בעיות בתקשורת...
בעיות בתקשורת...ערוץ 7

עבדו עליך, כבודו

בתכניתם של עופר שלח ורביב דרוקר 'המקור' בערוץ 10 הרימו סוף סוף את הכפפה, ודנו במשהו מהשאלות שנערמו מאז רצח רבין.

לכאורה הנה לנו תכנית תחקירים מכובדת בוחנת את הנתונים וקובעת נחרצות: אין בסיס לתיאוריות הקונספירציה. מסקנה שאמורה הייתה להרגיע אותנו. אבל לפני שאנחנו פולטים אנחת רווחה ארוכה ומתמתחים לאחור ללגימה נוספת מכוס התה שלנו אני מבקש לקוות שגם כבוד השופט שמגר ראה את התכנית, כי אם הוא ראה את התכנית אין לי ספק שכעת הוא יודע שמישהו פשוט עבד עליו. את זה אני כותב מתוך הנחה בסיסית שכבוד השופט אכן כתב בסיכומם של הדברים את מה שאכן התברר לו ולא הנפיק חלילה מתחת ידו דו"ח שנועד לתעתע בעם היושב בציון.

אז למה, כבוד השופט שמגר, למה אני אומר לך שמישהו פשוט עבד על כבודו, במחילה? קח לך אדוני לדוגמא שתי עובדות מהותיות שעלו מתכניתם של שלח ודרוקר ותחליט לבד:

עובדה ראשונה: ברוב חשיבות ופאר ובארשת אפופת סוד והוד סיפר חוקר השב"כ עופר גמליאל לעין המצלמה שאין כל בסיס לקונספירציות סביב 'סרק סרק' כי הוא עצמו חקר את האיש שאמר את הקריאה הזו. הוא יודע מי אמר את הקריאה ומדובר באיש ביטחון, אדם שהוא אינו יכול למסור את פרטיו מטעמים מובנים. לכאורה – סטירה מצלצלת לדורשי ההבהרות בפרשה ולמפתחי תיאוריות שונות סביב ה'סרק סרק'. אבל, רק רגע, כבוד השופט שמגר. אם יפשפש מעלתו בזיכרונו אין לי ספק שייזכר בדברים שהוא עצמו כתב ולפיהם "לא הצלחנו להגיע לזיהוי וודאי של משמיע הצעקה".

מה זה אומר כבוד השופט שמגר? שלא כל הנתונים הובאו בפני הועדה בראשה עמד כבודו, או שמישהו עבד על כבודו. חמור מאוד, לא? האם מקובל על כבודו שבאחת הפרשות הקשות בתולדות המדינה המערכת מסתירה מידע מכבוד השופט?

אגב, גם ב'המקור' הזכירו את הציטוט הזה ממסקנות הוועדה ואף הציגו את הנתונים החדשים בפני עו"ד מרים רוזנטל פרקליטת מחוז תל אביב בתקופת הרצח שהביעה תדהמה על כך שהדברים הוסתרו ממנה.

ופרט נוסף, כבוד השופט לעיונך. שמעת בוודאי את עדותו של המאבטח שי גלזר: "ואז אני מסתובב ורואה מאחורי ערימת אנשים שוכבים על משהו, ואני מזהה שראש הממשלה שכוב על הרצפה. מיד יורם (רובין) ואני מרימים אותו לכיוון האוטו, יורם ואני הכנסנו אותו לתוך האוטו. אני זוכר שזה לא היה קל, הרגשת שאתה מרים בן אדם שלא עוזר לך להתרומם...".

מוזר, לא? הנה קטע מתוך הדו"ח שהנפקת, אדוני כבוד השופט שמגר, ובו דבריו של המאבטח יורם רובין עצמו:

אז מה קורה כאן כבודו? גם רובין שיקר בעדותו?

איך אמרנו בכותרת – עבדו עליך כבודו...

