הטרוריסט הירדני אבן מוסב אל זרקאווי נהרג אתמול בשש ורבע בערב בתקיפה על בית באזור בעקובה, כ-50 ק"מ צפונית לבגדד, במתקפה אווירית של צבא ארה"ב.
ראש ממשלת עיראק, נורי אל-מליכי אמר כי "אבו מוסעב א-זרקאווי, איש אל-קאעידה שהוביל מסע דמים של פיגועים התאבדות, חטיפות ועריפת ראשים בעיראק, נהרג צפונית לבגדד, שלחנו מסר לכל מי שבחר באלימות כדרך", הוסיף.
א-זרקאווי, יליד העיר זרקא בירדן, אחראי לרבים מהפיגועים שבוצעו בעיראק בשנים האחרונות, לחטיפות ולהוצאות להורג של אזרחים זרים.
לפני מספר חודשים התבטא א-זרקאווי ואמר כי ארגון אל-קאעידה התכוון לפגוע בסוכני מודיעין ישראלים ואמריקאים בשלושת הפיגועים שהתרחשו בעמאן, בירת ירדן.
פרופ' ברעם: בן לאדן ימנף את חיסול זארקאווי
"מותו של זרקאווי מסמל את ראשית הסוף של המרד הסוני ושל ארגון אל קאעידה בעיראק", אומר היום פרופ' אמציה ברעם מהחוג להסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה בעקבות חיסולו של הטרוריסט.
לדברי פרופ' ברעם תהליך חיסול המרד וארגוני הטרור ייקח עוד מספר שנים ותהיינה עוד אבדות כבדות אך כבר ניתן לראות את סופו.
"המכה שספג היום ארגון אלקאעידה היא קשה אך אינה אנושה, מאחר וזרקאווי מהווה בעיקר סמל. עם זאת, מדובר בסמל חשוב מאוד שמשפיע מבחינה מוראלית על המורדים שקיבלו את ממנו את השראתם. גם מבחינה ארגונית, היה זרקאווי המבצע היעיל ביותר של פיגועים המוניים – בעיקר נגד שיעים, ע"י מכוניות תופת ומתאבדים", אמר פרופ' ברעם והוסיף כי זוהי מכה גם לתמיכה השקטה אך הנרחבת שיש לזרקאווי בעולם המוסלמי הסוני. "אני מקווה שהדבר יוביל לריאליזם בעולם המוסלמי לגבי הערכת הסיכויים של הצלחת הטרור כמכשיר מדיני, אם כי אין בכך בטחון", ציין.
פרופ' ברעם צופה שבן לאדן ימנף את מותו של בכיר אנשיו בעיראק כדי לבצע פיגועים נוספים. "מותו של זרקאווי פוגע בבן לאדן ויש לצפות בקרוב מאוד לגילוי דעת מצידו, בו הוא יגדיר את זרקאווי כ'שאהיד' וינסה לנצל את זכרו כדי להגביר את פעילות אלקעידה", אמר פרופ' ברעם וחזה שהצלחתו של בן לאדן תהיה מוגבלת.
"רוב הפעילות בהשראת אלקאעידה בעולם מתבצעת ע"י חוליות עצמאיות שיצטרכו לחשב בזהירות את סיכויי ההצלחה שלהן בעקבות חיסולו של זרקאווי. מצד אחד דוגמתו האישית תמשיך להיות מקור להשראה אבל מצד שני, חיסולו יהווה תמרור אזהרה לטרוריסטים פוטנציאליים", טוען ברעם.
בנוגע להתייחסותה של ירדן בכלל ומשפחתו של זרקאווי בפרט למוות, טען פרופ' ברעם שעל הממשלה הירדנית למנוע כל ניסיון ליצירת פולחן סביב דמותו של זרקאווי. "משפחתו של זרקאווי הודיעה לפני מספר שבועות שהיא 'מקיאה' אותו מקרבה ולכן לא בטוח שיוקם לזכרו אוהל אבל. במידה ויוקם אוהל כזה, הדבר ישרת את הכוחות הקיצוניים במדינה" אומר פרופ' ברעם.
ברעם הדגיש שמותו יתקבל בירדן ע"י חוגים שונים ומנוגדים שחלקם ישמחו עקב היותו אחראי לפיגועים רבים בירדן ולרציחתם של אזרחים חפים מפשע וחלקם, חסידי האיסלאם הרדיקלי, יבכו אותו וינסו להשתמש בזכרו על מנת להגביר את הטרור במדינה.
אבו מוסעב אל-זרקאווי – דיוקנו של ארכי-טרוריסט
לא היה שם שהילך אימים על שליטי מדינות ערב המתונות, יותר מאבו מסעב רקאווי, הירדני שעמד מאז שלהי 2004 בראש שלוחת אירגון "אלקאעדה" בעיראק.
כתבנו חגי הוברמן סוקר כאן את תולדות חייו של אחד המחבלים המסוכנים ביותר באזורנו ובעולם כולו, שני רק לאוסאמה בן-לאדן.
אחמד פצ'יל נזאל אלח'לאילה, שמו האמיתי של אבו מסעב אל-זרקאווי, נולד באוקטובר 1966 בעיר זרקא שבירדן למשפחה גדולה הנמנית עם שבט בני חסן העבר-ירדני, והנאמן בכללותו למשפחת המלוכה ההאשמית. זרקאווי גדל בשכונת העוני "אלמעצום", היה תלמיד בינוני, ובילה את רוב זמנו בבית-הקברות העירוני, ששימש לו מגרש משחקים. הוא נודע כנער מרדן, שנשר מבית הספר והפך לעבריין צעיר ואף הושם בכלא. במקביל, הושפע מהתפיסה האיסלאמית הקיצונית שהתפתחה בירדן, בכלל ובעירו, בפרט, ע"י התנועה "הסלפית-ג'יהאדית" המקומית, שבראשה עמדו עבדאללה עזאם, אבו מחמד אלמקדסי ואבו קתאדה , שלושתם ממוצא פלשתיני.
