אנו מציגים בפניכם קטעים ממכתבו של א, סמל ראשון במילואים אלינו. א' קיבל בעת האחרונה צו מילואים והוא מבקש את עצתכם:
בימים האחרונים קיבלתי צו קריאה לשירות מילואים. אני יודע היטב שבימים, בשבועות ובחודשים הקרובים לא צפוי צה"ל להשתתף בעקירת ישובים, אבל בכל זאת קשה לי לחוש שלם עם היציאה למילואים. אחרי הקיץ האחרון והתמונות הקשות מעקירת ישובי צפון השומרון רצועת עזה, ואחרי שאני שומע את ראש הממשלה אולמרט מפרט את תכניותיו לעתיד אני מבין שמדי צה"ל הפכו לכלי שרת בידי אנשים שרומסים ברגל גסה את כל מה שאני מאמין בו. קשה יהיה לי ללבוש את המדים הללו, ואני לא יודע אם עלי לנסות ולהשתמט מהשירות המתקרב.
עד כאן חלק ממכתבו של א'. מה דעתכם אתם? בהמשך המכתב הוא תוהה אם בהשתמטות משירות מילואים אין כדי להפקיר, כהגדרתו, את הצבא לידי השמאל. א' מתחבט בשאלה אם לא ראוי להישאר ללא תנאי בצבא ובבוא יום פקודת העקירה, ממנה הוא חושש ישמע קול סירוב רב יותר מקרב החיילים.
עוד תיאר במכתבו א' את הקשר הישיר בין חלקי האוכלוסייה במהלך ימי שירות המילואים, קשר בו בשיחות ארוכות עלה בידו להסביר לחבריו, אנשי שמאל קיצוני, את עמדות הימין הישראלי. לטעמו, אם לא יגיע לשירות הוא עשוי להפסיד את ההזדמנות הזו להסברת עמדותיו מחד ומאידך השתמטותו תציג, לדבריו, את הימין הישראלי ככזה המתייחס לצה"ל כצבא על תנאי ובכך תיפגע תדמיתו הכללית של הימין.
יצוין כי במהלך המכתב כולו חזר א' ארבע פעמים על פרט אותו הוא רואה כמשמעותי בשיקול הדעת: לפי שעה לא צפויה עקירת ישובים ואולי ראוי להותיר את אפקט הסרבנות לרגע העתידי ההולך ומתגבש בימים אלה במסדרונות השלטון.
מה דעתכם אתם?
כדרכינו במדור 'פותחים נושא', תגובות והצעות ראויות במלואן או בחלקן תשולבנה בכתבה עצמה.
אם גם אתם מעוניינים להעביר לנו נושאים לדיון במדור 'פותחים נושא', ניתן לשגר כאן
מגיב מס' 1 המגדיר עצמו כצאצא של דוד המלך אומר שאם כבר אז כבר: "לפי דעתי אם הוא שוקל לא לשרת במילואים הוא גם לא צריך לחיות במדינה הזאת. הרי המיסים שהוא משלם הולכים למימון הצבא".
ישעיהו (2) כותב "אני באופן אישי לא מעוניין להיות חלק ממנגנון נתעב כמו הצבא שלאחר הגירוש". ישעיהו גם מנמק: "הצבא של היום זה לא הצבא של פעם. המחוייבות לבטחון אזרחי המדינה כולם באשר הם ללא אפליה והעדפה,הפך בתהליך הדרגתי למחוייבות ביטחונית סלקטיבית על פי מפתח פוליטי, ממשיך בסלקטיביות על פי "רמת החשיבות" של האוכלוסיה (דרומיים לעומת תושב המרכז) וסופו עד כדי חוסר מחוייבות לבטחון כולם ללא אפליה".
"אסור ללכת למילואים ולשתף פעולה. עד שיחליטו להחזיר את המטרות המקוריות של הצבא....", סבור אליהו (20).
שבתאי הירשברג (5) ממליץ להמתין מעט לפני הסירוב - "אפקט הסירוב להשתתף בפשע גירוש
חזק יותר בזמן שרות פעיל במילואים ".
