דבר העורכת
כיצד משנים את התודעה?
בשבת עיון (ויצא), שארגן "מטה צפון" באריאל, נשאלה שאלה זו פעמים רבות.
השאלה העומדת על הפרק היא איך אנחנו, הימין בכלל וה"כתומים" בפרט, גורמים לצבור הגדול, הדומם, הפסיבי, שבסיסו ימין-לייט מסורתי , ושעל פי רוב הסקרים הוא מהווה לפחות מחצית האוכלוסיה היהודית במדינה, לשנוי התודעה כך שיתן בטוי ציבורי לערכיו, וינחיל אותם לילדיו .
איך מאפשרים לצבור זה "להתנקות" מהסימון המתמשך לאורך שנים, שנגרם על ידי תקשורת ההמונים? איך מנתקים אותו מהסם, ומשנים את התודעה? איך "מחליפים את השבב במוח"?
איך מנחילים לילדי ישראל את מורשת עמם, את הערכים שלאורם התקיימו יהודים אלפי שנים? איך הורה מנחיל לילדיו את מה שחשוב ויקר לו?
איך מביאים את ההורה להיות המנחיל ערכים לילדיו כך שעשיה חיונית זו לא תעשה רק על ידי המטפלת, הגננת, המורה?.
הנחלת ערכים המשפיעים על דרך חיים, מצריכה השקעה עצומה, ממושכת, עקבית, עם דוגמה אישית מצד המנחיל.
במדינת ישראל של היום המנחילה הראשית של השקפת עולם וערכים, היא הטלביזיה. מולה יושבים ילדים ונוער שעות רבות. אין צורך להזכיר מה הם סופגים ממנה. ידוע מה הם אינם מקבלים. ראשית, קרבה חיונית וחשובה שאין לה תחליף בין הורים לילדיהם. בנוסף לכך אהבת המולדת, העם, ערכי התורה והמורשת. כל זאת המוני ילדי ישראל אינם מקבלים מהמחנך הלאומי הקולקטיבי- הטלביזיה הישראלית.
נכון שבקרב היהודים שומרי המסורת, ובעיקר בקרב הצבור הגדל והולך של צעירים וצעירות בעלי מודעות לחשיבותו של החינוך ההורי, שלרובם אין גם מכשיר טלביזיה בביתם, המצב שונה לחלוטין. ציבור זה קטן מדי.
בשבת העיון עלו הצעות כיצד ניתן להגדיל ציבור זה. העיקרון המנחה הוא לא להסתגר ולדאוג רק לילדינו. לא לוותר מתוך יאוש על השפעה במערכות החינוך והשלטון. למצוא דרכים להשפיע, כדי להביא למודעות את החשיבות בהנחלת ערכיו ותרבותו של העם היהודי לדורותיו.
"מטה צפון" מחפש את הדרכים להנחיל את הקשר לעם ולארץ. בחנוכה,החג הכי לאומי במסורתנו, נעלה לחומש שהוחרבה בידי זדים, ושם נדליק נרות חנוכה לאות כי לא ויתרנו (ביום שני ג' ד'חנוכה). בהמשך, ביום חמישי (ר"ח טבת, ו' ד'חנוכה) נבקר במאחזים שבאזור יצהר בשומרון כדי לבטא את דבקותנו בכל חלקי ארץ ישראל, ואת תמיכתנו במי שמוכן להקריב למען בנינה.
הצטרפו אלינו.
מרים בר-יוסף www.shoresh.org.il 0524370629
______________________________________________________
פסוקו של שבוע
וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹקים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ:
וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ:
(בראשית, וישלח,לה, יא)
______________________________________________________
ברור רעיוני- מטה צפון- "אשל השומרון" אריאל
הגיעו כשלושים משפחות, מכל רחבי הארץ.
אחרי התפילה וארוחת ליל שבת החל הברור הרעיוני "מכפר דרום עד חוות מעון" , אחרי מלחמת לבנון 2.
ראשון הדוברים היה הרב יגאל קמינצקי, הרב האזורי, גוש קטיף, המתגורר היום עם משפחתו במחנה ניצן.
