231 דפים כולל הדו"ח על ה"מסע מצמרר אל מחוזות האלימות השלטונית 01/2005-03/2006- מהרס הדמוקרטיה ב'התנתקות' ועד לפוגרום בעמונה". את הדו"ח לא חיבר שום גוף ימין אלא תושב פתח תקווה אשר "משלם מיסים ומסתכל כתושב ורואה מה הולך כאן", כלשונו.
בדו"ח עצמו לא תמצאו אף מילת פרשנות, אלא רק קטעי עיתונים ואינטרנט מרוכזים לפי כרונולוגיית הפרסום שלהם מ-1.1.05 עד אירועי עמונה.
שמואל פישר הוא שמו את התושב מפתח תקווה אשר ליקט קטעי עיתונות מאז תחילת 2005 ותיעד בקובץ מיוחד את הדברים. פישר מספר לערוץ 7 כי בתחילה רצה לרשום את הדברים בכתב ידו ,אך לבסוף החליט לקחת את הקטעים מהאינטרנט ולהדביק אותם במסמך שהכין.
האירוע הראשון שהדליק לו את הנורה האדומה היה הפגנה של נערים ליד המרכז הרפואי רבין. באותו אירוע עמדו שבעה נערים ומחו על הנסיגה המתוכננת מגוש קטיף והשומרון. לא עבר זמן רב, נזכר פישר, הגיעו מייד ניידות משטרה ולקחו אותם למעצר וחקירה. אז לדבריו הבין ש"זכות ההפגנה שאולי הייתה קודם לכן בסימן שאלה כבר לא קיימת".
ועוד לפני ההפגנות, נזכר פישר בידיעה שעוררה אז בסערה בזמנו כאשר אחד מן האתרים פירסם על פעילי ימין שמפיצים את הסטיקר 'שרון לילי מחכה לך'- שרון התלונן על מסע ההסתה נגדו. לא חלף יום והתברר שהקופירייטר אינו אלא מודיע משטרתי ! וראש הממשלה לא התנצל, וכמובן שלא הורה לעצור את הפרובוקטור. "העובדה שלא חקרו את הפצת הסטיקר אומרת דרשני", הסביר.
לאחר מכן, במשך חודש וחצי, היה מבול של ידיעות בכלי התקשורת על 'איומים' כביכול, בדבר הכוונה של פעילי ימין לפגוע בראש הממשלה אריאל שרון, וכל זאת לדבריו בשביל ליצור את האווירה המתאימה. אח"כ, המשיך והסביר, היה המפכ"ל הקראדי שהביא פסק הלכה על החיילים הבדואים - דבר שלא היה ולא נברא, כמובן שהמפכ"ל לא בחר להתצל על דבריו.
ההפגנות מקבלות נפח משמעותי ביחס לסיקור האירועים והבנת התקופה. "ראינו אלימות של המשטרה שהייתה בעצם פיזית כלפי פעילים ומתיישבים עוד לפני שהתחילו חסימות הכבישים", מבהיר פישר לערוץ 7, "כמו למשל ההפגנה שהייתה בתחילת מרץ בצומת ליד מכון וייצמן ברחובות, ובה עמדו ארבעה אנשים על המדרכה. הם התכוונו להחזיק שלטים וכרוזים, הגיעו שוטרים ומייד לקחו אותם למעצר. ארבעה נשארו במעצר 4 שעות והשוטרים אמרו להם בפירוש 'תלמדו - אין יותר הפגנות', את החמישי שחילק כרוזים השאירו באזיקים במשך 24 שעות, רק על חלוקת כרוזים - על העונש והפשע שלו הוא היה כבול באזיקים והשופטת באמת התפלאה על כך אם זה העונש שלו".
לדו"ח הוא צירף מקרים רבים של אלימות המתועדים כלפי המפגינים כאשר גררו אותם באלימות ללא כל התגרות מצידם. הוא מאשים גם את המפקדים והקצינים במשטרה שהיו שותפים לאלימות זו, וזאת במטרה לדכא את הפעילים שלא ייצאו להפגנות.
