דו\"ח של ועדת החקירה הממלכתית שחקרה את היעלמותם של ילדי תימן בין השנים 1948 ו-1954, קובע כי לא הייתה גניבת תינוקות או חטיפה מאורגנת של ילדים יוצאי תימן.
הוועדה בדקה 800 מקרים של היעלמות ילדים, וקבעה כי יותר מ-750 תינוקות נפטרו, אלא ש\"העדר ידיעה ברורה ומוסמכת בדבר הפטירה והקבורה הותירו את ההורים בערפל, וכך נפתח פתח רחב להשערות, ונוצר כר נרחב לחששות\", קבעה הועדה.
הוועדה לא הצליחה להתחקות אחר גורלם של 56 תינוקות, והיא מגדירה אותם \"תינוקות עלומים\". הוועדה משערת שתינוקות אלה נמסרו למשפחות אחרות במתכונת של \"מסירה מזדמנת לאימוץ\", באמצעות עובדות סוציאליות מקומיות.
הוועדה קובעת כי הסוכנות, יחד עם ארגון מחנות העולים, אחראים לכשל בפרשה. \"העדר ידיעה מוסמכת ואמינה בדבר גורלם של התינוקות הותיר אצל ההורים תקווה כי אלה יוחזרו בסופו של דבר לחיק המשפחה, והכשיר את הקרקע לגרסת החטיפה הממסדית\", כך קובעת הוועדה, שעל ממצאיה חתומים השופט בדימוס יעקב קדמי, שהוא יו\"ר הוועדה, השופטת בדימוס דליה קובל, והאלוף במיל. דוד מימון.
ראש עיריית ראש העין יגאל יוסף, שאחותו גם היא בין אותם ילדים \"עלומים\", אמר ביומן הצהריים של ערוץ 7 כי לדעתו הוועדה \"טייחה בגדול\", כלשונו, כדי לגונן על המוסדות. אי אפשר לומר שמתו כל כך הרבה ילדים, ושאי אפשר למצוא אותם, אמר. יוסף אמר כי לדעתו המדינה צריכה לקבל עליה אחריות לאתר כל ילד שנפטר, ולזהות את מקום קבורתו.
כמו כן עליה לאתר את אותם 56 הילדים שנאמר עליהם שהם אומצו \"אימוץ מזדמן\", לבחון איך אומצו, מי אימץ אותם, ומי היה שותף להליכי אימוץ. לדבריו, ועדת קדמי לא נתנה מענה מספק ל 50 שנות חיפוש אחר הילדים.
פרקליטם של המשפחות, שהופיע בפני הוועדה, עו\"ד רמי צוברי, אמר בתכנית \"בוקר בשבע\" כי מדו\"ח הוועדה עולה סתירה. לדבריו, הוועדה קובעת שלא הייתה חטיפה ממסדית. עם זאת מעיון בדוח הוועדה עולה כי חבריה הגיעו למסקנותיהם שלא על סמך בדיקה יסודית דיה.
לדבריו, בכרך א\' של הדו\"ח, בעמ\' 125, מופיע הסעיף הנקרא \"אימוצים\". שם נאמר במפורש כי בארכיון משרד הסעד דאז, שהוא היום \"השירות למען הילד\", מצויים תיקי הילדים שאומצו. כדי להגיע למסקנה שלא הייתה \"חטיפה ממסדית\", אלא \"אימוץ מזדמן\" יש צורך לבחון את כל המסמכים המעידים על תהליך האימוץ, מסמכים הנמצאים בתיקי האימוץ המקוריים, אמר צוברי. הוועדה , אומר עו\"ד צוברי, לא בחנה את הממצא הזה, וזאת, לדבריו, מפני שמשרד העבודה והרווחה לא שיתף פעולה, ולא המציא את התיקים הרלוונטיים מהארכיון. צוברי ציין כי ועדת חקירה ממלכתית רשאית לקבל חומר גם אם יש צורך לשם קבלתו להפעיל צו כנגד המשרד המדובר, אך הוועדה בחרה רק להביע את צערה על כך שלא היה שיתוף פעולה עם משרד העבודה והרווחה, ולא השתמשה בסמכותה כדי לקבל את החומר הרלוונטי לעיונה.
את הפגם העיקרי בדוח רואה צוברי בכך שאין בו האשמה ברורה של גורם זה או אחר. אף על פי ש\"נעלמו למעלה מ 1000 ילדים בתקופה קצרה, והם לא שבו מבתי תינוקות ומבתי החולים להוריהם, חיים או מתים\", הוועדה קבעה באופן כללי כי הסוכנות נושאת באשמה, אבל, לדבריו, \"הסוכנות אינה גוף ערטילאי. בסוכנות היו אנשים שניהלו את העניינים. מדובר על אנשים פרטיים עם שמות משפחה\". הוועדה לדעתו הייתה צריכה להגיש ממצאים, ואת המסקנות המתבקשות מניתוחם של הממצאים, ולהטיל אחריות על אנשים מסוימים , כולל המלצה להגשת כתבי אישום.