במהלך שנות השמונים, לאחר שחרורו מהכלא, הוקסם זרקאווי מסיפורי גבורה ששמע במסגד חסין בן-עלי המקומי אודות פעילותם של "הערבים האפגאנים" שהצטרפו לג'יהאד נגד ברית המועצות. ב-1989 איפשרו השלטונות הירדניים, שהעדיפו להיפטר ממנו, את יציאתו לאפגניסטאן. זרקאווי הגיע לשם בשלהי המלחמה ותהליך התאקלמותו היה ממושך יחסית. הוא חש זר (וכונה לפיכך "אבו-מחמד אלע'ריב", "הזר") ושמר על קשרים הדוקים עם בני משפחתו. תחילה התיישב בעיר ח'וסט, בה התרועע עם "ירדנים-אפגאנים" ותיקים יותר, אך אח"כ עבר לפשאוואר. במהלך שהותו שם, הפך למוסלמי אדוק ונעשה חסידו של עצאם מחמד טאהר אלברקאוי , המוכר יותר בכינויו אבו מחמד אלמקדסי . אלמקדסי זה עבר בשנות השמונים של המאה העשרים לאפגניסטאן, לאחר שהשלטונות הירדניים הצרו את צעדיו, יחד עם שייח' עמר מחמוד אבו עמר , המוכר יותר בכינויו אבו קתאדה. השיח' אבו קתאדה, שלימים מצא מקלט מדיני בבריטניה, נחשב כאידיאולוג המרכזי של תנועות איסלאמיות קיצוניות שונות, וכמי שבו נועצו ראשי המבצעים. אחד הנועצים היה מוחמד עטא, מתכנן פיגועי ההתאבדות במגדלי התאומים בארה"ב ב-11 בספטמבר 2001.
במהלך שהותו באפגניסטאן, קיבל זרקאווי הכשרה אידיאולוגית ומבצעית במחנה "סאדא", שהוקם ע"י עבדאללה עזאם (טרם מותו ב-1989). עם זאת, הוא לא הצטרף לאירגון אלקאעדה והעדיף לפעול, לתקופה קצרה ושולית מבחינה מבצעית, באופן עצמאי.
ב-1993 שב זרקאווי לירדן, הצטרף לפעילות איסלאמיסטית נגד חקיקה שהנהיג המלך חוסיין המנוח, שנועדה להצר את כוחה העולה של התנועה האיסלאמית בירדן, וכן נגד השתלבות ירדן בתהליך השלום עם ישראל. ב-1994 הוא נעצר עם אלמקדסי, ששב אף הוא לירדן ועמד בראש הפעילות האיסלאמיסטית. שנתיים אח"כ נדונו שניהם ל-15 שנות מאסר בכלא "סואקה", אך בפועל שהו בו 5 שנים.
חוויה מעצבת בכלא הירדני
בעת שהותו בכלא, עבר זרקאווי חוויה מעצבת כפולה : מחד, הוא סבל בכלא ייסורים ואף הושם בבידוד לפרקי זמן שונים. מאידך, הוא עסק בפעילות גופנית מחשלת ושיקע עצמו בלימוד הקוראן ומקורות איסלאמיים קלאסיים אחרים. בהדרגה, הפך להיות מנהיג אסירים בעלי השקפת-עולם כמוהו, הקרויה "אלתוחיד ואלג'יהאד": אידיאולוגיה שעיצב אלמקדסי, לפיה אחדות האל היא מוחלטת ומהווה בסיס ליצירת חברה איסלאמית אחידה במאפייניה, המתבססת על הנהגת "שריעה" (הלכה) איסלאמית קפדנית בכל שטחי החיים. המתנגד לה – כופר, שדינו מות.
במאי 1999 שוחרר זרקאווי מהכלא יחד עם אלמקדסי ואסירים פוליטיים רבים, בעקבות חנינה כללית שיזם המלך החדש, עבדאללה השני. בסוף אותה שנה אפשרו השלטונות הירדניים לזרקאווי לצאת בשנית לאפגניסטאן. מטרתו הייתה להצטרף לג'יהאד בצ'צ'ניה, שהונהג ע"י סמיר צאלח אל-סוילם, שנודע בכינוי "ח'טאב" ושנהרג ע"י הרוסים ב-2002. אולם, הוא נעצר בפקיסטאן, בה שהה לפני הגעתו לאפגניסטאן, הואיל ופג תוקפה של האשרה שהייתה ברשותו. דרכונו הוחרם והפקיסטאנים דרשו את חזרתו לירדן, אך הוא הצליח להגיע לאפגניסטאן.
בתחילת 2000 הוא נפגש עם בן לאדן בקנדהאר , אך דחה את הצעתו להצטרף לאירגון אלקאעדה - באותה עת הוא לא מצא לנכון להצטרף לג'יהאד נגד ארה"ב. עם זאת, הוא קבל את הצעת מחמד מכאוי המכונה "סיף אלעדל" (חרב הצדק) והממונה על אבטחת בן לאדן, להקים מחנה אימונים לאנשיו שחלקם באו מירדן וחלקם הפכו לחסידיו באפגניסטאן.
המחנה בהראט הפך למקור כוחו של אבו מחמד ה"זר", שבאותה עת החליף את שמו לאבו מצעב אלזרקאווי: מצעב, בנו (ילדו הרביעי ולא הבכור, כמקובל), הקרוי ע"ש אחד הלוחמים המפורסמים ביותר של הנביא מחמד מצעב בן עמיר אלעבדרי, ואלזרקאווי – ציון היותו בן העיר זרקא ששימשה חממה לצמיחת האיסלאם הקיצוני בירדן. זרקאווי נעשה מנהיגם של "הערבים-האפגאנים" שהתאמנו במחנהו, ונקראו "ג'נד אלשאם" _ "צבא סוריה-רבתי". אל אנשיו הצטרפו גם מוסלמים כורדים עיראקיים וסורים , ששאפו הצטרף לג'יהאד בצ'צ'ניה.