פישר מציין שנושא האלימות הגיע בשלב מסויים ליו"ר וועדת חוק ומשפט, ח"כ מיכאל איתן, ושם העניינים נידונו בזמנו. "תיעדתי וצירפתי פרוטוקלים, מהם עולה שבמהלך הדיונים ניסה נציג הפרקליטות לצייר את הדברים באופן פסטורלי, הוא אומר לחברי הכנסת 'חשוב לנו לשמור מאוד על זכות המחאה' ובאותה עת השוטרים מכים מפגינים וגוררים אותם בכבישים".
כששאלו הנוכחים בדיון את הנציג המשפטי מדוע אתם לוקחים את השלטים מהמפגינים ועוצרים אותם, הוא הצהיר שהשלטים נתלים על רמזורים ושלטים ולכן מחרימים אותם. "ברור שלנימוק האלה אין שחר, המפגינים בכלל לא תלו שלטים על רמזורים והמשטרה עצרה אותם ללא כל קשר לשלטים", מוסיף ומסביר, "אם נחזור להפגנה במכון וייצמן ברחובות, אחרי שנעצרו ושוחררו באותו לילה, באו למפגינים לביתם בשתיים בלילה והמציאו להם באופן מיידי צו דחוף לבית משפט".
"כשהיה מדובר במפגינים של ההתנתקות היה לכל המערכת חשוב לשפוט אותם מהר, ואפילו בשתיים בלילה. מביאים להם את הצו למרות שהוא היה בפני עצמו מגוחך והזכיר כתבי אישום שנותנים במדינות שפוגעים בזכויות אדם. למשל נכתב שעמדו שם בצורה שמעוררת חשד ש'התקהלותם עלולה להפר את שלום הציבור'".
הוא מציין בחיוב את הפעילות של ח"כ מיכאל איתן שמבחינה פרלמנטרית "ביטא את תפקידו באמונה" ופנה ליועץ המשפטי לממשלה שהתלונות לא מתבררות ולא טיפלו בהם במח"ש (מחלקה לחקירות שוטרים). "זכור לי שאיתן הסביר ליועץ המשפטי כי אתם לא מחזקים את המערכת אלא מחלישים אותה בגלל שהשוטרים לא מושעים ולא נחקרים והדברים נמצאים בפרוטוקלים של וועדת החוקה", מספר פישר. אבל לדבריו היועץ המשפטי לממשלה בוחר שלא לעשות דבר ולמעשה נותן את ה'אוקי' למשטרה להמשיך במעשיה. "התוצאה הקשה ביותר הגיעה בפוגרום עמונה, חשוב לדעת שהאלימות של המשטרה לא החלה בעמונה אלא החלה בשנה שלמה של דיכוי הפגנות ואלימות שהטביעו את חותמם בתודעה של הציבור אשר מבין היום שאנחנו לא באותה מדינה דמוקרטית כמו שהיינו רוצים שתהיה, הציבור רואה ששנה שלמה כיצד המערכת מדכאה את ההפגנות", כותב פישר.
לדעתו של פישר, זאת החולשה של הרשות המחוקקת, שאין לה כוח לעומת כל שאר הממסדים שפועלים במלוא כוחם ועוצמתם ואף מתעלמים ממנה: "למרות הפעילות לא היה לוועדה שום השפעה והמשטרה המשיכה להכות במפגינים. השליטה המלאה של אנשי השמאל בתקשורת תוך התעלמות משרי הממשלה גרם שהוועדה הייתה במין וואקום, הדיונים החשובים באמת נרשמו בפרוטוקלים אבל לא נעשה דבר. לא היה להם שום השפעה לעצור את התהליך ומדיניות המכות והמעצרים נמשכה".
דבר נוסף לדבריו שאי אפשר להתעלם ממנו והוא חסימות הכבישים, שלא היו מייד בהתחלת המחאה אלא בסביבות חודש יוני-יולי.
"הציבור לא כל כך זוכר ולא מודע שהיו הפגנות שקטות והמשטרה דיכאה אותן, היכתה תוך אלימות קשה והתעללות. ברגע שהיו חסימות הכבישים זה בעצם שיחק לידי המשטרה ואז כל ההפגנות נצבעו בצבע של אי לגיטימיות מסויימת, החברה האלה של 'הבית הלאומי' הדביקו כרוזים בכל חלקי הארץ והטלפונים שלהם היו ידועים. אם ישנה קבוצה קטנה, ציפינו בדרך הטבע מהמשטרה שתעצור אותם, אבל רק לאחר 4 או 5 חסימות התחילו לפעול נגדם. להתמהמות המכוונת הייתה מטרה כי זה שירת אותם. אחר כך היה קל למשטרה להגיד שהמפגינים הם היו האלימים ופורעי החוק. זאת הסיבה שהקבוצה הזאת פעלה במשך חודש-חודשיים באין מפריע כי שירת את המטרות של המשטרה".
