לאחר ההודעה על הענקת תואר 'אביר איכות השלטון' לד"ר חן קוגל על חשיפות הליקויים לכאורה בניהול המכון לרפואה משפטית בניהולו של פרופ' יהודה היס, פרסמנו כאן ראיון עימו, ובו סיפר על תחושותיו בימים בהם חשף את הפרטים ובימים אלה.
בעקבות טענותיו של ד"ר חן קוגל אודות התנהלות מערכת הבריאות בסוגיית פרופ' יהודה היס קובע מנהל בית החולים 'אסף הרופא', הד"ר בני דוידזון, כי אין בטענות ממש, וכי עצם המשך הרדיפה, כהגדרתו, של קוגל את פרופ' היס מעלה תמיהות באשר ליושרתו האישית.
נזכיר כי לשאלת יחס המערכת לטענות כלפי פרופ' היס מתייחס ד"ר דוידזון מתוקף היות המכון לרפואה משפטית כיום חלק בלתי נפרד מבית החולים 'אסף הרופא'. לדבריו הכשלים בהם לקה פרופ' היס היו אך ורק "כשלים ניהוליים בלבד ועליהם הוא שילם מחיר כבד ביותר הן במישור הציבורי והן במישור האישי".
אנו מביאים בזה כלשונה המפורט את תגובת מנהל בית החולים 'אסף הרופא'. בתגובה פורט ד"ר דוידזון את טענותיו של ד"ר קוגל אחת לאחת ומתייחס אליהן. על מנת להקל את הבנת הדברים מופיעות טענותיו של ד"ר קוגל בהדגשה.
ד"ר דודזון בוחר בראשית דבריו שלא להתייחס למועמדותו של ד"ר חן קוגל לתואר 'אביר איכות השלטון', למרות ש"יש לנו הרבה מה לומר בנושא".
ההערה על פיה מתוארת "מציאות עגומה המלווה את התנהלות המכון המשפטי גם כיום על אף חקירת וועדת סגלסון ומסקנותיה החמורות", אינה נכונה (בלשון המעטה). היות ובשלוש השנים האחרונות נמצא המכון המשפטי תחת ניהולו של המרכז הרפואי "אסף הרופא", אנחנו יכולים להעיד ללא הסוס כי כל המסקנות וההוראות של וועדת סגלסון מולאו כלשונן, יתר על כן מי שלא נמצא במכון מזה שנתיים, זהו ד"ר קוגל וכך צריך להתייחס להערה הנ"ל.
באשר לאמירה כי דר' קוגל נאלץ לעזוב את תפקידו במכון, אין הדבר יותר רחוק מן האמת. שכן, עד העברת סמכות ניהול המכון ל"אסף הרופא" לא חשב דר' קוגל לעזוב את תפקידו, ולא הרגיש "נאלץ" לעשות זאת.
יש לציין כאן שדר' קוגל עבד במכון מטעם ועל תקן צה"ל בדרגת סגן אלוף. עם העברת סמכות המכון ל"אסף הרופא" הציע החתום מטה לדר' קוגל הצעות מרובות, ביניהן מיסוד סמכותו כמרכז ההוראה וההתמחות במכון, יצירת יחסי אימון חדשים בינו לבין פרופ' היס, מתוך מגמה שעם פרישתו של פרופ' היס לגמלאות, יהווה דר' קוגל אופציה ריאלית להחלפתו. באופן מפתיע בחר דר' קוגל דווקא בשלב אופטימי זה להשתחרר מצה"ל, לעזוב את המכון, ומתוך שיקול קר לפתוח בקריירה פרטית - מסחרית. כך שמשפט "נאלץ לעזוב" לא מתיישב עם העובדות.
באשר למעמדו של פרופ' היס אשר לדברי דר' קוגל "חוץ מהניהול האדמיניסטירטיבי שנלקח מידיו לבית החולים אסף הרופא, ונשאר בדיוק באותו משרד, עם אותה מזכירה, עם אותן סמכויות. אין מעליו מנהל רפואי, כך שהוא נמצא ממש כמעט באותו מקום שבו הוא היה בעבר" – אכן, הוא נשאר עם אותה מזכירה, אך בוודאי לא עם אותן סמכויות. ממצב של אוטונומיה מוחלטת כמנהל "בית חולים קטן" (כהגדרת נציבות שירות המדינה) הפך למעשה פרופ' היס למנהל מחלקה כמו שאר מנהלי המחלקות במרכז הרפואי אסף הרופא ועל כן כפוף לסגן מנהל ביה"ח המוגדר כמנהל רפואי. יחד עם זאת, אפילו לדר' קוגל אין יכולת ערעור על כישוריו המקצועיים של פרופ' היס ועל כן הוא נושא את הסמכות והאחריות המקצועית של הפתלוג הראשי, עם סמכויות ניהוליות כפי שהוסבר לעיל.