אחרי פיגועי התאומים, בעקבות ההפצצה האמריקנית על אפגניסטאן באוקטובר 2001, מילט זרקאווי את אנשיו ואת בני משפחתו משם. החילוץ המסודר והדרמטי ללא נפגעים קשים, דרך קנדהאר, לפקיסטאן (ממנה פונו הנשים והילדים לתורכיה והגברים לאיראן , שם התארחו אצל גלבדין חכמתיאר, מראשי המתנגדים לשלטון הטאליבאן שקיבל שם מחסה) הפך את זרקאווי לדמות נערצת.
בראשית 2002 – ככל הנראה, בעקבות לחצים אמריקניים – סגרו האיראנים את בסיסיו ואסרו למעלה מ-20 מאנשיו. הדבר האיץ את תוכניתו להגיע לעיראק ולהתיישב באזור שנשלט ע"י תומכיו הכורדים האיסלאמיסטים (בעיקר חברי האירגון "אנצאר אלאיסלאם" _ "תומכי האיסלאם") ולהקים שם שני מחנות אימונים. שמו נכרך כמי שהיה מעורב בפעילות טרור בירדן _ רצח סוחר היהלומים ישראלי, יצחק שניר באוגוסט 2001 ורצח הדיפלומט האמריקני, לורנס פולי, באוקטובר 2002, שבגינם נדון בהעדרו, עם עשרה מחסידיו, למאסר עולם.
המהפך אצל זרקאווי חל בתחילת 2003, כשהנשיא האמריקני בוש הורה על כיבוש עיראק. שמו של זרקאווי הוזכר בידי שר החוץ האמריקני דאז, קולין פאואל, בנאומו המפורסם באו"ם בפברואר 2003, ערב כיבוש עיראק, כמי שפעל בחסות המשטר העיראקי של סדאם חוסיין, דבר שהצביע על קשר (כביכול) בין עיראק לאלקאעדה.
במרס 2003 פלש צבא ארה"ב לעיראק. מאותו יום שינה זרקאווי את עמדתו הקודמת - קרי: לפעול להפלת המשטרים הערביים במזה"ת, החל במולדתו ירדן - והפך להיות הגורם המרכזי שהכריז ג'יהאד נגד האמריקאים בעיראק ותומכיהם מקרב מדינות הקואליציה ומקרב התושבים המקומיים. הללו, לשיטתו, הינם מנחילי "השקר הגדול הקרוי דמוקרטיה", המנוגדת לחלוטין לאיסלאם. שמו אף נכרך בפיגועים הקטלניים שאירעו בקזבלנקה במאי 2003 ובמדריד (מרס 2004) ויוחסו לפעילי אלקאעדה. אולם, לא נמצאו עדויות חותכות למעורבותו בטרור בזירה הבינ"ל.
מכל מקום, החל מאביב 2003 הצטייר זרקאווי כמנהיג הג'יהאד בעיראק, הן נגד הקואליציה שבראשות ארה"ב והן – ובעיקר - נגד עיראקים, אזרחים ואנשי צבא הנחשבים משתפי-פעולה עם הקואליציה ועם השלטון העיראקי החדש. דגש מיוחד הושם על השיעים, במגמה לגרום למלחמת-אחים בעיראק. זרקאווי עמד בעיראק בראש קבוצה איסלאמית קיצונית שנקראה בשם "אלתוחיד ואלג'יהאד" _ ה"הדבקות בייחוד (אללה) והג'יהאד" (מלחמת קודש איסלאמית בכופרים).
בכך, למעשה, החל ליישם את תפיסת העולם המוסלמית-סונית (המוכרת כ"סלפית-ג'יהאדית") הקיצונית אותה אימץ. תפיסת העולם הזו פותחה בעיקר ע"י ד"ר אימן אלדואהרי, מנהיג אירגון "אלג'יהאד" המצרי, שחבר לאלקאעדה והפך להיות יד-ימינו של בן-לאדן. עיקרה : מותר להרוג מוסלמים - כגון שליטים ערבים הפועלים נגד תפיסת האיסלאם הנ"ל ונחשבים לשליטים מושחתים המשתפים פעולה עם כופרים, או מוסלמים, לרבות אנשי-דת, המסרבים להצטרף לג'יהאד שהנו "חובה אישית" על כל מוסלמי.
ארה"ב נכשלה בעבר בחיסולו
הזירה העיראקית נתפסה ע"י זרקאווי ואנשיו כזירה האופטימאלית והאולטימטיבית לניהול מלחמת קודש ("ג'יהאד") ב"עומק הטריטוריה הערבית" והם חותרים "לייצא" את פעילות הטרור מעיראק אל מדינות ערביות אחרות שבשלב זה מצויות "על הכוונת": מצרים, סעודיה וירדן, שלוש מדינות פרו מערביות שאת משטריהן עוין "אלקאעדה" .
עיקר פעילות הטרור של זרקאווי נעשתה באזור המכונה "המשולש הסוני" , שבמרכזו העיר פלוג'ה , אך גם באזור בגדאד . בעקבות כך, פתח הצבא האמריקני (בסיוע כוחות עיראקיים) במתקפה-רבתי וממושכת על העיר פלוג'ה (אפריל-נובמבר 2004) כדי ללכוד את זרקאווי _ משימה שנכשלה לחלוטין.
כך הפך זרקאווי לדמות מופת של חסידי הג'יהאד בעיראק, בפרט והג'יהאד העולמי, בכלל . בשלהי דצמבר 2004 הוא אף הוכתר רשמית ע"י בן לאדן כ"ראש (או נציג) אלקאעדה במסופוטמיה-עיראק". בכך הוא נעשה כפוף לבן-לאדן, לאחר שקודם לכן נמנע מכך. אולם מאידך הוא הפך ממנהיג אירגון איסלאמיסטי מקומי, "ג'מאעת אל-תוחיד ואלג'יהאד", לנציג מוכר ומוערך של העומד בראש "הג'יהאד העולמי" - ובפועל ל"טרוריסט האיסלאמי הפעיל מס' 1" וה"מבוקש מס' 3" בעולם, נוכח הגבלה משמעותית בפעילותם של בן לאדן ו-ט'ואהרי, בהנחה שעודם בחיים.
