זה פוליטיקה זה?
לא ברור מה קפץ על אולמרט השבוע, אבל הוא החליט שמאוד בוער לו לספר לנו שאם לא נחלק את ירושלים, נחזור לקווי 67' ונרד מהגולן תבוא עלינו כל הקללה הכתובה בפרשת כי תבוא. אולמרט נופף באצבעותיו בתנועות איום, תקע בנו מבט סובל ומיוסר וירה בנו את תרחישיו המבעיתים.
עם איומי אולמרט דווקא הסתדרתי. האיש מבוהל אז הוא מבהיל. זה טבעי. בעיה שלו. מה שטרד מעט את מנוחתי היה דווקא התייחסות התקשורת לנאום הזה.
כזכור, לפני ימים לא רבים השחיל בנימין נתניהו בנאומו לציון יום השנה לרצח גנדי (הי"ד) אמירות פוליטיות וזכה לקיתונות של ביקורת, הן בכנסת והן בתקשורת (כולל אגב, גם כאן אצלנו בערוץ 7). כולם טענו, ובצדק, שלא מתאים לנצל בימה ממלכתית ונוגה שכזו לצרכיו הפוליטיים. אחד הפרשנים סיכם את האירוע וקבע ש"משהו לא טוב קורה לנתניהו כל פעם שיש אזכרה לגנדי", ובכך רמז למעידת ה"כשגנדי היה שר בממשלתי" של נתניהו.
לעומת זאת חיפשתי בסיקורי הכתבים את דברי אולמרט יחס דומה ולא מצאתי. כולם סיקרו את הדברים כלשונם. אולי העזו פה ושם לציין שמדובר בסינדול מזיק ללבני או בניסיון נואש של אולמרט להותיר מורשת. כל אלה דברי פרשנות. אבל מה עם איזו אמירה על עצם הכנסתם של דברי פוליטיקה לאירוע ממלכתי? דברים כאלה לא הצלחנו למצוא. נראה לי שהסיבה ברורה – חזרה לגבולות 67', ירידה מהגולן וחלוקת ירושלים זה לא פוליטיקה. זו אמת צרופה עבור כתבינו ועורכינו הנאמנים.
לסקר את מי שלא סיקר
ב'קול ישראל' עמלו כנראה קשות להמשיך במסורת השנתית של ההאשמות כלפי מישהו שלא מנציח כיאות את זכרו של רבין. אז אם בעבר מצאו יומני תלמיד שבהם אין אזכור של היום או שוכני מאחזים שלא הקפידו לכוון את מקלטי הטלוויזיה שאין להם לעצרת מהכיכר, הרי שהפעם מצאו כיוון חדש, מקורי ומרענן – הציבור החרדי.
ירון דקל העלה לדיון את שאלת ההתעלמות בתקשורת החרדית מיום הזיכרון לרצח. הוא העלה עיתונאי חרדי והציב אותו אל עמוד הקלון הרדיופוני שלו בדרישה לבאר, לנמק ולהסביר על מה ולמה העיתונות החרדית מסקרת כל אירוע בביתו של אדמו"ר כזה או גאון כזה ולעומת זאת אינה מציינת את היום המיוחד.
לא נאריך יותר מדי בתיאור השידור הזה. מה שבכל זאת רציתי להזכיר כאן הוא דווקא SMS ששלח לתכנית מאזין שהגדיר את עצמו כ'לא חרדי'. הבחור תהה במיסרונו מדוע מתעלמת התקשורת מאוכלוסיה אחרת שגם בעיתונות שלה אין זכר לאירועי הזיכרון לרצח – הציבור הערבי בישראל.
באמת למה? האמת היא שגם ירון דקל עצמו קרא את ה-SMS הזה וחתם את הדיון כשקבע שאכן מדובר בסוגיה מעניינת שראוי לבדוק אותה. אז תבדקו. יאללא לעבודה. יש מה לעשות לקראת יום השנה ה-14.
מי צדיק של טלי???
