שנה לאחר הריסת הבתים בעמונה, ויותר משנה לאחר גירוש יישובי צפון השומרון וגוש קטיף – נראה שציבור המתיישבים לא התאושש. פנחס ולרשטיין, מראשי מועצת יש"ע, ראש מועצת מטה בנימין ותושב עפרה, אומר כי על כל הציבור להתעשת ולדעת כי העובדות שנציב בשטח הן התשובה לגזרות הקשות.
"כשמדברים על ההשפעה על התחושות בציבור, אי אפשר לנתק את הריסת הבתים בעמונה מהגירוש מצפון השומרון ומגוש קטיף", אומר ולרשטיין. "יש האטה דרמטית בהיקף הבנייה ביהודה ושומרון שלא חוויתי כדוגמתה בכל שנות עבודתי". הוא מציין כי ביישובים שנחשבים לאזור ביקוש גבוה ובעלי איכות חיים גבוהה האוכלוסייה מתמעטת. ביישובים כגון אריאל, קרני שומרון, קדומים, אלקנה ואפרת הגידול באוכלוסייה קטן מן הגידול הטבעי. ראש המועצה מוסיף ואומר כי לגבי התחלות בנייה המצב קשה בהרבה. "אם לא נתעשת ונתחיל לבנות, התנאים לבנייה רק עלולים להחמיר. עלינו לדעת שאנו נמצאים בפני גזרות קשות מאוד. לדבריו ההאטה בבנייה התחילה לפני יותר משנה, ולכן אי אפשר שלא לקשור אותה לגירוש ולאירועי עמונה. אמנם הממשלה מונעת אישור של תכניות נוספות, אך יש יישובים שיש להם כבר תכנית מסודרת, ולכן בבנימין אפשר כיום לבנות מאות רבות של יחידות דיור.
"הרפיון הזה בבנייה לא קשור רק לגזרות, אלא גם לאותה אווירה של היסוס", הוא אומר. "השאלה היא: האם תפיסת העולם האידאולוגית שלנו היא שנוכל להכריע את גורל האזור בעצם ההתנחלות? יש כיום גישה שאומרת שלא ההתנחלות תקבע אלא המאבק, שלא ההתמדה והעשייה יקבעו, אלא שרק כשינסו לפנות אותנו – נילחם בהם. ולרשטיין אומר כי יש אנשים שאצלם הגורם לעצירה בבנייה הוא ייאוש, אך הוא חוזר ומדגיש את העשייה היום-יומית של אנשים שמבינים שהחיים במקום הם סוג של מאבק, מאבק משמעותי ביותר, ובעיניהם מאבק אינו רק עימות של יום פקודה.
עמונה כסמל למאבקים הבאים
"הייתי בהרבה הפגנות וחסימות כבישים, אך אירוע אלימות כמו שהיה בעמונה לא ראיתי בחיי", אומר ולרשטיין. "לא יהיה נכון לומר שהציבור שהיה בעמונה הוא ציבור הישיבות האקטיביסטיות, חלק מאנשי יצהר עזבו את המקום כשהגיעו חברי מועצת יש"ע ואנשי המועצה האזורית מטה בנימין. מי שרוצה להאשים את הציבור שהיה שם באלימות, צריך לדעת שהיה שם הציבור הנורמטיבי של הציונות הדתית".
ולרשטיין מציין כי מעולם לא ראה התנהגות כזו של משטרה. "יש דברים שלכאורה אפשר לתת להם הסבר כי זרקו אבנים וכדומה, אבל בתוך הבתים לא זרקו אבנים, ובתוך הבתים הייתה עיקר האלימות. כשזרקו אנשים מהחלונות או מהגגות זו הייתה ברוטאליות לשמה. יש טענה ששני הצדדים הרגישו צורך לסגור חשבון אחרי המאבק בגוש קטיף, שהיה כביכול יותר מדי 'צמחוני', ולכן שני הצדדים היו מעוניינים להתעמת. אני לא יודע אם זה נכון", אומר ולרשטיין. לדבריו יש בציבור הרבה תסכול וייאוש, והשאלה היא אילו כוחות שואבת ההנהגה כדי לזכור מהו הקו שמאפיין את המשך ההתנהלות שלנו.
הוא מציין כי עמונה הוציאה מהכוח אל הפועל זעם, כעסים וניסיון למאבק תקיף מאוד, ויש לזה השלכות. לדבריו כוחות הביטחון הבינו בעמונה דברים שלא הצליחו להבין בגירוש. עמונה הייתה נקודת מאבק שגרמה לכוחות הביטחון לא לרצות לחזור על סיפור כזה שוב. "מאבק עמונה נצרב בתודעה כמאבק קשה, ולכוחות הביטחון אין עניין להיכנס לכאלה מאבקים מול המתיישבים. אך מנגד הוא נצרב גם בתודעה של 'שלום עכשיו' כניצחון מול המדינה ומולנו, והיום הם מרגישים שהם יכולים להגיש בג"צ על כל מקום ולהביא להריסתו", הוא אומר.
