חוגגים שנה
חוגגים שנהפנימה

שנה חלפה מאז יצא המגזין הראשון של "פנימה" לאוויר העולם, וזו הזדמנות לבדוק עם צוות העריכה של המגזין - רות עזריה ועדי אהרון, איך הכל התחיל, מי קהל היעד ומהן התגובות? וגם הצצה אל מאחורי הקלעים של עריכת המגזין.

"הי, קראת את פנימה? לא?! הפסדת!". המשפט שזרקה לחלל האוויר בת דודתי היה זה שהפגיש אותי לראשונה, עם מגזין הנשים "פנימה" שחוגג בימים אלו שנה להוצאתו לאור.

בניסיון לעמוד על סוד הצלחתן, אני נפגשת עם הדמויות העומדות מאחורי המגזין שכבש את ליבן של קוראות רבות בתקופה קצרה יחסית. "יום הולדת שמח", אני פונה אל העורכת רות עזריה (34), וסגניתה הנאמנה עדי אהרון (27).

אז איך נולד הרעיון של פנימה?
רות, ששנים רבות ערכה את המהדורה המצומצמת של פנימה כמוסף נשים בעלון "מעייני הישועה" מספרת: "במשך שנים היה חלום להוציא את 'פנימה' כמדיה המיועדת לנשים בלבד אבל לא נמצא הקונספט הנכון. לפני כמה שנים התחלנו להוציא עלון מיוחד לנשים שהופץ בבתי כנסת במטרה להפוך ברבות הימים למגזין לנשים. לאחר אחת עשרה מהדורות נגנז אותו עלון כיוון שכלכלית הוא לא היה מוצדק ולא היה אפשר להמשיך להוציאו. לימים, עלה הרעיון לקפוץ ישר למים העמוקים ולהוציא את פנימה כבר בשלב הראשון כמגזין רחב יריעה והנה אנחנו כאן".

עדי: "נשים היום חוות ויוצרות דברים גדולים והתגובות מהשטח הן שיצרו את הירחון. יש היום צמא גדול לתוכן נשי איכותי. עוד כעורכת עלון "מעייני הישועה" אני זוכרת שנשים רבות עם סיפורים אישיים מיוחדים פנו אלינו בהמוניהן ולצערנו הבמה הנשית בעלון תמיד הייתה צרה מלהכיל. אני יכולה להעיד על עצמי ועל כמה מחברות המערכת שאנחנו נהנות מלקרוא את הירחון לא פחות מהמנויות עצמן. עם הולדת המגזין, שאלו אותנו רבים, "למי בעצם אנחנו פונות?". והתשובה שלי תמיד היתה שאנחנו עושות את המגזין הזה לכל אישה באשר היא".

ובכל זאת, אולי תנסו יותר להגדיר לאלו נשים אתן פונות?
"ברור שבאופן טבעי המגזין פונה לאישה הדתית-לאומית", אומרת רות, "אבל השאיפה שלנו היא שהמגזין יהיה רלוונטי לכל אישה, דתייה או חילונית, צעירה או מבוגרת, ממוצא כזה או אחר - אנחנו באמת לא רוצות לעסוק בהגדרות וגם אם זה לא נשמע כל כך מקצועי מבחינה שיווקית, זו האמת שלנו וטוב לנו איתה".

קול נשי בטלפון
אז שנה שאתן עובדות, ושנה שהמגזין יוצא לאור, וקצב הצטרפות המנויות הולך וגובר, והתגובות...?
"בהתחלה התגובות היו סקרניות", אומרת עדי, "לא כולם ממש הבינו מדוע צריך להכניס ירחון נוסף לשוק עיתוני הנשים המגזריים. אבל מחודש לחודש, במקביל לתוספת המנויים המרשימה, גם התגובות הטובות החלו לזרום. באימייל ובמפגשים אישיים. כשאני מספרת במה אני עוסקת, נשים מיד מגיבות ומשתפות אותי בהנאתם בקריאת "פנימה". חלקן מספר לי שהן קוראות בכל יום קצת כדי 'להשאיר' גם למחר וחלקן מספרות שהן לא עוזבות את החוברת עד שהן מסיימות את המאמר הסוגר של הרבנית ימימה".
רות: "במהלך השנה הופתענו לטובה ממספר הקוראות הגדול שנחשפו למגזין, אהבו ופרגנו אבל אני חושבת שהחידוש הגדול היה במגוון הנשים הרחב להן המגזין היה רלוונטי.

"הופתעתי כשאישה חרדית שנחשפה למגזין התקשרה אליי לברר איפה אפשר לעשות מנוי. מאידך, יום אחד התקבל טלפון אנונימי מבית הדפוס בו מודפס המגזין כשמהצד השני של הקו שאל קול נשי אם נותרו עותקים של פנימה האחרון. לאחר ברור נוסף עלה שהעובדות שם, 'חילוניות למהדרין', נחשפו ל'פנימה' והחלו לקרוא את המגזין בקביעות. באותו חודש הן לא הספיקו לשמור לעצמן עותקים. אגב באותו בית דפוס מדפיסים גם את עיתון 'לאישה' אז יש לנו עדיין מתחרים", חותמת רות בחיוך.
האירועים האלו, הפידבקים האלה השפיעו על אופן העבודה שלכן?

"בוודאי", אומרת רות, "בעקבות החוויות האלו ועוד רבות אחרות, החלטנו להעשיר את השפה בה נערך ומוגש המגזין באופן שיתאים גם לנשים שאינן נמנות על נשות המגזר. אנחנו יותר יוצרות ממקום של מכנה משותף נשי - כאישה אל אישה, כמובן מבלי להפסיד את הערך המוסף שלנו כעיתון ערכי, חושב, יהודי".

שנה אחרי, מה הרגע המיוחד, המרגש, אולי המצחיק, שאתן לוקחות אתכן מהשנה הזו?
"העבודה בפנימה מספקת רגעים מיוחדים במינם. פגשתי נשים שלכאורה נראות פשוטות אבל מקפלות בעצמן ובמעשיהן עוצמה רבה. פגשתי דמויות מיוחדות כמו בתו של הבבא סאלי או אחותו של הרב מרדכי אליהו. רושם המפגש עמן הולך איתי עד היום. ישנם גם ראיונות לא פשוטים ומלאי רגש", מעידה עדי, "כזה היה הראיון האחרון שעשיתי, שיופיע בגיליון אדר הקרוב, עם יהודית רוזנברג, סבתא של מוישי המתוק שהוריו נטבחו במומבאיי. ידעתי שהראיון לא יהיה קל רגשית, אבל הייתי חייבת את זה לעצמי. לחזות באנשים שעוברים ניסיון קשה ובכל זאת מדברים דיבורים של אמונה - זה נותן כוח להתמודד עם הניסיונות וההתמודדויות שעוברים על כל אישה".
"במהלך השנה האינטנסיבית הזו חוויתי כמה מפגשים מיוחדים", מספרת רות, "ביניהן המפגש עם הרבנית קאפח בביתה בנחלאות. אישה מאוד מבוגרת שבגילה המופלג כיבדה אותי כאורחת, בקימה, הציעה לי לשתות וטרחה לכתוב לי מתכון של מאכל תימני אהוב במיוחד, זלביה, לאחר שסיפרתי לה שזה המאכל האהוב עליי. אישית, זה היה מרגש ומרתק לראות ולחוות דמות ירושלמית מיוחדת במינה, אישה אצילית מזן הולך ונעלם".

נשים שמחות
שמחה מולידה שמחה, בעוד המגזין פנימה חוגג שנה להיווסדו, אפשר להוסיף ברכת מזל טוב נוספת להולדת בנה של רות.
מה התחושות שלך לרגל חגיגת שנה להולדת העיתון, במקביל אגב במזל טוב להולדת הבן שלך?
"הירחון חשוב לי מאוד", פניה של רות מוארות, "יחד עם זאת הלידה של בני מציבה את הדברים בפרופורציות הנכונות. אמנם מצאתי את עצמי בבית ההחלמה מקלידה את 'דבר המערכת' לגליון האחרון, אבל סדר החשיבות של בית ומשפחה קודמים ל"קריירה". לא אגיד שזה קל - החילוק והמעבר בין עבודה לבית, בין מימוש עצמי למימוש משפחתי, אינם דבר ברור מאליו. לפעמים אני מוצאת את עצמי רוצה לחזור לעשייה המעניינת והמאתגרת, לשכוח מהכביסה והכלים וגם קצת מהטיפול בילדים. מצד שני לפעמים מספיק רק מבט קצר ביצור הקטנטן הזה כדי להודות שוב על היציאה לכמה חודשים מהמרוץ השוטף וכדי לרצות לנצל את ההזדמנות להיכנס פנימה ולהיות רק איתו ועם האחים שלו, כדי להיות עם הבית. העצירה הזו בחיים הן ליום ההולדת של הירחון והן עקב השינויים המשפחתיים בהחלט מביאה לרענון ולמבט מחודש".

מהן התוכניות לעתיד?
עדי: "בתקופה בה התקשורת מלבה אש וסכסוכים פנימיים בעם ישראל, אנחנו רוצות להיות תקשורת אחרת. כזו שמאירה ולא מעירה, כזו שמתמקדת בטוב ולא ברע. לדעת להאיר על סיפורי אמונה מחזקים, מתכונים משובחים, יצירות אמנות חדשות ומקוריות ותופעות חיוביות שמתרחשות כאן. לחזק את הכוח הנשי, זה שבבית פנימה ולא תמיד מקבל את אור הזרקורים. לחזק את העוצמה הפנימית-נשית שיש בכל אחת מאיתנו. את האמונה והשמחה שלנו. ומי יודע, אולי זו תהיה תרומתנו הצנועה לגאולה, שידוע שתגיע בזכות נשים צדקניות ושמחות. בפן האישי, אנחנו רוצות לפרוח ולגדול. שהירחון יגיע לא רק לנשים דתיות אלא גם לחרדיות ואפילו לחילוניות, מה שבאמת מתחיל לקרות. בסופו של דבר כולנו רקמה אנושית אחת. לאחרונה התקשרה אלינו מישהי לא דתייה שסיפרה, שהגיע לידיה באקראי גיליון של "פנימה" ולאחר שקראה בו, היא החליטה לבטל את המנוי שלה ל"לאשה" ולעשות מנוי ל"פנימה"".
רות ועדי זוקפות את הצלחת המגזין לנשים נוספות שעושות במלאכה, הן כמובן משבחות את צוות הכותבות והגרפיקאיות שמורידות בסופו של יום את המגזין לדפוס לאחר עמל רב. "ההצלחה שלנו היא כמובן בעזרה גדולה של ד' שעוזר ותומך ואפילו קצת מייעץ", הן אומרות בחיוך.

"מיד אחרי זה", אומרת רות "באות כל אותן נשים נפלאות שכותבות לנו בכל חודש וחולקות איתנו ועם הקוראות את עולמן הפנימי וגם את זה החיצוני. לפני כחודש עשינו מפגש של כל אותן בנות שעושות במלאכה והיה פשוט מרתק לראות את התמהיל האנושי-מקצועי שהגיע למפגש ובעצם לוקח חלק בפרויקט הזה - אם יש משהו שהייתי רוצה להגיד להן... אולי שני דברים, האחד - תודה רבה על המסירות וחווית העבודה המשותפת. והשני - כל הכבוד. ממש. מכל הלב". 
לנו לא נותר אלא לאחל להן ולנו בהצלחה.

לרכישת מנוי לפנימה לחץ כאן