בחלק מהאסטרטגיה של אירגונו קבע אלזרקאווי תוכנית פעולה המושתת על ביצוע פיגועי טרור קטלניים באמצעות פיגועי התאבדות והנחת מכוניות תופת. ירדן, בגלל משטרה החילוני והפרו-מערבי, הפכה לאחד מיעדיו. בשנים האחרונות נחלו כוחות הביטחון הירדניים הצלחות בסיכול ניסיונות לבצע פיגועי טרור ראוותניים על אדמת ירדן. בין השאר סוכל ניסיון פיגוע נגד גשרי הירדן במטרה למוטטם כליל, ונגד תיירים ישראליים ששהו במלון "רדיסון סאס" בצמבר 1999, אחד מבין המלונות שהיוו הפעם את היעד לפיגועים.
פיגוע שבוצע בירדן ויוחס אף הוא לאירגון "אלקאעדה" בעיראק (שאף נטל עליו אחריות) היה ב-19 אוגוסט כאשר שלושה טילי קטיושה בקוטר 107 מ"מ נורו מעקבה וכוונו ככל הנראה לעבר כלי שיט אמריקאי שעגן במפרץ עקבה. טיל אחד נחת בתחומי העיר אילת שניים נוספים במפרץ עקבה. כתוצאה מירי הטילים נהרג חייל ירדני. כוחות הביטחון הירדניים מצאו את המשגר וכמה טילים ועצרו כמה חשודים ממוצא עיראקי, סורי, מצרי וירדני.
בחודש מאי 2004, צפה העולם בזעזוע עמוק בעריפת ראשו של האזרח האמריקני ניקולס ברג, הראשונה בסדרה של עריפת ראשם של בני-ערובה, שהוצאו להורג בעיראק ע"י קבוצה איסלאמית "ג'יהאדית" (קרי: טרוריסטית). עריפת-הראש הנ"ל שודרה באינטרנט בשידור חי, שבמהלכו נראה היה אדם רעול-פנים, כשמסביבו שלושה רעולי-פנים נוספים, מקריא את גזר-דין המוות שהוטל על ברג ומזהיר בני-אדם מערביים אחרים שלא להישאר בעיראק, אחרת יהיה גורלם זהה.
מיד אחר כך, הוא נראה מוציא מחיקו סכין ארוכה ובקריאות-קרב קצובות של "אללה אכבר", התיז את ראשו של ברג חסר-הישע והציג את הראש הכרות בפני המצלמה, בחיוך של שביעות-רצון רבה וניצחון מופגן. על פי המדווח, מבצע עריפת הראש היה _ זרקאווי עצמו.
אירגונו של זרקאווי היה אחראי לפיגועי הטרור שהיכו בשלושה בתי מלון בירה הירדנית רבת-עמון בנובמבר 2005, וגרמו למותם של 57 בני-אדם ופציעתם של יותר ממאה אחרים. דעת הקהל הירדנית סערה על שלושת הפיגועים, וברחבי ירדן התקיימו הפגנות של אזרחים זועמים. כוחות הביטחון הירדנים כיתרו את ביתו של זרקאווי בעייירת הולדתו זרקא כדי להגן עליו מפי פגיעות התושבים.
ישראל הופכת ליעד של זרקאווי
בכו' אדר 23.3, התיר השב"כ לפרסם כי הצליח לעצור שמונה מחבלים, שהיו קשורים להתארגנות הג'יהאד העולמי _ אל-קאעידה _ בירדן. חלק מהמחבלים נעצרו כשהגיעו מירדן לשטח הרשות הפלשתינית, לאחר פגישה עם מפעיליהם בירדן.
בחקירת שירות ביטחון כללי התברר כי הפעילים בירדן, חלקם ממוצא פלשתיני, פעלו לגיוס סטודנטים פלשתינים באוניברסיטאות בירדן ולגיוס פלשתינים בשטח על סמך הכרויות קודמות, במטרה להקים תשתיות בשטח שיבצעו פעילות טרור בשם הארגון.
אחד התאים שגוייס ע"י ההתארגנות בירדן היה של פעילים בשכם, שפעלו להוצאתו לפועל של פיגוע תופת כפול בגבעה הצרפתית בירושלים. על פי התוכנית היו אמורים להתפוצץ במקביל מחבל מתאבד ורכב תופת. לטובת הביצוע קיבלו המחבלים כספים מההתארגנות בירדן.
באותו שבוע בו הותר לפירסום דבר מעצרם, נודע גם על הגשת כתב אישום לבית המשפט הצבאי בסאלם שבשומרון נגד שני תושבי שכם, עזאם אבו אל-עדס ובלאל חפנאווי, החשודים גם הם בגיוס מחבלים לביצוע פיגועים מטעם אל-קאעידה. השניים חשודים בתכנון פיגוע משולב של מחבל מתאבד ומכונית תופת. הפיגוע תוכנן להתבצע בפיצריה באזור הגבעה הצרפתית בירושלים. המחבלים גם תיכננו לפגוע גם ביעדים נוספים כגון: רחוב נווה שאנן באזור התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב ובתחנת אוטובוס ברחוב יוספטל בבת-ים. ב-10 בדצמבר 2005 נעצרו השניים בגשר אלנבי, ובכך נמנעו הפיגועים.
כל הממצאים הצביעו על כך שבהדרגה ניסה הג'יהאד העולמי למקד את פעילותו הטרוריסטית בישראל ובמדינות השוכנות סמוך אליה. אם עד השנה דומה היה שאל-קעידה מתמקד במלחמה במדינות המערב הגדולות, וישראל איננה יעד עבורו, כיום ברור שהארגון שם לו ליעד לחדור לתוככי ישראל. ככל הידוע, אל-קאעידה הקים תא טרור בשומרון עם כוונה שיהווה בסיס לתאים נוספים. הארגון הקים גם תאים בעזה ובסיני. תאים אלו יקלו על מחבלי הארגון ביציאתם לפיגועים במרכזי אוכלוסיה בלב ישראל.
