סיקור אירועי טרור בארץ ובעולם מתאפיין באגרסיביות, רדיפת סנסציות, חוסר הכנה וחוסר בקיאות של כתבים, עבירות אתיות כבדות וגם סיכון חיי בני ערובה. כך עולה מהמחקר "סיקור תקשורתי של מעשי טרור", שערך הפרופ' רפאל כהן אלמגור במסגרת מכון חיים הרצוג לתקשורת חברה ופוליטיקה.
ממחקרו של כהן אלמגור עולה בין היתר כי כתבים זרים שילמו לפלשתינים על יידוי אבנים והשלכת בקבוקי תבערה, תמונות קורבנות פיגועים פורסמו ושודרו באופן לא אחראי כאשר בכך נחשפו בני משפחות נפגעי טרור לאובדן בטרם קיבלו הודעה מסודרת. עוד עולה מהמחקר כי התקשורת עורכת השוואה לא ראויה בין קורבנות טרור והיו גם סיקורים אשר סיכנו ממש את בני הערובה.
כהן אלמגור מצטט את דברי מי שהיה סגן ראש השב"כ גדעון עזרא שסיפר כי במהלך האינתיפדה בשנים 87 עד 93 כתבים זרים הציעו תשלום לפלשתינים כדי ליזום אלימות נגד כוחות צה"ל "התעריף היה 50 דולרים לידויי אבנים ו 100 דולרים להשלכת בקבוקי תבערה". בפיגועי ההתאבדות הראשונים בארץ שודרו תמונות מזירת האירוע כמעט ללא עריכה וכך קרה שבני משפחות הקורבנות ראו את יקיריהם יושבים מתים בתוך אוטובוסים מפוצצים. "זכור לרעה במיוחד תצלום המת באוטובוס קו 5 שפוצץ ברח' דיזנגוף. ככל הנראה איש במערכת לא תהה איך השפיעה התמונה על משפחת הקורבן...ההגינות והכבוד האנושי מחייבים כי השלטונות יודיעו למשפחות על מות יקיריהם לפני ששמות ההרוגים וקל וחומר תמונותיהם יופיעו בתקשורת".
כהן אלמגור מציין כי קיימות שמועות על כתבים אשר שילמו לטרוריסטים עבור ראיונות דבר שמהווה הפרה בוטה של כללי אתיקה ולסכן חיי אדם. עוד הוא מוסיף כי היו מקרים שבהם ערכה התקשורת השוואה בין בני ערובה וקורבנות לבין הטרוריסטים. למשל, "תכנית בוקר טוב אמריקה הראתה את משפחות הטרוריסטים האסורים בישראל והשוותה אותם עם משפחות חטופים".
ב 10 במרץ 77 השתלטו מוסלמים חנאפים על 3 בנינים שבהם שוכנים משרדי ארגון בני ברית בוושינגטון. כתבים מכל ארה"ב הגיעו וסיקרו באופן תמידי את הנעשה במצור שנמשך 39 שעות. מנהיג החוטפים חמאס עבדול חאליס דרש בין היתר למסור לו אנשים שהורשעו ברצח בני משפחתו. מי שנשא ונתן איתו התחמק בטענה שאינו יודע את מקום המצאם של המבוקשים "ואז בא כתב והדליף בלא משים שאחד מהם נמצא בוושינגטון". בכך פגע הכתב במו"מ. לאחר שחרור בני הערובה הם אמרו על כלי התקשורת כי הם "רעל". עוד אמרו: "לכלי התקשורת לא אכפת מאיתנו. הם היו שמחים אילו היינו מתים כי זה היה עושה סיפור יותר גדול".
באוקטובר 77 נחטף מטוס לופטהנזה והונחת במוגדישו. "קברניט המטוס יורגן שומן העביר מידע חיוני למגדל הפיקוח בדבר המתרחש במטוס באמצעות מערכת הקשר. כלי התקשורת שידרו את דבריו מבלי לקחת בחשבון כי הטרוריסטים עלולים לשמוע את השידור. כך אכן קרה, הם שמעו את השידור ומנהיגם זוהר יוסוף אקצ'ה רצח את שומן וזרק את גופתו אל מחוץ לתא הטייס למסלול הנחיתה". פרופ' כהן אלמגור מוסיף כי גם סיקור החטיפה בטלויזיה הישראלית היה בעייתי. "יחידה גרמנית מיוחדת למלחמה בטרור שהוקמה לאחר הרצח של 11 הספורטאים הישראליים במשחקים האולימפיים במינכן ב 72 שחררה את הנוסעים במבצע נועז בליל 18 באוקטובר 77. הקשב מיקי גורדוס הצליח לאתר את התדר של הכוח הגרמני במהלך ההכנות להשתלטות על המטוס ודיווח על ממצאיו לעורך החדשות חיים יבין, אשר החליט לשדר ידיעה בענין זה, תוך התעלמות מבקשותיו של גורדוס לחכות עד לאחר ההשתלטות על המטוס. הוא עשה זאת בתשע בערב, כחמש שעות לפני ההתקפה שנועדה להפתח בשעתיים לאחר חצות. יבין התעקש לשדר את הידיעה מבלי שייתן את הדעת להשלכות המסוכנות של שידור טרם הפריצה למטוס והאפשרות כי המידע יועבר לטרוריסטים במוגדישו".
מהמחקר עולה עוד כי ראיונות עם מחבלים תוך כדי ביצוע פעולות טרור משרת ברוב המקרים את ארגון הטרור ומשחק לידיו. "ראיונות אלו מהווים פרס ישיר למעשה הטרור". כמו כן ראיונות כאלו "מספקים במה מוצלחת להשקפות ארגוני הטרור", כותב כהן אלמגור.
לפרופ' כהן אלמגור גם שורת המלצות כיצד לשפר את הסיקור התקשורתי של אירועי טרור. בין היתר הוא כותב כי כלי התקשורת צריכים לשאת באחריות לתוצאות סיקוריהם, להמנע מכותרות סנסציוניות ומעוררות בהלה, מסיסמאות משלהבות ומחזרה מיותרת על תצלומים של סצנות עקובות מדם. כלי התקשורת אמורים להימנע מספקולציות מסוכנות בדבר תכניות הטרוריסטים, תגובות הממשל, אמירות טרוריסטים ודיווחים אחרים. הספקולציות עלולות להפריע לניהול המשבר ולחבל במאמצים להגיע לסיומו השליו.
מוטב שכלי התקשורת לא יראיינו טרוריסטים במהלך אירועים סחטניים. קוי התקשורת בין השלטונות והטרוריסטים צריכים להשאר פתוחים. אסור לכלי התקשורת להפריע לתהליך של מו"מ, ואסור לכלי התקשורת לשתף פעולה עם טרוריסטים שמביימים אירועים. כלי התקשורת נדרשים לגלות רגישות לקורבנות וליקיריהם. כלי התקשורת נדרשים לגלות זהירות בשידור פרטים העלולים לגרום נזק למשפחות הטרור.
אסור לפתוח את האזור שבו מתרחש אירוע טרור לכל מי שמצהיר על עצמו שהוא עיתונאי. יש לאפשר כניסה בעיקר לכתבים בכירים ומנוסים. כתבים זוטרים צריכים לעבור תהליך למידה במהלכו יפוקחו על ידי אדם בעל נסיון וזאת על מנת שיבינו את המורכבות של מצבים כאלה. הכשרה נאותה היא תנאי מוקדם הכרחי שכן חיי אדם מוטלים על הכף.