יצחק הילמן מגני תקוה (6) מתקן מעט את דבריו של א' כפי שהובאו במכתבו ומזכיר ומזהיר: "לידיעתך ולידיעת כולכם - בתקופה הקרובה צפויה עקירה של היישוב עמונה ושל שכונת שלהבת בחברון, והצורר הורה להיערך בהקדם לעקירת עוד עשרות "מאחזים". לכן אין זה נכון כלל שלא צפויה עקירה. שנית, בכל מקרה הצבא מוכתם בכתם בל יימחק של עקירת אנשים וזקנים, נשים וטף, יתומים ויתומות, אלמנים ואלמנות ללא כל רגישות, אך בנחישות מרבית. לצבא כזה אסור להתגייס ואסור ללבוש את מדיו".
גם רחל (12) תוהה על דבריו של א' בדבר עקירת ישובים כיום: "מה עם הישוב עמונה ושכונת שלהבת בחברון?"
על חששו של א' מהפקרת הצבא בידי השמאל, כהגדרתו כותב מגיב 18' XMD: "השאלה אם השתמטות ממילואים אינה מפקירה את הצבא לרשות השמאל, אינה רלוונטית, שכן הצבא כבר מזמן בידי השמאל. ואנחנו רק עושי דברו.הגירוש הוכיח זאת טוב יותר מכל הוכחה אחרת. אנחנו החמור של המשיח שלהם".
דברים חריפים, אך מייצגים מספר מגיבים, כותב אלמוני בתגובה 24: "כולנו זוכרים את הקרב בג'נין, כשראשי הצבא ראו על ידי מזלטים היכן בדיוק יש מחבלים, והיו יכולים להרוג אותם מהאויר ולא עשו זאת רק כדי להצטייר טוב בתקשורת. המסקנה: לא אכפת להם מחיי החיילים, והעיקר הוא שהם יוכלו להתקדם טוב במערכת הפוליטית לאחר סיום שירותם. מי שרוצה להקריב את חייו למען התקדמותם הפוליטית של מפקדיו, שיעשה זאת".
לעומתם סבור אברהם (9) מרמת הגולן ש"מחשבה על השתמטות מהשירות היא מחשבה שלילית. הצבא הוא של כולנו ולמען כולנו.פעם הוא ישרת את האינטרסים של השמאל (פינוי ישובים, נסיגה מלבנון...) ופעם של הימין(כיבוש לבנון).כאשר שמאלנים התחמקו משירות וסרבו לשרת בלבנון שאחרי מלחמת של"ג,כולנו כעסנו.תפקידו של אדם, ברגע שהוא לובש מדים, הוא לבצע פקודה שמגיעה אליו מהדרג המדיני.לא יתכן שחיילים יחליטו מתי טוב להם לשרת את המדינה ומתי לא".
בת ישראל (40) מעדיפה התגייסות למטרות אחרות מאלה של הצבא: "אנחנו חיילים של הקב"ה, ולא של אף אחד אחר! מה שאנחנו צריכים בשעה קשה זו, של חבלי הגאולה, זה להרים את הראש בגאווה ולצעוק בקול גדול: "ה' הוא האלוקים!" ולהאמין במה שכתוב בתורתנו הקדושה: "ה, יילחם לכם; ואתם, תחרישון" (שמות י"ד, י"ד).אל לנו לפחד! רק אם נתאחד ונעשה רצונו בלב שלם- נגיע לגאולה השלימה בעזה"י. בואו נקרב את הגאולה! בואו נעשה רוצונו יתברך! אין לנו להאמין בשום דבר,וגם לא ב- "כחי ועצם ידי, עשה לי את-החיל הזה"(דברים ח, י"ז), אין לנו ארץ! א"י ישראל לא שייכת לנו כרגע! לקחנו אותה בכוחנו, ולא חיכינו לה' שיביא לנו אותה על מגש של כסף! בואו נקבלה ע"י המצוות והמעשים הטובים!"
ריקי (29) מבינה את ההתלבטות אך סבורה שאין להתייאש ולהשתמט: "אין זה פשוט להמשיך לשרת. אך אומר לך דבר אחד, אני מאמינה שאסור בתכלית האיסור לברוח. אסור להתעלם. חייבים להיות נוכחים ולמחות כל הדרך. בכל צבא ישנם כאלה שאינם ראויים לשרת בו, או שמשרתים את האנטרסים של עצמם. אך עם ישראל וארץ ישראל זקוקים לאנשים כמוך. אנשים שאכפת להם. אסור לעבור סתם כך לסדר היום. וכל הכעס והכאב שבעולם על מה שקורה לנו כיום, לא ישנה זאת".
גם המגיב במכונה 'החושב' (32) סבור שיש להתגייס ובזהירות: "התפקיד העיקרי של צה"ל שאותו הוא עושה בנאמנות זה "הגנה על ישראל". יש תופעות נלוות נוראיות שצה"ל גם פינה יהודים, אבל כמו שצריך להלחם בתופעת תאונות הדרכים, ולא להחרים את כל כלי הרכב, כך צריך להילחם בגירוש, לסרב פקודות ולסכל את פעולות הצבא האלה, ולא להחרים את כל צה"ל".
אלמוני (26) מבקש לתרום, אך אחרת: "כל מי שהיה בצבא יודע שלא צריך כל כך הרבה חיילים. לכן מי שיכול לתרום לעם ישראל בדרכים אחרות - עדיף כך".
בצלאל (44) אינו מקבל את דעת דורשי ההשתמטות ומבהיר: "וכול הציבור הדתי והחרדי שמסתגרים בישובים שמתרחקים כמה שיותר מהחילונים ולא מחזירים אותם בתשובה, ופועלים אז בצורה אקטיבית נגד תהליך הגאולה! תפתח את העניים תעשה חשבון נפש, הקב"ה שלח לך זימון לקרב עם ישראל ולמנוע עוד גירוש, תתחיל לזוז!".
בימים האחרונים קיבלתי צו קריאה לשירות מילואים. אני יודע היטב שבימים, בשבועות ובחודשים הקרובים לא צפוי צה"ל להשתתף בעקירת ישובים, אבל בכל זאת קשה לי לחוש שלם עם היציאה למילואים. אחרי הקיץ האחרון והתמונות הקשות מעקירת ישובי צפון השומרון רצועת עזה, ואחרי שאני שומע את ראש הממשלה אולמרט מפרט את תכניותיו לעתיד אני מבין שמדי צה"ל הפכו לכלי שרת בידי אנשים שרומסים ברגל גסה את כל מה שאני מאמין בו. קשה יהיה לי ללבוש את המדים הללו, ואני לא יודע אם עלי לנסות ולהשתמט מהשירות המתקרב.
עד כאן חלק ממכתבו של א'. מה דעתכם אתם? בהמשך המכתב הוא תוהה אם בהשתמטות משירות מילואים אין כדי להפקיר, כהגדרתו, את הצבא לידי השמאל. א' מתחבט בשאלה אם לא ראוי להישאר ללא תנאי בצבא ובבוא יום פקודת העקירה, ממנה הוא חושש ישמע קול סירוב רב יותר מקרב החיילים.
עוד תיאר במכתבו א' את הקשר הישיר בין חלקי האוכלוסייה במהלך ימי שירות המילואים, קשר בו בשיחות ארוכות עלה בידו להסביר לחבריו, אנשי שמאל קיצוני, את עמדות הימין הישראלי. לטעמו, אם לא יגיע לשירות הוא עשוי להפסיד את ההזדמנות הזו להסברת עמדותיו מחד ומאידך השתמטותו תציג, לדבריו, את הימין הישראלי ככזה המתייחס לצה"ל כצבא על תנאי ובכך תיפגע תדמיתו הכללית של הימין.
