כ-100 מתיישבים מקריית ארבע, חברון והסביבה מטיילים כרגע בנחל תלם במקום בו נרצחו שני החיילים סמ"ר דוד רובין ורב"ט אחיקם עמיחי הי"ד, מארגני הטיול מסרו לערוץ 7: "נמשיך לכבוש את ארץ ישראל ברגלינו, לא נכנע לטרור, על אולמרט ובוש לדעת שארץ ישראל כולה שלנו".
כתבנו מוסר כי בעיתון "בשבע" האחרון תוארו החיילים הי"ד ככאלו ש"הדבקות בארץ ישראל, שזרמה בעורקיהם מינקות, התבטאה במאות רבות של קילומטרים שגמאו בטיולים יחד, תמיד יחד".
"אחיקם התמחה כאמור בחקר המערות ואף היה מעורב בגילוי מפורסם של מערה באזור רמלה בה התגלו זנים חדשים של בעלי חיים. הוריו שמעו רק על הגילוי הזה שלו כיוון שהתפרסם, אולם את שאר מחקרי המערות שלו ניהל בצנעה ובשתיקה, כמו שאר הדברים שעשה. "אחת התכונות הבולטות שלו היתה ללכת עד הסוף, וזה היה נכון גם לגבי מערות שחקר, שהיה חייב להגיע עד לקצה שלהן. פעם זחל לתוך מערה, ובמקום מסוים הוא פשוט נתקע, בלי יכולת לזוז. יחד עם חבר נוסף, הם פשוט פוררו בהדרגה את הסלע עד שהוא הצליח להשתחרר. הוא ראה שהגיע זמן מנחה, ומיהר לחזור את כל הדרך שעשה במערה, החוצה. כשיצא ראה שבגדיו מלוכלכים ואמר שאינו יכול להתפלל כך. הוא החליף בגדים, התפלל, ואחר כך חזר שוב לזחול כדי להגיע לקצה המערה ממש".
"כשנה לפני שהחל את שירותו הצבאי, נפגש דוד עם חיילים מעברו השני של המתרס. את ימי המאבק בעקירת גוש קטיף עשה בתל קטיפא, ולאחר שגירוש תושבי היישוב הסתיים, נותר דוד לבדו במקום, על מגדל המים, עיקש באחיזתו במקום. החיילים פנו אליו בבקשה שיירד, והסבירו לו שממילא לא נותר אף אחד במקום. דוד התעקש ואמר כי אינו מוכן לרדת".
"ייקחו אותך יס"מניקים בכוח", הוא הוזהר. "אין בעיה", השיב. ארבעת שוטרי היס"מ שעלו כדי להוריד אותו מהמגדל שמעו ממנו הבהרה, לפיה או שהוא יהיה למטה או שהם למטה. בסופו של דבר השוטרים לא יכלו לו. בתגובה לניסיון שכנוע נוסף, הודיע דוד כי הוא שומע רק בקול הרבנים. בצה"ל יצרו קשר עם הרב דב ליאור, רבה של קריית ארבע, על מנת שיסביר לדוד כי מאחר שאין תושבים במקום מותר לו לרדת. דוד לא נכנע, ואמר כי הוא צריך להתייעץ עם אביו. בעצת האב ביקש לדבר רק עם קצין בדרגת סא"ל ומעלה. דוד הציב לסא"ל תנאים לירידתו מהמגדל, שבסופו של דבר הופרו ע"י הצבא. הוא נזרק בצומת ליד אשקלון ללא כסף, ובאמצעות טרמפים הגיע בערב לקריית ארבע. בדיוק באותו זמן יצאו הוריו לחתונה בישיבת 'ניר' המקומית. "דוד ראה אותנו עם בגדים חגיגיים והוא בא מולנו עם בגדים קרועים, ישר מהגירוש".
"התחבקנו, וכשראה אותנו, אמר: 'צריך לעשות את הסוויץ' עכשיו. יש לנו כאב גדול, אבל חייבים להמשיך ולעשות. אסור לשקוע בכאב'". למחרת חזר לתל קטיפא, שם ניהל את כל תהליך העברת המכולות של התושבים".