דובר החמאס, איסמעיל רדוואן, אמר היום שההסכם כלל את הפסקת ירי הרקטות לעבר ישראל, בתמורה ל"הפסקת התוקפנות הישראלית ברצועת עזה ובגדה המערבית". לדבריו, אבו-מאזן אמר לפלגים הפלשתיניים שהסכימו לרגיעה ש"ההסכם יכלול את הגדה המערבית". הוא ציין כי לא הוגדרה תקופה ספציפית לתחולת ההסכם וכי הפלגים הפלשתיניים יתכנסו מדי פעם כדי לבחון ולהעריך את עמידתה של ישראל בהסכם.
פרשנות: כל פעולה ישראלית תיחשב לעילה לגיטימית לירי רקטות
בעברית פשוטה: להבנת החמאס ישראל צריכה להפסיק את כל פעולותיה הן ברצועה והן ביו"ש, וכל פעילות ישראל תיחשב כהפרת ההסכם, וממילא לירי "לגיטימי" של רקטות. החמאס, לעומת זאת, התחייב רק להפסקת הרקטות ברצועה – אבל לא התחייב להפסיק את פיגועי ההתאבדות. בראיית החמאס, ה"רגיעה" משמעותה שעל צה"ל נאסר מעתה לסכל את הפיגועים שהחמאס ושאר האירגונים יוכלו להוציא לפועל באין מפריע. וגם כך אירגוני הטרור הם שיתכנסו מדי פעם להחליט האם הגיעה השעה לחזור לאלימות או שעדיין לא.
חשוב שממשלת ישראל, אחרי שכבר קיבלה את ההחלטה הנואלת על "הפסקת אש", תעמוד על שלה - אם היא מסוגלת לכך – ש"הפסקת האש" לא תכלול את יהודה ושומרון. ביהודה ושומרון ה"עימות" הוא סיכולי פיגועים. אלמלא הפעילות האינטנסיבית של צה"ל בכל רחבי יו"ש, היינו מלווים עשרות הרוגי פיגועים מדי חודש. ומי שיטען את טענת האיוולת על הגדר ה"מונעת פיגועים", כדאי שישים לב לנתונים ששמע אתמול שר הביטחון בסיורו בתוואי גדר ההפרדה: ראש מנהלת "דרך אחר", תת אלוף ערן אופיר, הציג את נתוני בניית גדר ההפרדה, מהם עולה כי רק 51% ממנה מבוצעים, 14 בביצוע, עוד 10 בבג"צ והיתר עדיין בשלבים ראשוניים מאוד של תכנון עידכון תוואי ודיונים שונים.
אם רק 51 אחוזים מהגדר מסכלת מאה אחוזי פיגועים (בחצי השנה האחרונה), משמע שלא הגדר סיכלה אותם. אם כן, מה התועלת בגדר הזו?