מאבקם של האופנוענים נגד ייקור הביטוח כלל גם חסימות כבישים בשעות שיא, אלא שהפעם שלא כמו בזמן המאבק נגד הגרוש מגוש קטיף, אף אחד לא טען בתקשורת שמדובר בעבריינים שמונעים מאנשים חולים ויולדות מלהגיע לבית החולים.
האמן ואיש התקשורת, דודו אלהרר, אומר לערוץ 7, כי בישראל הדמוקרטית צריך לדעת באיזה צד של המפה הפוליטית להיות לפני שאתה יוצא להפגנות, "זאת מדינה דמוקרטית במרכאות כפולות, כשיש ציבור של אנשים שמוצא לנכון למחות נגד פעולה של המדינה, זו דרך לגיטימית להפגין בכל מקום, אבל כדי להגיע לדעת הקהל צריכים גם תקשורת, אבל התקשורת היא המסננת הלאומית והיא עושה מלאכת רמייה כשהיא בעצם לוקחת צד ומסקרת באורח לא אובייקטיבי".
לדבריו, חסימת כבישים היא מחאה לגיטימית רק כשמדובר באנשים שמקובלים על הברנז'ה, "חסימת כבישים זו דרך להפגין, אבל משום מה כשמדובר בצד מסוים שמפגין, כמו האופנוענים שלא יכולים לעמוד בנטל הכלכלי, פה פתאום אין יולדות או חולים שמתו כתוצאה מחסימת הכבישים, אבל כשמדובר בכתומים שחסמו כבישים בזמן המחאה כנגד הגרוש, פה זה סיכן חיים, זו התקשורת הנבזית שלנו, זה אותם אנשים נוראים שהשתלטו על המדינה. תוציא את הכתומים לכל הפגנה תמיד יוקיעו אותם, אין מה להשוות זה ברור וגלוי, התקשורת מייצגת שלושה אחוז מהמדינה אבל היא קובעת את סדר היום".
"ליברמן כבר אמר אתמול שהם שקרנים ורמאים, ולצערנו כולם מושפעים מאותה תקשורת. התקשורת מחליטה מה חוקי ומה לא חוקי. אין היום מושג של גילוי נאות, אין ערך, אין אתיקה, אין יושר, יש נבזות וטפלות. השרצים האלה מסתובבים וכאילו מפרשנים, זו ממש דת חילונית", טוען אלהרר.
אלהרר סבור שהעיתונאי המרכזי שלוקה בחטא הנבזות הוא רזי ברקאי, "הוא העיתונאי שלא יודע מה זה חופש ביטוי, ראוי שיניח את האזניות שלו וילך ללמוד מה זה חופש ביטוי. הוא ראיין אותי ואת טליה ששון במשך עשרים דקות וכל השאלות שהוא שאל אותי מוכיחות שאין לו מושג ירוק מה זה חופש ביטוי, והבן אדם הזה מוביל את השיח הציבורי כל בוקר".