מאת: אברהם מלמד
ביום ו' בסיוון לאחר ספירת 49 יום של ספירת העומר, מגיעים אנו ליום החמישים שהוא חג השבועות יום מתן תורה.
בחג השבועות מציינים אנו את המאורע ההיסטורי של מעמד הר סיני. לפני יותר משלושת אלפים שנה, עמד עם ישראל כולו לרגלי הר סיני וקיבל את התורה האלקית.
מעמד הר סיני, נחשב המעמד הגדול ביותר שהיה בהיסטוריה האנושית. מפגש ישיר בין בורא עולם לבני אדם, בו מסר להם את התורה, שהיא החוקה לדרך החיים לעם ישראל ולעולם כולו. במעמד הר סיני, התעלה כל עם ישראל למדרגת הנבואה וזכה לשמוע את דבר ה' ישירות מפי האלקים.
מאז החל העולם לצעוד בדרך חדשה המכוונת אותו אל תכליתו הנצחית ואל גאולתו השלמה.
מתן תורה-תכלית בריאת העולם
כל העולם לא נברא אלא כדי שישראל יקבלו את התורה, כפי שנאמר בתלמוד במסכת שבת פח. 'יום השישי', מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, אם ישראל מקבלים את התורה מוטב ואם לאו אתם חוזרים לתוהו ובוהו'. הרי שכל מעשי בראשית היו תלויים ועומדים עד שישראל קיבלו את התורה שהיא תכלית הבריאה.
מטרת יציאת מצרים - קבלת התורה
כל יציאת מצרים מטרתה ותכליתה הייתה כדי שעם ישראל יקבל את התורה, וילך בדרך חיים מוסרית חדשה, שתביא אותו לתיקונו ושלמותו, ומתוכה הוא יביא שפע של תיקון ושלמות וטובה וברכה לעולם.
שמות חג השבועות
חג השבועות– חג השבועות נקרא כשמו 'שבועות' על שם שהוא בא בסוף ספירת שבעה השבועות שסופרים מקרבן העומר שבחג הפסח. ואכן חג השבועות הוא המשכו סיומו והשלמתו של חג הפסח. לכן גם בשמו הוא מתייחס לסיום תקופה, שהרי כל מטרת יציאת מצרים הייתה כדי שהעם יקבל את התורה בסיני.
חג הביכורים – חג השבועות נקרא בתורה 'יום הביכורים', לפי שביום זה מקריבים את הקרבן הראשון מהתבואה החדשה, 'שתי הלחם'. וכן מתחילים להביא את הביכורים (היינו הפירות הראשונים שמבשילים) אל המקדש ושם נותנים אותם לכהן, ומקיימים טקס שלם של הודאה לבורא עולם על כל הטוב אשר גמלנו.
חג הקציר– חג השבועות נקרא בתורה גם חג הקציר, כי בתקופה זו קוצרים את התבואה. לכן גם מביאים את קרבן שתי הלחם, כי החיטים נקצרים בתקופה זו.
עצרת– יום עצרת, שעצור בעשיית מלאכה. בשם 'עצרת' נקרא היום האחרון של החג שבו מגיע החג לשיא מעלתו. ואכן חג שבועות נחשב החג המסיים את חג הפסח. שני חגים נקראים במשך השנה, 'עצרת'. חג השבועות ויום שמיני עצרת, שמחת תורה. שניהם חגים שמיוחדים לישראל, שבו מתייחדים בני ישראל עם הקב"ה. חג השבועות לפסח הוא כמו שמיני עצרת לחג הסוכות. היום המשלים של החג. לאחר 49 ימי ספירת העומר מגיעים אנו אל יום החמישים, שהוא יום החג השמיני של חג הפסח, יום קבלת התורה.
