ציטוטים - טור שבועי גיליון מס' 62

על מה צריך ואפשר למחות? על מה לא תדעו שצריך למחות? איך נראית הסולחה של טלי? איך נראה סיכול עיתונאי? ועל מה עדיין לא עשו תחקיר?

שמעון כהן - ערוץ 7 , י"ב בחשון תש"ע

ציטוטים - טור שבועי גיליון מס' 62-ערוץ 7
בעיות בתקשורת...
 ערוץ 7

בלי דתיים הרבה יותר כיף

בקרוב זה יחל שוב. התכנית 'ארץ נהדרת' תחל לשדר עונה נוספת ובה תמשיך, כהרגלה מן הסתם, להפגיז את ציבור המתיישבים ביו"ש והציבור הדתי, כפי שהיה בשנים עברו. העניין הוא שככל הנראה הציבור הדתי ורבים מציבור המתיישבים לא יידעו על כך שעקצו אותם מאחורי הגב, שצחקו עליהם, שחיקו אותם ואת נציגיהם, שהאשימו אותם באלימות, ברצח ועוד. הם לא יידעו בכלל שהפכו אותם למייצרי תחלואיה של הארץ הזו.

וכל זאת למה? כי שידורה של התכנית הזו, התכנית שגם אם נרצה וגם אם לא, גם אם נאהב את זה וגם אם לא, היא אחת המשפיעות על השיח הציבורי במדינת ישראל, התכנית הזו תשודר בערב שבת.

והדתיים? שיהיו בריאים, יסתפקו בפסוקו של יום ויסתמו ת'פה...

 

לא כל דבר שווה כותרת, כנראה

ביום ראשון אירע פיגוע דקירה. מחבלת דקרה איש ביטחון ליד מחסום קלנדיה ופצעה אותו באורח בינוני. העובדה הזו לא הייתה ראויה כנראה לדיווח בפני עצמה ולכן היא נשתלה עמוק בתוך כתבה שסיקרה בכלל אירועים בהר הבית. בקיצור, אם אתם לא ארכיאולוגים מומחים בחפירות עומק לא תוכלו למצוא את המידע הזה. כדי להגביר את הסיכוי שלכם לקרוא על האירוע הזה אתם צריכים לשלב גם חוש ניחוש מפותח שהרי סתם כך לא תוכלו לשער שב'מעריב' קלנדיה כלולה בהר הבית...

הנה לכם צילום הכתבה במלואה. הייתם מנחשים שבתוכה מסתתר דיווח על איש כוחות הביטחון שנפצע אנושות מדקירה של מחבלת ערביה? כנראה שזה לא מספיק חשוב כדי שתדעו על כך. בכל אופן תאמינו לנו שעמוק בתוך הכתבה יש איזה שבע שמונה שורות על פיגוע הדקירה:

 

המומחית

יוסי דגן, איש השומרון, מפנה את תשומת ליבנו לזהותה של פרשנית YNET לענייני התבטאויות קיצוניות. ובכן, הפרשנית שזומנה להביע את עמדתה אודות דבריו של דודו אלהרר למתחזי שלום עכשיו היא לא אחרת מאשר עורכת הדין טליה ששון – האחת ואין בלתה.

אגב, אפילו עורכת הדין ששון לא מצאה אפשרות לקבוע שדבריו של אלהרר בעייתיים מבחינה חוקית, שכן כאשר אמר אלהרר שדינו של ביילין הוא מוות על פי החוק קבע שעל בית המשפט לדון אותו ולא מדובר בחובתו של כל אזרח ואזרח.

ובכל זאת, כשמדובר בנושא שבין ימין ושמאל אי אפשר למצוא פרשנית משפטית אחרת? משהו קצת יותר ממורכז? או שבעצם זה הכי מרכזי שיכולים לחשוב עליו ב-YNET?

 

המשוואות של טלי

בתכנית 'ערב חדש' הפגישו דן מרגלית וטלי ליפקין שחק את יהודה גליק ממכון המקדש עם שייח' מוסלמי שלדאבוני איני זוכר את שמו. השניים עסקו בהסתה המוסלמית העולה מבין כותלי אל אקצה. גליק דרש מהשייח' לגנות את ההסתה והאלימות ואת הפיכת המסגד לסליק מאגר לאבנים טרם השלכתן. כצפוי הוא נענה בהסתת הדיון לנושא המטריד של חילול הר הבית בידי היהודים שעולים למקום הקדוש.

