לפני ימים אחדים פרסם הרב יעקב יוסף, מחשובי הרבנים בירושלים, פסק שקבע כי הגורם לתאונת הדרכים ברכבת הוא סוגיית חילול השבת ברכבת ישראל, ועל כן יש להישמר מלהשתמש בשירותי הרכבת. הרב קבע אז ואמר כי עם ההחלטה על חילול השבת בעצם איבדה הרכבת את ההגנה ששמרה עליה מפני תאונות.



אנחנו זוכרים היטב פרשות דומות מהעבר בהם פרסמו רבנים חשובים פסקי דין המשייכים אסונות לעוונות כלליים או פרטיים. לא פחות אנחנו זוכרים את הביקורת שהוטחה ברבנים עם פרסום הפסקים.



כאן אנחנו מוצאים הזדמנות להעלות לדיון סוגייה רגישה והיא: עצם פרסומם של פסקי ההלכה המוצאים קשר ישיר בין אסונות לעוונות.



כיצד אתם רואים את הפסקים הללו, ובעיקר את הביקורת שצצה בדרך כלל אחרי פרסומם? האם נכון לפרסם דעה הלכתית שכזו, או שמא יש להצניע אותה גם אם משוכנעים שהיא נכוחה ונכונה? ואולי פרסום שכזה הוא חלק ממצוות התוכחה לה מחוייבים אישים תורניים?