גם לגבי התקשורת הממצאים קשים כידוע. לדבריו, היה אפשר לצפות שתהיה לפחות בתקשורת תמיכה מסויימת בפעולות המחאה אבל התקשורת הייתה חד צדדית.
"ההתחלה כזכור שבערוץ 2 הפרשן הפוליטי, אמנון אברמוביץ, אמר שיש לשמור על שרון ולהגן עליו מפני העבירות שעשה כמו ששומרים על אתרוג וזה הקו שהוביל בעצם את ערוץ 2 לאורך כל התקופה", מוסיף פישר, אם נלך לערוץ 1- חיים יבין המנחה יצר סדרה בשם 'ארץ המתנחלים', שהייתה סדרה עויינת ושיקפה את דעותיו הפוליטיות. בערך בחודש אוגוסט הסדרה פורסמה, כחודש לפני תחילת ההתנתקות. במסווה של משדר תעודה הציג יבין את המתנחלים באור שלילי והייתה בעצם תזמורת שליוותה והכינה את דעת הקהל למעשה ההתנתקות".
עוד הוא מוסיף לטעון כי כל המערכת התקשורתית הייתה נגד המתיישבים והפיצה עויינות כלפיהם, "המשטרה מנעה את חופש ההפגנה ודיכאה באלימות ובמכות את ההפגנות והפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה נתנו גיבוי לפעולות האלימות של המשטרה".
פישר מוסיף ומסכם לערוץ 7: "מעשה עמונה מסמל את ביטולה של הדמוקרטיה בישראל. אם מתבצעים פריצות בלילות לבתים תוך אלימות ואנשים מובילים בכוח לתחנת המשטרה - הדבר אומר ביטול הדמוקרטיה. זאת בזמן שאנשי השמאל ממשיכים להפגין נגד הגדר בבילעין למרות שחייל נהרג ועשרות חיילים נפצעו. הדמוקרטיה היא שדווקא אלה שאינם בשלטון יפגינו ויביעו את מחאה".
לדבריו, המטרה היא קודם שכל השוטרים האלימים ומנפצי הגולגולות ומי שנתן את ההנחיות - יובאו לדין וייענשו על מעשיהם "ועד שזה לא קורה הדמוקרטיה לא קיימת", כלשון פישר.
"אנשים צריכים להבין שאין דמוקרטיה כלל. משנת 05' מהרס הדמוקרטיה בהתנתקות ועד הפוגרום בעמונה, חוינו שנה ורבע נוראה- חייבים שהשוטרים יתנו את הדין", אומר פישר ומציין כי מה שמזעזע מעבר למכות הוא שהשוטרים בעמונה הרביצו בזמן שהיו שדרנים וצלמים מערוצים גדולים. הם ניסו אמנם בגופם לחסום את הצלמים אבל לא יכלו למנוע לגמרי את התמונות והמשיכו להכות.
ניתן ללחוץ כאן ולהוריד את עבודת התחקיר.
מתברר שמסמך זה הוא לא היחיד שמפורסם כעת ברשת. גם יצחק שליסל, מנהל אתר 'תא כתום' של סטודנטים הפועלים נגד תוכניות העקירה והגירוש, פתח באמצע שנה שעברה אשכול מיוחד העוסק בהסתה נגד המתיישבים. בין היתר מצוטטים דבריו של תת ניצב ניסו שחם ('שישרפו.. תפעיל מכת"ז ותפעיל אלות') והאלוף במיל' שלמה גזית ('חוששני כי רק הפעלת הנשק, רק הקורבנות שייפלו במהלך הפינוי הכואב יביאו להתפכחות'). דבריו אלה של גזית מצטרפים לאמירות קודמות של בכירים בשמאל הישראלי, כדוגמת חבר הכנסת אבשלום וילן, שקראו לאלטלנה שנייה, תוך שהם קובעים כי רק אירוע חריף שכזה יבהיר את רצינות כוונותיה של ממשלת ישראל. כמו כן, מצוטטים באתר גם דבריו של אלוף פיקוד הצפון, בני גנץ, שהשווה בין סרבנות הימין לבין מתקפת חיזבאללה, ואמר כי הראשונה חמורה הרבה יותר, מבחינתו: מאבק הימין בצה"ל מסוכן יותר מרקטות החיזבאללה.
ממועצת יש"ע נמסר בתגובה כי "הדו"ח מקומם, אם כי איננו מופתעים מסע הדה-לגיטימציה המתנהל נגד תושבי יש"ע צבר בשנים האחרונות אופי המזכיר שנאת יהודים לאורך הדורות. תושבי יש"ע הפכו להיות 'היהודים של היהודים' - הם אשמים בכל תחלואי החברה, ואם רק נפתור את בעיית המתנחלים - ישתפרו מיד המצב הכלכלי, החברתי והמדיני. ההבדל הוא כמובן שכאן איש אינו מבקש להשמידנו, מדובר בשיתוף פעולה גלוי של רשויות השלטון ואמצעי התקשורת, שכרתו ביניהם ברית להכפשת המתנחלים והשחרתם, כקבוצה וכבודדים".
דוברת המועצה, אמילי עמרוסי, אמרה לערוץ שבע: " מי שמבקש לעקור אותי מביתי מוכן לרדת לשפל הנמוך ביותר ולהשתמש בכל האמצעים. במקרה הזה, כל רפש שיטילו בי ובחבריי, אזרחים ישראלים מן השורה, יהווה עוד שלב בסולם בדרך להכשרת דעת הקהל למעשה כזה". אין ספק שאם לא היו משתמשים בשיטות העלילות והעליהום, הלקוחים מימי הביניים, פשע העקירה לא היה מתקבל בדעת הקהל הישראלית.
נציין בצער, אמרה עמרוסי, כי עם התקדמות כוונות החורבן, התמונה תהיה קשה יותר. העלילות השקריות שממלאות היום את העיתונים - על עקירת מטעים, שריפת מחצבות, הכאת פלשתינים קשישים ושיסוי כלבים בילדים פלשתינים רכים - יחשבו לחלק הקל בהתמודדות שלנו מול התקשורת. אין הרבה אופטימיות בשטח הזה, סיכמה עמרוסי, מלבד לקוות כי מערכות התקשורת יפתחו את שורותיהם ליותר ויותר עיתונאים דתיים המבקשים להשתלב.
בדו"ח עצמו לא תמצאו אף מילת פרשנות, אלא רק קטעי עיתונים ואינטרנט מרוכזים לפי כרונולוגיית הפרסום שלהם מ-1.1.05 עד אירועי עמונה.
שמואל פישר הוא שמו את התושב מפתח תקווה אשר ליקט קטעי עיתונות מאז תחילת 2005 ותיעד בקובץ מיוחד את הדברים. פישר מספר לערוץ 7 כי בתחילה רצה לרשום את הדברים בכתב ידו ,אך לבסוף החליט לקחת את הקטעים מהאינטרנט ולהדביק אותם במסמך שהכין.
האירוע הראשון שהדליק לו את הנורה האדומה היה הפגנה של נערים ליד המרכז הרפואי רבין. באותו אירוע עמדו שבעה נערים ומחו על הנסיגה המתוכננת מגוש קטיף והשומרון. לא עבר זמן רב, נזכר פישר, הגיעו מייד ניידות משטרה ולקחו אותם למעצר וחקירה. אז לדבריו הבין ש"זכות ההפגנה שאולי הייתה קודם לכן בסימן שאלה כבר לא קיימת".
ועוד לפני ההפגנות, נזכר פישר בידיעה שעוררה אז בסערה בזמנו כאשר אחד מן האתרים פירסם על פעילי ימין שמפיצים את הסטיקר 'שרון לילי מחכה לך'- שרון התלונן על מסע ההסתה נגדו. לא חלף יום והתברר שהקופירייטר אינו אלא מודיע משטרתי ! וראש הממשלה לא התנצל, וכמובן שלא הורה לעצור את הפרובוקטור. "העובדה שלא חקרו את הפצת הסטיקר אומרת דרשני", הסביר.
