טעם רע לקובעי הטעם הטוב

הרשו לי להביע זעזוע לנוכח הכיתוב שהוצמד לתמונת הענק שעיטרה מחצית מעמוד השער (הענק גם כן) של מוסף 'השבוע' של 'הארץ'.

תנו מבט גם אתם והזדעזעו לכם להנאתכם:

הבנתם מה חושבים בעיתון לאנשים חושבים? 'מרואן ברגותי לחופש נולד....' זו כותרת ראויה לטעמם של קובעי הטעם הטוב בישראל. מבחינתם של אנשי רחוב שוקן אין כל פגיעה ברון ארד כאשר לוקחים את הסלוגן שהפך מזוהה כל כך במאבק לשחרורו, ומשתמשים בו לטובת מנהיג הטרור המורשע על אחריותו לחמישה מעשי רצח בנוסף להנהגת הטרור התנזימאי ברחבי ארצנו.

באמת יופי של חוש טעם טוב יש לכם, אנשי 'הארץ'.

אגב, אנשי 'הארץ' היו כל כך מרוצים מההברקה הגאונית שלהם עד שהם חזרו עליה גם בין עמודיו הפנימיים של המוסף. כך זה היה נראה:

 

שתי הטעיות במשפט אחד

בישיבת הממשלה תקפו ראשי מערכת הביטחון כולם, ראש המוסד, ראש השב"כ, הרמטכ"ל וראש אמ"ן, את התקשורת וקבעו שהקמפיין התקשורתי לשחרור מחבלים תמורת גלעד שליט הוא שחיבל במו"מ והוביל לפיצוצו. בדבריהם לפני השרים קבעו הארבעה שדווקא הקמפיין הזה הוא שגרם לחמאס להקשיח עמדות מתוך תחושה שהנה, הנה, ממשלת ישראל תיכנע לתכתיבי התקשורת הישראלית ותסכים לשחרור ההמוני.

בקיצור: מערכת הביטחון ביקרה את התקשורת.

איך תורגם העניין הזה בגלי צה"ל? ככה – מיכה פרידמן ראיין בתכנית הבוקר שלו את חזי משיטה, ראש מטה המאבק לשחרור גלעד שליט, ושאל אותו: "יש אפשרות שתמשיכו בהתנהגות המופקרת שלכם, זה מה ששמענו מלשכת ראש הממשלה, ותמשיכו להקשיח את עמדת החמאס?".

מה שעשה כאן מר פרידמן, יהודי חביב בדרך כלל, הוא לדחוף שתי הטעיות למשפט קטן אחד. זה הרי לא ראש הממשלה שהטיח את הביקורת על הקמפיין, אלא ראשי מערכות הביטחון. בנוסף, בניגוד לדברי פרידמן, הביקורת לא הופנתה כלפי משפחת שליט, אלא כלפי התקשורת. במשפט השאלה הקצר שלו הצליח פרידמן גם לנער את הביקורת מעצמו, כאיש תקשורת, ולתאר אותה כאילו הופנתה כלפי משפחת שליט, וגם לעקר מאותה ביקורת את הממד המקצועי שלה – לכאורה זה רק ראש הממשלה שאמר את הדברים, מטעה פרידמן את שומעיו, ולא בכירי המקצוע בתחום, ראשי מערכות הביטחון.

 

למה מצביעים לימין?

הנה לכם כותרת משנה למאמרו של בכיר העיתון 'הארץ', העיתונאי עקיבא אלדר: "בני נוער רבים תומכים בימין ומעריצים את ליברמן. אולי זה בגלל שהם אדישים לכאב ולסבל של האחר".

במקום להעיר הערה או שתיים על הקביעה הזו של העיתונאי ירום הודו, אני מעדיף להציע כותרת משנה אחרת שכנראה לא תקבל במה ב'הארץ': "בני נוער רבים תומכים בימין ומעריצים את ליברמן. אולי זה בגלל שהם מאוד רגישים לסבל של העם שלהם ונמאס להם להבליג ולהרכין ראש מול הטרור הערבי".

 

מהו גיוס טוב?

העיתון 'הארץ' ממשיך במוספו המיוחד לפרוס על פני עמוד שלם את אירועי השבוע ולקבוע מה טוב מה רע מה גבוה ומה נמוך. שנדע מה צריך לחשוב.

קחו לכם את הקטע הבא שהופיע באגף הטוב של העמוד הזה:

שמתם לב לכיתוב? "הסרטון למען עזה – אמנות מגויסת במובן הטוב". מבחינת 'הארץ' סרטון למען עזה אינו אלא התגייסות טובה. מעניין לדעת אם התגייסות לצה"ל, לשם הדוגמא, תזכה גם היא למחמאות דומות מהעיתון הזה, או שרק התגייסות למען עזה יכולה להיחשב טובה.

 

כך נולד סקופ

לעיתונאי ישראל יש חולשה מיוחדת לפתקים של פוליטיקאים. זה החל בימי עבר בהם מנקות חדרי ישיבות הממשלה התבקשו בתחנונים למסור לעיתונאים נמרצים פתקים מפחי האשפה. באותה תקופה עלה בידי לא מעט עיתונאים לחלוב מפתקים שכאלה חשיפות עיתונאיות נכבדות. הלהט הזה לפתקים נמשך במרוצת השנים ומעת לעת הבליח לעמודי התקשורת פתק כזה או אחר. היום כבר לא צריך להתחנן למנקות, יש לעיתונאינו זום רציני במצלמה והם מפעילים אותו כל אימת שנשלים פתקון ועט מכיס פנימי בחליפת שר או ראש ממשלה. מהתקופה האחרונה זכור במיוחד הפתק של ציפי לבני בו ביקשה מאהוד אולמרט שלא יביע עמדה בזכות ממשלת אחדות, אך לא רק שהפתק נחשף ותוכנו פורסם אלא שמקרופוני חדר ישיבת הממשלה קלטו גם את דברי המרמור והזעם של לבני על אולמרט, והתקשורת הישראלית צהלה ושמחה.

