לפני כשלש שנים נורה פעיל ארגון פרו-פלשתיני ISM תום הורנדל, אזרח בריטי, על ידי חייל צה"ל. הורנדל פעל באזור ציר פילדלפי במסגרת הארגון לשיבוש פעילות צה"ל נגד הטרור. הוא נפצע אנושות בראשו, הועבר לבריטניה ומת כעבור כ 9 חודשים.
החייל היורה, מגדוד הסיור המדברי, הועמד לדין, הורשע ונדון ל 8 שנות מאסר. בעיני הוריו של הורנדל העונש על מה שהם הגדירו 'רצח' בנם, היה קל מידי והם פנו לערכאות בריטיות. אמש קבע חבר מושבעים בבריטניה כי הורנדל נורה בניגוד לחוק ובכוונה כדי להורגו, על ידי חייל צה"ל. בעקבות החלטת בית המשפט הבריטי מאמש קראו גורמים משפטיים בבריטניה להגיש כתבי אישום נוספים בגין פשעי מלחמה נגד 5 קציני צה"ל, מפקדיו של החייל. לטענתם, החייל עצמו אמר במהלך משפטו כי מפקדיו הם אלו שהורו לו לירות בכל מי שנמצא בשטח.
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי במהלך משפטו של החייל טענה ההגנה כי מותו של הורנדל נגרם בבריטניה כתוצאה מ"המתת חסד" על ידי הצוות הרפואי ומשפחתו.
מטעם ההגנה העידו המומחה לרפואה פיזיקלית ושיקום ד"ר אברהם לזרי, ואחד המומחים הבכירים בארץ לנושא פתולוגיה סא"ל ד"ר חן קוגל, והם קבעו בעדותם ש"הורנדל היה חי עוד שנים ארוכות אלמלא הומת בידי הצוות הרפואי בבית החולים המלכותי לנכות נוירולוגית. חייו של הורנדל נקטלו במודע, כך נטען, בעקבות החלטת בני משפחתו וגורמי בית החולים, על ידי המנעות מלטפל בדלקת ריאות שהתפתחה אצל הורנדל, בדרך של מניעת אנטיביוטיקה ותוספת חמצן והגדלת מינון המורפין לכדי כמות רעילה, ושילובו עם תרופות הרגעה (דיאזפם). הטיפול הרפואי המקל והמרפא שינה פניו לטיפול הורג".
ד"ר קוגל העריך בעדותו "כי הזיהום הריאתי ממנו סבל הורנדל נבע מירידת מצב הכרתו וכי המנעות ממתן טיפול אנטיביוטיקה והסרת העשרת החמצן גרמו להתדרדרות קשה במצבו והחישו מאד את מותו".
הוא גם מתח ביקורת על הנתיחה לאחר המוות שנערכה להורנדל וקבע כי זו "לא עמדה באמות המידה המקובלות, לא כללה את כל הבדיקות הנחוצות ולפיכך 'לא התגלתה בנתיחה סיבת המוות האמיתית שהיא הרעלה חריפה בחומרים נרקוטיים ותרופת הרגעה על רקע דלקת ריאות, ולכן אין קשר ישיר בין מותו בתאריך 13 בינואר 04 לבין פציעתו ב 11 באפריל 03".
גם המומחה השני, ד"ר לזרי, קבע כי "מותו של הורנדל נגרם מהזנחה טיפולית והוחש באמצעות הרעלה מכוונת על ידי תרופות מדכאות הכרה ונשימה. בטיפול מתאים ומקובל ניתן היה למנוע סבל של החולה, לאפשר לו לחיות בסביבה תומכת סיעודית רפואית למשך כ – 10 שנים נוספות". עוד קבע "באופן ברור ומוחלט, כי הורנדל לא מת באופן ישיר מהפציעה המוחית. ואף קרא לפרקליטות או לבית המשפט לדרוש חקירה רשמית של שירותי הבריאות באנגליה לגבי נסיבות הטיפול הרפואי בביה"ח לנוירו-דיסאביליטי".