בקיצור אדוני, אם בתכנית שנועדה לפרוך כל תיאוריות קונספירטיביות סביב רצח רבין רק עולות עוד ועוד שאלות, אולי הגיע הזמן לפתוח את הדיון מחדש, עם כל השאלות וכל הנתונים שנערמו במרוצת 14 השנים האחרונות? אולי אפילו כבודו ידרוש זאת בעצמו...

לא מעניין אותם

בראיון ל'הארץ' סיפר רינו צרור על רגעי השבר שתלשו אותו מערוץ 10, ובתוך כך ניתן היה לקבל הצצה לאופן בו התייחסו בשעתו לעקירה מגוש קטיף בערוץ 10, הערוץ שהבליח לעולם כבשורה של תקשורת אחרת.

צרור מספר על ימי העקירה כימי המשבר הגדול, ימים בהם נטל את מיטלטליו ומצלמתו וירד לגוש קטיף כדי לתעד את האירועים הקשים והכואבים. הרגע שהוביל לקרע הגדול עם ערוץ 10 נוגע לתפילת הבנות ביום האחרון בבית הכנסת בנווה דקלים. צרור הצטרף לבנות ותיעד את הדרמה שבאותה תפילה קשה וקורעת לבבות. הוא ביקש לשדר בתכניתו בערוץ 10 ארבעים דקות מתוך צילומי אותו יום. "רציתי לתת את הסרט לאנשי הגוש ולהגיד להם: אתם אחלה. יש בינינו ויכוח נוקב אבל אתם סבבה, ואתם אחים. ואני חייב שהעולם יבין את מה שאני הבנתי. הראיתי את החומר למודי והוא אמר: 'את מי זה מעניין? בנות בוכות'. כשהוא אמר את זה הבנתי שעבר בינינו נהר", סיפר צרור ב'הארץ'.

מודי המדובר הוא מודי פרידמן, מנכ"ל הערוץ. וכעת אנחנו מבינים איך נראתה העקירה במסדרונות ערוץ 10, בנות בוכות, לא מעניין אף אחד.

 

ועוד אחד על רינו צרור:

בתכניתו בגלי צה"ל ראיין את שר הרווחה יצחק הרצוג ודן עמו בסוגיית פיצול סמכויות היועץ המשפטי לממשלה. תוך כדי דיון נפלט לו המשפט הבא: "האם גם אתה, כמונו החברים בתקשורת, רואים בעמדה הזו של נאמן עניין אישי".

אז אם הייתה לכם רק תחושה שהתקשורת לקחה צד בדיון ומביעה עמדה ברורה נגד הצעת השר נאמן לפצל את סמכויות היועץ ובעד ההגמוניה המשפטית הקיימת, אם עד עכשיו היה מדובר רק בתחושה, עכשיו תוכלו להסתמך על צרור.

 

השפלה בגנון

נשיא ארצות הברית החליט שלא להצטלם עם נתניהו. זו עובדה. עכשיו נותר לתקשורת שלנו להחליט איך היא מסקרת את האירוע הזה. היא בחרה להגדיר את האירוע הזה כ"זובור" שאותו עובר נתניהו, כ"השפלה" ו"סדרת חינוך", שמעביר אובמה לנתניהו.

בתקשורת שלנו חזרו על המנטרות הללו כל כך הרבה עד שכמעט השתכנענו שזה נכון ושכחנו שאם רק היו רוצים ניתן היה להציג את הדברים בצורה אחרת לחלוטין:

הרי באותה מידה יכולים היו לתקוף את אובמה שמתנהג כמו ילד קטן ולא רוצה להצטלם עם אורחו. אם זה היה כיוון המחשבה של חלק מעיתונאינו היינו רואים כותרות בנוסח "הגן של אובמה", או "נתניהו בגנון של אובמה". לא חסרות אפשרויות, אבל בתקשורת שלנו באופן מיידי הכי נוח זה לקטול את הצד הישראלי, אז זה בדיוק מה שעושים. חוץ מזה שאובמה הוא עדיין הנסיך יפה התואר של התקשורת שלנו, אז לא יפה להעליב אותו.