לעומת כל אלה יש פעמים שלעיתונאים מגיע פתק משולחנו של פוליטיקאי בכיר, אבל הם קוראים בו שוב ושוב ו... איך לומר, אין בו כלום. מה עושים. בעיה. אבל לעיתונאינו פתרונים. מצמידים לטקסט הטריוויאלי שבפתק פרשנות מקושקשת והנה יש לנו גם סקופ וגם קצת מרגוע ליצר המציצנות שלנו (לא שלנו הקוראים. שלנו העיתונאים...)

זה פחות או יותר מה שקרה ליובל קרני ועופר פטרסבורג ב'ידיעות אחרונות' של סוף השבוע שעבר. השניים צילמו פתק שהגיע לידיו של ראש הממשלה המיועד נתניהו, נתנו קלוז אפ, קראו את מה שיש בו וגילו – איזה בעסה – כלום. סתם פתק מעוזרו של נתניהו שמבקש בשם רון לאודר פגישה כדי לתאם עמדות לפני ועידת דרבן. ממש מעצבן. עד שהגיע לידי העיתונאים הנמרצים צילום של הפתק הם לא יכולים לעשות בו כלום? הרי אי אפשר לדווח שלאודר רוצה פגישה עם נתניהו. כל הזמן מבקשים פגישות מנתניהו וכל הזמן נכתבים פתקים, אי אפשר לדווח על דבר כזה.

אז מה עושים? הנה הפתרון של 'ידיעות'. מורחים את הדיווח על הפתק על שישית עמוד ענק בין עמודי חדשות סוף השבוע ומוסיפים כיתוב שבו מציינים שהבקשה מנתניהו נכתבה באנגלית ומוסיפים הסבר שהסיבה לכך היא שרוב עוזריו של נתניהו הם ממוצא אנגלו סכסי ולכן מעדיפים "לתקשר עם הבוס באנגלית". אה. איזה מזל. הצלחנו להוציא סקופ מרעיש מהפתק המשמים הזה – העוזר של נתניהו כתב לו באנגלית. אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים סקופינו.

יבורך

יבורך רוני דניאל, איש ערוץ 2. למרות חדוות הכותרות להטיל את הרפש שפורסם ב'הארץ' על חיילי צה"ל כאילו רצחו נשים וילדים תוך כדי 'עופרת יצוקה' בחר דניאל בדרך אחרת, מאוד לא פופלארית. בעוד שאר כלי התקשורת מתחרים ביניהם מי יכתוב כתב אישום חריף יותר נגד חיילי צה"ל וטקסט של מי יובא בבית הדין בהאג כעדות נגד צה"ל, העדיף רוני דניאל להציג את קטעי העדויות של החיילים, אבל מנגד להציג גם את מה שהתברר בתחקיר המח"ט.

מסתבר שהחייל שדיווח על הרג של ילד ואישה ללא סיבה הבהיר למח"ט שהוא אמר את הדברים למרות שהסתמך על שמועות שהיו דברים כאלה. הוא הוסיף ונימק את אמירת הדברים בכך שהדיון היה "שיח חברי כזה", כלשונו. אחרי בעליה של עדות נוספת, כך מתברר, מנסה המח"ט להתחקות אבל הבחור נגוז. כנראה הבין שלא כדאי שהמח"ט שלו ישמע שגם הוא מכפיש את צה"ל על סמך שמועות.

את הדיווח שלו חתם רוני דניאל במילים "צריך לחקור, אבל זה לא כצעקת הכותרות". בקיצור – יבורך בעיקר על העמידה מול שטף הצונאמי התקשורתי על צה"ל.

 

הכישלון של 'ידיעות אחרונות'

אביב הברון הוא עורך המוסף לשבת של 'ידיעות אחרונות'. בהיותי אדם תמים מוחלט אני נאלץ להאמין שהאיש עושה מאמצים כבירים יום וליל כדי לאתר אדם האוחז בעמדות ימניות שמסוגל לכתוב טור במוסף שלו. שהרי אם לא כן אין כל הסבר לכך שמאז נטישת אורי אורבך את עמדתו, וכך גם ג'קי לוי, לא נמצא איש ימין אחד קטן, קטנטן, קטנצ'יק, קטנצ'יקון שיכתוב טור מול נחום ברנע, ב. מיכאל, מאיר שלו ושאר כותבי המוסף.

 

הבשורה של לבני

ולסיום הצצה חביבה לאתר האינטרנט של תנועת 'קדימה'. זה אמנם לא בדיוק כלי תקשורת, אבל בכל זאת בהיותו במרחב המקוון אפשר להשחיל גם את ההצצה הזו לטור שלנו:

מסתבר שגם לבני מבינה שהעובדה שהיא נשארת דבקה בעמדותיה זו ממש לא בשורה...

 

הערות והצעות ניתן לשלוח ל zitutim@inn.co.il

לגליונות האחרונים:

לגיליון מס' 32 של 'ציטוטים'

לגיליון מס' 31 של 'ציטוטים'

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו