בפעם הראשונה פשוט שפשפתי את עיני ולא האמנתי. אברך הגיע בליל שבת לתפילה עם עגלה ותינוק, ואז נזכרתי שבעצם בזמן האחרון אני שומעת לא פעם קולות של ילדים קטנים בוכים ומפריעים מעזרת הגברים.. ניסיתי לסנגר מי יודע מה קרה, אולי אשתו חולה, חולה מאד ולא יכולה לטפל בתינוק.... (אם כי אינני זוכרת אפילו פעם אחת במשך כל שנות גידול הילדים (8) גם כשהייתי חולה גם אחרי לידה שבעלי הלך עם תינוק/ת לבית הכנסת, וכך נהגו גם חברותיי) אבל לא, התברר שהאישה ב"ה בריאה לא קרה שום דבר יוצא דופן נורא במשפחה...שבועיים לאחר מכן ראיתי גבר מגיע לתפילה בבית הכנסת עם תינוק במנשא, והמסכן הוא נאלץ כל התפילה להסתובב באולם כדי להרגיע את הילד שלא יבכה בקול רם.
ומה התברר, הנשים מאד מאד עיפות וסחוטות מההכנות לשבת ומעמל השבוע, והן צריכות לשכב לנוח בזמן התפילה. אז היא בבית נחה והבעל בייביסיטר בזמן התפילה.
עולם הפוך ראיתי.
אז אחרי שעמלנו רבות להשפיע על האימהות לא לבוא לתפילה עם תינוקות וילדים קטנים שלא מסוגלים לשבת בשקט בבית הכנסת בשעת התפילה, עלינו להעביר להן בקשות חדשות: אין מקום ואין מצב לשלוח את הילדים עם הבעל לבית הכנסת. צריך להישאר בבית עם הילדים, לטפל בהם, לשחק איתם, לספר סיפור, אפשר גם לטייל איתם בחוץ באוויר הנעים של הערב ולקראת סוף התפילה אפשר לבוא לחצר בית הכנסת ולחכות לאבא - ולמצוא זמן אחר למנוחה.
כן אני אותה אחת שכתבתי לכן לפני שנה על תפילות הימים הנוראים והתינוקות, ואולי כדאי להביא את הדברים פעם נוספת. גם בשביל האימהות החדשות וגם להזכיר לכולן.