 

רחל רחל

ויכוח בין כותלי 'ידיעות אחרונות' בין ימין ושמאל – על שם מי קרוי הישוב 'שבות רחל?

בטורו בעיתון כתב חגי סגל כי "הישוב שבות רחל נקרא על שם מתנחלת שרוצחיה לא נלכדו מעולם. רחלה דרוק, אם לשבעה ילדים". עמודים ספורים אחר כך אפשר היה לקרוא את דבריו של מאיר שלו המלצה "להרהר ברחל אמנו ששבות רחל נקראת על שמה".

אז ראשית אני ממליץ לעורך המוסף לשבת לדאוג לתיאום עמדות בין כותבי העיתון שלו. למרות שבמחשבה שניה אני מבין אותו כי אני משער שהוא מצא את עצמו בבעיה קשה וחמורה: מצד אחד, הרי חגי סגל הוא הצודק, אבל מצד שני הטועה הוא מאיר שלו שאיש לא יהין לתקן אותו שהרי מלוא כל הארץ ידיעותיו ומומחיותו. אז מה עושים? נותנים לטקסט לעבור ומקווים שאף אחד לא יראה. אבל מה, אחד מגולשינו היקרים, יאיר ליברמן שמו, ראה ודיווח לנו, כך שלא יכולנו להתעלם.

(ותודה כמובן ליאיר)

 

מקורותיו של החתן דנן

בשבוע שעבר פרסם נחום ברנע, חתן פרס ישראל לעיתונות, את טורו הקבוע ובנוסף גם כתבת ענק שמילאה כמעט עמוד שלם. קראתי את שניהם ונותרתי בסימן שאלה לא פשוט.

בטורו כותב ברנע ש"אני מתקשה להאמין שכל השנים הללו הוא (יעקב טייטל) לא עניין את חוקרי השב"כ. אני מתקשה להאמין שלאחר שנפגשו איתו פעם אחת, והם נפגשו, מחקו את שמו מתיקיהם. בשב"כ, כמו גם בחטיבה היהודית, לא עובדים עיוורים. יש מי שטוען שהוא שימש מקור. לא כמו אבישי רביב שהיה סוכן פרובוקאטור, אלא מקור פאסיבי, רדום. אין לי דרך לאשש את הטענה הזו כרגע. העדות המסייעת היחידה היא הניסיון".

משמעות דבריו אלה של ברנע שהוא שמע שמועה על אפשרות שאולי טייטל היה בשב"כ. אולי. הוא אומר שהוא לא יכול לאשש את הטענה הזו. הוא רק מעריך ומסתמך על ההיסטוריה. האיש אומר את האמת, הוא לא יודע ולכן הוא לא יכול לומר יותר מאשר 'יש מי שטוען'.

מה שלא הצלחתי להבין הוא איך קורה שבהסתמך על הניסוח הפתלתל והבלתי מחייב הזה יוצא אותו נחום ברנע (חתן פרס ישראל וכו') בכותרת ענק "השב"כ הציע לטייטל: תעבוד בשבילנו". מה קרה בדיוק ברגעים שבין כתיבת טור הדעה של ברנע לרגע הדפסת העיתון? מה קרה? האם מישהו במערכת אמר לו שיש כאן פוטנציאל לכותרת ואי אפשר לבזבז את ההתלבטויות והפקפוק שלו על טור דעות פנימי? מה בדיוק קרה שם? איך הפכה ההשערה המגומגמת והמאוד לא מחייבת של ברנע לכותרת ענק ולכתבת ענק?

אז אמנם בחוגי הימין עטו על הכותרת כמוצאי שלל נחמה רב, ואמנם לי עצמי אין מושג אם אכן היה או לא היה קשר בין טייטל לשב"כ, אבל בכל זאת במסגרת ההרהורים שמעלה התקשורת שלנו נראה לי שראוי להעלות כמה תהיות סביב העבודה העיתונאית של מר ברנע, לא?