האחראי להקמת התאים הללו היה כמובן אבו מוסעב אל-זרקאווי.
ראש ממשלת עיראק, נורי אל-מליכי אמר כי "אבו מוסעב א-זרקאווי, איש אל-קאעידה שהוביל מסע דמים של פיגועים התאבדות, חטיפות ועריפת ראשים בעיראק, נהרג צפונית לבגדד, שלחנו מסר לכל מי שבחר באלימות כדרך", הוסיף.
א-זרקאווי, יליד העיר זרקא בירדן, אחראי לרבים מהפיגועים שבוצעו בעיראק בשנים האחרונות, לחטיפות ולהוצאות להורג של אזרחים זרים.
לפני מספר חודשים התבטא א-זרקאווי ואמר כי ארגון אל-קאעידה התכוון לפגוע בסוכני מודיעין ישראלים ואמריקאים בשלושת הפיגועים שהתרחשו בעמאן, בירת ירדן.
פרופ' ברעם: בן לאדן ימנף את חיסול זארקאווי
"מותו של זרקאווי מסמל את ראשית הסוף של המרד הסוני ושל ארגון אל קאעידה בעיראק", אומר היום פרופ' אמציה ברעם מהחוג להסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה בעקבות חיסולו של הטרוריסט.
לדברי פרופ' ברעם תהליך חיסול המרד וארגוני הטרור ייקח עוד מספר שנים ותהיינה עוד אבדות כבדות אך כבר ניתן לראות את סופו.
"המכה שספג היום ארגון אלקאעידה היא קשה אך אינה אנושה, מאחר וזרקאווי מהווה בעיקר סמל. עם זאת, מדובר בסמל חשוב מאוד שמשפיע מבחינה מוראלית על המורדים שקיבלו את ממנו את השראתם. גם מבחינה ארגונית, היה זרקאווי המבצע היעיל ביותר של פיגועים המוניים – בעיקר נגד שיעים, ע"י מכוניות תופת ומתאבדים", אמר פרופ' ברעם והוסיף כי זוהי מכה גם לתמיכה השקטה אך הנרחבת שיש לזרקאווי בעולם המוסלמי הסוני. "אני מקווה שהדבר יוביל לריאליזם בעולם המוסלמי לגבי הערכת הסיכויים של הצלחת הטרור כמכשיר מדיני, אם כי אין בכך בטחון", ציין.
פרופ' ברעם צופה שבן לאדן ימנף את מותו של בכיר אנשיו בעיראק כדי לבצע פיגועים נוספים. "מותו של זרקאווי פוגע בבן לאדן ויש לצפות בקרוב מאוד לגילוי דעת מצידו, בו הוא יגדיר את זרקאווי כ'שאהיד' וינסה לנצל את זכרו כדי להגביר את פעילות אלקעידה", אמר פרופ' ברעם וחזה שהצלחתו של בן לאדן תהיה מוגבלת.
"רוב הפעילות בהשראת אלקאעידה בעולם מתבצעת ע"י חוליות עצמאיות שיצטרכו לחשב בזהירות את סיכויי ההצלחה שלהן בעקבות חיסולו של זרקאווי. מצד אחד דוגמתו האישית תמשיך להיות מקור להשראה אבל מצד שני, חיסולו יהווה תמרור אזהרה לטרוריסטים פוטנציאליים", טוען ברעם.
בנוגע להתייחסותה של ירדן בכלל ומשפחתו של זרקאווי בפרט למוות, טען פרופ' ברעם שעל הממשלה הירדנית למנוע כל ניסיון ליצירת פולחן סביב דמותו של זרקאווי. "משפחתו של זרקאווי הודיעה לפני מספר שבועות שהיא 'מקיאה' אותו מקרבה ולכן לא בטוח שיוקם לזכרו אוהל אבל. במידה ויוקם אוהל כזה, הדבר ישרת את הכוחות הקיצוניים במדינה" אומר פרופ' ברעם.
ברעם הדגיש שמותו יתקבל בירדן ע"י חוגים שונים ומנוגדים שחלקם ישמחו עקב היותו אחראי לפיגועים רבים בירדן ולרציחתם של אזרחים חפים מפשע וחלקם, חסידי האיסלאם הרדיקלי, יבכו אותו וינסו להשתמש בזכרו על מנת להגביר את הטרור במדינה.
אבו מוסעב אל-זרקאווי – דיוקנו של ארכי-טרוריסט
לא היה שם שהילך אימים על שליטי מדינות ערב המתונות, יותר מאבו מסעב רקאווי, הירדני שעמד מאז שלהי 2004 בראש שלוחת אירגון "אלקאעדה" בעיראק.
כתבנו חגי הוברמן סוקר כאן את תולדות חייו של אחד המחבלים המסוכנים ביותר באזורנו ובעולם כולו, שני רק לאוסאמה בן-לאדן.
אחמד פצ'יל נזאל אלח'לאילה, שמו האמיתי של אבו מסעב אל-זרקאווי, נולד באוקטובר 1966 בעיר זרקא שבירדן למשפחה גדולה הנמנית עם שבט בני חסן העבר-ירדני, והנאמן בכללותו למשפחת המלוכה ההאשמית. זרקאווי גדל בשכונת העוני "אלמעצום", היה תלמיד בינוני, ובילה את רוב זמנו בבית-הקברות העירוני, ששימש לו מגרש משחקים. הוא נודע כנער מרדן, שנשר מבית הספר והפך לעבריין צעיר ואף הושם בכלא. במקביל, הושפע מהתפיסה האיסלאמית הקיצונית שהתפתחה בירדן, בכלל ובעירו, בפרט, ע"י התנועה "הסלפית-ג'יהאדית" המקומית, שבראשה עמדו עבדאללה עזאם, אבו מחמד אלמקדסי ואבו קתאדה , שלושתם ממוצא פלשתיני.