הרב יגאל תאר את הגוש שחרב, כשהיה בשיא תפארתו. האוכלוסיה היתה מורכבת ברובה מיוצאי "עירות הפיתוח" שבדרום: שדרות, נתיבות, אשקלון, אופקים. בגוש הם הוכיחו כי נחשלות, עוני, והרגשת קיפוח אינם צריכים להיות תופעות לואי למי שבא מאותן עירות. במקום בו ניתן לכל אחד לעבוד את האדמה הטובה (לא "מקוללת" כפי שהגדירוה ערביי הסביבה), יחד עם לימוד תורה במוסדות הרבים, באוירה של חיים על פי התורה, ניתן להגיע להצלחות אדירות, גם כלכליות. למרות 18 שנים של אינתיפאדות, פיגועים, ושאר מרעין בישין, הם לא נשברו. הם הקימו אימפריה, תורנית וכלכלית וזו היא שהביאה עליהם את החורבן. השמאל על כל שלוחותיו במוסדות השלטון , המשפט, האקדמיה והתרבות לא יכול לשאת אותם שירשו אותו בבנין הארץ כי השמאל רואה בציבור האמוני איום על אורח חייו.
היום, אמר הרב יגאל, למרות שניסו לפרק את קהילותינו, הן נותרו רובן כמעט שלמות ,והן המאפשרות לכל יחיד ומשפחה לחזור אל דרך היצירה ברוח התורה, ולא להישבר.
מגורשי קטיף מוכנים היום להמשיך ולפעול בתוך עם ישראל. הצורך הוא גדול: בערים מעורבות כמו עכו ויפו יש למנוע את דחיקת היהודים החוצה על ידי בריונים ופורעים. במקומות של שממה רוחנית יש להגדיל תורה .לכן מוקמים גרעינים תורניים.
"פנים אל פנים" , מפגשים עם עם ישראל הנשטף על ידי התקשורת, מתנהלים כמו בעבר הלא רחוק. למי שחוו את סבל הגרוש עדיין יש את כוחות הנפש לבוא אל תושבי שדרות כדי להסביר להם מהיכן באנו ולאן אנחנו הולכים.
הדובר השני היה חבר הכנסת אורי אריאל
הוא הזכיר את העשיה הפרלמנטרית למען המגורשים, המורחקים בצווים מינהליים מהמאחזים, המאבק נגד הגדר ועוד. בעיקר התמקד בחוסר היכולת של הימין לבטא במנדטים את כוחו האמיתי. בתגובה לשאלה ענה כי ההפרדות ממפלגתו של ליברמן היתה מתוך שקולים אלקטורליים, וגם שאין רצון ללכוד להתאחד עם "האחוד" , מפני שנתניהו רוצה להיות במרכז.
עיקר שיחה זו היה רב-שיח עם הקהל. דובר על הצורך לשנות את התודעה בציבור תוך כדי מתן בטוי לערכים אחרים מאלו השולטים בהוויה הציבורית היום. נשמעו טרוניות על החכי"ם "שלנו" שאינם עושים די, לצורך איחוד השורות לדעת אנשים בקהל.
בשבת לאחר התפילה והארוחה נשא דברים עמנואל שילה עורך "בשבע"
הוא סקר את אמצעי התקשורת העומדים לרשות הימין, את האפליה וההטיה בכל ערוצי התקשורת המשודרת. דבר על הניסיונות הריאליים והלא ריאליים כיום לגייס כספים ולפתח תקשורת שתביא את הערכים והדעות של הימין, מחצית האוכלוסיה היום, לידי בטוי.
הוא הרחיב על האמצעים לבטוי הכעס וחוסר שביעות הרצון שלנו מההטיה: על ידי חרם צרכנים מושכל. דובר גם על הדרך לקבלת רשיון לערוצי שידור ברדיו, וזיכיונות לערוץ טלביזיה. ישנן דרכים לפעול. צריך להרים את הכפפה.
במוצ"ש סכם את השבת שבתאי שירן ממטה צפון
שבתאי פתח בציטוט מתוך דבריו של הרב קמינצקי ש"השמאל רואה בנו איום", אכן עלינו להפנים את העובדה שהשמאל רואה בערכים שלנו איום על אורח חייו ועל כן הוא יהיה מוכן לגרש אותנו מבתינו, להחריב את ישובינו, להרוס את בתי הכנסת שלנו ולהוציא מתים מקבריהם כפי שכבר הודה יאיר לפיד לאחרונה.
