פרקליט המדינה החליט להגיש לבית המשפט העליון ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בו חויבה המדינה למסור לנאשם אליצור סגל - נגדו הוגש בבית משפט השלום כתב אישום בגין העלבת עובד ציבור - את כל ההחלטות שנתקבלו בפרקליטות הנוגעות להעמדה או אי העמדה לדין בעבירות של העלבת עובד ציבור וזילות בית המשפט משנת 2000 ועד היום.
על פי פסק הדין של נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים, השופטת מוסיה ארד המידע נדרש כדי להפעיל פיקוח על הפרקליטות ולבחון אם היא מפלה לרעה בעלי דעות ימניות ופוגעת שלא כדין בחופש הביטוי באמצעות הגשת כתבי אישום על "העלבת עובד ציבור".
אליצור סגל, פרסם בדצמבר 2004 מאמר באינטרנט המבקר את הרב הצבאי הראשי דאז, ישראל וייס. בגין מאמר זה הוגש בפברואר 2006 כתב אישום נגד סגל בגין "העלבת עובד ציבור." בכתב ההגנה טען סגל ל"הגנה מן הצדק" בשל אכיפה סלקטיבית, לדבריו, רבים וחשובים ממנו הטיחו דברים קשים יותר כנגד עובדי ציבור ולא הועמדו לדין, כולל בעלי דעות שמאלניות (יש לציין כי סגל הוא איש ימין).
בערעור שהוגש נטען כי היעתרות לבקשות כגון זו עלולה להוביל להתמשכות ולסרבול נוסף של ההליך הפלילי, לניהול דיונים ארוכים על משמעותם של תיקים אחרים ועל השאלה מדוע הוגשו או לא הוגשו תיקים במקרים אחרים בשנים עברו – וזאת במקום לדון בשאלה, אם הנאשם העומד בפני בית המשפט ביצע את העבירה אם לאו.
"המקרה הנדון אינו המקרה היחיד בו מתבקש מן התביעה מידע מסוג זה בהליכים פליליים", טוענים בפרקליטות ומסבירים, "לאחרונה, הורה בית המשפט למדינה בכמה מקרים למסור מידע מפורט אודות החלטות גורמי התביעה במאות תיקים שטופלו על ידם, ועסקו במגוון תחומי האיסור הפלילי ובכלל זה עבירות המשיקות לחופש הביטוי ועבירות נוספות כגון השארת ילד ללא השגחה, עשייה שלא כדין בדבר דואר, הטרדת עד, סירוב להעיד ועוד".
המדינה טוענת כי השלכות הרוחב העלולות לנבוע מהפסיקה הן במישור הפלילי והן במישור חופש המידע הינן השלכות קשות ורחבות היקף. התפיסה לפיה יש לצייד את הנאשמים בכל תיק פלילי במאות או באלפי תיקים קודמים, שאינם תיקיהם שלהם, על מנת לאפשר להם למצות את זכויותיהם כדי לברר שמא הופלו לרעה, תגרום בהכרח להתמשכות ניכרת של ההליכים המשפטיים.
הפרקליטות סבורה כי מסירת מידע לנאשם כדי שזה יוכל לנסות לבסס טענת "הגנה מן הצדק" (העדר אפלייה) מצריכה השקעת משאבים בלתי סבירה – הן בזמן והן בכוח אדם – אשר תפגע ביכולתם של אנשי התביעה להשקיע את זמנם בתפקידם העיקרי שהוא הגשת כתבי אישום לשם הגנה על שלטון החוק והאינטרס הציבורי. בנוסף, הדבר עלול להסיט את המשפט הפלילי מן השאלות העיקריות של אשמה או חפות, ולחייב השקעת זמן יקר של כל הנוגעים בדבר בבחינה וניתוח של תיקים במקרים אחרים, משנים קודמות.
בערעור נטען כי בית המשפט המחוזי, אשר קיבל את בקשתו של סגל, לא נתן כל משקל לנטל הנובע מבקשה זו לקבל החומר ומאידך, נתן משקל יתר לאינטרס של סגל לנסות להוכיח כי הופלה לרעה, ולהעלות טענה של "הגנה מן הצדק", למרות שלא הובאה ולו ראשית ראיה לטענת האפליה. בכך, נמנע בית המשפט מלייחס משקל כלשהו לחזקה המנהלית בדבר תקינות מעשי הרשות או מלערוך איזון כלשהוא של האינטרסים, ונתן משקל של 100% לאינטרס שהוצג על ידי הנאשם.
בערעור נטען כי בקשתו של הנאשם סגל מחייבת בחינה של 1260 תיקים, מיון התיקים לתיקים הרלוונטיים לבקשה ולתיקים שאינם רלוונטיים, והכנת החומר המבוקש מתוך התיקים הרלוונטיים. עבודה זו מצריכה השקעת משאבים רבים של גורמים שונים בפרקליטות – החל ממתמחים או פרקליטים צעירים שיערכו מיון ראשוני של התיקים, יאתרו התיקים הרלוונטיים, ישלפו מתוכם החומר המבוקש, ימחקו פרטים הנוגעים לפרטיות וכיוצ"ב, וכלה בגורמים בכירים במשרד שקיבלו את ההחלטות (כגון המשנה לפרקליט המדינה, פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה), אשר קיים צורך כי יעברו על החומר ויוודאו כי אכן ניתן למסור החומר כפי שהוכן למשיב.
לאור זאת, המדינה מבקשת מבית המשפט העליון לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בירושלים.