עוד הוא מדגיש כי לולא זריקות האבנים, אלימות כוחות הביטחון הייתה לטובתנו בהרבה. "אלימות המשטרה בתוך הבתים, כשהבנים והבנות שם היו כפותים ולא יכלו להגיב, הצטלמה בתודעה כטראומה גדולה לכוחות הביטחון", הוא אומר ומוסיף: "ברגע שנוצרה אפשרות לשאול מי התחיל זה קלקל את עצמת המאבק. המאבק הפסיבי והתקיף והנכונות לספוג מכות, כמו זה שהיה בעמונה, הוא מאבק שבהחלט משרת אותנו".
הוא מסביר כי הכעס כלפי ההנהגה שהתבטא בעמונה היה בעיקר על דרכי המאבק שהיו בגוש קטיף. "יכול היה להתברר שצצה הנהגה אחרת, כל הזמן אומרים לנו 'תפנו את המקום', אבל הנהגה אחרת שבאמת מסוגלת להנהיג ולהוביל לא קמה". "כשישנו שבר וכשחלק מהאנשים לא מקבלים את ההנהגה כי יש להם תפיסת עולם אחרת, שלא מוכנה לקבל את הקשר עם צה"ל ואת מקומה של המדינה, זה פוגע בהנהגה, כי ההנהגה לא מייצגת חלק מהציבור, והציבור מביע את זה בקול רם, ואז היכולת לייצג את הציבור חלשה יותר".
על היחס לצבא ולמדינה
לגבי היחס למדינה ולרשטיין מסכים כי ברוב המקרים אין טעם להגיש בג"צ. הוא מספר כי למרות מה שחושבים, ההצעה להגיש בג"צ בעמונה לא הייתה של מועצת יש"ע אלא של ח"כ אורי אריאל, ומועצת יש"ע החליטה לשתף פעולה בנושא. חנן פורת הוא שהיה בבית המשפט. ההחלטה התקבלה גם על דעתם של הרב מרדכי אליהו ושל הרב אברהם שפירא. ולרשטיין אומר כי הייתה קבוצה קטנה מאוד שכעסה בעקבות הגשת הבג"צ, אך רוב הציבור שמח על כך.
הוא מוסיף כי משבר המנהיגות מקשה מאוד על ייצוג הציבור, ומציין כי לא נכונים לנו ימי רגיעה. "אישית אני חושב שאסור ללכת לבג"צ, אלא אם כן רוצים להרוויח זמן. הסיכוי שנקבל משהו טוב מבג"צ קטן מאוד. עם זאת, ולרשטיין מאמין במדינה: "המדינה כולה היא נס גדול. אותם אנשים שחושבים שלא צריך לשרת בצה"ל, שופכים את התינוק עם המים. מדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה. נכון שיש עליות וירידות, היינו כרגע בירידה נוראית ועלינו האחריות לייצר הנהגה – לא רק ל'כת' שלנו אלא לכל עם ישראל", הוא אומר ומוסיף: "באנו ליהודה ושומרון להציל את עם ישראל בארץ ישראל. לאחרונה גילינו כי תהליך ההתיישבות הפיך וזה מאוד כואב, אך עלינו להביא את עם ישראל אלינו. אסור לנו חלילה להשלים עם האטה בבנייה ולהפסיק להאמין ביכולת שלנו להביא לכך שיחיו פה לא רק רבע מיליון אלא חצי מיליון יהודים. אסור שייווצר מצב שאנשים אומרים: 'שיקראו לי כשיש מאבק'. תפקידנו להמשיך להתיישב. אם יש אדם לא ראוי בשלטון, צריך להחליף את השלטון, וזה שבית המשפט הוא כזה – אני מתבייש בכך, אבל את זה צריך לתקן. אך אסור שייווצר מצב ששבר בהנהגת המדינה ישנה את תפיסת העולם".
בהיותו אחד מראשי מועצת יש"ע ולרשטיין טוען כי גם מועצת יש"ע הפכה 'נכה' עקב עקירת היישובים בגוש קטיף ובצפון השומרון.
"אסור לנו להסתגר", אומר ולרשטיין. "אני חושב שאם עם ישראל לא ירגיש שאנחנו חלק ממנו, הוא יוותר עלינו ביתר קלות". הוא מזכיר כי "במשאל מתפקדי הליכוד עברנו מבית לבית והצלחנו לשנות את דעתם. אחרי זה שרון עשה מה שהוא רוצה, פינוי גוש קטיף היה אסון, אבל יש לנו יכולת להשפיע. יש לנו המון כוח ויכולת, אם רק לא היינו 'הורגים' אחד את השני".