במהלך שנות השמונים, לאחר שחרורו מהכלא, הוקסם זרקאווי מסיפורי גבורה ששמע במסגד חסין בן-עלי המקומי אודות פעילותם של "הערבים האפגאנים" שהצטרפו לג'יהאד נגד ברית המועצות. ב-1989 איפשרו השלטונות הירדניים, שהעדיפו להיפטר ממנו, את יציאתו לאפגניסטאן. זרקאווי הגיע לשם בשלהי המלחמה ותהליך התאקלמותו היה ממושך יחסית. הוא חש זר (וכונה לפיכך "אבו-מחמד אלע'ריב", "הזר") ושמר על קשרים הדוקים עם בני משפחתו. תחילה התיישב בעיר ח'וסט, בה התרועע עם "ירדנים-אפגאנים" ותיקים יותר, אך אח"כ עבר לפשאוואר. במהלך שהותו שם, הפך למוסלמי אדוק ונעשה חסידו של עצאם מחמד טאהר אלברקאוי , המוכר יותר בכינויו אבו מחמד אלמקדסי . אלמקדסי זה עבר בשנות השמונים של המאה העשרים לאפגניסטאן, לאחר שהשלטונות הירדניים הצרו את צעדיו, יחד עם שייח' עמר מחמוד אבו עמר , המוכר יותר בכינויו אבו קתאדה. השיח' אבו קתאדה, שלימים מצא מקלט מדיני בבריטניה, נחשב כאידיאולוג המרכזי של תנועות איסלאמיות קיצוניות שונות, וכמי שבו נועצו ראשי המבצעים. אחד הנועצים היה מוחמד עטא, מתכנן פיגועי ההתאבדות במגדלי התאומים בארה"ב ב-11 בספטמבר 2001.
במהלך שהותו באפגניסטאן, קיבל זרקאווי הכשרה אידיאולוגית ומבצעית במחנה "סאדא", שהוקם ע"י עבדאללה עזאם (טרם מותו ב-1989). עם זאת, הוא לא הצטרף לאירגון אלקאעדה והעדיף לפעול, לתקופה קצרה ושולית מבחינה מבצעית, באופן עצמאי.
ב-1993 שב זרקאווי לירדן, הצטרף לפעילות איסלאמיסטית נגד חקיקה שהנהיג המלך חוסיין המנוח, שנועדה להצר את כוחה העולה של התנועה האיסלאמית בירדן, וכן נגד השתלבות ירדן בתהליך השלום עם ישראל. ב-1994 הוא נעצר עם אלמקדסי, ששב אף הוא לירדן ועמד בראש הפעילות האיסלאמיסטית. שנתיים אח"כ נדונו שניהם ל-15 שנות מאסר בכלא "סואקה", אך בפועל שהו בו 5 שנים.
חוויה מעצבת בכלא הירדני
בעת שהותו בכלא, עבר זרקאווי חוויה מעצבת כפולה : מחד, הוא סבל בכלא ייסורים ואף הושם בבידוד לפרקי זמן שונים. מאידך, הוא עסק בפעילות גופנית מחשלת ושיקע עצמו בלימוד הקוראן ומקורות איסלאמיים קלאסיים אחרים. בהדרגה, הפך להיות מנהיג אסירים בעלי השקפת-עולם כמוהו, הקרויה "אלתוחיד ואלג'יהאד": אידיאולוגיה שעיצב אלמקדסי, לפיה אחדות האל היא מוחלטת ומהווה בסיס ליצירת חברה איסלאמית אחידה במאפייניה, המתבססת על הנהגת "שריעה" (הלכה) איסלאמית קפדנית בכל שטחי החיים. המתנגד לה – כופר, שדינו מות.
במאי 1999 שוחרר זרקאווי מהכלא יחד עם אלמקדסי ואסירים פוליטיים רבים, בעקבות חנינה כללית שיזם המלך החדש, עבדאללה השני. בסוף אותה שנה אפשרו השלטונות הירדניים לזרקאווי לצאת בשנית לאפגניסטאן. מטרתו הייתה להצטרף לג'יהאד בצ'צ'ניה, שהונהג ע"י סמיר צאלח אל-סוילם, שנודע בכינוי "ח'טאב" ושנהרג ע"י הרוסים ב-2002. אולם, הוא נעצר בפקיסטאן, בה שהה לפני הגעתו לאפגניסטאן, הואיל ופג תוקפה של האשרה שהייתה ברשותו. דרכונו הוחרם והפקיסטאנים דרשו את חזרתו לירדן, אך הוא הצליח להגיע לאפגניסטאן.
בתחילת 2000 הוא נפגש עם בן לאדן בקנדהאר , אך דחה את הצעתו להצטרף לאירגון אלקאעדה - באותה עת הוא לא מצא לנכון להצטרף לג'יהאד נגד ארה"ב. עם זאת, הוא קבל את הצעת מחמד מכאוי המכונה "סיף אלעדל" (חרב הצדק) והממונה על אבטחת בן לאדן, להקים מחנה אימונים לאנשיו שחלקם באו מירדן וחלקם הפכו לחסידיו באפגניסטאן.
המחנה בהראט הפך למקור כוחו של אבו מחמד ה"זר", שבאותה עת החליף את שמו לאבו מצעב אלזרקאווי: מצעב, בנו (ילדו הרביעי ולא הבכור, כמקובל), הקרוי ע"ש אחד הלוחמים המפורסמים ביותר של הנביא מחמד מצעב בן עמיר אלעבדרי, ואלזרקאווי – ציון היותו בן העיר זרקא ששימשה חממה לצמיחת האיסלאם הקיצוני בירדן. זרקאווי נעשה מנהיגם של "הערבים-האפגאנים" שהתאמנו במחנהו, ונקראו "ג'נד אלשאם" _ "צבא סוריה-רבתי". אל אנשיו הצטרפו גם מוסלמים כורדים עיראקיים וסורים , ששאפו הצטרף לג'יהאד בצ'צ'ניה.
אחרי פיגועי התאומים, בעקבות ההפצצה האמריקנית על אפגניסטאן באוקטובר 2001, מילט זרקאווי את אנשיו ואת בני משפחתו משם. החילוץ המסודר והדרמטי ללא נפגעים קשים, דרך קנדהאר, לפקיסטאן (ממנה פונו הנשים והילדים לתורכיה והגברים לאיראן , שם התארחו אצל גלבדין חכמתיאר, מראשי המתנגדים לשלטון הטאליבאן שקיבל שם מחסה) הפך את זרקאווי לדמות נערצת.
בראשית 2002 – ככל הנראה, בעקבות לחצים אמריקניים – סגרו האיראנים את בסיסיו ואסרו למעלה מ-20 מאנשיו. הדבר האיץ את תוכניתו להגיע לעיראק ולהתיישב באזור שנשלט ע"י תומכיו הכורדים האיסלאמיסטים (בעיקר חברי האירגון "אנצאר אלאיסלאם" _ "תומכי האיסלאם") ולהקים שם שני מחנות אימונים. שמו נכרך כמי שהיה מעורב בפעילות טרור בירדן _ רצח סוחר היהלומים ישראלי, יצחק שניר באוגוסט 2001 ורצח הדיפלומט האמריקני, לורנס פולי, באוקטובר 2002, שבגינם נדון בהעדרו, עם עשרה מחסידיו, למאסר עולם.
המהפך אצל זרקאווי חל בתחילת 2003, כשהנשיא האמריקני בוש הורה על כיבוש עיראק. שמו של זרקאווי הוזכר בידי שר החוץ האמריקני דאז, קולין פאואל, בנאומו המפורסם באו"ם בפברואר 2003, ערב כיבוש עיראק, כמי שפעל בחסות המשטר העיראקי של סדאם חוסיין, דבר שהצביע על קשר (כביכול) בין עיראק לאלקאעדה.
במרס 2003 פלש צבא ארה"ב לעיראק. מאותו יום שינה זרקאווי את עמדתו הקודמת - קרי: לפעול להפלת המשטרים הערביים במזה"ת, החל במולדתו ירדן - והפך להיות הגורם המרכזי שהכריז ג'יהאד נגד האמריקאים בעיראק ותומכיהם מקרב מדינות הקואליציה ומקרב התושבים המקומיים. הללו, לשיטתו, הינם מנחילי "השקר הגדול הקרוי דמוקרטיה", המנוגדת לחלוטין לאיסלאם. שמו אף נכרך בפיגועים הקטלניים שאירעו בקזבלנקה במאי 2003 ובמדריד (מרס 2004) ויוחסו לפעילי אלקאעדה. אולם, לא נמצאו עדויות חותכות למעורבותו בטרור בזירה הבינ"ל.
מכל מקום, החל מאביב 2003 הצטייר זרקאווי כמנהיג הג'יהאד בעיראק, הן נגד הקואליציה שבראשות ארה"ב והן – ובעיקר - נגד עיראקים, אזרחים ואנשי צבא הנחשבים משתפי-פעולה עם הקואליציה ועם השלטון העיראקי החדש. דגש מיוחד הושם על השיעים, במגמה לגרום למלחמת-אחים בעיראק. זרקאווי עמד בעיראק בראש קבוצה איסלאמית קיצונית שנקראה בשם "אלתוחיד ואלג'יהאד" _ ה"הדבקות בייחוד (אללה) והג'יהאד" (מלחמת קודש איסלאמית בכופרים).
בכך, למעשה, החל ליישם את תפיסת העולם המוסלמית-סונית (המוכרת כ"סלפית-ג'יהאדית") הקיצונית אותה אימץ. תפיסת העולם הזו פותחה בעיקר ע"י ד"ר אימן אלדואהרי, מנהיג אירגון "אלג'יהאד" המצרי, שחבר לאלקאעדה והפך להיות יד-ימינו של בן-לאדן. עיקרה : מותר להרוג מוסלמים - כגון שליטים ערבים הפועלים נגד תפיסת האיסלאם הנ"ל ונחשבים לשליטים מושחתים המשתפים פעולה עם כופרים, או מוסלמים, לרבות אנשי-דת, המסרבים להצטרף לג'יהאד שהנו "חובה אישית" על כל מוסלמי.
ארה"ב נכשלה בעבר בחיסולו
הזירה העיראקית נתפסה ע"י זרקאווי ואנשיו כזירה האופטימאלית והאולטימטיבית לניהול מלחמת קודש ("ג'יהאד") ב"עומק הטריטוריה הערבית" והם חותרים "לייצא" את פעילות הטרור מעיראק אל מדינות ערביות אחרות שבשלב זה מצויות "על הכוונת": מצרים, סעודיה וירדן, שלוש מדינות פרו מערביות שאת משטריהן עוין "אלקאעדה" .
עיקר פעילות הטרור של זרקאווי נעשתה באזור המכונה "המשולש הסוני" , שבמרכזו העיר פלוג'ה , אך גם באזור בגדאד . בעקבות כך, פתח הצבא האמריקני (בסיוע כוחות עיראקיים) במתקפה-רבתי וממושכת על העיר פלוג'ה (אפריל-נובמבר 2004) כדי ללכוד את זרקאווי _ משימה שנכשלה לחלוטין.
כך הפך זרקאווי לדמות מופת של חסידי הג'יהאד בעיראק, בפרט והג'יהאד העולמי, בכלל . בשלהי דצמבר 2004 הוא אף הוכתר רשמית ע"י בן לאדן כ"ראש (או נציג) אלקאעדה במסופוטמיה-עיראק". בכך הוא נעשה כפוף לבן-לאדן, לאחר שקודם לכן נמנע מכך. אולם מאידך הוא הפך ממנהיג אירגון איסלאמיסטי מקומי, "ג'מאעת אל-תוחיד ואלג'יהאד", לנציג מוכר ומוערך של העומד בראש "הג'יהאד העולמי" - ובפועל ל"טרוריסט האיסלאמי הפעיל מס' 1" וה"מבוקש מס' 3" בעולם, נוכח הגבלה משמעותית בפעילותם של בן לאדן ו-ט'ואהרי, בהנחה שעודם בחיים.