שלושת הרגלים
חג השבועות הוא אחד משלושת הרגלים שבהם היו עולים בני ישראל לבית המקדש ומקריבים שם את קרבנותיהם. שונה חג השבועות משני החגים האחרים, שהוא יום אחד בלבד, ואילו פסח וסוכות חוגגים שבעת ימים. בכל החגים מי שלא הספיק להקריב את קרבנותיו ביום הראשון יכול להשלים כל שבעה ימים. וגם בחג השבועות אל אף שהחג הוא יום אחד בלבד, מי שלא הספיק להקריב את הקרבנות. יכול להשלים ולהקריבם שבעה ימים אחרי חג השבועות, ואלו הימים נקראים 'ימי טבוח' היינו ימים שבהם ניתן להשלים את הקרבת הקרבנות. משום כך גם נוהגים שלא לומר תחנון בימים אלו, הואיל והם ימי שמחה.
ברגלים, היו עולים בני ישראל לבית המקדש לראות את פני השכינה וזוכים להתרומם למדרגה רוחנית גבוהה שנתנה את הכוח הרוחני להמשך ימות השנה. בחסידות מסבירים כי רגלים נקראים בלשון זו מלשון 'רגליים', שנותנים לאדם את הכוח הרוחני לעמוד על רגליו, ולהמשיך לצעוד רוחנית למשך כל ימי השנה.
תפילות החג
תפילות החג הם כפי שנוהגים להתפלל בשלושת הרגלים. בתפילת שמונה עשרה מתפללים תפילה המיוחדת לחג שפותחת במילים: "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו.." וכן אומרים "ותתן לנו ה' אלקנו את יום חג השבועות הזה, זמן מתן תורתנו". וממשיכים לתפילת 'יעלה ויבוא', וכן ברכת 'השיאנו', שעניינה המשכת הברכה שאנו מקבלים בחג להמשך ימי השנה. ומסיימים במודים ושים שלום ככל תפילה.
בבוקר אומרים בתפילת שחרית את 'ההלל', וכן קוראים בתורה על מעמד הר סיני ושומעים את עשרת הדברות בטעם מיוחד. לאחר מכן מתפללים תפילת מוסף.
לפני קריאת התורה נוהגים בקהילות אשכנז, לקרוא את "האקדמות", שבח מיוחד שנכתב בשפה הארמית שחיבר הפייטן רבי מאיר ברבי יצחק מתקופת הראשונים שהיה אחד מרבותיו של רש"י. שבח זה העוסק בגדולת הבורא ובחביבות ישראל עמו נאמר בשמחה מיוחדת על שזכינו להיות עם התורה עם ישראל, עמו של הקב"ה. בקהילות עדות המזרח, נהגו לקרוא מעין 'שטר כתובה' שבין ישראל לקב"ה, שהרי יום חג שבועות נחשב 'יום החתונה' בין כנסת ישראל לקב"ה.
תפילת יזכור
בקרב קהילות אשכנז נהגו לערוך הזכרת נשמות, ולומר את תפילת יזכור. שמשמעותה קבלה לתת צדקה לעילוי נשמתם של קרובי משפחתנו שהלכו לעולמם. דווקא בימים הקדושים, יש את הסגולה והזכות לעשות פעולה לעילוי נשמתם של הקרובים. מנהג אמירת יזכור, נוהג גם ביום הכיפורים, בשמיני עצרת. ועוד.
קריאת מגילת רות
בקרב קהילות אשכנז, נוהגים לקרוא את מגילת רות, אחרי הקריאה בתורה. מגילת רות עוסקת בהקמת משפחת המלוכה שממנה יצא דוד המלך שיום חג השבועות הוא יום פטירתו.
מנהגי חג השבועות
נהגו לקשט את בתי הכנסת בעשבים, הטעם זכר למתן תורה שמסביב להר סיני היו עשבים.
נהגו לאכול מאכלי חלב לפי שהתורה משולה לחלב.
וכן יש בזה שני תבשילים אחד בשרי ואחד חלבי, וזה כשני התבשילין שנוהגים בחג הפסח, אחד זכר לפסח, ואחד זכר לקרבן החגיגה (והרי חג שבועות הוא העצרת של חג הפסח). ומכיוון שאוכלים כל אחד מהם עם לחם אחר, יש בזה זיכרון לשתי הלחם (רמ"א בשולחן ערוך אורח חיים סוף סימן תצ"ד).
