במהלך חודש אדר תש"ח החליט עבד אל קאדר אל חוסייני, מפקד הכוחות הערביים באיזור ירושלים, לבצע פיגוע גדול בלב ירושלים היהודית.
אמנם, על-פי תוכנית החלוקה, היתה ירושלים בין-לאומית - לא יהודית ולא ערבית. אך ירושלים קדושה לשלוש דתות - היהדות, האיסלאם והנצרות - ובתש"ח היו בה 99,300 יהודים (כשישית מכלל האוכלוסיה היהודית בארץ-ישראל !) ו-65,000 לא-יהודים (33,700 מוסלמים, 31,300 נוצרים, רובם ערבים). שני הצדדים, היהודים והערבים, לא יכלו להתעלם מקיומה של אוכלוסיה כה גדולה. כמו כן שוכנת ירושלים בהרים, והרים סביב לה. השולט בהרי ירושלים - חולש על הסביבה כולה. נודעה לה, אפוא, גם חשיבות צבאית רבה.
גם היהודים וגם הערבים לחמו, אפוא, על ירושלים בחירוף-נפש. הלחימה החלה כבר למחרת ההצבעה ההיסטורית באו"ם, בט"ז בכסלו תש"ח, 29 בנובמבר 1947.
ההתקפה הערבית הגדולה הראשונה נערכה על המרכז המסחרי היהודי בירושלים, ביום שלישי י"ט בכסלו, 2בדצמבר, כשהוועד הערבי העליון הכריז על שביתה כללית לשלושה ימים, בתגובה על אישורה של תוכנית החלוקה. המון פרוע, בראשותם של מנהיגים-מסיתים, העלה באש בתי-עסק יהודיים, רצח ופצע יהודים שנפלו לידיו, וגרם לסילוק היהודים מן המרכז המסחרי.
גם צורות-לחימה אחרות 'נחנכו' בירושלים, או לבשו בה צביון חריף במיוחד:
צליפות - שאפיינו את הלחימה בערים המעורבות, עד שנכבשו בידי הכוחות היהודיים. חומת העיר העתיקה שימשה לערבים עמדת-צלפים נרחבת, והיו להם עמדות רבות אחרות בעיר, שהיתה מחולקת לשכונות יהודיות ושכונות ערביות, שלובות ומעורבות אלה באלה.
מכוניות-תופת הפילו חללים רבים בירושלים, בשני הצדדים. במוצאי שבת, כ"א בשבט, 1 בפברואר 1948 פוצצו עריקים בריטיים את בניין מערכת העיתון 'פלסטיין פוסט' (נעשה מאמץ עליון, ולמחרת בבוקר הופיע העיתון, למרות הפגיעה הקשה).
ביום ראשון, י"ב באדר א', התפוצצו מכוניות-תופת ברחוב בן-יהודה בירושלים העברית.
משימה זו בוצעה על ידי שישה עריקים, שוטרים וחיילים בריטים ששיתפו פעולה עם הערבים וגנבו למענם שלוש משאיות צבאיות ומשוריין אלחוט בריטי. על שלושת המשאיות הועמסו למעלה מטונה חומרי נפץ וכן אמצעי חבלה נוספים. ארבעת כלי הרכב, נהוגים על ידי העריקים הבריטים, יצאו לדרכם בשעת בוקר מוקדמת של יום ראשון מהכפר עימוואס ליד לטרון. (כפר הפורעים נהרס מיד לאחר מלחמת ששת הימים).
בהגיעם למבואות ירושלים, ליד רוממה, נעצרו על ידי מחסום יהודי שלאנשיו, אנשי 'ההגנה', ניתנה הוראה לעשות חיפוש ברכב ונוסעים ערביים אך לא ברכב בריטי, לכן לא יכלו אנשי המחסום לעצור את השיירה והיא המשיכה בדרכה לרחוב בן- יהודה במרכז ירושלים היהודית. כלי הרכב עצרו, הערבים הדליקו את פתילי חומרי הנפץ, ירו בשני יהודים שעברו בסמוך ומיד עלו על המשוריין והסתלקו מהמקום בנסיעה מהירה.
בהתפוצצות האדירה, שארעה סמוך לשעה 06:30 בבוקר נהרסו ארבעה בניינים, ביניהם המלונות "אטלנטיק" ו"אמדורסקי" בהם היו הרוגים רבים ושני בנייני דירות נוספים. כמו כן נפגעו קשה בניינים נוספים בסביבה.
רוב הנפגעים שהו בבתים שנהרסו ובבתי המלון, ביניהם היו גם משפחות שלמות. בפיצוץ וביריות, נרצחו 54 אנשים, כמה עשרות נפגעו קשה ושניים מהפצועים נפטרו מאוחר יותר מפצעיהם, עוד כ- 200 נפצעו באורח קל.
משפחות שלמות נמחקו, רבים מנרצחים היו ילדים או תינוקות שישנו עדיין במיטתיהם.