באשר לאמירות "הצגת מצגת שווא" בבית משפט וכן "צריך להבין שגורלם של חשודים במעשי רצח הוכרע בצורה שכזו. השופט הבין דבר אחד כשמה שקרה היה דבר אחר", יש בדברים אלו משום הוצאת דיבה. למיטב ידיעתנו והבנתנו, אף חוות דעת של פרופ' היס לא נסתרה בבית המשפט למרות נסיונות של פרקליטים רבים והבאת מומחים רבים כולל מחו"ל.
באשר להאשמה כי הממסד ומשטרת ישראל מגינים על פרופ' היס- אני מציע לפנות ישירות למשטרה לקבלת תגובה אם כי אנו יודעים את התשובה מראש.
באופן מפתיע אולי, פרופ' היס והמכון מברכים על הקמת גוף מקצועי אשר יפעל בשילוב עם הסנגוריה האזרחית, מכיוון שהדבר יחייב את המכון להיות עוד יותר מדוייק ומקצועי בחוות דעתו והתהליך רק ישפר את רמת הרפואה המשפטית בישראל.
מאידך, הטענה כי קיימת חוסר הגינות בקיום מכון משפטי אחד למדינת ישראל הפועל לטובת התביעה, טענה זו חסרת כל שחר, שכן לפיה יש להקים גם משטרה נוספת לטובת הסנגוריה, גם צבא פרטי וכן הלאה... המכון לרפואה משפטית, הינו אחד הכלים המשמשים את מנגנוני אכיפת החוק בישראל והוא עוסק באיסוף ראיות אוביקטיביות אשר פתוחות לחלוטין בפני כל גורם מקצועי מטעם ההגנה והתביעה כאחד ללא משוא פנים וללא הטיית הראיות דווקא לטובת התביעה.
ולבסוף, בסייפא של המאמר כתוב שוב שדר' קוגל "שנאלץ לעזוב את תפקידו", הקים חברה פרטית לטיפול במשפחות הנפגעים. אני חוזר ומציין כי דר' קוגל לא נאלץ לעזוב, אלא עזב בניגוד לבקשתי המפורשת והקמת החברה שאולי הינו צעד מבורך לכשעצמו – הינו צעד מסחרי לחלוטין, אך בהחלט לגיטימי.
פרופ' היס היה והינו עדיין בכיר הרופאים המשפטיים בישראל אשר יכולותיו המקצועיות מפורסמות ומוכרות גם מחוץ לגבולות מדינת ישראל, וכל כשליו היו כשלים ניהוליים בלבד ועליהם הוא שילם מחיר כבד ביותר הן במישור הציבורי והן במישור האישי.
המשך הרדיפה אחרי פרופ' היס אשר המנוע מאחוריה הינו דר' קוגל, מעוררת מחשבות נוגות באשר ליושרה של בעל התואר "אביר איכות השלטון".
בעקבות טענותיו של ד"ר חן קוגל אודות התנהלות מערכת הבריאות בסוגיית פרופ' יהודה היס קובע מנהל בית החולים 'אסף הרופא', הד"ר בני דוידזון, כי אין בטענות ממש, וכי עצם המשך הרדיפה, כהגדרתו, של קוגל את פרופ' היס מעלה תמיהות באשר ליושרתו האישית.
נזכיר כי לשאלת יחס המערכת לטענות כלפי פרופ' היס מתייחס ד"ר דוידזון מתוקף היות המכון לרפואה משפטית כיום חלק בלתי נפרד מבית החולים 'אסף הרופא'. לדבריו הכשלים בהם לקה פרופ' היס היו אך ורק "כשלים ניהוליים בלבד ועליהם הוא שילם מחיר כבד ביותר הן במישור הציבורי והן במישור האישי".
אנו מביאים בזה כלשונה המפורט את תגובת מנהל בית החולים 'אסף הרופא'. בתגובה פורט ד"ר דוידזון את טענותיו של ד"ר קוגל אחת לאחת ומתייחס אליהן. על מנת להקל את הבנת הדברים מופיעות טענותיו של ד"ר קוגל בהדגשה.
ד"ר דודזון בוחר בראשית דבריו שלא להתייחס למועמדותו של ד"ר חן קוגל לתואר 'אביר איכות השלטון', למרות ש"יש לנו הרבה מה לומר בנושא".
ההערה על פיה מתוארת "מציאות עגומה המלווה את התנהלות המכון המשפטי גם כיום על אף חקירת וועדת סגלסון ומסקנותיה החמורות", אינה נכונה (בלשון המעטה). היות ובשלוש השנים האחרונות נמצא המכון המשפטי תחת ניהולו של המרכז הרפואי "אסף הרופא", אנחנו יכולים להעיד ללא הסוס כי כל המסקנות וההוראות של וועדת סגלסון מולאו כלשונן, יתר על כן מי שלא נמצא במכון מזה שנתיים, זהו ד"ר קוגל וכך צריך להתייחס להערה הנ"ל.
באשר לאמירה כי דר' קוגל נאלץ לעזוב את תפקידו במכון, אין הדבר יותר רחוק מן האמת. שכן, עד העברת סמכות ניהול המכון ל"אסף הרופא" לא חשב דר' קוגל לעזוב את תפקידו, ולא הרגיש "נאלץ" לעשות זאת.