"כשמדברים על ההשפעה על התחושות בציבור, אי אפשר לנתק את הריסת הבתים בעמונה מהגירוש מצפון השומרון ומגוש קטיף", אומר ולרשטיין. "יש האטה דרמטית בהיקף הבנייה ביהודה ושומרון שלא חוויתי כדוגמתה בכל שנות עבודתי". הוא מציין כי ביישובים שנחשבים לאזור ביקוש גבוה ובעלי איכות חיים גבוהה האוכלוסייה מתמעטת. ביישובים כגון אריאל, קרני שומרון, קדומים, אלקנה ואפרת הגידול באוכלוסייה קטן מן הגידול הטבעי. ראש המועצה מוסיף ואומר כי לגבי התחלות בנייה המצב קשה בהרבה. "אם לא נתעשת ונתחיל לבנות, התנאים לבנייה רק עלולים להחמיר. עלינו לדעת שאנו נמצאים בפני גזרות קשות מאוד. לדבריו ההאטה בבנייה התחילה לפני יותר משנה, ולכן אי אפשר שלא לקשור אותה לגירוש ולאירועי עמונה. אמנם הממשלה מונעת אישור של תכניות נוספות, אך יש יישובים שיש להם כבר תכנית מסודרת, ולכן בבנימין אפשר כיום לבנות מאות רבות של יחידות דיור.
"הרפיון הזה בבנייה לא קשור רק לגזרות, אלא גם לאותה אווירה של היסוס", הוא אומר. "השאלה היא: האם תפיסת העולם האידאולוגית שלנו היא שנוכל להכריע את גורל האזור בעצם ההתנחלות? יש כיום גישה שאומרת שלא ההתנחלות תקבע אלא המאבק, שלא ההתמדה והעשייה יקבעו, אלא שרק כשינסו לפנות אותנו – נילחם בהם. ולרשטיין אומר כי יש אנשים שאצלם הגורם לעצירה בבנייה הוא ייאוש, אך הוא חוזר ומדגיש את העשייה היום-יומית של אנשים שמבינים שהחיים במקום הם סוג של מאבק, מאבק משמעותי ביותר, ובעיניהם מאבק אינו רק עימות של יום פקודה.
עמונה כסמל למאבקים הבאים
"הייתי בהרבה הפגנות וחסימות כבישים, אך אירוע אלימות כמו שהיה בעמונה לא ראיתי בחיי", אומר ולרשטיין. "לא יהיה נכון לומר שהציבור שהיה בעמונה הוא ציבור הישיבות האקטיביסטיות, חלק מאנשי יצהר עזבו את המקום כשהגיעו חברי מועצת יש"ע ואנשי המועצה האזורית מטה בנימין. מי שרוצה להאשים את הציבור שהיה שם באלימות, צריך לדעת שהיה שם הציבור הנורמטיבי של הציונות הדתית".
ולרשטיין מציין כי מעולם לא ראה התנהגות כזו של משטרה. "יש דברים שלכאורה אפשר לתת להם הסבר כי זרקו אבנים וכדומה, אבל בתוך הבתים לא זרקו אבנים, ובתוך הבתים הייתה עיקר האלימות. כשזרקו אנשים מהחלונות או מהגגות זו הייתה ברוטאליות לשמה. יש טענה ששני הצדדים הרגישו צורך לסגור חשבון אחרי המאבק בגוש קטיף, שהיה כביכול יותר מדי 'צמחוני', ולכן שני הצדדים היו מעוניינים להתעמת. אני לא יודע אם זה נכון", אומר ולרשטיין. לדבריו יש בציבור הרבה תסכול וייאוש, והשאלה היא אילו כוחות שואבת ההנהגה כדי לזכור מהו הקו שמאפיין את המשך ההתנהלות שלנו.
הוא מציין כי עמונה הוציאה מהכוח אל הפועל זעם, כעסים וניסיון למאבק תקיף מאוד, ויש לזה השלכות. לדבריו כוחות הביטחון הבינו בעמונה דברים שלא הצליחו להבין בגירוש. עמונה הייתה נקודת מאבק שגרמה לכוחות הביטחון לא לרצות לחזור על סיפור כזה שוב. "מאבק עמונה נצרב בתודעה כמאבק קשה, ולכוחות הביטחון אין עניין להיכנס לכאלה מאבקים מול המתיישבים. אך מנגד הוא נצרב גם בתודעה של 'שלום עכשיו' כניצחון מול המדינה ומולנו, והיום הם מרגישים שהם יכולים להגיש בג"צ על כל מקום ולהביא להריסתו", הוא אומר.