טעם נוסף הוא משום שכאשר חזרו בני ישראל מהר סיני, יכלו לאכול מיד חלב, כי הבשר דורש הכנה מרובה, וזכר לאותה אכילה נוהגים גם אנו לאכול מאכלי חלב.
כן נהגו לאכול בשר כי מצווים אנו לשמוח ביום זה, ולהראות את שמחתנו שזכינו לקבל את התורה, ואין שמחה אלא בבשר ויין. בתלמוד (פסחים סח( מסופר על חכם אחד בשם מר בריה דרבינא שצם במשך כל ימות השנה לבד מ-3 ימים בשנה: ערב יום כיפור שבו התורה מצווה לאכול. פורים – שנאמר בו יום משתה ושמחה. וחג שבועות – יום שנתנה בו תורה. למדנו מכאן על החשיבות הגדולה לערוך סעודת שמחה בחג השבועות. כדי להראות שהתורה אינה עול עלינו, אלא מתנה גדולה שאנו שמחים בה.
עוד שם בגמרא, מסופר על רב יוסף שהיה אוכל בשר בחג השבועות ואמר: אלמלי יום זה שנתנה בו תורה, כמה יוסף יש בשוק.. כלומר רק התורה היא זו שהפכה אותו לאדם בעל מדרגה גבוהה כרב יוסף.
מנהג ישראל להיות ערים בליל חג השבועות ולעסוק בתורה כל הלילה. כמה טעמים נאמרו לכך:
משום הסיפור שמובא במדרש שבאותו הזמן שניתנה תורה, הלכו רבים לישון ולקראת הבוקר הקב"ה העיר אותם כדי שיקומו לקבל את התורה, וכדי לתקן את שינתם, אנו ערים כל הלילה ומחכים לקבלת התורה.
הסבר נוסף הוא משום שיש עניין מיוחד לעסוק בתורה שבעל פה בלילה וזה משלים את קבלת התורה שבכתב שאנו שומעים ביום.
טעם נוסף כדי להזכיר לנו שהתורה נקנית בעמל רב ואחד מהתנאים הם, מיעוט תענוגות עולם הזה ובהם מיעוט שינה.
הצד הרעיוני
בחג השבועות, בכל שנה, אנו שבים ומקבלים את התורה מחדש. לרגע שבים אנו אל כור מחצבתנו, זוכרים אנו את היותינו עם יהודי, עם קדוש ומיוחד ומובדל לה' אלקיו שנבחר מכל העמים כדי לקבל את התורה. שזכה לקבל את התורה והמצוות אשר מדריכים אותו בדרך של חיים מוסריים וקדושים. התורה היא החוקה שלנו, ורק דרך המצוות היא זו שמביאה אותנו אל השלמות.
מקבלים אנו על עצמנו להתחזק ביום זה, בלימוד התורה שהרי גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, וכן בקיום מצוותיה של תורה. וחג זה נותן כוח וחיות ללימוד התורה וקיום מצוותיה בכל השנה כולה.
בחג השבועות נשלמת המדרגה שזכינו לה בחג הפסח. בחג הפסח, כל הגאולה הייתה מלמעלה, מהקב"ה בכבודו ובעצמו, לא בידי אדם, כפי שנאמר בהגדה, 'אני ה' ולא מלאך, אני ולא שרף אני ולא שליח" אבל לאחר 49 ימי ספירת העומר בו עובדים בני ישראל לתקן את מידותיהם, ולהכין את עצמם לקבלת התורה. נעשים אנו מוכנים לקבל את התורה במדרגה שלנו, ובכך מגיע החיבור לתורה לשיאו. ולכן נקרא חג מתן תורה 'יום חתונתו' – מעין יום חתונה. שבו זוכים אנו למדרגת ההתחברות לתורה.
נזכה להתחבר לתורה, ולזכות לאורה ושתאיר נתיבותינו ללכת בדרך הנכונה, ולהביאנו אל הגאולה והישועה השלמה במהרה.