יש לציין כאן שדר' קוגל עבד במכון מטעם ועל תקן צה"ל בדרגת סגן אלוף. עם העברת סמכות המכון ל"אסף הרופא" הציע החתום מטה לדר' קוגל הצעות מרובות, ביניהן מיסוד סמכותו כמרכז ההוראה וההתמחות במכון, יצירת יחסי אימון חדשים בינו לבין פרופ' היס, מתוך מגמה שעם פרישתו של פרופ' היס לגמלאות, יהווה דר' קוגל אופציה ריאלית להחלפתו. באופן מפתיע בחר דר' קוגל דווקא בשלב אופטימי זה להשתחרר מצה"ל, לעזוב את המכון, ומתוך שיקול קר לפתוח בקריירה פרטית - מסחרית. כך שמשפט "נאלץ לעזוב" לא מתיישב עם העובדות.
באשר למעמדו של פרופ' היס אשר לדברי דר' קוגל "חוץ מהניהול האדמיניסטירטיבי שנלקח מידיו לבית החולים אסף הרופא, ונשאר בדיוק באותו משרד, עם אותה מזכירה, עם אותן סמכויות. אין מעליו מנהל רפואי, כך שהוא נמצא ממש כמעט באותו מקום שבו הוא היה בעבר" – אכן, הוא נשאר עם אותה מזכירה, אך בוודאי לא עם אותן סמכויות. ממצב של אוטונומיה מוחלטת כמנהל "בית חולים קטן" (כהגדרת נציבות שירות המדינה) הפך למעשה פרופ' היס למנהל מחלקה כמו שאר מנהלי המחלקות במרכז הרפואי אסף הרופא ועל כן כפוף לסגן מנהל ביה"ח המוגדר כמנהל רפואי. יחד עם זאת, אפילו לדר' קוגל אין יכולת ערעור על כישוריו המקצועיים של פרופ' היס ועל כן הוא נושא את הסמכות והאחריות המקצועית של הפתלוג הראשי, עם סמכויות ניהוליות כפי שהוסבר לעיל.
באשר לאמירות "הצגת מצגת שווא" בבית משפט וכן "צריך להבין שגורלם של חשודים במעשי רצח הוכרע בצורה שכזו. השופט הבין דבר אחד כשמה שקרה היה דבר אחר", יש בדברים אלו משום הוצאת דיבה. למיטב ידיעתנו והבנתנו, אף חוות דעת של פרופ' היס לא נסתרה בבית המשפט למרות נסיונות של פרקליטים רבים והבאת מומחים רבים כולל מחו"ל.
באשר להאשמה כי הממסד ומשטרת ישראל מגינים על פרופ' היס- אני מציע לפנות ישירות למשטרה לקבלת תגובה אם כי אנו יודעים את התשובה מראש.
באופן מפתיע אולי, פרופ' היס והמכון מברכים על הקמת גוף מקצועי אשר יפעל בשילוב עם הסנגוריה האזרחית, מכיוון שהדבר יחייב את המכון להיות עוד יותר מדוייק ומקצועי בחוות דעתו והתהליך רק ישפר את רמת הרפואה המשפטית בישראל.
מאידך, הטענה כי קיימת חוסר הגינות בקיום מכון משפטי אחד למדינת ישראל הפועל לטובת התביעה, טענה זו חסרת כל שחר, שכן לפיה יש להקים גם משטרה נוספת לטובת הסנגוריה, גם צבא פרטי וכן הלאה... המכון לרפואה משפטית, הינו אחד הכלים המשמשים את מנגנוני אכיפת החוק בישראל והוא עוסק באיסוף ראיות אוביקטיביות אשר פתוחות לחלוטין בפני כל גורם מקצועי מטעם ההגנה והתביעה כאחד ללא משוא פנים וללא הטיית הראיות דווקא לטובת התביעה.
ולבסוף, בסייפא של המאמר כתוב שוב שדר' קוגל "שנאלץ לעזוב את תפקידו", הקים חברה פרטית לטיפול במשפחות הנפגעים. אני חוזר ומציין כי דר' קוגל לא נאלץ לעזוב, אלא עזב בניגוד לבקשתי המפורשת והקמת החברה שאולי הינו צעד מבורך לכשעצמו – הינו צעד מסחרי לחלוטין, אך בהחלט לגיטימי.
פרופ' היס היה והינו עדיין בכיר הרופאים המשפטיים בישראל אשר יכולותיו המקצועיות מפורסמות ומוכרות גם מחוץ לגבולות מדינת ישראל, וכל כשליו היו כשלים ניהוליים בלבד ועליהם הוא שילם מחיר כבד ביותר הן במישור הציבורי והן במישור האישי.
המשך הרדיפה אחרי פרופ' היס אשר המנוע מאחוריה הינו דר' קוגל, מעוררת מחשבות נוגות באשר ליושרה של בעל התואר "אביר איכות השלטון".