האם על סמך רמת השערות ושמועות שכאלה התבססו כתבות נוספות שפרסם בעבר חתן פרס ישראל נחום ברנע? אני מאוד מאוד מקווה שלא.

 

עיטור העוז

דברים מפתיעים כתב בן כספית ב'מעריב' ונראה שדרוש לא מעט אומץ לכתוב דברים כאלה כל עוד אתה לא איש ימין יושב גבעות וחובב הפגנות נגד בית המשפט העליון. ממש משום כך הנה לכם כמה ציטוטים מתוך דבריו על פרשת פיצול סמכויות היועץ המשפטי:

"יש כאן מאבק על נפשה של הדמוקרטיה הישראלית. על זכותו של הציבור לבחור ולקבוע את גורלו. האליטה המשפטית בישראל לא סופרת את הדמוקרטיה שלנו. העובדה שהמוני אנשים, סתם אנשים יבחרו בנציגים שינהלו את הארץ פשוט לא מוצאת חן בעיני החברים מרחביה. רצון העם? הצחקתם אותם. מה העם כבר מבין. העם למד? העם השכיל? זה חוסר אחריות לתת להמוני אנשים פשוטים, אנשי עמל קשי יום, ללכת לקלפיות ולגזור גורלות. זו מלאכה הראויה רק למתי מעט".

מחריף כספית את דבריו ומחדד אותם: "לנגד עינינו קמה כאן דיקטטורה. ההוגה והמייסד הראשון, שמונה גם לנשיא לכל ימי חייו, הוא אהרון ברק. יצחק זמיר ממונה על מתחם אקירוב. מישאל חשין על התקשורת. מאיר שמגר הוא זקן השבט. אלה החברים עם הקושאן. עם המפתחות. עם הכוח. מדובר בסך הכול בבירוקרטיה משפטית שלא נבחרה לשום דבר, אנשיה ממנים את עצמם, לא עומדים למשפט הציבור, אבל קובעים וגוזרים את גורלינו".

כספית ממשיך ומתאר את המהפך שנדמה היה שהתרחש ב-77' עם חילופי השלטון, ואת העובדות שהתבררו מאוחר יותר – "היה אז מי שאמר שצריך להחליף את העם. אבל בינתיים התברר שאין צורך. במקום להחליף את העם אפשר פשוט לקחת לו את השלטון... הברית הקדושה בין גורמים בשלטון, גורמים רבי עוצמה בתקשורת וממסד מאובן, דרסה כל מה שנקרה בדרכה. הכול נגרס על מזבח "שלטון החוק" ".

בקיצור על הדברים הללו ועל עוד כמה הכלולים במאמר הזה (חפשו אותו) זוכה כספית לעיטור הגבורה והאומץ לשבוע זה.

 

חטא ההכללה

השבוע חטאתי כאן בחטא ההכללה כשפרסמתי כתבה תחת הכותרת 'החרדים מאיימים: נתבע את עין כרם בהאג', ובכן, צדק כל מי שטען שהסתובב ברחוב וראה להפתעתו חרדים שעוסקים בעניינים אחרים לחלוטין חוץ מלאיים על בית החולים הירושלמי. מסתבר שאכן ההגדרה 'החרדים' קצת גדולה על הארגון המסויים שמאיים בתביעה. בקיצור, לא כל החרדים מאיימים... בואו נרגע.

אכן כן. חטא ההכללה הוא מהמורה שקל מאוד ליפול בה. להכליל, בעיקר בכותרת, זה יותר נוח, יותר קצר, ולמרות זאת זה פשוט חוטא לאמת. זו הסיבה שכותרת הכתבה שונתה במחשבה שניה ושלישית ל"בעדה החרדית מאיימים: נתבע את עין כרם בהאג".

ותודה למתקנים.

 

לא נעים.

האם גם אתם כמוני חשים קצת לא בנוח עם הפרסומת של אותה קופת חולים שדווקא בימים הללו מצאה לנכון להמליץ לילדים שלא לבוא לגן כשהם מצוננים ולחכות "עד שתרגיש פ-נ-א-א- ן"?