הצלם הישראלי מיקי קרצמן מגנה את השיפוץ שעשה צלם רויטרס עדנאן חאג' בתמונות מהפצצות חיל האויר בלבנון. שיפוץ שהגדיל את אפקט ההרס הישראלי כביכול. הצלם פוטר מרויטרס והושעתה הפצת כ 900 תמונותיו בסוכנות.
התמונה המקורית, אומר קרצמן לכתבתנו, היתה טובה יותר והשיפוץ היה חובבני. אבל בעיקר מדגיש קרצמן, גרם המעשה לנזק למקצוע הצילום. הוא פגע באמינות הצלמים "עכשיו כל מי שיראה תמונה יגידו: אה, כמו ההוא מרויטרס. זה חמור".
קרצמן השתתף אמש (ב) בפאנל 'צילום תחת אש' שנערך בביה"ס לאמנות קמרה אובסקורה. את הפאנל הנחתה העיתונאית ענת פישביין והשתתפו בו גם הצלמים: מיכה בר-עם, זיו קורן ומיקי קרצמן. עוד נטלו חלק עורך מקור ראשון אמנון לורד והסוציולוג רגב נתנזון.
בדיון התברר כי צה"ל אינו מרשה לצלמים ישראליים לצלם בחזית בלבנון מטעמים של שמירה על בטחונם. הצילומים המתפרסמים בארץ צולמו בידי דובר צה"ל או צלמים זרים.
צלם ידיעות אחרונות זיו קורן ממשתתפי הפאנל טען כי הדבר גורם לכך שהשליטה הבלעדית על דימויי המלחמה נותרה בידי החיזבאללה. הצלם שלמה ארד, אחד מהמשתתפים בקהל, תהה מדוע דוקא במלחמה זו שומרים כל כך על בטחונם של הצלמים כאשר בעבר, במלחמות קשות הרבה יותר, הצלמים כן נכנסו לחזית.
צה"ל לדבריו אינו מעניק הסברים להחלטה והוא מאפשר לצלם את החיילים בכניסתם לחזית וביציאתם. צילומי החזית הם צילומים 'תחת שליטה' שכן צה"ל מבצעם בעצמו. קרצמן מוסיף כי בסופו של דבר זורמים צילומים מלבנון, אבל באופן טבעי הצד השני מתענין בקורבנות שלו והתמונה שמתקבלת בארץ ובעולם אינה רחבה דיה, ובודאי שאינה לטובת הצד הישראלי.
הפאנל עסק גם בדילמות האתיות שבהן נתקלים הצלמים. הצלם מיכה בר-עם אמר כי באופן טבעי חלה שחיקה ב"אמות המוסר" של מי שנדרשים "לספק סחורה" עבור "מערכות התקשורת התעשייתיות". הצלם זיו קורן התווה את גבולות האתיקה ב"תכנת הפוטושופ לעיבוד תמונות". לטענתו תכנה זו יצרה בית גידול מסוכן לתכנים שקריים 'המטמאים' את רוב החומרים המגיעים מרשת האינטרנט. קרצמן טוען שלעיתים הדילמות מלוות את תהליך הצילום עוד לפני סוגיית העיבוד. כמו במקרה שבו נעשה צילום של הוצאה להורג ברצועת עזה בתקופת האינתיפדה הראשונה. הצילום נעשה בעדשה רחבה ופירוש הדבר כי הוא נעשה ממרחק אפס. אני לא הייתי מצלם ממרחק כזה והופך בכך לשותף, מדגיש קרצמן.
עורך מקור ראשון אמנון לורד הוסיף כי למעשה לחיזבאללה יש שדה פעולה אופטימלי להעברת מסריו. לדבריו מאז מלחמת העולם הראשונה חדלו הצלמים להיות בלתי תלויים והם משתייכים לאג'נדות ומפלגות.
"המצלמה משפיעה", מדגיש קרצמן, ברגע שהמצלמה נכנסת לזירה היא משנה התנהגות לטוב ולרע. למשל, אחרי פיגועים, כאשר מתקיימות הפגנות, עם בואן של מצלמות כולם מתחילים לצעוק ולהוציא זעם. קרצמן חושף עוד כי באירועי אוקטובר 00, באום אל פחם, הצלמים לא הפעילו את המצלמות עד להתחלת האלימות, זאת כדי לא ללבותה.
לדבריו נוכחות תקשורתית מסיטה את האירועים לכיוון כלשהו לטוב ולרע. חיילים והשוטרים מתנהגים יותר באיפוק מול מצלמות. "בעמונה השוטרים לא שמו לב מספיק לנוכחות מצלמה, ומצד שני המפגינים היו מודעים למצלמה. הם התחשבו בנוכחותה. היתה תחושה בשטח שהמפגינים הקצינו תגובות מול מצלמות. באירוע זה אף אחד לא היה בסדר. התחושה היתה שזו חוויה מתקנת להתנתקות, כאילו, 'אם לא הראינו להם בהתנתקות נראה להם בעמונה'".
קרצמן מתייחס לסגירת ערוץ 7 "איני מזדהה עם הקו שלכם אבל סגירת הערוץ היא פארסה אחת גדולה. חוקיות לא חוקיות, זה מגוחך. אחד הדיונים בפאנל עסק בהשוואה בין התקשורת החופשית כביכול בארץ, לעומת זו של לבנון שאינה חופשית. זה עלה בהקשר לכך שנטען שהחיזבאללה לוקחים את התקשורת למקום שאליו הם רוצים. דובר בפאנל על כך שבישראל אין תקשורת חופשית ובכך אינה שונה בהרבה מזו של לבנון", אומר קרצמן.