ביקשה הגברת ליפקין שחק להרגיע את הרוחות ולהגיע לעמק השווה וסיכמה את הדיון באווירה של 'יאללה שניכם, חאלס עם הויכוחים', וביקשה ששני הצדדים יפסיקו עם השמועות הללו שמלבות את האש במקום הקדוש. כדי שיהיה ברור על אילו שמועות היא מדברת הסבירה טלי לשני הניצים שלפניה: "אתם תפסיקו עם שמועות על אבנים שנאספות במסגד ואתם תפסיקו עם שמועות על יהודים שמחללים את ההר..."

וכך הצליחה הגברת ליפקין שחק להמשיך במסורת המשוואה הבלתי קדושה המוכרת מאז ומתמיד. תמיד מדובר בשני צדדים זהים שכרגיל אשמים באותה מידה במצב. אין קורבן מול תוקפן. כולנו קורבנות ויאללה סולחה...

אבל רק רגע, טלי, לא הצלחתי להבין למה את משתמשת במונח 'שמועות'. הרי האבנים הללו שעליהם מדבר גליק זה לא איזה שמועה הזויה. ראינו תמונות שצילמו שוטרי משטרת ישראל. מריצות שלמות גדושות באבנים. זה שמועות זה? ובקשר לצד השני – גם שם זה לא שמועות. השייח' ההוא לא שמע שמועה על יהודים שמחללים את הר הבית. הוא פשוט מאמין בקשקוש הזה ולכן הוא יצר את הכמעט יודן ריין הזה על ההר, ובשם מכבסת המילים הזו שלך את מגבה ומתרצת את המעשה הגזעני הזה.

 

תלחצו על השלט. יש לכם כוח

לפחות פעם בשבוע דואגים ערוץ 2 או ערוץ 10 (או שניהם גם יחד) לציבור השפוי בישראל להמתין שתשודר כבר סוף סוף תכנית מסוימת. לא בגלל שמדובר בתכנית איכותית או מעניינת במיוחד, לא בגלל שמדובר בתחקיר שיציל את העולם משיטפונות או את תיבת המייל שלנו מספאם. אנחנו פשוט מצפים שתכנית מסויימת תשודר כאן ובכך ניגאל מעונשם של הפרומואים המזוויעים, הבוטים והגסים שדואגים שני הערוצים הללו לשדר לנו בכל שעות היום ללא הגבלה.

ואכן, מסתבר שרק שידורה של תכנית טלוויזיה יכולה להציל אותנו מעונשם של הפרומואים לקראת אותה תכנית.

ובעוד לתכניות גסות ובוטות במיוחד קיימת מגבלה של שעות שידור לייליות וסימון גיל הצפייה (מגבלות שלא בדיוק עוזרות, אבל לפחות הן קיימות) הרי שכאשר מדובר בפרומואים לסדום דמינו וכעמורה היינו. אין מגבלה ואין בקרה, וכידוע כדי לגרוף עוד כמה עשיריות אחוזי רייטינג דלוח, צריך להציג בפרומו את הקטעים הכי בוטים והכי זולים מתוך התכנית, כך יאמר לכם כל פירסומי סוג ד', וכך הם עושים בדבקות.

בקיצור, הגיע הזמן לומר את הדברים בצורה ברורה: מחאת ברברת לא תועיל לאיש. גם לא בכיינות צדקנית ומוסרנית. התופעה לא תיפסק כל עוד לא תבוא המחאה לידי ביטוי בלחיצה על השלט, מחאה שתוביל לירידה ברייטינג של תכניות המזבלה והפרומואים הזולים על סף הסטייה הללו.

 

סיכול עיתונאי ממוקד

בכל פקולטה בכל אוניברסיטה מצויים אין סוף מרצים שמרשים לעצמם להשתלח בכל מה שהוא לא הם עצמם, והנה דווקא מרצה אחד זכה לכתבת סיכול ממוקד בת חמישה עמודים במוסף 'סופשבוע' של 'מעריב' – ד"ר דן שיפטן. האיש זכה בחמישה עמודים בהם הוא מוצג כהזוי, קיצוני, בוטה וכמעט גס רוח.

