיה הרחבים של השכונה, שתוכננו בצורת שתי וערב, בתיה הגדולים והיפים וחצרותיה רחבות הידיים. כמו כן הוקצה בשכונה שטח מיוחד לנטיעת עצים, עובדה שהיוותה תפיסה תכנונית חדשה באותם ימים.
בין המבנים הבולטים בשכונה: "הארמון" - המפואר בבתי השכונה שהוקם בסגנון הרנסנס האיטלקי, ובו התארחו בין השאר הרברט סמואל, הנציב העליון הראשון, והגנרל אדמונד אלנבי, שהגיע לירושלים לפני 88 שנה בדיוק. יש המספרים כי הוקם במיוחד עבור המשיח, כדי שיקבל בו את אורחיו. בסוף ימי המנדט הבריטי שימש הבניין כבסיס לאימוני האצ"ל; בית דוידוף - הוקם על ידי יוסף דוידוף, בנו של ר' יהודה הנשיא דוידוף. שימש בעבר את הגימנסיה העברית (עד למעברה לרחביה). כיום משמש כמרכז פעילויות שונות לתושבי השכונה; ה"בבא תמא", שהוקם בשנת 1895 ושימש כבית הכנסת המרכזי בשכונה וכיום סגור ונטוש; בית הכנסת מוסאיוף ועוד.
אייל דוידוף אומר שבניגוד למאבקים אחרים, אני מאמין כי נגיע לקונצנזוס בין כל הגורמים הרלוונטיים - לאומיים, מקומיים, דתיים, חילוניים וכו'. קיבלנו כבר איתותים חיוביים מנשיא המדינה, מראש העיר ואחרים, ואנו תקווה כי הכל יתגייסו להצלת שכונת הבוכרים, שהיוותה בשיאה לא רק פנינה מבחינה חיצונית-ויזואלית, אלא גם מרכז תרבותי ורוחני בירושלים ובארץ ישראל בכלל".
יוסי פלדמן, מנכ"ל המועצה לשימור אתרים: "אין ספק כי הנכס המרכזי במאבק זה הוא הציבור האכפתי והפעיל, והוא גם הערובה שנצליח במאבק. מבחינתנו, נפעל במשותף עם ועד הפעולה, ונסייע לו ככל שנוכל".