בעקבות החלטת בג"צ להחמיר בדינו של המג"ד סא"ל עמרי בומברג שהורה לחייל לירות כדור גומי בפלסטיני כפות בנעלין ונגד החייל שביצע את הירי אומר ועד מתיישבי בנימין כי בג"צ ממשיך לשמש כקבלן הביצוע של השמאל הקיצוני.
"בושה וחרפה שבג"צ מעדיף להתעמר בקציני צה"ל המותקפים מידי שבוע על ידי ערבים ופעילי שמאל באזור גדר ההפרדה, במקום לתמוך בהם במאבקם נגד הארגונים אנטי ציוניים האלימים הללו", הדגישו.
גם יו"ר חזית יהודית, ברוך מרזל, תוקף בחריפות את החלטת בג"צ וטען כי בג"צ של השופטת פרוקציה הוא בג"צ של השמאל הקיצוני, "מדובר בחבורת אנשים היושבים במגדל שן ומנותקים מהמציאות ומעם ישראל".
בצהרים דיווחנו כי בית המשפט העליון החליט פה אחד לקבל את העתירה, ולהורות כי העמדתם של החייל והמג"ד לדין בעבירה של "התנהגות שאינה הולמת", דינה להתבטל מחמת חוסר סבירות קיצוני. ניתן צו מוחלט שבמסגרתו הורה בית המשפט על החזרת העניין לפצ"ר כדי שיחזור וישקול בעקבות מתן פסק-הדין מהם סעיפי האשמה שבהם ראוי להאשים את המג"ד ואת החייל, כל אחד על-פי עניינו ונסיבותיו, באופן שהעבירות שתיוחסנה לכל אחד מהם תשקפנה כראוי את טיבם של המעשים המתוארים בכתב האישום.
השופטת איילה פרוקצ'יה קבעה בפסק דינה כי פגיעה באדם עצור כשהוא כבול, מכוסה עיניים וחסר ישע, משקפת מעשה עבירה חמור ואכזרי המחייב תגובה עונשית הולמת במישור הפלילי. כיבוד זכויות אדם והגנה על כבוד האדם, גם כאשר הוא נמנה על האויב, טבועים עמוק באופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ובמורשתו של צה"ל, אשר כוחו תלוי ברוחו וברמתו המוסרית, לא פחות מאשר בעוצמתו הפיסית.
על פי עובדות כתב האישום, במידה שיוכחו, המג"ד התכוון להפחיד את העצור כי עומדים לירות בו מטווח קצר ולפגוע בו פגיעה קשה. מעשה הפחדה זה כשלעצמו, שהופנה כלפי עצור חסר ישע כשהוא אזוק ומכוסה עיניים, גובל באכזריות והתעללות, האסורים בתכלית על חיילי צה"ל, ולא כל שכן על מפקדיו. לחייל מיוחס מעשה הירי מתוך הבנה כי קיבל פקודה לירות, פקודה שעל פניה הינה בלתי חוקית בעליל.
בחירת סעיף האשמה המשקף את הנורמה הפלילית המתאימה למעשים נשוא כתב האישום ממקדת את רף החומרה שהתביעה הצבאית מייחסת להם. סעיף האשמה שנבחר על ידה הוא בעל אופי פלילי-משמעתי, שאינו מבטא את מלוא משמעות הפגיעה המוסרית הכרוכה בארוע המתואר. האינטרס הציבורי מחייב הקפדה מירבית על אכיפת הנורמות הערכיות – מוסריות בפעילות הצבא, לא רק בשורותיו פנימה, אלא גם בהתייחסותו אל אויביו. הסטייה בבחירת סעיף האשמה לוקה במקרה זה באי-סבירות קיצונית במידה כזו המצדיקה התערבות שיפוטית לשינוייה.