ועלינו להיות ערים לעובדה שאם לא ניקח אחריות על גורלנו וגורל המדינה, עלולה המדינה הזאת חו"ח ללכת לאיבוד.
ועל כן שם לא מטה צפון למטרה למנוע "הרדמות בשמירה" על גורל מדינת ישראל, מטה צפון שם לו למטרה לשמור על תסיסה תרבותית ותסיסה של עשיה, תסיסה שתשדר את המסר שלמרות החורבן לא התיאשנו ואנחנו פועלים לליכוד השורות ולהפיכת הכוח הלאומי לגורם משמעותי בהתווית ערכיה ויעדיה של מדינת ישראל שהיא המדינה שלנו.
ועל כן מצפה מטה צפון מכל המשתתפים בכנס לשמור על קשר עם המטה באמצעות המידעון, להעביר את המסר לחבריהם ולהרחיב את מעגל השותפים לארגון.
מטה צפון מצפה מחבריו לפעול. איש איש לפי כוחו אך כל אחד מחויב בפעילות, בין אם מדובר בטיול למאחזים בחנוכה, או עליה לחומש, או הפגנה בגבעת שמואל, או קניית מוצרי יש"ע או תרומת כסף למשפחות העצורים.
מטה צפון מצפה מחברי הכנסת של הימין לראות עצמם כאלטרנטיבה שלטונית ולא להסתפק ביצוג מגזרי, כי הימין מהווה את רוב העם, רוב המצפה למנהיגות.
שבתאי הודה לכל משתתפי הכנס וקרא להם להתכונן לכנס הבא.
סכמה : מרים
-------------------------------------------------------------------
המאבק על המאחזים
להיות עם חופשי בארצנו.
השעה חמש לפנות בוקר., שוטרים דופקים על דלת ביתך. אתה קם מנומנם, והם פורצים פנימה מחפשים את הבן. עוברים בין החדרים מסנוורים את בני הבית הישנים. הוא נמצא. מבועת ומבוהל מתוך שינה הם מחתימים אותו על פתק. עדין בתוך חלום, לא מבין. לכשיתעורר וירגע תקראו יחד :"צו הרחקה לחצי שנה, מהבית הלימודים והעבודה... תוקף הצו יחל בעוד ארבעה ימים.." גזירת גלות ומוגבלות! למה? למה?
את אם צעירה, מתעוררת לקול בכיו של ילדך. בחלון מעל עריסתו פנים של שוטרים וברקע דפיקות רמות מבעד לחלון חדר השינה כשאת בכותונת לילה הם יושיטו לך פיסת נייר ויבקשו את בעלך. "הוא איננו" את מגמגמת בבהלה והם יוצאים לחפש בין הבתים, אולי בבית הכנסת.. בעוד רגליך רועדות את קוראת את שנגזר על בני ביתך. בעלך מורחק מהבית, מהישוב, מהאזור. את בסוף הריון ובחישוב מהיר את מבינה שלחדר הלידה תאלצי להגיע לבד... אין הסברים אין את מי לשאול! למה?
ערב חג. אתה בונה את הסוכה המשפחתית, מתלוצץ עם חברים שבאו לעזור, מתכנן את חול המועד. לפתע פורצת קבוצת שוטרים לסוכה. חוטפים אותך ללא הסבר מול עיניהם הנדהמות של החברים ומכניסים אותך למכונית משטרה. כעבור שלוש שעות תחזור הביתה בלווי צו גירוש, מה עשית? איפה תישן? על ספסל בגינה הציבורית, אולי תצטרף לארוחות של "הומלסים" במרכז העיר. אולי בכלל גם לספסל ולעיר הזאת אסור לך להכנס. למה?
נשמע דמיוני? נשמע לא הגיוני ובלתי אפשרי?
הסיפורים הללו מתרחשים במציאות. לא! לא בתקופת שלטון התורכים או הבריטים בראשית המאה. הכל מתרחש במדינה דמוקרטית, מדינת רווחה. מדינה המתיימרת להיות שופטת עפ"י חוק ומוסר, יושר וצדק. מדינת ישראל שנת 2006!
לשם הבהרה: צו מנהלי זהו עונש ללא הגשת כתב אישום וללא משפט, אותו קובע אלוף פיקוד צבאי. רק ביו"ש ישנו שלטון צבאי על אזרחים שהם חלק מהמדינה. אין עוד מדינה בעולם בה אזרחים המשלמים מיסים למדינה ומשרתים בצבא – מקבלים צו גירוש ע"י הצבא!
מאחורי כל סיפור שם. שם של אב, של בן. מאחורי כל שם סיפור של משפחה שנגזר עליה ללא כל הסבר, עילה או תביעה משפטית לשנות את אורח חייה בפתאומיות, לגלות, להתנתק להיפרד. לצאת תוך זמן קצר מהבית אל הלא נודע. לאבד פרנסה, חברים ומקום לימודים. לנדוד עם המשפחה ולעיתים בלעדיה. מול הנימוק "אתם מסוכנים" לא עומד אחד שיסביר מדוע, שישתמש בכלים משפטיים רלוונטיים. המסרבים לשתף פעולה עם עונש זה נכנסים למעצר עד שיתרצו ל"שלטונות החוק". על מעצר, כמו גם על חלופה של חיי נדודים אי אפשר לעבור לסדר היום. למורחקים, לבני משפחותיהם ולציבור המלווה אותם ברורה המגמה. בהעדר כל הגיון אחר מאחורי הצווים נוצרת התחושה שלאור הקושי לבצע "פינוי מאחזים" מנסים השלטונות להרוס את המאחזים באמצעות התנכלות ליושביהם, מעין שיתוק המערכת כהכנה להריסתה.פגיעה פיזית במרקם החיים בישובים ובמקביל מסכת תקשורתית של השפלה, הכפשה ביזוי ודה לגיטימציה למתיישבים עצמם ולציבור הדתי לאומי כולו.
אריאל גרונר, מעמודי התווך של עמותת "חוננו", הוכנס למעצר מינהלי בכלא למשך חודשיים, ולאחר ששוחרר בהחלטת בית משפט, קיבל צו המחייב אותו לשהות במעצר בית בתוך קרוון בישוב רותם שבבקעה. בקרוון היה ציוד לשהיית אדם בודד, בעוד שגרונר נשוי ואב לתינוק. צה"ל הודיע לגרונר שאינו מחויב לדאוג לתנאים לאשתו שכן "היא לא קיבלה את הצו". אריאל מתקיים בתנאים מחפירים של חוסר ציוד בסיסי. דוד, אביו של אריאל, זועם על התנאים הקשים ועל כך שאפילו לחם וחלב אין באפשרותו לקנות כי יציאה כזו מהווה הפרה של הצו "אלמלא האנשים הטובים ברותם ששלחו אוכל ומזרונים אי אפשר היה להסתדר" מסכם דוד.
