אתמול פרסמנו כאן דיווח על קריאה של הרשות להגנת הצרכן ברשות הפלשתינית לתושבי הרש"פ להחרים את חנויותיו של רמי לוי ברחבי יו"ש, חנויות שכידוע הפכו פופולאריות מאוד גם בקרב האוכלוסייה הפלשתינית.
עוד נזכיר כי התואנה הפלשתינית הייתה שראוי להחרים את החנויות בשל איכות המזון הקלוקל שבהן. עוד טענו כי המחירים הנמוכים נובעים מתאריך תפוגה קרוב.
ספק גדול אם טענות אלה יתקבלו על הדעת בקרב תושבי הרש"פ. ניתן לראות גם כיום בין מדפי החנויות ערבים לצד יהודים, אולם גם על טענת איכות המזון ראוי להטיל ספק אם זו תתקבל, ולשם כך אביא כאן בתמצית שיחה שקיימתי לפני מספר שבועות עם ערבי תושב רמאללה שקבע נחרצות שאם חפץ ערבי לאכול מזון טרי ובדוק מומלץ לו להדיר את רגליו מחנויות רמאללה, אל בירה ושאר מרכזי הקניות ברש"פ.
"אתה יודע למה אני קונה רק ברמי לוי?", הוא שאל כאילו היה חלק מפרסומת לרשת השיווק, ומייד השיב: "כי שם כשאני קונה חומוס אני יודע שזה חומוס. כשאני קונה חומוס ברמאללה אני לא יודע מה שמים לי שם, ובשביל הבריאות של הילדים שלי אני לא מוכן לקנות את הזבל שמוכרים שם, גם אם זה יוצא לפעמים יותר זול". אמר ומיד סיפר: "קניתי קופסת חומוס, שמתי במקרר ופתאום התחילה להתנפח, פתחתי, טעמתי... אי אפשר היה לטעום את זה. זה לא היה חומוס בכלל. הלכתי למפעל, ליד רמאללה, נכנסתי למשרד ל המנהל שמתי לו על השולחן את החומוס ואמרתי לו 'תראה מה אתה מוכר. אם היה קורה משהו לבן שלי בגלל החומוס שלך הייתי הורג אותך כאן'. מאז אני קונה ברמי לוי".
יתכן ומדובר בסיפור בודד ובלתי מייצג, אך לנוכח רמת האלתורים ומערך הזיופים במשק הפלשתיני ניתן בהחלט לשער שיש בסיפור הזה מעט מהמייצג. כעת יצטרכו פלשתינים רבים להחליט אם לפעול על פי צו החרם השלטוני או על פי הצו הבריאותי.