בתשובה לשאלת הורים מתייחס הרב יעקב אריאל לסוגייה מטרידה בעיקר בימי החגים המתקרבים, אך לא רק בהם: האם ראוי להביא לבתי הכנסת ילדים קטנים מתוך מגמה לקרבם לערכי התפילה, על אף שאלה לעיתים מזומנות מפריעים, או כהגדרת הרב הופכים את בית הכנסת לפעוטון ואת אבותיהם לשמרטפים.
בתשובה קובע הרב כי "רק ילדים מגיל 3 ומעלה אפשר להתחיל לחנכם לתפילה. אך לא די להושיבם בביהכנ"ס ולהלעיטם בסוכריות, לא כך מחנכים לתפילה. אחת הדרכים לחנכם כראוי היא לרכוש להם סידור מצויר מתאים לגילם שבו יוכלו להתפלל בהתאם לרמתם. אולם גם ילדים כאלו סבלנותם פוקעת לאחר זמן. לכן אין להביאם אלא לחלק קצר של התפילה ולא לכל התפילה".
עוד כותב הרב אריאל: "אין שום תועלת חינוכית להושיב ילד בביהכנ"ס זמן ממושך ולהעסיקו בעיסוקים שונים. אדרבה הוא עלול להתרגל לכך שביהכנ"ס הוא מועדון שעשועים ולא מקום תפילה מכובד. ברגע שילד אינו מסוגל עוד לשבת בשקט, על אביו לצאת עמו החוצה אפילו באמצע תפילת העמידה! השתקת ילד בוכה או מפריע, מפריעה למתפללים יותר מעצם התנהגותו של הילד עצמה".
בהמשך דבריו "עוקץ" הרב גם את ההורים שלא פעם אינם מתנהגים כיאות בבית הכנסת וכותב: "יש טוענים, עד שאנו עוסקים בהפרעות ילדים מדוע איננו מטפלים בהפרעות מבוגרים? צדק רב בטענה זו, אולם היא הנותנת: אין טעם להביא ילדים לביכנ"ס בו הגדולים מהווים דוגמא לא חינוכית. אולי ילמדו המבוגרים מגישתנו לילדים וגם הם יימנעו מהפרעות. ואם בכל זאת ברצונם לדבר, בניגוד למצופה ממתפלל מבוגר, לפחות שיצאו אף הם החוצה וישוחחו בחוץ, ואל יפריעו לאחרים ולא יחללו את קדושת ביהכנ"ס. ויהי רצון שנרבה קידוש ה' בעולם ונזכה שתפילותינו תתקבלנה ברצון".