נריה אופן נשוי ואב לחמישה ילדים, הוגלה מביתו למעצר בפעם הראשונה בעת ביצוע גירוש יהודי גוש קטיף. כעת הוא חי בבית הוריו למשך חצי שנה עקב צו ההגליה החדש. שוב לא ניתנה כל הנמקה. נעמי, אשתו, מתארת חיים בגבעה מרוחקת, תשע משפחות בלבד כשמתוכם שני גברים מנועים מלהכנס. "החלטנו להמשיך ולחיות בגבעה למרות הסכנה הבטחונית, למרות שנריה איננו כאן להגן עלינו. חשוב לנו להמשיך בשגרה, לגור בגבעה, לשלוח את הילדים לבי"ס ולגנים, המשפחה לא יכולה לנדוד כל פעם מחדש". הילדים קוראים לאבא "אבא של שבת" – רק אז המשפחה מתכנסת יחד, ורק בבית הוריו בירושלים. הוריה של נעמי גרים בקרית ארבע, גם לשם אסור לנריה להגיע. הפעם, נריה אפילו לא פנה לבית משפט, לנסות ולערער על הצו :" הכל הצגה אחת גדולה. כל החומר "סודי" , גם לעו"ד לא ניתן לעיין בו, כך שאין שום יכולת להתמודד מול השב"כ הבא ולוחש על אוזנו של השופט"
את התסכול מהמערכות המשפטיות חווים בעוצמה רבה גם עירית אלברט, בעלה בעז וחמשת ילדיהם. עירית מספרת :"בעז, שהיה מפקד כיתת כוננות ובקשר הדוק עם מחטי"ם ומפקדים מורחק לשנה שלמה בטענה שהוא מסוכן?" בעז מתפרנס מגינון, חקלאות ועבודה עם נוער בסיכון. הצו הרחיק אותו למרכז הארץ רחוק מהעבודה ומהנערים אותם טיפח. בג"צ שהוגש לפני כחודשיים קבע דיון בעניינו רק בחודש הבא, כך שבינתיים לאחר נסיונות ערעור ודיונים משפטיים שלא צלחו (רק כדוגמא: בבית הדין הצבאי בו מתבצע הערעור יושב קצין בדרגת תת אלוף. משהו מעלה על דעתו שהוא יעז לסתור את קביעת האלוף??), בעז חזר לביתו. המשטרה עצרה אותו באשמה של "הפרת צו אלוף" והוא יושב כעת בכלא ומסרב לחתום בערבות שלא יכנס ליו"ש: "הצו האלוקי של יישוב הארץ קודם לכל צו אנושי אחר, ואני מסרב לפקודת הגירוש" את ימי תוקף הצו סופרים במשפחת אלברט עפ"י גיל הבת הקטנה רחל, שנולדה ביום מתן הצו.
גלעד פולק בן 20 נחטף, כפשוטו, בדרך לעבודה, והובא למשטרה ללא הסבר. גלעד ויסכה, אשתו הצעירה נאלצו לקיים את תנאי הצו, ויצאו תוך שלושה ימים מהבית שבנו בחוות מעון. בחודשים שחלפו מאז הם נודדים עם תרמיל על הגב ממקום למקום ומקבלים אכסניה זמנית אצל בני משפחה וחברים. כעת גלעד מובטל. ניסיון שלו לחזור הביתה עלול לגרום למאסר עד תום ההליכים.
נאמנות השוטרים למשימתם מביאה אותם לפנות בוקר גם אל בית משפחת מגורי, בגבעת רונן. יהויריב מתאר את החוויה הקשה של אשתו כשהשוטרים מקישים על חלון חדר השינה וחודרים עם הצו אל תוך הבית. יהויריב הורחק לשנה. שטחי החקלאות שמהם התפרנס ננטשו והחיטה קמלה בשטח. אשתו אבדה את מקום עבודתה, ושניהם עברו לגליל, למקלט זמני.
הוריו של אוריה כהן, בן 20, תלמיד ישיבה ביצהר נדהמו לקבל את הצו. אוריה, צעיר עדין ושקט. גם הוא, ללא הרשעה וללא כתב אישום. נודד, מורחק מיו"ש, אינו יכול להמשיך ללמוד בישיבה וגם לא להגיע אל בית הוריו הגרים בקרנ"ש.
אלעד קלר, תושב היישוב מעון שבהר חברון, תלמיד ישיבת יצהר, התנגד לצו ההרחקה והמשיך במסלול חייו. הוא נתפס ע"י כוחות המשטרה, הוכה קשות בהיותו עם אזיקים ונשלח למעצר. אלעד עדיין מסרב לחתום, מסרב לצאת מהישיבה ומבית הוריו. עקב סירובו הוא יושב בכלא. איתו בכלא עצור גם מאיר ברטלר. מאיר החליט לשבות רעב על מנת לעורר את הציבור להתקומם נגד הצווים ולערער על חוקיותם ותוקפם. אשתו, ערגה, בסוף הריונה השני. האם יזכה מאיר להיות עימה בלידה?