יצוין כי במהלך המכתב כולו חזר א' ארבע פעמים על פרט אותו הוא רואה כמשמעותי בשיקול הדעת: לפי שעה לא צפויה עקירת ישובים ואולי ראוי להותיר את אפקט הסרבנות לרגע העתידי ההולך ומתגבש בימים אלה במסדרונות השלטון.
מה דעתכם אתם?
כדרכינו במדור 'פותחים נושא', תגובות והצעות ראויות במלואן או בחלקן תשולבנה בכתבה עצמה.
אם גם אתם מעוניינים להעביר לנו נושאים לדיון במדור 'פותחים נושא', ניתן לשגר כאן
מגיב מס' 1 המגדיר עצמו כצאצא של דוד המלך אומר שאם כבר אז כבר: "לפי דעתי אם הוא שוקל לא לשרת במילואים הוא גם לא צריך לחיות במדינה הזאת. הרי המיסים שהוא משלם הולכים למימון הצבא".
ישעיהו (2) כותב "אני באופן אישי לא מעוניין להיות חלק ממנגנון נתעב כמו הצבא שלאחר הגירוש". ישעיהו גם מנמק: "הצבא של היום זה לא הצבא של פעם. המחוייבות לבטחון אזרחי המדינה כולם באשר הם ללא אפליה והעדפה,הפך בתהליך הדרגתי למחוייבות ביטחונית סלקטיבית על פי מפתח פוליטי, ממשיך בסלקטיביות על פי "רמת החשיבות" של האוכלוסיה (דרומיים לעומת תושב המרכז) וסופו עד כדי חוסר מחוייבות לבטחון כולם ללא אפליה".
"אסור ללכת למילואים ולשתף פעולה. עד שיחליטו להחזיר את המטרות המקוריות של הצבא....", סבור אליהו (20).
שבתאי הירשברג (5) ממליץ להמתין מעט לפני הסירוב - "אפקט הסירוב להשתתף בפשע גירוש
חזק יותר בזמן שרות פעיל במילואים ".
יצחק הילמן מגני תקוה (6) מתקן מעט את דבריו של א' כפי שהובאו במכתבו ומזכיר ומזהיר: "לידיעתך ולידיעת כולכם - בתקופה הקרובה צפויה עקירה של היישוב עמונה ושל שכונת שלהבת בחברון, והצורר הורה להיערך בהקדם לעקירת עוד עשרות "מאחזים". לכן אין זה נכון כלל שלא צפויה עקירה. שנית, בכל מקרה הצבא מוכתם בכתם בל יימחק של עקירת אנשים וזקנים, נשים וטף, יתומים ויתומות, אלמנים ואלמנות ללא כל רגישות, אך בנחישות מרבית. לצבא כזה אסור להתגייס ואסור ללבוש את מדיו".
גם רחל (12) תוהה על דבריו של א' בדבר עקירת ישובים כיום: "מה עם הישוב עמונה ושכונת שלהבת בחברון?"
על חששו של א' מהפקרת הצבא בידי השמאל, כהגדרתו כותב מגיב 18' XMD: "השאלה אם השתמטות ממילואים אינה מפקירה את הצבא לרשות השמאל, אינה רלוונטית, שכן הצבא כבר מזמן בידי השמאל. ואנחנו רק עושי דברו.הגירוש הוכיח זאת טוב יותר מכל הוכחה אחרת. אנחנו החמור של המשיח שלהם".
דברים חריפים, אך מייצגים מספר מגיבים, כותב אלמוני בתגובה 24: "כולנו זוכרים את הקרב בג'נין, כשראשי הצבא ראו על ידי מזלטים היכן בדיוק יש מחבלים, והיו יכולים להרוג אותם מהאויר ולא עשו זאת רק כדי להצטייר טוב בתקשורת. המסקנה: לא אכפת להם מחיי החיילים, והעיקר הוא שהם יוכלו להתקדם טוב במערכת הפוליטית לאחר סיום שירותם. מי שרוצה להקריב את חייו למען התקדמותם הפוליטית של מפקדיו, שיעשה זאת".