"אני מבקש, רק מבקש, לראות כאן בכיכר זו, בשנה הבאה, גם את חלקו של העם שאינו רואה את עצמו שותף לערב זיכרון זה", אמר נשיא המדינה שמעון פרס בעצרת השמאל בכיכר, ופתח בכך נושא לדיונים אינסופיים בשאלה – למה הימין לא מגיע לכיכר.
במסגרת הדיונים הללו דאגה העיתונות להזכיר לנו שישנו אחד, סרוג כיפה כדבעי, שבכל זאת מגיע לכיכר. קוראים לו חבר הכנסת ניסן סלומיאנסקי.
רציתי להפנות תשומת לב למשהו שאולי יהיה מי שיגדיר אותו בסינגור צדקני כפליטת פה. אני לא מקבל סינגור שכזה. ובכן, גם בתכנית 'ערב חדש' של הערוץ הראשון התקיים דיון שכזה. המראיינת טלי ליפקין-שחק התייחסה לנוכחותו של סלומיאנסקי בעצרת וניסחה זאת כך: "בכל זאת יש צדיק אחד בסדום, ניסן סלומיאנסקי שבכל זאת מגיע..."
מה אתם אומרים, צריך להוסיף כאן מילה או שהעניין ברור? נדמה לי שכל עוד אותה ליפקין שחק וחבריה יתייחסו לימין כסדום היא תמשיך לראות בכיכר רק את ניסן סלומיאנסקי.
על יושרה ועל יושר
השבוע המשיך חבר הכנסת בנימין נתניהו בריפוד מפלגתו בשמות מוכרים. בראשית השבוע היה זה השר לשעבר דן מרידור. התקשורת הזכירה את שמו של מרידור בנשימה אחת עם שמו של בני בגין. שהרי ידוע שעם כל ההבדל בדעותיהם של השניים הרי שבנקיות כפיים אחים הם לדרך ולהשקפה.
הרשו לי לצטט את אילאיל שחר, מנחת תכנית הבוקר בערוץ 2 של הטלוויזיה, שתהתה בקול רם מה עושים שניים כאלה בתנועת הליכוד, בחיקו של בנימין נתניהו. בתנועות ידיים חדות שמביעות אי נוחות קשה תהתה בחצי משפט רב משמעות, לאחר שהוזכר שהשניים חוברים לנתניהו ושאלה: "הם סמלי יושר, איך הם....?"
בואו נמשיך לבד את המשפט הזה של הגברת שחר: "איך הם חוברים למושחת הזה, נתניהו? הם הרי ההיפך הגמור ממנו". נכון אילאיל? נכון שלזה התכוונת? זה בסדר, את לא לבד. התקשורת כולה העניקה לדיווחים על הצטרפות מרידור ובגין לנתניהו את הארומה הזו של "מה הישרים האלה עושים אצל נתניהו המושחת?".
אבל הרשו לי להציג שאלה קטנה שלפניה אדגיש: לא פרקליטו ולא דוברו של נתניהו אני, אבל בכל זאת ההגינות הפשוטה מחייבת לשאול – הזכירו לי עיתונאים יקרים באיזו שחיתות חטא נתניהו? הוא גנב ממישהו סכומי כסף? העביר מעטפות? לקח שלמונים? העביר שימונים? שיחד? מה בדיוק הוא עשה שהצלחתם להכניס אותו למגירת המושחתים של התודעה הישראלית? ואני מתכוון חוץ מניצחון על פרס שזה כידוע מעשה שחיתות בלתי נסלח. (אגב, לתשומת ליבכם – נהנתנות יכולה אמנם להיות פרט בעייתי, אבל היא עדיין לא בעיה מוסרית והיא עדיין לא נחלתו הבלעדית של נתניהו).
כאן המקום בו צדקנים ירמזו בעדינות להיבטים מוסריים משפחתיים בעייתיים מסויימים מאוד בעברו של נתניהו, אבל הרשו לי להעיר באותה מידה של זהירות ונימוס שמומלץ לא לבחון את מידת המוסריות הזו אצל שאר מנהיגי מכורתנו. חוץ מזה שכידוע לא לכך התכוונו כל האילאיל-שחרים למיניהם.
אז בקיצור – למישהו יש הסבר לתופעה שבה שחיתותו של נתניהו הפכה למוסכמה ציבורית בישראל?