בחלק מהאסטרטגיה של אירגונו קבע אלזרקאווי תוכנית פעולה המושתת על ביצוע פיגועי טרור קטלניים באמצעות פיגועי התאבדות והנחת מכוניות תופת. ירדן, בגלל משטרה החילוני והפרו-מערבי, הפכה לאחד מיעדיו. בשנים האחרונות נחלו כוחות הביטחון הירדניים הצלחות בסיכול ניסיונות לבצע פיגועי טרור ראוותניים על אדמת ירדן. בין השאר סוכל ניסיון פיגוע נגד גשרי הירדן במטרה למוטטם כליל, ונגד תיירים ישראליים ששהו במלון "רדיסון סאס" בצמבר 1999, אחד מבין המלונות שהיוו הפעם את היעד לפיגועים.
פיגוע שבוצע בירדן ויוחס אף הוא לאירגון "אלקאעדה" בעיראק (שאף נטל עליו אחריות) היה ב-19 אוגוסט כאשר שלושה טילי קטיושה בקוטר 107 מ"מ נורו מעקבה וכוונו ככל הנראה לעבר כלי שיט אמריקאי שעגן במפרץ עקבה. טיל אחד נחת בתחומי העיר אילת שניים נוספים במפרץ עקבה. כתוצאה מירי הטילים נהרג חייל ירדני. כוחות הביטחון הירדניים מצאו את המשגר וכמה טילים ועצרו כמה חשודים ממוצא עיראקי, סורי, מצרי וירדני.
בחודש מאי 2004, צפה העולם בזעזוע עמוק בעריפת ראשו של האזרח האמריקני ניקולס ברג, הראשונה בסדרה של עריפת ראשם של בני-ערובה, שהוצאו להורג בעיראק ע"י קבוצה איסלאמית "ג'יהאדית" (קרי: טרוריסטית). עריפת-הראש הנ"ל שודרה באינטרנט בשידור חי, שבמהלכו נראה היה אדם רעול-פנים, כשמסביבו שלושה רעולי-פנים נוספים, מקריא את גזר-דין המוות שהוטל על ברג ומזהיר בני-אדם מערביים אחרים שלא להישאר בעיראק, אחרת יהיה גורלם זהה.
מיד אחר כך, הוא נראה מוציא מחיקו סכין ארוכה ובקריאות-קרב קצובות של "אללה אכבר", התיז את ראשו של ברג חסר-הישע והציג את הראש הכרות בפני המצלמה, בחיוך של שביעות-רצון רבה וניצחון מופגן. על פי המדווח, מבצע עריפת הראש היה _ זרקאווי עצמו.
אירגונו של זרקאווי היה אחראי לפיגועי הטרור שהיכו בשלושה בתי מלון בירה הירדנית רבת-עמון בנובמבר 2005, וגרמו למותם של 57 בני-אדם ופציעתם של יותר ממאה אחרים. דעת הקהל הירדנית סערה על שלושת הפיגועים, וברחבי ירדן התקיימו הפגנות של אזרחים זועמים. כוחות הביטחון הירדנים כיתרו את ביתו של זרקאווי בעייירת הולדתו זרקא כדי להגן עליו מפי פגיעות התושבים.
ישראל הופכת ליעד של זרקאווי
בכו' אדר 23.3, התיר השב"כ לפרסם כי הצליח לעצור שמונה מחבלים, שהיו קשורים להתארגנות הג'יהאד העולמי _ אל-קאעידה _ בירדן. חלק מהמחבלים נעצרו כשהגיעו מירדן לשטח הרשות הפלשתינית, לאחר פגישה עם מפעיליהם בירדן.
בחקירת שירות ביטחון כללי התברר כי הפעילים בירדן, חלקם ממוצא פלשתיני, פעלו לגיוס סטודנטים פלשתינים באוניברסיטאות בירדן ולגיוס פלשתינים בשטח על סמך הכרויות קודמות, במטרה להקים תשתיות בשטח שיבצעו פעילות טרור בשם הארגון.
אחד התאים שגוייס ע"י ההתארגנות בירדן היה של פעילים בשכם, שפעלו להוצאתו לפועל של פיגוע תופת כפול בגבעה הצרפתית בירושלים. על פי התוכנית היו אמורים להתפוצץ במקביל מחבל מתאבד ורכב תופת. לטובת הביצוע קיבלו המחבלים כספים מההתארגנות בירדן.
באותו שבוע בו הותר לפירסום דבר מעצרם, נודע גם על הגשת כתב אישום לבית המשפט הצבאי בסאלם שבשומרון נגד שני תושבי שכם, עזאם אבו אל-עדס ובלאל חפנאווי, החשודים גם הם בגיוס מחבלים לביצוע פיגועים מטעם אל-קאעידה. השניים חשודים בתכנון פיגוע משולב של מחבל מתאבד ומכונית תופת. הפיגוע תוכנן להתבצע בפיצריה באזור הגבעה הצרפתית בירושלים. המחבלים גם תיכננו לפגוע גם ביעדים נוספים כגון: רחוב נווה שאנן באזור התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב ובתחנת אוטובוס ברחוב יוספטל בבת-ים. ב-10 בדצמבר 2005 נעצרו השניים בגשר אלנבי, ובכך נמנעו הפיגועים.
כל הממצאים הצביעו על כך שבהדרגה ניסה הג'יהאד העולמי למקד את פעילותו הטרוריסטית בישראל ובמדינות השוכנות סמוך אליה. אם עד השנה דומה היה שאל-קעידה מתמקד במלחמה במדינות המערב הגדולות, וישראל איננה יעד עבורו, כיום ברור שהארגון שם לו ליעד לחדור לתוככי ישראל. ככל הידוע, אל-קאעידה הקים תא טרור בשומרון עם כוונה שיהווה בסיס לתאים נוספים. הארגון הקים גם תאים בעזה ובסיני. תאים אלו יקלו על מחבלי הארגון ביציאתם לפיגועים במרכזי אוכלוסיה בלב ישראל.
האחראי להקמת התאים הללו היה כמובן אבו מוסעב אל-זרקאווי.