בנק מזרחי-טפחות עתר נגד סעיף 102 (ב) בחוק פינוי פיצוי הקובע כי "בגין פרעון מוקדם לא ייגבה כל תשלום", בטענה כי נזקיו מביטול תשלום זה עומדים על כמיליון ₪ וכי מדובר בסעיף לא חוקתי שכן הוא פוגע בזכות הקנין של הבנק. עוד טען הבנק המדינה היתה צריכה לספוג את הפגיעה ולא הבנק.
השופטים: ברק, ביניש וג'ובראן דחו את עתירת הבנק וקבעו כי סעיף זה בחוק חוקי. השופטים כתבו כי ע"פ חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הבנק הוא בבחינת "אדם" וראוי להגנה חוקתית על הקנין. הגנה זו כתבו השופטים נמצאת במנגנון שיצר המחוקק בחוק פינוי פיצוי. מדובר במנגנון במנגנון "בטוחה כספית" - שהוא תחליף ל"בטוחה הקרקעית" – קרקע גוש קטיף שממנה נעקרו הישובים. 'הבטוחה הכספית' היא חשבון בנק מיוחד שמבטיח את מעמדם של הנושים. "העמדת הבטוחה הכספית לרשות הבנק המלווה מהווה גורם מאזן כנגד שלילת עמלת הפרעון המוקדם", כותבים השופטים.
עוד כותבים השופטים כי "הפגיעה בזכות הקנין של הבנק המלווה אינה חמורה כלל ועיקר. היא מידתית ביחס לתועלת הצומחת ללווים המשתחררים מעמלת הפרעון המוקדם".
בהמשך הם מוסיפים כי "בצדק ציינה באת כוח המדינה ש'התועלת שתצמח למתיישב מביטול העמלה היא גבוהה ביותר.. ביטול העמלה מקל על החייב הן מבחינה אישית והן מבחינה כלכלית בתקופה הקשה בה הוא נדרש להעתיק את מרכז חייו אל מחוץ לשטח המפונה. לעומת זאת הפגיעה בקנין הבנק כתוצאה מביטול עמלת הפרעון המוקדם הינה פגיעה לא משמעותית".