הוועדה בדקה 800 מקרים של היעלמות ילדים, וקבעה כי יותר מ-750 תינוקות נפטרו, אלא ש\"העדר ידיעה ברורה ומוסמכת בדבר הפטירה והקבורה הותירו את ההורים בערפל, וכך נפתח פתח רחב להשערות, ונוצר כר נרחב לחששות\", קבעה הועדה.
הוועדה לא הצליחה להתחקות אחר גורלם של 56 תינוקות, והיא מגדירה אותם \"תינוקות עלומים\". הוועדה משערת שתינוקות אלה נמסרו למשפחות אחרות במתכונת של \"מסירה מזדמנת לאימוץ\", באמצעות עובדות סוציאליות מקומיות.
הוועדה קובעת כי הסוכנות, יחד עם ארגון מחנות העולים, אחראים לכשל בפרשה. \"העדר ידיעה מוסמכת ואמינה בדבר גורלם של התינוקות הותיר אצל ההורים תקווה כי אלה יוחזרו בסופו של דבר לחיק המשפחה, והכשיר את הקרקע לגרסת החטיפה הממסדית\", כך קובעת הוועדה, שעל ממצאיה חתומים השופט בדימוס יעקב קדמי, שהוא יו\"ר הוועדה, השופטת בדימוס דליה קובל, והאלוף במיל. דוד מימון.
ראש עיריית ראש העין יגאל יוסף, שאחותו גם היא בין אותם ילדים \"עלומים\", אמר ביומן הצהריים של ערוץ 7 כי לדעתו הוועדה \"טייחה בגדול\", כלשונו, כדי לגונן על המוסדות. אי אפשר לומר שמתו כל כך הרבה ילדים, ושאי אפשר למצוא אותם, אמר. יוסף אמר כי לדעתו המדינה צריכה לקבל עליה אחריות לאתר כל ילד שנפטר, ולזהות את מקום קבורתו.
כמו כן עליה לאתר את אותם 56 הילדים שנאמר עליהם שהם אומצו \"אימוץ מזדמן\", לבחון איך אומצו, מי אימץ אותם, ומי היה שותף להליכי אימוץ. לדבריו, ועדת קדמי לא נתנה מענה מספק ל 50 שנות חיפוש אחר הילדים.
פרקליטם של המשפחות, שהופיע בפני הוועדה, עו\"ד רמי צוברי, אמר בתכנית \"בוקר בשבע\" כי מדו\"ח הוועדה עולה סתירה. לדבריו, הוועדה קובעת שלא הייתה חטיפה ממסדית. עם זאת מעיון בדוח הוועדה עולה כי חבריה הגיעו למסקנותיהם שלא על סמך בדיקה יסודית דיה.
לדבריו, בכרך א\' של הדו\"ח, בעמ\' 125, מופיע הסעיף הנקרא \"אימוצים\". שם נאמר במפורש כי בארכיון משרד הסעד דאז, שהוא היום \"השירות למען הילד\", מצויים תיקי הילדים שאומצו. כדי להגיע למסקנה שלא הייתה \"חטיפה ממסדית\", אלא \"אימוץ מזדמן\" יש צורך לבחון את כל המסמכים המעידים על תהליך האימוץ, מסמכים הנמצאים בתיקי האימוץ המקוריים, אמר צוברי. הוועדה , אומר עו\"ד צוברי, לא בחנה את הממצא הזה, וזאת, לדבריו, מפני שמשרד העבודה והרווחה לא שיתף פעולה, ולא המציא את התיקים הרלוונטיים מהארכיון. צוברי ציין כי ועדת חקירה ממלכתית רשאית לקבל חומר גם אם יש צורך לשם קבלתו להפעיל צו כנגד המשרד המדובר, אך הוועדה בחרה רק להביע את צערה על כך שלא היה שיתוף פעולה עם משרד העבודה והרווחה, ולא השתמשה בסמכותה כדי לקבל את החומר הרלוונטי לעיונה.
את הפגם העיקרי בדוח רואה צוברי בכך שאין בו האשמה ברורה של גורם זה או אחר. אף על פי ש\"נעלמו למעלה מ 1000 ילדים בתקופה קצרה, והם לא שבו מבתי תינוקות ומבתי החולים להוריהם, חיים או מתים\", הוועדה קבעה באופן כללי כי הסוכנות נושאת באשמה, אבל, לדבריו, \"הסוכנות אינה גוף ערטילאי. בסוכנות היו אנשים שניהלו את העניינים. מדובר על אנשים פרטיים עם שמות משפחה\". הוועדה לדעתו הייתה צריכה להגיש ממצאים, ואת המסקנות המתבקשות מניתוחם של הממצאים, ולהטיל אחריות על אנשים מסוימים , כולל המלצה להגשת כתבי אישום.