אקדים ואומר - מבחינה משפטית, הלכתית, מוסרית - יגאל עמיר הוא רוצח, כי הוא מבחינתו כיוון נשק טעון (גם אם היה טעון בכדורי סרק, עקב מידע מודיעיני מוקדם) לרבין, ולחץ על ההדק פעמיים. האם היה כאן שיתוף פעולה של גורם חיצוני אשר נוח היה לו, מבחינה פוליטית, בניסיון רצח, או גורם בכיר מאד אשר נוח היה לו ברצח ממש - זו שאלה אחרת.
אני מאמין כי התשובה לשאלה האחרונה היא שלילית, מאחר ומדובר במפסידן סדרתי, אשר לא הצליח אף פעם במזימתו; אלא שהמזל שיחק לידיו: המאבטח של רבין עשה בדיוק מה שהיה אמור לעשות (עד שלב מסוים): שלף אקדח, דרוך והפיל את רבין (שלא נפגע כלל מכדורי הסרק של עמיר) על הארץ, תוך שהוא מסוכך עליו בגופו. לנפילה זו היו שתי תוצאות, האחת שולית והשניה קריטית: המאבטח נשרט במרפקו (הפציעה ה"קרבית" עתירת הפולידין), אבל - לצער כולנו, גם פלט כדור אחד, מטווח אפס, אל תוך גופו של רבין. כדור זה הוא שגרם למותו. לכן העלו הבדיקות הבליסטיות סימני חריכה המאפיינים ירי מטווח אפס, טווח שיגאל עמיר לא היה בו בשעת הירי.
לכן ניסו גורמים עלומים לצ'פר את המאבטח (הייתה פניה אלי אישית לסדר לו עבודה), ומכאן גם מקור הירייה השלישית, שלא נורתה מאקדחו של יגאל עמיר.
אז זה אולי פחות קונספירטיבי, אבל היה מי שניצל את זה לתועלתו האישית, ויש מי שמנסים לנצל זאת כבר מספר שנים - לתועלתם הפוליטית.
סוף דבר: יגאל עמיר הוא רוצח, אבל לא הוא רצח ממש את רבין. אלא שבעטיו נוצרה פליטת הכדור של המאבטח - שילוב גרסתו המעודכנת של סעיף 300 (א)(2) של חוק העונשין (סעיף רצח) יחד עם "ארגז הכלים" של גרם מוות שבסעיף 309, ילמדנו כי רצח הוא גם כאשר "מעשהו או מחדלו (של הרוצח) לא היה גורם מוות, אילולא נצטרף עמו מעשה או מחדל של האדם שנהרג או של אדם אחר".