הסיפורים חוזרים על עצמם – צווי גלות והרחקה מיו"ש למשך חודשים ארוכים. הסיבה סודית ומונפקת מפס הייצור של השב"כ הישראלי. מעולם לא ניתנו הסברים, לא הוגשו כתבי אישום. לעו"ד מטעם המגורשים אין גישה לחומר או לעילת הצו. אופן אכיפת הצו אינו מבייש מדינה טוטליטרית: האזנות לטלפון, איתור המגורשים באמצאות המכשיר הסלולרי, הכנסת מידע כוזב למחשבי המשטרה כך שכל שוטר תנועה יכול לעצור לחקירה. חיפוש בשעות היום והלילה בבתיהם, בבתי ההורים, בישיבה, כולל תחפושות ושקרים. מרדפים ע"י צוות שהוכשר למטרה מזוויעה זו.
כדי להבין את עומק השערורייה האנושית והמשפטית הגלומה במערכת ברדיפות נגד המתיישבים ביו"ש חשוב לצטט את פסיקת השופט ברק, לשעבר נשיא בית המשפט העליון, לגבי עבדול נאצר מוצטפה אחמד עצירה קבע השופט ברק את העובדות הבאות: אחיו מבוקש על רצח שניים ביצהר ותשע עשרה נפשות בשני פיגועים בעמנואל. הוא הודה שידע שאחיו מבוקש ובכל זאת סיפק לו מזון, בגדים ומכונית. כמו כן הסיע מס' פעמים מחבלים שנפצעו מהפעלת מטען חבלה לבי"ח. על בסיס עובדות אלו החליט השופט לבטל את צו ההרחקה שהוא נגדו מכיוון שהפעולות האקטיביות שנקט נופלות מרמת הסיכון הנדרשת עפ"י סעיף 7 באמנת ז'נבה הרביעית "סכנה ממשית לבטחון האיזור". על כך הוסיף השופט שהמטרה להרתיע אחרים אינה עילה מספקת להוצאת צו הרחקה. המטרה חייבת להיות "למנוע סכנה בטחונית שאין אפשרות סבירה למונעה ע"י נקיטת אמצעים משפטיים רגילים". מכאן, שסייען מרצחים ערבי זוכה להגנה חוקית מחמירה, בעוד שזכויותיו של המתנחל – הפקר.
הצווים בתוקפם, למרות שראש השב"כ, יובל דיסקין הודה שהוא מסופק אם מתן הצווים נמצא במסגרת סמכויות השב"כ. אף ח"כ עמי איילון, ראש השב"כ לשעבר טען אף הוא שחוק השב"כ לא מאפשר מתן צווי הרחקה.במהלך השבועות האחרונים התגבשה קבוצה של חכי"ם בראשות ח"כ צבי הנדל ואורי אריאל וביוזמת אורית סטרוק, במטרה לבטל את הצווים ולמנוע את הישנות התופעה.
במקביל לכך, מלווים את המשפחות אנשי עמותת "חוננו" בנסיונם המשפטי, בליווי בדיונים ובבתי המעצר ומחזקים את העצורים ואת בני משפחותיהם. חשוב להדגיש: העצורים יכולים להשתחרר מהכלא בכל רגע נתון, לאחר שיפקידו ערבות ויצהיר שאינם נכנסים ליו"ש. הם יושבים במאסר, רחוק ממשפחתם כדי לומר מסר ברור וחד משמעי: יהודי לא עוזב את ביתו בא"י!
איך אפשר לעזור?
• בכל מוצ"ש מתקיימת "מלווה מלכה" בשני מוקדים: בשעה 20:00 בגבעת שמואל, מול ביתו של אלוף הפיקוד יאיר נווה, ובשעה 21:00 מול כלא "שקמה" באשקלון, שם כלואים המורחקים. הצטרפות מביעה תמיכה, התנגדות לצו ומחזקת מאוד את העצורים!!
• משפחות המורחקים נמצאות במצב כלכלי קשה בשל הצווים והמאסרים. כמו"כ המאבק להשבת המגורשים דורש סכומי כסף גדולים. תרומה כספית תסייע להם מאוד : מס' חשבון 151524 סניף 483 בבנק המזרחי, או לעמותת "חוננו" ת.ד. 2 קרית ארבע מיקוד 90100 (נא לציין עבור משפחות המורחקים) – התרומה מוכרת לצורכי מס ע"פ סעיף 46, או בטלפון: 03-7563111 (24 שעות).
נעמי אופן