ולמה זכה דווקא ד"ר שיפטן לכבוד המפוקפק הזה? כי הוא שונא את הפוליטקלי קורקט, בעיניו זו צביעות ובשל כך הוא מעז לומר דברים בסגנון "כשישראל שולחת לוויין לחלל הערבים יוצאים עם זן חדש של חומוס" ושאר ביטויים שאינם שיר הלל לאומה הערבית. לקחה שרה ליבוביץ' דר את הציטטה הזו, הוסיפה לה עוד כמה ציטטות שחלקן לקוחות מאסופה שריכזו הסטודנטים לקראת מסיבה כלשהי, ודרשה מהאיש הבהרות. אפילו ציטטה שלו מראיון בערוץ 7 שרבבה ליבוביץ' דר כדי להוכיח שהאיש קיצוני (הוא אמר, אוי לה לאותה בושה, שהפלשתינים לא רוצים לקחת אחריות על כלום ולכן אי אפשר להגיע איתם לשום הסדר. זה נשמע לכם קיצוני? בעיניה של ליבוביץ' דר כנראה שבהחלט כן).

ד"ר שיפטן אמנם לא התנצל, אלא הבהיר שאכן "ישראל נמצא בחזית הטכנולוגיה של העולם והעולם הערבי שקוע בפיגור בתחום המדעי והטכנולוגי", ושהוא לא מוכן להיות עצוב לנוכח מלחמת איראן עיראק. עבורו זה כאילו גרמניה ויפן היו נלחמות ביניהן בימי מלחמת העולם, והוא לא מבין על מה יש להצטער במצב שכזה.

ציטוט נוסף שהטריד את ליבוביץ' דר היא אמירתו שכל עניין יונות השלום הוא איוולת. היא דרשה ממנו הבהרות כאילו מדובר באיזו אמירה קיצונית תמוהה ואסורה. מה קרה, שרה? האיש חושב אחרת ממך? אם לטעמו סיפורי השלום הם קשקוש אז הוא צריך לתת לך הסברים?

שיפטן המשיך להבהיר את דבריו אבל לא הצליח ככל הנראה לשכנע את ליבוביץ' דר. בעיניה כנראה מוזר ותמוה שאצל אדם כזה לומדים לא מעט ממקבלי ההחלטות בישראל.

אגב, למרות ההבהרה שלו שמרבית הציטוטים נאמרו בבדיחות בשיחות מסדרון נכתב בכותרת הכתבה ש"אלו רק כמה מהפנינים מפזר בהרצאותיו ד"ר דן שיפטן". אז הוא אמר, אז מה? למי איכפת מה הוא אומר. העיקר שיש כותרת.

 

השכנים של שכם

עמיתתי אורנית עצר תהתה כיצד זה באתר YNET הפכו כל כך הרבה כפרים בשומרון לסמוכים לעיר שכם:

הנה לכם דיווח על אירוע בכפר קריות הסמוך לגוש שילה, זה עוד מילא. אפשר לראות בגוש שילה קרוב לשכם... נו, שיהיה. אבל הנה מיד לאחריו דיווח על אירוע בזית רענן. גם הוא, כך כתוב, סמוך לשכם. קצת מוגזם, לא? זית רענן נמצא בכלל בגוש טלמונים שקרוב יותר למודיעין מאשר לשכם, אבל למי יש כוח לפתוח מפה?

 

 

החומר מוכן, דרוש תחקירן

ועכשיו פניה לאילנה דיין, אמנון לוי, רפי גינת ושאר כל מי שמחשיב את עצמו תחקירן עיתונאי מעמיק:

אז נכון שמצווה קדושה היא להגדיר כהזוי, קיצוני, תמהוני, סהרורי, מטורלל, חסר שפיות ובאופן כללי אדם דפוק לחלוטין כמעט כמו זית סורי, את כל מי שמעז לערער ולו במעט על הגרסה הרשמית של ועדת שמגר, ובכל זאת אולי הגיעה העת לבדוק את אותן עשרות שאלות שהועלו בסוגית רצח רבין.

לא. אני לא חושב שיש סיכוי שתגיעו למסקנות קיצוניות כפי שמגיעים אליהם אותם מטורללים מהימין הסהרורי, ובכל זאת, יש לא מעט נתונים – הזמנים הבעייתיים, הדו"חות הפתולוגיים הסותרים, הראיונות המבולבלים, העדויות הבעייתיות ועוד ועוד. מה איכפת לך, אילנה דיין לבדוק? מה יקרה לך אמנון לוי אם תציג את השאלות לציבור? הרי מכל מסמך שמעלה שאלה קלושה על מינוי מחלק התה בעירייה נידחת בגליל אתם משדרים תכנית שלמה עם פרומואים אימתניים, אז הסיפור הזה לא ראוי לבדיקה כלשהי? בדיקונת? משהו...