עוד הוא מדגיש כי לולא זריקות האבנים, אלימות כוחות הביטחון הייתה לטובתנו בהרבה. "אלימות המשטרה בתוך הבתים, כשהבנים והבנות שם היו כפותים ולא יכלו להגיב, הצטלמה בתודעה כטראומה גדולה לכוחות הביטחון", הוא אומר ומוסיף: "ברגע שנוצרה אפשרות לשאול מי התחיל זה קלקל את עצמת המאבק. המאבק הפסיבי והתקיף והנכונות לספוג מכות, כמו זה שהיה בעמונה, הוא מאבק שבהחלט משרת אותנו".
הוא מסביר כי הכעס כלפי ההנהגה שהתבטא בעמונה היה בעיקר על דרכי המאבק שהיו בגוש קטיף. "יכול היה להתברר שצצה הנהגה אחרת, כל הזמן אומרים לנו 'תפנו את המקום', אבל הנהגה אחרת שבאמת מסוגלת להנהיג ולהוביל לא קמה". "כשישנו שבר וכשחלק מהאנשים לא מקבלים את ההנהגה כי יש להם תפיסת עולם אחרת, שלא מוכנה לקבל את הקשר עם צה"ל ואת מקומה של המדינה, זה פוגע בהנהגה, כי ההנהגה לא מייצגת חלק מהציבור, והציבור מביע את זה בקול רם, ואז היכולת לייצג את הציבור חלשה יותר".
על היחס לצבא ולמדינה
לגבי היחס למדינה ולרשטיין מסכים כי ברוב המקרים אין טעם להגיש בג"צ. הוא מספר כי למרות מה שחושבים, ההצעה להגיש בג"צ בעמונה לא הייתה של מועצת יש"ע אלא של ח"כ אורי אריאל, ומועצת יש"ע החליטה לשתף פעולה בנושא. חנן פורת הוא שהיה בבית המשפט. ההחלטה התקבלה גם על דעתם של הרב מרדכי אליהו ושל הרב אברהם שפירא. ולרשטיין אומר כי הייתה קבוצה קטנה מאוד שכעסה בעקבות הגשת הבג"צ, אך רוב הציבור שמח על כך.
הוא מוסיף כי משבר המנהיגות מקשה מאוד על ייצוג הציבור, ומציין כי לא נכונים לנו ימי רגיעה. "אישית אני חושב שאסור ללכת לבג"צ, אלא אם כן רוצים להרוויח זמן. הסיכוי שנקבל משהו טוב מבג"צ קטן מאוד. עם זאת, ולרשטיין מאמין במדינה: "המדינה כולה היא נס גדול. אותם אנשים שחושבים שלא צריך לשרת בצה"ל, שופכים את התינוק עם המים. מדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה. נכון שיש עליות וירידות, היינו כרגע בירידה נוראית ועלינו האחריות לייצר הנהגה – לא רק ל'כת' שלנו אלא לכל עם ישראל", הוא אומר ומוסיף: "באנו ליהודה ושומרון להציל את עם ישראל בארץ ישראל. לאחרונה גילינו כי תהליך ההתיישבות הפיך וזה מאוד כואב, אך עלינו להביא את עם ישראל אלינו. אסור לנו חלילה להשלים עם האטה בבנייה ולהפסיק להאמין ביכולת שלנו להביא לכך שיחיו פה לא רק רבע מיליון אלא חצי מיליון יהודים. אסור שייווצר מצב שאנשים אומרים: 'שיקראו לי כשיש מאבק'. תפקידנו להמשיך להתיישב. אם יש אדם לא ראוי בשלטון, צריך להחליף את השלטון, וזה שבית המשפט הוא כזה – אני מתבייש בכך, אבל את זה צריך לתקן. אך אסור שייווצר מצב ששבר בהנהגת המדינה ישנה את תפיסת העולם".
בהיותו אחד מראשי מועצת יש"ע ולרשטיין טוען כי גם מועצת יש"ע הפכה 'נכה' עקב עקירת היישובים בגוש קטיף ובצפון השומרון.
"אסור לנו להסתגר", אומר ולרשטיין. "אני חושב שאם עם ישראל לא ירגיש שאנחנו חלק ממנו, הוא יוותר עלינו ביתר קלות". הוא מזכיר כי "במשאל מתפקדי הליכוד עברנו מבית לבית והצלחנו לשנות את דעתם. אחרי זה שרון עשה מה שהוא רוצה, פינוי גוש קטיף היה אסון, אבל יש לנו יכולת להשפיע. יש לנו המון כוח ויכולת, אם רק לא היינו 'הורגים' אחד את השני".