מצאה את הרוח
מצאה את הרוחפנימה יח"צ

שנים היא נמנעה מללכת בתלם ובכל זאת שיריה הפכו לחלק מהקלאסיקה של המוסיקה הישראלית. היום, יותר בוגרת, יותר בשלה, היא מספרת בשיחה אישית למגזין פנימה על המסע שעברה, על הגעגועים לבית הוריה ולילדותה, על הדיאלוג שלה עם אלוהים ועל הכמיהה הבלתי נגמרת לתהילה. קבלו לאה שבת כמו שלא הכרתם. הכתבה המלאה במגזין פנימה לחודש אב.

אי שם בשנות השבעים, בעיירה יהוד הקטנה, גרה נערה. היא מאוד אהבה לכתוב שירים, לשירולנגן, אבל לא ידעה לקרוא תווים. וגם לא היה לה כלי נגינה. לאח שלה הייתה גיטרה אבל הוא לא הרשה לה לנגן בה. אז לפעמים כשהוא לא היה רואה היא הייתה לוקחת את הגיטרה ומנגנת. כשהיא ראתה בטלוויזיה מישהו מנגן בגיטרה, היא מיד רשמה לעצמה היכן האצבעות שלו ממוקמות, והמציאה שם לכל אקורד כזה. ככה היא למדה לנגן, והיא כל כך אהבה את זה, שהיה לה ברור שזה הייעוד שלה. היא תכתוב ותשיר ותנגן כל החיים. חלפו השנים, והיום לאה שבת היא זמרת מוכרת ומוערכת. לא מעט משיריה, כמו "רק בגלל הרוח" ו"תמיד יחכו לך" הם שירים שכבר מזמן נמצאים בפנתיאון של המוזיקה הישראלית.

"את הגיטרה הראשונה קניתי כשהייתי בכיתה י"א", מספרת לאה, "עבדתי וחסכתי כסף בשביל זה. ואז יום אחד נסעתי לחנות באלנבי בתל אביב, בחרתי גיטרה ובדרך חזרה חיבקתי אותה כל הדרך. הרגשתי שהכנסתי מלכה הביתה".

הבית של לאה שבת מפתיע קצת בפשטות שלו. בבניין דירות בהוד השרון היא מתגוררת עם בתה דנה בת התשע וחצי, אשר אומצה כשהייתה תינוקת בת שמונה חודשים. התמונות על הקירות הן בעיקר תמונות של לאה ודנה או יצירות של הילדה שנעשו במשך השנים. יחד איתן מתגוררים בבית גם חתול קטן שמצאו ברחוב לא מזמן וזוג אוגרים. "עוד מעט יהיה לנו גם דג, ויקראו לו משה", אומרת דנה. הפשטות הזו, מסתבר, היא לא לכתחילה. לאה חולמת עלימים שבהם תעשה את הכסף הגדול מהשירים שלה. תמכור אלבומי זהב, תמלא את קיסריה. כבר עשרים וחמש שנים שיריה מושמעים מעל גלי האתר ותקליטיה נמכרים בחנויות, אך היא עדיין לא מרגישה שהגיעה למה שהיא באמת ראויה לו.

"אני מרגישה את המיוחדות שלי בקטע של המוזיקה. דווקא בגלל שלמדתי לבד, שזה כל כך היה בי כל השנים. לא באתי לזה בביטחון, לא היה לי אומץ להצליח. לעלות על במה היה בשבילי פחד מוות. זה לא 'כוכב נולד' וטלוויזיה ולהקה ולבוש חושפני ו'יאללה נקרע את העולם'. ממש לא. נשארתי עם זה המון זמן לבד, כי הייתי מפוחדת, אבל בסופו של דבר נדחפתילבמה, כי זה היה באמת בפנים. וגם זיהיתי שיש לי כישרון מלמעלה כזה. ובכל זאת אנילא מצליחה "בכמויות".היום זמרים מצליחים הם עשירים, יש להם וילות מטורפות, ואני לא. אז אם אני כזו מוכשרת כמו שאני רואה את עצמי, איך זה שאני לא?".

איך זה באמת?

"כל השנים סחבתי משקעים מהילדות. התעכבתי, כי לא יכולתי להמשיך עד שאדע מה קורה לי בפנים. רק בשנים האחרונות אני מורידה מעצמי דברים שסחבתי כל השנים. ואני רואה שישלי עכשיו יותר התעוררות להיפתח, להצליח את ההצלחה הזו. בחוויות הילדות שלי יש 'את לא תצליחי', 'את לא טובה', וזה השפיע עליי. אם משהו לא הצליח הייתי אומרת 'תישארי קטנה, תפסיקי לרצות את הגדול הזה'. השאפתנות הייתה מדוכאת אצלי, והשאפתנות היא הדבר שמדרבן אנשים להצליח. היום אני מבינה שהגישה יכולה להיות מאוד פשוטה, ולא חייבים להבין בדיוק מה היה שם. מספיק לדעת שנשמה שנתת בי טהורה היא. שהעולם הוא טוב. יש הגנות שאדם מתעטף בהן, וזה לא באמת מגן. זו חליפה שחונקת. עכשיו, בשניםהאחרונות, אני בזמן של יותר לזרוק את זה".

מה חולל את השינוי?

"היה לי באוטו דיסק של הרב ארז משה דורון. הוא היה זרוק שם ויום אחד פשוט הקשבתי ואהבתי את מה שהוא אומר. ואז הלכתי לראות אותו וראיתי שהוא אדם כלבבי, אדם אמיתי שעבר המון בחיים. שליח טוב בשבילי. למדתי אצלו עד לפני שלוש שנים, איתו ועם אדם גדול בשם גידי דבוש שגם הוא חוזר בתשובה, ולשניהם יש המון ניסיון בלימוד הנפש מעצמם. הייתי הולכת יום בשבוע ללימוד שנקרא 'שקוף'. הם הבינו מהחיים של עצמם שיש אנשיםשמחפשים תשובות וזה לא מספיק לחזור בתשובה. הבן אדם יש לו כאבים בנפש. אם כשהואהיה ילד פגעו בו, לא ראו אותו, אימא שלו לא חיבקה אותו, אבא שלו לא הסתכל עליו -אז לא תמיד הפיתרון הוא רק לחזור בתשובה. הכאב נשאר. הוא לא יכול לקבל את השקט, או לקבל את עצמו. אז הם התחילו את לימוד הנפש הזה, רפואת הנפש על פי רבי נחמן והתורה והיהדות. ושם ראיתי את עצמי הכי טוב, ראיתי מה קורה. שם הבנתי את עצמי פתאום".

לרכישת מנוי לפנימה לחצי כאן