ביום ו' בסיוון לאחר ספירת 49 יום של ספירת העומר, מגיעים אנו ליום החמישים שהוא חג השבועות יום מתן תורה.
בחג השבועות מציינים אנו את המאורע ההיסטורי של מעמד הר סיני. לפני יותר משלושת אלפים שנה, עמד עם ישראל כולו לרגלי הר סיני וקיבל את התורה האלקית.
מעמד הר סיני, נחשב המעמד הגדול ביותר שהיה בהיסטוריה האנושית. מפגש ישיר בין בורא עולם לבני אדם, בו מסר להם את התורה, שהיא החוקה לדרך החיים לעם ישראל ולעולם כולו. במעמד הר סיני, התעלה כל עם ישראל למדרגת הנבואה וזכה לשמוע את דבר ה' ישירות מפי האלקים.
מאז החל העולם לצעוד בדרך חדשה המכוונת אותו אל תכליתו הנצחית ואל גאולתו השלמה.
מתן תורה-תכלית בריאת העולם
כל העולם לא נברא אלא כדי שישראל יקבלו את התורה, כפי שנאמר בתלמוד במסכת שבת פח. 'יום השישי', מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, אם ישראל מקבלים את התורה מוטב ואם לאו אתם חוזרים לתוהו ובוהו'. הרי שכל מעשי בראשית היו תלויים ועומדים עד שישראל קיבלו את התורה שהיא תכלית הבריאה.
מטרת יציאת מצרים - קבלת התורה
כל יציאת מצרים מטרתה ותכליתה הייתה כדי שעם ישראל יקבל את התורה, וילך בדרך חיים מוסרית חדשה, שתביא אותו לתיקונו ושלמותו, ומתוכה הוא יביא שפע של תיקון ושלמות וטובה וברכה לעולם.
שמות חג השבועות
חג השבועות– חג השבועות נקרא כשמו 'שבועות' על שם שהוא בא בסוף ספירת שבעה השבועות שסופרים מקרבן העומר שבחג הפסח. ואכן חג השבועות הוא המשכו סיומו והשלמתו של חג הפסח. לכן גם בשמו הוא מתייחס לסיום תקופה, שהרי כל מטרת יציאת מצרים הייתה כדי שהעם יקבל את התורה בסיני.
חג הביכורים – חג השבועות נקרא בתורה 'יום הביכורים', לפי שביום זה מקריבים את הקרבן הראשון מהתבואה החדשה, 'שתי הלחם'. וכן מתחילים להביא את הביכורים (היינו הפירות הראשונים שמבשילים) אל המקדש ושם נותנים אותם לכהן, ומקיימים טקס שלם של הודאה לבורא עולם על כל הטוב אשר גמלנו.
חג הקציר– חג השבועות נקרא בתורה גם חג הקציר, כי בתקופה זו קוצרים את התבואה. לכן גם מביאים את קרבן שתי הלחם, כי החיטים נקצרים בתקופה זו.
עצרת– יום עצרת, שעצור בעשיית מלאכה. בשם 'עצרת' נקרא היום האחרון של החג שבו מגיע החג לשיא מעלתו. ואכן חג שבועות נחשב החג המסיים את חג הפסח. שני חגים נקראים במשך השנה, 'עצרת'. חג השבועות ויום שמיני עצרת, שמחת תורה. שניהם חגים שמיוחדים לישראל, שבו מתייחדים בני ישראל עם הקב"ה. חג השבועות לפסח הוא כמו שמיני עצרת לחג הסוכות. היום המשלים של החג. לאחר 49 ימי ספירת העומר מגיעים אנו אל יום החמישים, שהוא יום החג השמיני של חג הפסח, יום קבלת התורה.