בפסק הדין דווח כי לאחר נתיחת גופתו של הורנדל הוא הועבר לשריפה לבקשת המשפחה.
בית הדין דחה את דעת המומחים הישראלים וקבע כי הם לא הביאו בפניו מימצאים בעלי משקל לביסוס הטענות על "חלקה של המשפחה ואת חלקו של הצוות הרפואי באנגליה, אם בכלל, בתהליך שהסתיים במותו של הורנדל".
עוד כתבו השופטים כי "לאור התרשמותנו מהעולה מחוות דעת המומחה והתביעה והדברים שנשמעו בחקירתו הנגדית, בנסיבות המקרה שלפנינו, העדפנו את מסקנותיו של ד"ר צ'פמן (הפתולוג הבריטי שביצע את נתיחת גופתו של הורנדל. ר.א.), אשר לא נסתרו לטעמנו בידי מומחי ההגנה".
השופטים: אל"מ ניר אבירם, סא"ל אבי זמיר, רס"ן מנור שפריץ, קבעו בסיכום הדברים כי גם אם היתה פעולה "המתת החסד", אין בה כדי לשנות את הקביעה שהחייל תייסיר אל-היב אשם בהריגת הורנדל.
"אף אילו הגיעו חיי המנוח לקיצם ב'מיתת חסד' אין מדובר בנסיבות מרוחקות שלא ניתנו היו לצפיה מראש. כאשר ביצע החייל באופן מודע ירי מכוון באמצעות כוונת טלסקופית אל נקודה דמיונית 10 ס"מ לערך מאוזנו השמאלית של תום הורנדל ז"ל, ירה כדור בודד שפצע אנושות את הבחור הצעיר החף מכל פשע, בניגוד מוחלט ובסטייה מהוראות הפתיחה באש, והפכו לחולה פגוע מוח במצב וגטטיבי החסר כל סיכוי להחלמה, היה מותו של הורנדל, בגדר התוצאה הקטלנית אותה צפה החייל, ואפילו הגיע קץ החיים תשעה חודשים מאוחר יותר ואפילו הגיע בחסדי הצוות הרפואי ולבקשת בני משפחתו".
החייל היורה, מגדוד הסיור המדברי, הועמד לדין, הורשע ונדון ל 8 שנות מאסר. בעיני הוריו של הורנדל העונש על מה שהם הגדירו 'רצח' בנם, היה קל מידי והם פנו לערכאות בריטיות. אמש קבע חבר מושבעים בבריטניה כי הורנדל נורה בניגוד לחוק ובכוונה כדי להורגו, על ידי חייל צה"ל. בעקבות החלטת בית המשפט הבריטי מאמש קראו גורמים משפטיים בבריטניה להגיש כתבי אישום נוספים בגין פשעי מלחמה נגד 5 קציני צה"ל, מפקדיו של החייל. לטענתם, החייל עצמו אמר במהלך משפטו כי מפקדיו הם אלו שהורו לו לירות בכל מי שנמצא בשטח.
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי במהלך משפטו של החייל טענה ההגנה כי מותו של הורנדל נגרם בבריטניה כתוצאה מ"המתת חסד" על ידי הצוות הרפואי ומשפחתו.
מטעם ההגנה העידו המומחה לרפואה פיזיקלית ושיקום ד"ר אברהם לזרי, ואחד המומחים הבכירים בארץ לנושא פתולוגיה סא"ל ד"ר חן קוגל, והם קבעו בעדותם ש"הורנדל היה חי עוד שנים ארוכות אלמלא הומת בידי הצוות הרפואי בבית החולים המלכותי לנכות נוירולוגית. חייו של הורנדל נקטלו במודע, כך נטען, בעקבות החלטת בני משפחתו וגורמי בית החולים, על ידי המנעות מלטפל בדלקת ריאות שהתפתחה אצל הורנדל, בדרך של מניעת אנטיביוטיקה ותוספת חמצן והגדלת מינון המורפין לכדי כמות רעילה, ושילובו עם תרופות הרגעה (דיאזפם). הטיפול הרפואי המקל והמרפא שינה פניו לטיפול הורג".
