במסגרת פעולות "תנועת המרי העברי" נגד הבריטים יצאה בליל י"ח בסיוון תש"ז (18.6.1946) מחלקה של לח"י לחבל בבתי-המלאכה של הרכבת בעמק זבולון ולהרוס את הקטרים החונים שם.
היה זה יום לאחר מבצע "ליל הגשרים" של הפלמ"ח, והכוחות הבריטיים היו דרוכים ועירניים. בשטח היו כוחות אוייב גדולים. ממזרח לבתי-המלאכה - שדה-תעופה צבאי; ממולם - מדרום - מחסני הצבא ובתי-הזיקוק, ובהם יחידות משמר של הצבא הבריטי והלגיון הערבי; בסמוך - משטרת קריית-חיים המבוצרת, ובה כוח נייד רכוב על נושאי ברן.
גם בדרך הנסיגה המתוכננת היו מחנות צבא, ובסמוך מבצר המשטרה הניידת (P.M.F.) בשפרעם ובו כוח מצוייד בשריוניות.
מפקד הפעולה בן-עמי יולוביץ ("בועז") אסף פרטים על היעד בסיועו של ז'אק אלקלעי שעבד בבתי-המלאכה, כמה ממפקדי-המשנה חדרו ליעד מחופשים לפועלים, והכינו תוכניות פעולה, מקום הריכוז היה בדירה שכורה בקריית חרושת. קצין המבצעים של הלח"י יעקב בנאי ("מזל") פירט ללוחמים את היעדים והמשימות.
הכוח שכלל 45 לוחמים יצא ליעד בשעה 19.30 במשאית. היה זה הכוח הגדול ביותר שריכזה עד אז לח"י לפעולה אחת. ליד גשר כפר-חסידים ירדה חולייה אחת שתפקידה היה לחסום את הגשר במוקשים עשויים מלבנות טנ"ט.
ליד בתי-הזיקוק הורדו שתי חוליות נוספות של מניחי מוקשים ומחסומים, שמשימתן - חסימת כביש הקריות וכביש צבאי המקביל לו. ברכב נותרו 35 לוחמים, ביניהם 4 בנות. המשאית הגיעה ליעדה כמתוכנן בשעה 20.00, ועצרה מתחת לסככה שנמצאה כ-50 מ' לפני שער בתי-המלאכה.
ראשונים ירדו שני לוחמים לבושים במדי משטרה בריטיים, וחמושים בתת-מקלעים ורימונים. תפקידם היה להתגבר על משמר השער שכלל נוטרים ערביים ולפתוח אותו. השומרים, שחשדו במתקרבים, פתחו עליהם באש. רימון יד ומספר צרורות הבריחו אותם.
הפורצים חיברו מטען של ק"ג טנ"ט לשער ופרצו אותו. כל הכוח נכנס דרך השער והתפצל למשימותיו, כוח ב', שכלל חוליית חיפוי ושתי חוליות חבלנים, נע לעבר בתי-המלאכה; כוח ג', שכלל שתי חוליות חבלנים, נע לעבר הקטרים החונים משמאל לבתי-המלאכה ולגשר הקטרים, בחיפוי שתי חוליות שתפסו עמדות בשתי נקודות קיצוניות משמאל לבתי-המלאכה; כוח ד', שכלל שתי חוליות חיפוי וחוליית חבלנים, נועד לפעול בחלקו הימני של היעד, בו היו קרונות משא.
בעת ההתקדמות נורתה אש על כוח ד' מתוך קרון משא ושניים מאנשיו נהרגו. מקור הירי שותק. כוח לח"י השתלט על היעד והניח את מטעני החבלה. בזה אחר זה פוצצו האגף העיקרי של בתי-המלאכה, הקטרים, המדחסים והצילינדרים של הקטרים ולבסוף גם המנוף הגדול וגשר הקטרים המסתובב המכניס את הקטרים אל בתי-המלאכה. כוח ד' פרץ במקביל את הגדר והכין דרך נסיגה.
כוחות-המשנה החלו בנסיגה. ליד הפרצה התברר, כי חסרים מספר אנשים. מפקד הפעולה שלח חוליה לחפשם, והם נמצאו לאחר כ-10 דקות. הסתבר כי בשל הפיצוצים לא שמעו את אות הנסיגה (שריקות קצרות). לכוח היו שלושה פצועים, והוא נאלץ להשאיר בשטח את שני ההרוגים.
בסך הכול נמשכה הפעולה כ-50 דקות. הכוח נע בשטח הפתוח לעבר עיר גנים, כאשר השמיים מוארים ברקיטות ונשמעת תנועת יחידות צבא הכוללות שריון. הוא הצליח להגיע למשאית ופגש את שני הנהגים וחוליית מניחי המוקשים. הפצועים נשלחו לתחנת איסוף שנקבעה מראש, ושאר הכוח עלה על המשאית המחופה ביריעת ברזנט ודופן אחת שלה משוריינת בלוחות ברזל.
לאחר נסיעה קצרה, נתקלה המשאית במחסום ופרצה אותו תוך קרב אש, אולם מייד אחר-כך התנגשה בטנקים שחסמו את הכביש ונפתחה עליה אש תופת משלושה כיוונים: מלפנים מהטנקים, מאחור ומשמאל, מעמדות שבשדה הפתוח. מפקד הפעולה הורה לקפוץ מהמכונית ולהשיב אש. רק שישה הצליחו לעשות זאת ולחמוק, כמה מהם פצועים.
מספר יעקב בנאי (בכינויו המחתרתי "מזל"): "הפעולה בבתי המלאכה במפרץ חיפה, היתה מהגדולות שביצענו אך גם מהחמורות ביותר בשבילנו בתוצאותיה.
המטרה היתה לפגוע בצומת עצבים זה של התחבורה והפעולה היתה השלישית בשורת פעולות במשך שבוע ימים.
ברור ששורת הפעולות הללו העמידה על הרגליים את כל הכוחות הבריטיים ברחבי הארץ. ניתן היה לשער בנקל כי לאחר פעולות האצ"ל וההגנה יבוא תורה של לח"י. כמובן שהבריטים לא ידעו את מקום הפעולה אך היתה כוננות גבוהה ביותר ביחידות הצבא".
רוב האנשים במשאית נפגעו. אחד עשר, וביניהם המפקד, נהרגו, 11 נוספים נפצעו וביניהם שלוש בנות. 12 לא נפגעו ונשבו בידי הבריטים שהתעללו בהם קשות. 23 השבויים (כולל הפצועים) הועבר למשטרת קריית חיים, אחר כך לקישלה - כלא חיפה - ולבסוף לכלא עכו.
השבויים הועמדו לדין, התנהגו בעוז רוח תוך שירת הימנון לח"י, ודרשו לבטל את המשפט ולהעניק להם זכויות של שבויי מלחמה. בשל כך הוציא הנציב העליון הבריטי חוק המייפה את כוחו של בית-הדין הצבאי העליון לדון נאשמים שלא בפניהם. המשך המשפט היה בכלא עכו.
בי"ט מנחם-אב, נידונו 18 הגברים למוות בתלייה וארבע הבנות למאסר עולם. לח"י איימה להתיז את ראשי התליינים, ואכן תוך זמן קצר שונה פסק הדין למאסר עולם.
השבוי התשעה-עשר ז'ק אלקלעי, שהיה פצוע קשה, הועמד למשפט בנפרד, נדון למיתה וגם גזר דינו הומתק. בפעולה נפגע קשות המרכז הטכני של שירות הרכבות ונגרם נזק כבד של למעלה ממיליון לא"י, אולם גם מחתרת לח"י ספגה מהלומה מכאיבה, מחלקה שלמה מטובי הלוחמים יצאה מכלל פעולה.
האנדרטה לזכר הלוחמים ניצבת עד היום בצד כביש המבוא המערבי לקריית אתא, במקום בו נתקלו חיילי הלח"י במארב שריון בריטי, והוקמה לזכרם של ט''ו לוחמי לח"י שנפלו בפעולה. באנדרטה גם יערך הטקס היום בערב.
האנדרטה תוכננה ועוצבה בהתנדבות בידי האדריכל יעקב שלגי, איש המחתרת לשעבר. היא מורכבת משני חלקים: החלק התחתון - בונקר המיועד לשימוש כמוזיאון וחדר זיכרון, והחלק העליון - האנדרטה.
החלק העליון מורכב ממספר מוטיבים הקבועים על בסיס בטון מוגבה, שאל רחבתו מטפסים במספר מדרגות. המוטיב הראשון - עמוד בטון גבוה המתנשא לרום 13.5 מ' ומציין את האנדרטה למרחוק. בסיסו בדמות כף-יד הלופתת חרב, כאשר חלקה התחתון של החרב חודר לחדר הזיכרון. מוטיב זה מסמל את הלוחמים הנועזים, שנשאו את חרב המרד בשלטון הזר.
המוטיב השני - תיבה מלבנית מבטון (ברוחב 4 מ' ובגובה 2.5 מ') ועליה תחריטי פסים המזכירים פסי מסילת-רכבת שעוותו ונפגעו, סמל ליעד הפשיטה. על הקיר הכתובת "לוחמי חירות ישראל".
המוטיב השלישי - 15 מצבות משיש שחור, בדמות קובייה שצלעה 0.5 מ'. על כל אחת מהן שם הנופל וכינויו המחתרתי. המצבות מונחות על חלוקי נחל.
סיפור ההתקפה מופיע בהרחבה, בספר "בעקבות לוחמים"מאת ההיסטוריון אריה יצחקי.
לצפייה בכתבה בנושא לחץ כאן