לעומתם סבור אברהם (9) מרמת הגולן ש"מחשבה על השתמטות מהשירות היא מחשבה שלילית. הצבא הוא של כולנו ולמען כולנו.פעם הוא ישרת את האינטרסים של השמאל (פינוי ישובים, נסיגה מלבנון...) ופעם של הימין(כיבוש לבנון).כאשר שמאלנים התחמקו משירות וסרבו לשרת בלבנון שאחרי מלחמת של"ג,כולנו כעסנו.תפקידו של אדם, ברגע שהוא לובש מדים, הוא לבצע פקודה שמגיעה אליו מהדרג המדיני.לא יתכן שחיילים יחליטו מתי טוב להם לשרת את המדינה ומתי לא".
בת ישראל (40) מעדיפה התגייסות למטרות אחרות מאלה של הצבא: "אנחנו חיילים של הקב"ה, ולא של אף אחד אחר! מה שאנחנו צריכים בשעה קשה זו, של חבלי הגאולה, זה להרים את הראש בגאווה ולצעוק בקול גדול: "ה' הוא האלוקים!" ולהאמין במה שכתוב בתורתנו הקדושה: "ה, יילחם לכם; ואתם, תחרישון" (שמות י"ד, י"ד).אל לנו לפחד! רק אם נתאחד ונעשה רצונו בלב שלם- נגיע לגאולה השלימה בעזה"י. בואו נקרב את הגאולה! בואו נעשה רוצונו יתברך! אין לנו להאמין בשום דבר,וגם לא ב- "כחי ועצם ידי, עשה לי את-החיל הזה"(דברים ח, י"ז), אין לנו ארץ! א"י ישראל לא שייכת לנו כרגע! לקחנו אותה בכוחנו, ולא חיכינו לה' שיביא לנו אותה על מגש של כסף! בואו נקבלה ע"י המצוות והמעשים הטובים!"
ריקי (29) מבינה את ההתלבטות אך סבורה שאין להתייאש ולהשתמט: "אין זה פשוט להמשיך לשרת. אך אומר לך דבר אחד, אני מאמינה שאסור בתכלית האיסור לברוח. אסור להתעלם. חייבים להיות נוכחים ולמחות כל הדרך. בכל צבא ישנם כאלה שאינם ראויים לשרת בו, או שמשרתים את האנטרסים של עצמם. אך עם ישראל וארץ ישראל זקוקים לאנשים כמוך. אנשים שאכפת להם. אסור לעבור סתם כך לסדר היום. וכל הכעס והכאב שבעולם על מה שקורה לנו כיום, לא ישנה זאת".
גם המגיב במכונה 'החושב' (32) סבור שיש להתגייס ובזהירות: "התפקיד העיקרי של צה"ל שאותו הוא עושה בנאמנות זה "הגנה על ישראל". יש תופעות נלוות נוראיות שצה"ל גם פינה יהודים, אבל כמו שצריך להלחם בתופעת תאונות הדרכים, ולא להחרים את כל כלי הרכב, כך צריך להילחם בגירוש, לסרב פקודות ולסכל את פעולות הצבא האלה, ולא להחרים את כל צה"ל".
אלמוני (26) מבקש לתרום, אך אחרת: "כל מי שהיה בצבא יודע שלא צריך כל כך הרבה חיילים. לכן מי שיכול לתרום לעם ישראל בדרכים אחרות - עדיף כך".
בצלאל (44) אינו מקבל את דעת דורשי ההשתמטות ומבהיר: "וכול הציבור הדתי והחרדי שמסתגרים בישובים שמתרחקים כמה שיותר מהחילונים ולא מחזירים אותם בתשובה, ופועלים אז בצורה אקטיבית נגד תהליך הגאולה! תפתח את העניים תעשה חשבון נפש, הקב"ה שלח לך זימון לקרב עם ישראל ולמנוע עוד גירוש, תתחיל לזוז!".