עוד מגמות במפות
על המפות התמוהות של 'ידיעות אחרונות' כתבנו כבר בעבר. אז הנה לכם עוד אחת מבית 'ידיעות', והפעם באתר YNET.
האתר ביקש לסכם עבור גולשיו את תוצאות הבחירות לרשויות המקומיות והעניק להם שירות נהדר: מפת המדינה מחולקת לאזורים וכל גולש מוזמן ללחוץ על האזור, שם ימצא את עירו עם תוצאות הבחירות שבה. הבעיה היא שכרגיל אצל 'ידיעות' יש חלק מהמפה שננגס, נגוז ונעלם. במקרה קוראים לאזור הזה... איך לא... יהודה ושומרון.
שופו הביטו וראו:
אולי הפעם?
כהרגלו ממשיך 'הארץ' ללמד אותנו מה טוב ומה רע עבורנו בעמוד המדרג של המוסף לשבת. התמונות מאירועי השבוע ממוקמות, כזכור, לאורכו ולרוחבו של העמוד, כל תמונה, כל אירוע במיקומו הטוב או הרע, הגבוה או הנמוך.
אז מה ראינו השבוע כ'טוב וגבוה'? – את החלטת הממשלה להפסיק מימון מאחזים בלתי חוקיים. ועוד הוסיפו לנו אנשי מערכת העיתון בתקווה ובערגה את המילים "אולי הפעם?".
עכשיו כולנו יודעים מה טוב ומה רע לנו.
צרור אכזבות
רינו צרור ידוע כאדם ישר בדרך כלל. זו בדיוק הסיבה שקצת התאכזבתי לגלות אצלו את הטקסט הבא:
במסגרת רשימה של צרות יומיום הניחתות עלינו כתב רינו צרור ב'מעריב' שאצלנו כל קשישה שיוצאת מביתה היא מטרה לרצח, כל צעיר שיוצא למועדון נמצא בסיכון גבוה לאלימות, ובהמשך הוא כותב את המשפט הבא "כל פעולה צה"לית משטרתית בשומרון נגד מתנחל או מאחז מייצרת מיד אלימות סביבתית כפולה, קודם נגד החייל האחראי ובתנועה הפוכה כלפי פלשתינים" - כה אמר צרור.
האמת, אכזבתני מר צרור היקר – עיתונאי חברתי ורגיש שכמוך היה אמור להיות ער להרס חוות פדרמן על תכולתה תוך הכאת ילדים באישון ליל, לשמוע על פצועי עמונה, להכיר את סיפורי הפינוי ושבירת עצמותיהם של בני נוער במאחזונים כאלה ואחרים ועוד ועוד. באופן תמוה אצלך העניינים השוליים הללו מחוקים ולא קיימים. מה שכן קיים זה אך ורק מכות לחיילים ולפלשתינים.
מי אחראי לחרדים המתפרעים?
הרי לכם סיקור הוגן ב'וואלה'.
כזכור, במהלך יום הבחירות המוניציפאליות אירעה בירושלים תקרית בה התפרעו מספר צעירים חרדים. ב'וואלה' הקפידו לדווח על האירוע. עד כאן בסדר. כיוון שאני לא רוצה לחשוד שמא השתרבבו כוונות זדון לשיקולי שיבוץ התמונות של המערכת, אני נאלץ לקבוע שככל הנראה מערכת האתר הייתה במצוקה – לא נמצאו תמונות מזירת האירועים וגם לא סתם תמונות של חרדים. מה עושים? מדביקים תמונה של המועמד החרדי – חבר הכנסת מאיר פרוש.
הרי לכם התמונה:
ועכשיו מה יגיד הגולש הממוצע שרק מציץ בכותרות וממשיך הלאה: ככל הנראה שיגר מאיר פרוש את גייסותיו השחורים והאפלים להפריע לבחירות, וכך פשטו מלא פרושונים קטנים והפליאו מכותיהם במצביעים התמימים.
הערות והצעות ניתן לשלוח ל zitutim@inn.co.il
לגליונות האחרונים: