מתניה ראבינסון ושמואל וייס, ה\' יקום דמם, שניהם בנים למשפחות שעלו לישראל מארה\"ב. ביום שני הם נהרגו במהלך הלחימה בג\'נין, ואתמול הובאו למנוחות.
מתניה, בן קיבוץ טירת צבי, נטמן בבית העלמין בקיבוצו. דליה יוחנן, בת המשק סיפרה עליו: \"בחור מקסים שהקדים שלום לכל אחד. היה אכפתי ודאג למשפחתו ולהוריו\". יוחנן אמרה כי מתניה לא סיפר לאמו את כל האמת על המקום שבו הוא משרת. הוא רצה להגן עליה ולמנוע ממנה דאגה. עוד סיפרה יוחנן כי בתום לימודי התיכון יצא מתניה לשנת שירות במכינה הקדם צבאית \"בית ישראל\" בירושלים. במכינה, שבה לומדים דתיים וחילוניים יחדיו, שילב את הלימודים עם פעולות התנדבות בקהילה, דבר שהעיד על אהבת ישראל שלו.
שמואל וייס הובא למנוחות בהר הרצל בירושלים. אביו, הרב אריה וייס, ספד לו: \"באתי לארץ ושתלתי שתיל. השתיל צמח ופרח כל כך יפה, כל כך מתוק! לשתיל קראו שמואל, ובאו גנבים ורוצחים ועקרו את השתיל\". האב השכול המשיך והסביר: \"אז התברר לי שלא שתיל שתלתי, מתנה קיבלתי מריבונו של עולם, מתנה כך כל מתוקה ומיוחדת. עכשיו אני משיב את הפיקדון. השם נתן - השם לקח. יהיה שם השם מבורך\".
שמואל למד בישיבה לצעירים שליד ישיבת מרכז הרב בירושלים, והמשיך לישיבת ההסדר באילת. הוא התגייס לשירות צבאי מלא בחטיבת \"גולני\", ושימש כחובש.
מפקד הגדוד שבו שירת שמואל וייס ז\"ל סיפר כי היה בעל חיוך מבויש, נעים הליכות ובעל תמימות אין קץ.
כתב ערוץ 7 אפי מאיר שאל את חבריו של שמואל שבאו ללוותו למנוחת עולמים כיצד משפיעות האבדות על רוח הלחימה ועל המוראל של החיילים. אחד החיילים השיב: \"אנשים מוכנים להקריב את החיים הפרטיים שלהם בשביל להביא שקט למדינה, ואפילו שלא יצאו הביתה כבר תקופה ממושכת. אנשים מוכנים לסבל הזמני הזה, וגם לאבדות\".
מתניה, בן קיבוץ טירת צבי, נטמן בבית העלמין בקיבוצו. דליה יוחנן, בת המשק סיפרה עליו: \"בחור מקסים שהקדים שלום לכל אחד. היה אכפתי ודאג למשפחתו ולהוריו\". יוחנן אמרה כי מתניה לא סיפר לאמו את כל האמת על המקום שבו הוא משרת. הוא רצה להגן עליה ולמנוע ממנה דאגה. עוד סיפרה יוחנן כי בתום לימודי התיכון יצא מתניה לשנת שירות במכינה הקדם צבאית \"בית ישראל\" בירושלים. במכינה, שבה לומדים דתיים וחילוניים יחדיו, שילב את הלימודים עם פעולות התנדבות בקהילה, דבר שהעיד על אהבת ישראל שלו.
שמואל וייס הובא למנוחות בהר הרצל בירושלים. אביו, הרב אריה וייס, ספד לו: \"באתי לארץ ושתלתי שתיל. השתיל צמח ופרח כל כך יפה, כל כך מתוק! לשתיל קראו שמואל, ובאו גנבים ורוצחים ועקרו את השתיל\". האב השכול המשיך והסביר: \"אז התברר לי שלא שתיל שתלתי, מתנה קיבלתי מריבונו של עולם, מתנה כך כל מתוקה ומיוחדת. עכשיו אני משיב את הפיקדון. השם נתן - השם לקח. יהיה שם השם מבורך\".
שמואל למד בישיבה לצעירים שליד ישיבת מרכז הרב בירושלים, והמשיך לישיבת ההסדר באילת. הוא התגייס לשירות צבאי מלא בחטיבת \"גולני\", ושימש כחובש.
מפקד הגדוד שבו שירת שמואל וייס ז\"ל סיפר כי היה בעל חיוך מבויש, נעים הליכות ובעל תמימות אין קץ.
כתב ערוץ 7 אפי מאיר שאל את חבריו של שמואל שבאו ללוותו למנוחת עולמים כיצד משפיעות האבדות על רוח הלחימה ועל המוראל של החיילים. אחד החיילים השיב: \"אנשים מוכנים להקריב את החיים הפרטיים שלהם בשביל להביא שקט למדינה, ואפילו שלא יצאו הביתה כבר תקופה ממושכת. אנשים מוכנים לסבל הזמני הזה, וגם לאבדות\".