שלושת הרגלים
חג השבועות הוא אחד משלושת הרגלים שבהם היו עולים בני ישראל לבית המקדש ומקריבים שם את קרבנותיהם. שונה חג השבועות משני החגים האחרים, שהוא יום אחד בלבד, ואילו פסח וסוכות חוגגים שבעת ימים. בכל החגים מי שלא הספיק להקריב את קרבנותיו ביום הראשון יכול להשלים כל שבעה ימים. וגם בחג השבועות אל אף שהחג הוא יום אחד בלבד, מי שלא הספיק להקריב את הקרבנות. יכול להשלים ולהקריבם שבעה ימים אחרי חג השבועות, ואלו הימים נקראים 'ימי טבוח' היינו ימים שבהם ניתן להשלים את הקרבת הקרבנות. משום כך גם נוהגים שלא לומר תחנון בימים אלו, הואיל והם ימי שמחה.
ברגלים, היו עולים בני ישראל לבית המקדש לראות את פני השכינה וזוכים להתרומם למדרגה רוחנית גבוהה שנתנה את הכוח הרוחני להמשך ימות השנה. בחסידות מסבירים כי רגלים נקראים בלשון זו מלשון 'רגליים', שנותנים לאדם את הכוח הרוחני לעמוד על רגליו, ולהמשיך לצעוד רוחנית למשך כל ימי השנה.
תפילות החג
תפילות החג הם כפי שנוהגים להתפלל בשלושת הרגלים. בתפילת שמונה עשרה מתפללים תפילה המיוחדת לחג שפותחת במילים: "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו.." וכן אומרים "ותתן לנו ה' אלקנו את יום חג השבועות הזה, זמן מתן תורתנו". וממשיכים לתפילת 'יעלה ויבוא', וכן ברכת 'השיאנו', שעניינה המשכת הברכה שאנו מקבלים בחג להמשך ימי השנה. ומסיימים במודים ושים שלום ככל תפילה.
בבוקר אומרים בתפילת שחרית את 'ההלל', וכן קוראים בתורה על מעמד הר סיני ושומעים את עשרת הדברות בטעם מיוחד. לאחר מכן מתפללים תפילת מוסף.
לפני קריאת התורה נוהגים בקהילות אשכנז, לקרוא את "האקדמות", שבח מיוחד שנכתב בשפה הארמית שחיבר הפייטן רבי מאיר ברבי יצחק מתקופת הראשונים שהיה אחד מרבותיו של רש"י. שבח זה העוסק בגדולת הבורא ובחביבות ישראל עמו נאמר בשמחה מיוחדת על שזכינו להיות עם התורה עם ישראל, עמו של הקב"ה. בקהילות עדות המזרח, נהגו לקרוא מעין 'שטר כתובה' שבין ישראל לקב"ה, שהרי יום חג שבועות נחשב 'יום החתונה' בין כנסת ישראל לקב"ה.
תפילת יזכור
בקרב קהילות אשכנז נהגו לערוך הזכרת נשמות, ולומר את תפילת יזכור. שמשמעותה קבלה לתת צדקה לעילוי נשמתם של קרובי משפחתנו שהלכו לעולמם. דווקא בימים הקדושים, יש את הסגולה והזכות לעשות פעולה לעילוי נשמתם של הקרובים. מנהג אמירת יזכור, נוהג גם ביום הכיפורים, בשמיני עצרת. ועוד.
קריאת מגילת רות
בקרב קהילות אשכנז, נוהגים לקרוא את מגילת רות, אחרי הקריאה בתורה. מגילת רות עוסקת בהקמת משפחת המלוכה שממנה יצא דוד המלך שיום חג השבועות הוא יום פטירתו.
מנהגי חג השבועות
נהגו לקשט את בתי הכנסת בעשבים, הטעם זכר למתן תורה שמסביב להר סיני היו עשבים.
נהגו לאכול מאכלי חלב לפי שהתורה משולה לחלב.
וכן יש בזה שני תבשילים אחד בשרי ואחד חלבי, וזה כשני התבשילין שנוהגים בחג הפסח, אחד זכר לפסח, ואחד זכר לקרבן החגיגה (והרי חג שבועות הוא העצרת של חג הפסח). ומכיוון שאוכלים כל אחד מהם עם לחם אחר, יש בזה זיכרון לשתי הלחם (רמ"א בשולחן ערוך אורח חיים סוף סימן תצ"ד).
