ארגונים ישראלים של ניצולי שואה וממשלת פולין הגישו המלצה לועדת פרס נובל להעניק את הפרס לחסידת אומות העולם, אירנה סנדלר. אם יוחלט להעניק לה את הפרס תהיה זו הפעם הראשונה שפרס נובל לשלום יוענק לאירוע שקשור בשואה.
מדובר ביוזמה משותפת למרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל, ארגון אושוויץ העולמי, אגודת ידידות ישראל - פולין, ארגון יוצאי קרקוב, ארגון יוצאי לובלין, וארגון יוצאי פולין. יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי שואה בישראל וארגון אושוויץ העולמי נח פלוג אומר כי "מתן פרס נובל לחסידת אומות העולם מהווה תשובה הולמת למי שעדיין מעז להכחיש את השואה". במכתבים ששלחו הארגונים לנשיא פולין, לך קצ'ינסקי, משבחים נציגי הארגונים את פעילותה של סנדלר ומביעים תמיכה במועמדותה לפרס. פלוג, שיגר גם מכתב לשגרירת פולין בישראל, אגניישקה מגדז'יאק – מישבסקה, והודיע על הצטרפות להמלצת פולין בנושא.
"הגברת סנדלר מוכרת לנו, לניצולי שואה – יהודים יוצאי פולין, ובמיוחד יוצאי ורשה, כאשה מיוחדת במינה שהצילה מאות ילדים יהודים בתקופת השואה." כתב פלוג והוסיף: "כחברה בארגון 'ז'גוטה', ארגון פולני מחתרתי שמטרתו היתה הצלת יהודים, הצליחה גברת סנדלר להבריח מדי יום ילדים רבים יהודים מגטו ורשה לצד הארי ודאגה למצוא להם מקלט. מעשיה המופלאים וגבורתה ידועים לניצולי השואה בארץ ועל כך היא גם זכתה לקבל את תואר הכבוד - חסידת אומות העולם". כתב פלוג והוסיף: "מתן פרס נובל לחסידת אומות העולם הוא לא רק הכרת תודה לאלו שעשו כל שביכולתם, תוך סיכון חייהם, להצלת יהודים. מתן הפרס הוא גם תשובה הולמת למי שעדיין מעז להכחיש את השואה".
יו"ר ארגון יוצאי קרקוב לילי הבר כתבה לנשיא פולין, לך קצ'ינסקי: "אירנה סנדלר בפעולותיה נכנסה ללב החושך של המאה העשרים, על מנת להאירו ולהציל אלפי אנשים". והדגישה, "היא אף פעם לא עשתה דבר לפרסום פעולותיה אלא להיפך, כל תבונתה, טוב לבה וחייה הוקדשו להצלת חיים ואחר כך לחינוך והבנת הקשיים של הניצולים".
יצויין כי בשנת 1965 העניק "יד ושם" לאירנה סנדלר את התואר חסידת אומות עולם על פעילותה למען הצלת יהודים בתקופת מלחמת העולם השניה. נמסר כי את פעילותה למען היהודים החלה סנדלר עם פרוץ המלחמה. היא דאגה להקמת בתי תמחוי בורשה לעניים, יתומים וחסרי בית יהודים שרכושם וחשבונות הבנק שלהם הוחרמו בידי הנאצים. ב-1942 הצטרפה סנדלר ל"זגוטה" (מועצת הסיוע ליהודים) ותחת השם המחתרתי "יולנטה", פעלה למען הצלת ילדים יהודים באופן שיטתי. היא הבריחה אותם מהגטו ומסרה אותם למנזרים או למשפחות נוצריות, כשהם נושאים ניירות מזוייפים שהיא וחבריה במחתרת הפולנית סידרו להם. סנדלר גם דאגה לתעד כל פעולה כזאת: היא רשמה בצופן את שמו המקורי של הילד, את שמו החדש ואת שם משפחתו המאמצת או שם המנזר שאליו הועבר. זאת, על מנת שבתום המלחמה ניתן יהיה לברר את זהותם של הילדים ולהחזיר אותם למשפחותיהם. את הרשימות היא הכניסה לכדי זכוכית והטמינה אותם באדמת גן. כך הביאה להצלת כ-2,500 ילדים.
באוקטובר 1943 נאסרה סנדלר בידי הגסטפו. על אף שעברה עינויים קשים רגליה נשברו ומאז היא נאלצה להלך בעזרת קביים היא סירבה לדבר ולחשוף את זהות הילדים שהצילה. בית דין נאצי גזר עליה עונש מוות, אבל חבריה למחתרת הצליחו לשחרר אותה. סנדלר קיבלה זהות חדשה וחיה במסתור עד סוף המלחמה.
בשנת 1991 היא זכתה לאזרחות כבוד של ישראל. סנדלר, היום בת 96 ורתוקה לכיסא גלגלים.