לאחר מכן, במשך חודש וחצי, היה מבול של ידיעות בכלי התקשורת על 'איומים' כביכול, בדבר הכוונה של פעילי ימין לפגוע בראש הממשלה אריאל שרון, וכל זאת לדבריו בשביל ליצור את האווירה המתאימה. אח"כ, המשיך והסביר, היה המפכ"ל הקראדי שהביא פסק הלכה על החיילים הבדואים - דבר שלא היה ולא נברא, כמובן שהמפכ"ל לא בחר להתצל על דבריו.
ההפגנות מקבלות נפח משמעותי ביחס לסיקור האירועים והבנת התקופה. "ראינו אלימות של המשטרה שהייתה בעצם פיזית כלפי פעילים ומתיישבים עוד לפני שהתחילו חסימות הכבישים", מבהיר פישר לערוץ 7, "כמו למשל ההפגנה שהייתה בתחילת מרץ בצומת ליד מכון וייצמן ברחובות, ובה עמדו ארבעה אנשים על המדרכה. הם התכוונו להחזיק שלטים וכרוזים, הגיעו שוטרים ומייד לקחו אותם למעצר. ארבעה נשארו במעצר 4 שעות והשוטרים אמרו להם בפירוש 'תלמדו - אין יותר הפגנות', את החמישי שחילק כרוזים השאירו באזיקים במשך 24 שעות, רק על חלוקת כרוזים - על העונש והפשע שלו הוא היה כבול באזיקים והשופטת באמת התפלאה על כך אם זה העונש שלו".
לדו"ח הוא צירף מקרים רבים של אלימות המתועדים כלפי המפגינים כאשר גררו אותם באלימות ללא כל התגרות מצידם. הוא מאשים גם את המפקדים והקצינים במשטרה שהיו שותפים לאלימות זו, וזאת במטרה לדכא את הפעילים שלא ייצאו להפגנות.
פישר מציין שנושא האלימות הגיע בשלב מסויים ליו"ר וועדת חוק ומשפט, ח"כ מיכאל איתן, ושם העניינים נידונו בזמנו. "תיעדתי וצירפתי פרוטוקלים, מהם עולה שבמהלך הדיונים ניסה נציג הפרקליטות לצייר את הדברים באופן פסטורלי, הוא אומר לחברי הכנסת 'חשוב לנו לשמור מאוד על זכות המחאה' ובאותה עת השוטרים מכים מפגינים וגוררים אותם בכבישים".
כששאלו הנוכחים בדיון את הנציג המשפטי מדוע אתם לוקחים את השלטים מהמפגינים ועוצרים אותם, הוא הצהיר שהשלטים נתלים על רמזורים ושלטים ולכן מחרימים אותם. "ברור שלנימוק האלה אין שחר, המפגינים בכלל לא תלו שלטים על רמזורים והמשטרה עצרה אותם ללא כל קשר לשלטים", מוסיף ומסביר, "אם נחזור להפגנה במכון וייצמן ברחובות, אחרי שנעצרו ושוחררו באותו לילה, באו למפגינים לביתם בשתיים בלילה והמציאו להם באופן מיידי צו דחוף לבית משפט".
"כשהיה מדובר במפגינים של ההתנתקות היה לכל המערכת חשוב לשפוט אותם מהר, ואפילו בשתיים בלילה. מביאים להם את הצו למרות שהוא היה בפני עצמו מגוחך והזכיר כתבי אישום שנותנים במדינות שפוגעים בזכויות אדם. למשל נכתב שעמדו שם בצורה שמעוררת חשד ש'התקהלותם עלולה להפר את שלום הציבור'".
הוא מציין בחיוב את הפעילות של ח"כ מיכאל איתן שמבחינה פרלמנטרית "ביטא את תפקידו באמונה" ופנה ליועץ המשפטי לממשלה שהתלונות לא מתבררות ולא טיפלו בהם במח"ש (מחלקה לחקירות שוטרים). "זכור לי שאיתן הסביר ליועץ המשפטי כי אתם לא מחזקים את המערכת אלא מחלישים אותה בגלל שהשוטרים לא מושעים ולא נחקרים והדברים נמצאים בפרוטוקלים של וועדת החוקה", מספר פישר. אבל לדבריו היועץ המשפטי לממשלה בוחר שלא לעשות דבר ולמעשה נותן את ה'אוקי' למשטרה להמשיך במעשיה. "התוצאה הקשה ביותר הגיעה בפוגרום עמונה, חשוב לדעת שהאלימות של המשטרה לא החלה בעמונה אלא החלה בשנה שלמה של דיכוי הפגנות ואלימות שהטביעו את חותמם בתודעה של הציבור אשר מבין היום שאנחנו לא באותה מדינה דמוקרטית כמו שהיינו רוצים שתהיה, הציבור רואה ששנה שלמה כיצד המערכת מדכאה את ההפגנות", כותב פישר.
