אחד הפרשנים שמסתמך תמיד על הזיכרון הקצר של הציבור הוא העיתונאי לשעבר אמנון אברמוביץ'. בשבוע שעבר, אחרי גזר הדין של עמרי שרון, יצא אברמוביץ' מכליו כדי לבטא את חוצפתה של השופטת ששלחה את שרון ג'וניור לכלא.

אחד הטיעונים שאיתם רץ העיתונאי לשעבר במהלך כל הערב, בחדשות וב'משעל חם', היה "המסר הלקוי שהעביר בית המשפט. אחרי ששרון הביע חרטה על מעשיו, שיתף פעולה עם החוקרים ואפילו לא ביקש דחייה במתן גזר הדין, שלחה אותו השופטת לכלא". באמת רחמים על האיש.

אברמוביץ כמובן לוקח בחשבון שהציבור כבר שכח ששרון הצעיר הכחיש את כל החשדות נגדו, שמר על זכות השתיקה וודאי שלא שיתף פעולה עם חוקריו. עד שפתאום ירד לו האסימון שאביו בדרך לחקירה. אז לפני שאברמוביץ' מתחיל להשתגע באולפני טלוויזיה, אולי כדאי שיודיע מראש שאתרוגיות היא תכונה שעוברת בירושה.

לא מתאים לו, לרביב דרוקר. לא מתאים לו ליפול ככה כשזה מגיע למגרש של הדוסים: דרוקר הכין כתבה על רשימת ש"ס החדשה, שבה בניזרי נדחק למקום השישי. בכתבה הוא סיפר שאלי ישי, כשנכנס לישיבת מועצת חכמי התורה שבה קבעו את הרשימה, עוד נראה אחלה, כי הרב עוד לא הנחית עליו את הבשורה שבניזרי עובר אחורה. גם בהמשך הכתבה המשיך דרוקר לדבר כמו כתב של 'יום ליום', שלפיו הרב מחליט וקובע הכל לבד בענייני פוליטיקה, משל מדובר בענייני הלכה, ואלי רק מקבל את ההוראות בשתיקה ובהכנעה. בפועל, כמובן, ישי היה עמוק בתוך הקלחת מבעוד מועד. הוא לא הופתע משום דבר בבית הרב.

האם לא נמאס ליעל פז-מלמד לכתוב את אותו מאמר ולהכניס שוב את המנטרה "נגזר עלינו לשלוח את ילדינו לצבא, כדי שזה יגן על אותם מתנחלים קיצוניים, ולשלם מסים, כדי שניתן יהיה לממן את המאחזים הבלתי חוקיים בלב יישובים פלשתיניים"?

לעמנואל רוזן ודני סידס, שהתחבטו קשות ברדיו תל אביב מי האיש שעל שמו נקראת פרשת השבוע: יתרו הוא חותן משה. וגם הנביא של הדרוזים (נבי שועייב).