בעקבות הנרצחים הרבים, ואי היכולת להביא לקבורה בהר הזיתים עקב התנכלויות הערביים, הוקם בית הקברות בסנהדריה, הפעיל עד היום.
אמנם, על-פי תוכנית החלוקה, היתה ירושלים בין-לאומית - לא יהודית ולא ערבית. אך ירושלים קדושה לשלוש דתות - היהדות, האיסלאם והנצרות - ובתש"ח היו בה 99,300 יהודים (כשישית מכלל האוכלוסיה היהודית בארץ-ישראל !) ו-65,000 לא-יהודים (33,700 מוסלמים, 31,300 נוצרים, רובם ערבים). שני הצדדים, היהודים והערבים, לא יכלו להתעלם מקיומה של אוכלוסיה כה גדולה. כמו כן שוכנת ירושלים בהרים, והרים סביב לה. השולט בהרי ירושלים - חולש על הסביבה כולה. נודעה לה, אפוא, גם חשיבות צבאית רבה.
גם היהודים וגם הערבים לחמו, אפוא, על ירושלים בחירוף-נפש. הלחימה החלה כבר למחרת ההצבעה ההיסטורית באו"ם, בט"ז בכסלו תש"ח, 29 בנובמבר 1947.
ההתקפה הערבית הגדולה הראשונה נערכה על המרכז המסחרי היהודי בירושלים, ביום שלישי י"ט בכסלו, 2בדצמבר, כשהוועד הערבי העליון הכריז על שביתה כללית לשלושה ימים, בתגובה על אישורה של תוכנית החלוקה. המון פרוע, בראשותם של מנהיגים-מסיתים, העלה באש בתי-עסק יהודיים, רצח ופצע יהודים שנפלו לידיו, וגרם לסילוק היהודים מן המרכז המסחרי.
גם צורות-לחימה אחרות 'נחנכו' בירושלים, או לבשו בה צביון חריף במיוחד:
צליפות - שאפיינו את הלחימה בערים המעורבות, עד שנכבשו בידי הכוחות היהודיים. חומת העיר העתיקה שימשה לערבים עמדת-צלפים נרחבת, והיו להם עמדות רבות אחרות בעיר, שהיתה מחולקת לשכונות יהודיות ושכונות ערביות, שלובות ומעורבות אלה באלה.
מכוניות-תופת הפילו חללים רבים בירושלים, בשני הצדדים. במוצאי שבת, כ"א בשבט, 1 בפברואר 1948 פוצצו עריקים בריטיים את בניין מערכת העיתון 'פלסטיין פוסט' (נעשה מאמץ עליון, ולמחרת בבוקר הופיע העיתון, למרות הפגיעה הקשה).
ביום ראשון, י"ב באדר א', התפוצצו מכוניות-תופת ברחוב בן-יהודה בירושלים העברית.
משימה זו בוצעה על ידי שישה עריקים, שוטרים וחיילים בריטים ששיתפו פעולה עם הערבים וגנבו למענם שלוש משאיות צבאיות ומשוריין אלחוט בריטי. על שלושת המשאיות הועמסו למעלה מטונה חומרי נפץ וכן אמצעי חבלה נוספים. ארבעת כלי הרכב, נהוגים על ידי העריקים הבריטים, יצאו לדרכם בשעת בוקר מוקדמת של יום ראשון מהכפר עימוואס ליד לטרון. (כפר הפורעים נהרס מיד לאחר מלחמת ששת הימים).
בהגיעם למבואות ירושלים, ליד רוממה, נעצרו על ידי מחסום יהודי שלאנשיו, אנשי 'ההגנה', ניתנה הוראה לעשות חיפוש ברכב ונוסעים ערביים אך לא ברכב בריטי, לכן לא יכלו אנשי המחסום לעצור את השיירה והיא המשיכה בדרכה לרחוב בן- יהודה במרכז ירושלים היהודית. כלי הרכב עצרו, הערבים הדליקו את פתילי חומרי הנפץ, ירו בשני יהודים שעברו בסמוך ומיד עלו על המשוריין והסתלקו מהמקום בנסיעה מהירה.
בהתפוצצות האדירה, שארעה סמוך לשעה 06:30 בבוקר נהרסו ארבעה בניינים, ביניהם המלונות "אטלנטיק" ו"אמדורסקי" בהם היו הרוגים רבים ושני בנייני דירות נוספים. כמו כן נפגעו קשה בניינים נוספים בסביבה.
רוב הנפגעים שהו בבתים שנהרסו ובבתי המלון, ביניהם היו גם משפחות שלמות. בפיצוץ וביריות, נרצחו 54 אנשים, כמה עשרות נפגעו קשה ושניים מהפצועים נפטרו מאוחר יותר מפצעיהם, עוד כ- 200 נפצעו באורח קל.
משפחות שלמות נמחקו, רבים מנרצחים היו ילדים או תינוקות שישנו עדיין במיטתיהם.
בעקבות הנרצחים הרבים, ואי היכולת להביא לקבורה בהר הזיתים עקב התנכלויות הערביים, הוקם בית הקברות בסנהדריה, הפעיל עד היום.