לדעתו של פישר, זאת החולשה של הרשות המחוקקת, שאין לה כוח לעומת כל שאר הממסדים שפועלים במלוא כוחם ועוצמתם ואף מתעלמים ממנה: "למרות הפעילות לא היה לוועדה שום השפעה והמשטרה המשיכה להכות במפגינים. השליטה המלאה של אנשי השמאל בתקשורת תוך התעלמות משרי הממשלה גרם שהוועדה הייתה במין וואקום, הדיונים החשובים באמת נרשמו בפרוטוקלים אבל לא נעשה דבר. לא היה להם שום השפעה לעצור את התהליך ומדיניות המכות והמעצרים נמשכה".
דבר נוסף לדבריו שאי אפשר להתעלם ממנו והוא חסימות הכבישים, שלא היו מייד בהתחלת המחאה אלא בסביבות חודש יוני-יולי.
"הציבור לא כל כך זוכר ולא מודע שהיו הפגנות שקטות והמשטרה דיכאה אותן, היכתה תוך אלימות קשה והתעללות. ברגע שהיו חסימות הכבישים זה בעצם שיחק לידי המשטרה ואז כל ההפגנות נצבעו בצבע של אי לגיטימיות מסויימת, החברה האלה של 'הבית הלאומי' הדביקו כרוזים בכל חלקי הארץ והטלפונים שלהם היו ידועים. אם ישנה קבוצה קטנה, ציפינו בדרך הטבע מהמשטרה שתעצור אותם, אבל רק לאחר 4 או 5 חסימות התחילו לפעול נגדם. להתמהמות המכוונת הייתה מטרה כי זה שירת אותם. אחר כך היה קל למשטרה להגיד שהמפגינים הם היו האלימים ופורעי החוק. זאת הסיבה שהקבוצה הזאת פעלה במשך חודש-חודשיים באין מפריע כי שירת את המטרות של המשטרה".
גם לגבי התקשורת הממצאים קשים כידוע. לדבריו, היה אפשר לצפות שתהיה לפחות בתקשורת תמיכה מסויימת בפעולות המחאה אבל התקשורת הייתה חד צדדית.
"ההתחלה כזכור שבערוץ 2 הפרשן הפוליטי, אמנון אברמוביץ, אמר שיש לשמור על שרון ולהגן עליו מפני העבירות שעשה כמו ששומרים על אתרוג וזה הקו שהוביל בעצם את ערוץ 2 לאורך כל התקופה", מוסיף פישר, אם נלך לערוץ 1- חיים יבין המנחה יצר סדרה בשם 'ארץ המתנחלים', שהייתה סדרה עויינת ושיקפה את דעותיו הפוליטיות. בערך בחודש אוגוסט הסדרה פורסמה, כחודש לפני תחילת ההתנתקות. במסווה של משדר תעודה הציג יבין את המתנחלים באור שלילי והייתה בעצם תזמורת שליוותה והכינה את דעת הקהל למעשה ההתנתקות".
עוד הוא מוסיף לטעון כי כל המערכת התקשורתית הייתה נגד המתיישבים והפיצה עויינות כלפיהם, "המשטרה מנעה את חופש ההפגנה ודיכאה באלימות ובמכות את ההפגנות והפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה נתנו גיבוי לפעולות האלימות של המשטרה".
פישר מוסיף ומסכם לערוץ 7: "מעשה עמונה מסמל את ביטולה של הדמוקרטיה בישראל. אם מתבצעים פריצות בלילות לבתים תוך אלימות ואנשים מובילים בכוח לתחנת המשטרה - הדבר אומר ביטול הדמוקרטיה. זאת בזמן שאנשי השמאל ממשיכים להפגין נגד הגדר בבילעין למרות שחייל נהרג ועשרות חיילים נפצעו. הדמוקרטיה היא שדווקא אלה שאינם בשלטון יפגינו ויביעו את מחאה".
לדבריו, המטרה היא קודם שכל השוטרים האלימים ומנפצי הגולגולות ומי שנתן את ההנחיות - יובאו לדין וייענשו על מעשיהם "ועד שזה לא קורה הדמוקרטיה לא קיימת", כלשון פישר.
"אנשים צריכים להבין שאין דמוקרטיה כלל. משנת 05' מהרס הדמוקרטיה בהתנתקות ועד הפוגרום בעמונה, חוינו שנה ורבע נוראה- חייבים שהשוטרים יתנו את הדין", אומר פישר ומציין כי מה שמזעזע מעבר למכות הוא שהשוטרים בעמונה הרביצו בזמן שהיו שדרנים וצלמים מערוצים גדולים. הם ניסו אמנם בגופם לחסום את הצלמים אבל לא יכלו למנוע לגמרי את התמונות והמשיכו להכות.
ניתן ללחוץ כאן ולהוריד את עבודת התחקיר.
מתברר שמסמך זה הוא לא היחיד שמפורסם כעת ברשת. גם יצחק שליסל, מנהל אתר 'תא כתום' של סטודנטים הפועלים נגד תוכניות העקירה והגירוש, פתח באמצע שנה שעברה אשכול מיוחד העוסק בהסתה נגד המתיישבים. בין היתר מצוטטים דבריו של תת ניצב ניסו שחם ('שישרפו.. תפעיל מכת"ז ותפעיל אלות') והאלוף במיל' שלמה גזית ('חוששני כי רק הפעלת הנשק, רק הקורבנות שייפלו במהלך הפינוי הכואב יביאו להתפכחות'). דבריו אלה של גזית מצטרפים לאמירות קודמות של בכירים בשמאל הישראלי, כדוגמת חבר הכנסת אבשלום וילן, שקראו לאלטלנה שנייה, תוך שהם קובעים כי רק אירוע חריף שכזה יבהיר את רצינות כוונותיה של ממשלת ישראל. כמו כן, מצוטטים באתר גם דבריו של אלוף פיקוד הצפון, בני גנץ, שהשווה בין סרבנות הימין לבין מתקפת חיזבאללה, ואמר כי הראשונה חמורה הרבה יותר, מבחינתו: מאבק הימין בצה"ל מסוכן יותר מרקטות החיזבאללה.
ממועצת יש"ע נמסר בתגובה כי "הדו"ח מקומם, אם כי איננו מופתעים מסע הדה-לגיטימציה המתנהל נגד תושבי יש"ע צבר בשנים האחרונות אופי המזכיר שנאת יהודים לאורך הדורות. תושבי יש"ע הפכו להיות 'היהודים של היהודים' - הם אשמים בכל תחלואי החברה, ואם רק נפתור את בעיית המתנחלים - ישתפרו מיד המצב הכלכלי, החברתי והמדיני. ההבדל הוא כמובן שכאן איש אינו מבקש להשמידנו, מדובר בשיתוף פעולה גלוי של רשויות השלטון ואמצעי התקשורת, שכרתו ביניהם ברית להכפשת המתנחלים והשחרתם, כקבוצה וכבודדים".
דוברת המועצה, אמילי עמרוסי, אמרה לערוץ שבע: " מי שמבקש לעקור אותי מביתי מוכן לרדת לשפל הנמוך ביותר ולהשתמש בכל האמצעים. במקרה הזה, כל רפש שיטילו בי ובחבריי, אזרחים ישראלים מן השורה, יהווה עוד שלב בסולם בדרך להכשרת דעת הקהל למעשה כזה". אין ספק שאם לא היו משתמשים בשיטות העלילות והעליהום, הלקוחים מימי הביניים, פשע העקירה לא היה מתקבל בדעת הקהל הישראלית.
נציין בצער, אמרה עמרוסי, כי עם התקדמות כוונות החורבן, התמונה תהיה קשה יותר. העלילות השקריות שממלאות היום את העיתונים - על עקירת מטעים, שריפת מחצבות, הכאת פלשתינים קשישים ושיסוי כלבים בילדים פלשתינים רכים - יחשבו לחלק הקל בהתמודדות שלנו מול התקשורת. אין הרבה אופטימיות בשטח הזה, סיכמה עמרוסי, מלבד לקוות כי מערכות התקשורת יפתחו את שורותיהם ליותר ויותר עיתונאים דתיים המבקשים להשתלב.