ד"ר קוגל העריך בעדותו "כי הזיהום הריאתי ממנו סבל הורנדל נבע מירידת מצב הכרתו וכי המנעות ממתן טיפול אנטיביוטיקה והסרת העשרת החמצן גרמו להתדרדרות קשה במצבו והחישו מאד את מותו".
הוא גם מתח ביקורת על הנתיחה לאחר המוות שנערכה להורנדל וקבע כי זו "לא עמדה באמות המידה המקובלות, לא כללה את כל הבדיקות הנחוצות ולפיכך 'לא התגלתה בנתיחה סיבת המוות האמיתית שהיא הרעלה חריפה בחומרים נרקוטיים ותרופת הרגעה על רקע דלקת ריאות, ולכן אין קשר ישיר בין מותו בתאריך 13 בינואר 04 לבין פציעתו ב 11 באפריל 03".
גם המומחה השני, ד"ר לזרי, קבע כי "מותו של הורנדל נגרם מהזנחה טיפולית והוחש באמצעות הרעלה מכוונת על ידי תרופות מדכאות הכרה ונשימה. בטיפול מתאים ומקובל ניתן היה למנוע סבל של החולה, לאפשר לו לחיות בסביבה תומכת סיעודית רפואית למשך כ – 10 שנים נוספות". עוד קבע "באופן ברור ומוחלט, כי הורנדל לא מת באופן ישיר מהפציעה המוחית. ואף קרא לפרקליטות או לבית המשפט לדרוש חקירה רשמית של שירותי הבריאות באנגליה לגבי נסיבות הטיפול הרפואי בביה"ח לנוירו-דיסאביליטי".
בפסק הדין דווח כי לאחר נתיחת גופתו של הורנדל הוא הועבר לשריפה לבקשת המשפחה.
בית הדין דחה את דעת המומחים הישראלים וקבע כי הם לא הביאו בפניו מימצאים בעלי משקל לביסוס הטענות על "חלקה של המשפחה ואת חלקו של הצוות הרפואי באנגליה, אם בכלל, בתהליך שהסתיים במותו של הורנדל".
עוד כתבו השופטים כי "לאור התרשמותנו מהעולה מחוות דעת המומחה והתביעה והדברים שנשמעו בחקירתו הנגדית, בנסיבות המקרה שלפנינו, העדפנו את מסקנותיו של ד"ר צ'פמן (הפתולוג הבריטי שביצע את נתיחת גופתו של הורנדל. ר.א.), אשר לא נסתרו לטעמנו בידי מומחי ההגנה".
השופטים: אל"מ ניר אבירם, סא"ל אבי זמיר, רס"ן מנור שפריץ, קבעו בסיכום הדברים כי גם אם היתה פעולה "המתת החסד", אין בה כדי לשנות את הקביעה שהחייל תייסיר אל-היב אשם בהריגת הורנדל.
"אף אילו הגיעו חיי המנוח לקיצם ב'מיתת חסד' אין מדובר בנסיבות מרוחקות שלא ניתנו היו לצפיה מראש. כאשר ביצע החייל באופן מודע ירי מכוון באמצעות כוונת טלסקופית אל נקודה דמיונית 10 ס"מ לערך מאוזנו השמאלית של תום הורנדל ז"ל, ירה כדור בודד שפצע אנושות את הבחור הצעיר החף מכל פשע, בניגוד מוחלט ובסטייה מהוראות הפתיחה באש, והפכו לחולה פגוע מוח במצב וגטטיבי החסר כל סיכוי להחלמה, היה מותו של הורנדל, בגדר התוצאה הקטלנית אותה צפה החייל, ואפילו הגיע קץ החיים תשעה חודשים מאוחר יותר ואפילו הגיע בחסדי הצוות הרפואי ולבקשת בני משפחתו".