טעם נוסף הוא משום שכאשר חזרו בני ישראל מהר סיני, יכלו לאכול מיד חלב, כי הבשר דורש הכנה מרובה, וזכר לאותה אכילה נוהגים גם אנו לאכול מאכלי חלב.
כן נהגו לאכול בשר כי מצווים אנו לשמוח ביום זה, ולהראות את שמחתנו שזכינו לקבל את התורה, ואין שמחה אלא בבשר ויין. בתלמוד (פסחים סח( מסופר על חכם אחד בשם מר בריה דרבינא שצם במשך כל ימות השנה לבד מ-3 ימים בשנה: ערב יום כיפור שבו התורה מצווה לאכול. פורים – שנאמר בו יום משתה ושמחה. וחג שבועות – יום שנתנה בו תורה. למדנו מכאן על החשיבות הגדולה לערוך סעודת שמחה בחג השבועות. כדי להראות שהתורה אינה עול עלינו, אלא מתנה גדולה שאנו שמחים בה.
עוד שם בגמרא, מסופר על רב יוסף שהיה אוכל בשר בחג השבועות ואמר: אלמלי יום זה שנתנה בו תורה, כמה יוסף יש בשוק.. כלומר רק התורה היא זו שהפכה אותו לאדם בעל מדרגה גבוהה כרב יוסף.
מנהג ישראל להיות ערים בליל חג השבועות ולעסוק בתורה כל הלילה. כמה טעמים נאמרו לכך:
משום הסיפור שמובא במדרש שבאותו הזמן שניתנה תורה, הלכו רבים לישון ולקראת הבוקר הקב"ה העיר אותם כדי שיקומו לקבל את התורה, וכדי לתקן את שינתם, אנו ערים כל הלילה ומחכים לקבלת התורה.
הסבר נוסף הוא משום שיש עניין מיוחד לעסוק בתורה שבעל פה בלילה וזה משלים את קבלת התורה שבכתב שאנו שומעים ביום.
טעם נוסף כדי להזכיר לנו שהתורה נקנית בעמל רב ואחד מהתנאים הם, מיעוט תענוגות עולם הזה ובהם מיעוט שינה.
הצד הרעיוני
בחג השבועות, בכל שנה, אנו שבים ומקבלים את התורה מחדש. לרגע שבים אנו אל כור מחצבתנו, זוכרים אנו את היותינו עם יהודי, עם קדוש ומיוחד ומובדל לה' אלקיו שנבחר מכל העמים כדי לקבל את התורה. שזכה לקבל את התורה והמצוות אשר מדריכים אותו בדרך של חיים מוסריים וקדושים. התורה היא החוקה שלנו, ורק דרך המצוות היא זו שמביאה אותנו אל השלמות.
מקבלים אנו על עצמנו להתחזק ביום זה, בלימוד התורה שהרי גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, וכן בקיום מצוותיה של תורה. וחג זה נותן כוח וחיות ללימוד התורה וקיום מצוותיה בכל השנה כולה.
בחג השבועות נשלמת המדרגה שזכינו לה בחג הפסח. בחג הפסח, כל הגאולה הייתה מלמעלה, מהקב"ה בכבודו ובעצמו, לא בידי אדם, כפי שנאמר בהגדה, 'אני ה' ולא מלאך, אני ולא שרף אני ולא שליח" אבל לאחר 49 ימי ספירת העומר בו עובדים בני ישראל לתקן את מידותיהם, ולהכין את עצמם לקבלת התורה. נעשים אנו מוכנים לקבל את התורה במדרגה שלנו, ובכך מגיע החיבור לתורה לשיאו. ולכן נקרא חג מתן תורה 'יום חתונתו' – מעין יום חתונה. שבו זוכים אנו למדרגת ההתחברות לתורה.
נזכה להתחבר לתורה, ולזכות לאורה ושתאיר נתיבותינו ללכת בדרך הנכונה, ולהביאנו אל הגאולה והישועה השלמה במהרה.