ושיהיה ברור – לא למען יגאל עמיר, גם לא למען הימין תעשו את זה, אלא למען זכרו של יצחק רבין. הוא לא ראוי לטעמכם שפרשת הרצח שלו תיבחן סוף סוף ברצינות?

 

מרוב כותרת לא רואים את האמת

אחד התענוגות השמורים למערכות עיתונים הוא הצגת כותרת מלפני כמה חודשים שממנה מתברר שהעיתון שלנו, הוא ולא אחר, חשף פרשה שמהדהדת עד היום. איזה כיף, מחככים עורכי העיתון את ידיהם בהנאה, אנחנו היינו קודם.

השבוע גבר הלהט לעשות זאת אפילו על האמת. הנה לכם הכותרת שציטט 'ידיעות אחרונות' את עצמו בפרשת אליאור חן. תנו הצצה על הקטע המדובר ותגידו לי אתם כמה אמת הייתה בכותרת הזו שגורמת כל כך הרבה גאווה לעיתון:

אז מה אתם אומרים? רב? מי רב? אליאור רב? של מי? עם איזו תעודה? איזה רב ואיזה נעליים? בסך הכול לבוש כחרדי, זה מה שהופך אותו לרב? ידוע? למי הוא ידוע? אולי עכשיו הוא ידוע, אבל כשהפרשה עוד לא התפרסמה גם בעיני השכנים שלו הוא לא היה ידוע. כת? איזו כת? בסך הכול אם ושני בחורים שהקשר שלהם לפרשה מוטל בהרבה ספק. זה כת זה? בחייכם, ידיעות, תהיו יותר רציניים.

 

אבנים שחקו

ובעוד אני סונט ב'ידיעות אחרונות' בשבוע שעבר על הכותרת שהעניקו ליידוי האבנים על רכבים ישראליים - "חוזרים לתקופת האבן", וקובע שהכותרת ההומוריסטית הזו לא מתאימה ומדובר בעניין רציני ומסוכן שיש למקם בראש החדשות ולהעניק לו כותרות מתריעות, בעוד כל זה קורה אני מקבל תגובות מגולשים לא מעטים שהפנו אותי אל הכותרת הזו שהופיעה ב'בשבע':

ראשית, תודה לכל הכותבים (לא אזכיר שמות כי באמת היו רבים). שנית, אני עדיין סבור שלא זו הכותרת הראויה לנושא המסוכן הזה, למרות הבדל אחד קיצוני: בעוד ב'ידיעות' הכותרת הזו עיטרה טקסט קצרצר של כמה שורות, מה שהעיד על קלות הדעת שיוחסה לתופעה, ב'בשבע' יוחדה לנושא כתבת ענק הפורסת את התופעה לצדדיה השונים. בהחלט התייחסות ראויה ונכונה (והאמינו לי שאיני מסנגר על 'בשבע' בשל הקשר למערכת ערוץ 7. הרי גם הערוץ עצמו וכותב שורות אלו ספגו ביקורת בטור).

 

שוב מילים טובות לאברי

איש אמיץ הוא אברי גלעד שהעז לפתוח את תכנית האירוח שלו בביקורת על הפיכת רבין לקדוש ואיזכר את חולשותיו של האיש החל מדיבורו העילג ועד למחלוקת שיצר בעם כשהלך למהלכים מדיניים מבלי להתייחס לחצי העם. אז נכון שהוא סיפר גם על געגועיו למנהיג אמיתי במפלגת העבודה. זכותו. אבל עדיין דרוש בהחלט אומץ כדי לדרוש ביום הזיכרון לרצח ריענון של הדיון ברבין האיש ובמורשתו.

 

לראות ולשמוע כפול

ואי אפשר לשכוח את הדיווח שמסרנו כאן על הראיון המשוכפל ששודר בערוץ 10. אז הנה תזכורת:

צופי תכנית הבוקר של ערוץ 10 היו משוכנעים שהם צופים בראיון חי עם זוכת פרס נובל, פרופ' עדה יונת, אבל מסתבר שהמגישים שבאולפן חיים אתגר וסיון כהן שוחחו עם עצמם ולא עם הפרופ'. גם התפעלותם הספונטאנית מתשובותיה לא הייתה כל כך ספונטאנית. מסתבר שהתשובות היו גזורות מראיון שהעניקה הפרופ' ערב קודם למיקי חיימוביץ'. כך התברר מסרטון קצר שהעלה שחר גולן לאתר שיתוף הקבצים יוטיוב.

למקרה שפספסתם, תנו מבט: